אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ט · ב
והנה נודע ד' הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ז סק"ב גבי מי שמת לו מת ואינו ידוע אי מת בתוך שלשים דהביא ראיות דאזלינן כשעת מציאתן מדהג"מ פסחים צ"א במפקח את הגל שחייב לעשות פסח שני ומדהתו"ס שם ומהא דמחליף פרה בחמור בכתובות ע"ו דלא מוקמינן בחזקת שהוא קיים, ומהדין בנמצא הרוג ואינו ידוע מתי נהרג דאזלינן לחומרא שכבר נהרג ולא מוקמינן בחזקת חי דהשתא נהרג משום דשאני חזקת חי כיון דכל חי עומד למות מהני חזקה דהשתא. והש"ך בנקוה"כ סותר כל ראיותיו דשאני הא דנהרג ואינו ידוע מתי נהרג משום דהעמד אשה בחזקת אשת איש, ובנ"ד אף דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וחזקה דהשתא שנהרג מסייע והוי כתר"ל מ"מ זה אינו דנגד חזקת היתר לשוק איכא חזקת א"א, ומפורש שנינו בגיטין ע"ו כתבו גט לאשתו לאחר יב"ח ומת אם הגט קודם למיתה מגורשת ואם מת קודם אינה מגורשת, ספק זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת. והר"ן שם כתב דלהכי בעינן חליצה ולא מוקמינן לי' בחזקת חי משום כיון דמת לפנינו אבל מידי ספקא לא נפקא, והש"ש בש"ג פ"ח הוכיח מזה דלא כהטו"ז דגם במת לא אזלינן בתר השתא דאי נימא כשעת מציאתן הו"ל מיתה קודם לגט ואינה מגורשת ודאי. ושוב הקשה שם לשי' הראשונים דתרתי לריעותא הוי ודאי, א"כ תיהוי אינה מגורשת ודאי, כיון דהיא בחזקת אשת איש והרי מת לפניך והו"ל כמו מקוה שנמדד. וכ' לתרץ דשאני חזקת טמא דה"ל חזקה שלמה ולא איתרע אבל הכא כמו דחזקת חי חסר לפניך ה"נ חזקת א"א חסר לפניך דהרי היא פנוי' ודאי עכשיו ומשו"ה הוי ספק:
ושוב הקשה דנוקי לה בחזקת היתר ליבם דזה הוה חזקה שלמה שלא איתרע, וחזקת חי חסר לפניך עכ"ד. ודבריו תמוהים, דמש"כ מתחלה משום דאיכא חזקת א"א ולא נתגרשה ה"ל עם הרי מת לפניך תר"ל תמוה, דהא בודאי מיירי דידוע זמן הגט ולא נודע זמן המיתה אם מת קודם הגט, א"כ היכי נימא דע"י חזקת אשת איש לא נתגרשה דמת מקודם, דהא ע"י מיתה נפקע איסור אשת איש קודם, ואדרבא יש לנו לדון שמת אחרי כן ולומר שהי' חי עד מתי שנוכל להמשיך חזקת אשת איש ומה"ט מיושב ג"כ משה"ק דנימא דנוקי בחזקת היתר ליבם וחזקת חי חסר לפניך וה"ל תר"ל ותתיבם משום דנגד חזקת היתר ליבם איכא חזקת אשת איש ואומרים שמת אחרי הזמן ולא ניתר חזקת א"א אף רגע אחד קודם חלות הגט, ואע"פ דחזקת א"א איתרע שהרי היא פנוי' לפניך וחזקת היתר ליבם לא איתרע, מ"מ מהני לגרוע חזקת היתר ליבם שלא תצטרף לתר"ל למיהוי ודאי, ואין לומר דיש עליה חזקה שאיננה גרושה, לא מצינו חזקה כזו, דהרי מעשה הגירושין נעשו, ורק שאנו מסופקים אם הגט חל שמא הי' מת מכבר, ועלינו להחזיקה בחזקת אשת איש עד חלות הגט.
וגם בעיקר הדבר שכ' הש"ש דנוקי בחזקת היתר ליבם אינו מובן, דהא דאמרינן ביבמות ל' בספק קדושי ערוה אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת דהספק הי' בקידושי ערוה קרוב לו או לה אמרינן דאשה זו היתה בחז"ה ליבם לכשימות בעלה ולהכי אמרינן דכיון דמת בעלה לא נאסרה מצד ספק קידושי ערוה, אבל בזה שבודאי מת ונעשה מעשה הגירושין, רק שאינו ידוע מה הי' קודם א"כ כמו שהיתה בחזקת היתר ליבם אם ימות בעלה שלא ע"י גירושין, ה"נ היתה בחזקת איסור ליבם אם יתגרש. ומהכ"ת נאמר שמת קודם [שוב מצאתי בבית אפרים אה"ע סי' קי"א שכ' ג"כ דל"ש בזה חז"ה ליבם]. וכה"ג הקשו התוס' ביבמות ל"א בד"ה נפל כאן יש תימה אמאי חשיב לה טפי בחזקת היתר לשוק מליבם דהא קמן ששניהם מתו וכן יכול להיות שהיא מתה תחלה כמו הבעל ותירצו דמשו"ה חשיב לה טפי בחזקת היתר לשוק מליבם משום דבמיתת הבעל משתריא לשוק, אבל במיתת הערוה אינה ניתרת ליבם עד שימות הבעל עמה עכ"ל א"כ בספק גט קודם למיתה דל"ש תירוץ התוס' מהכ"ת נאמר שהיא בחזקת היתר ליבם אם ימות שלא ע"י גירושין, דהא בחזקת איסור ליבם עומדת אם ימות אחר הגירושין. אלא דמאי שהקשה הש"ש דלשי' הטו"ז נימא כשעת מציאתן והוה מת ודאי קודם לגט, י"ל משום דחזקת א"א מנגדתו, ואמרינן שלא יצתה מקודם מחזקת א"א. עכ"פ ביותר יקשה לשיטת הנקוה"כ דס"ל דמוקמינן בחזקה דמעיקרא ובחזקת חי, ואמאי ספק גט קודם למיתה ספק, נימא דהוי ודאי גט משום חזקת חי ואמאי חולצת מספק דהא חזקה דמעיקרא עדיפא וכבר תמהו על זה באמת על דברי הנקוה"כ ויעוי' בשעה"מ בפ"ד מה' אישות מה שהביא ד' הרב מוצל מאש שתמה על דברי המהרשד"ם בספק תוך ל' דחייב להתאבל משום חזקת חי ממשנתנו דספק מיתה קודם לגט ומד' הר"ן דהוי ספק כיון דמת לפנינו ויעוי"ש מה שתירץ דלהכי לא מוקמינן בחזקת חי משום דאיכא כנגדו חזקת אסור לפי שהיתה בחזקת איסור לעלמא מחמת הבעל, עכשיו נמי אסורה מחמת היבם לשוק דמחזיקין מאיסור לאיסור. והביא ד' המהרי"ט סי' פ"ד דמחזיקים מאיסור לאיסור. והמהרי"ט שם נסתייע מהא דב"ב קל"ה א"ל אביי אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א ויעוי"ש במהרש"ל ובהגהות הב"ח, ובשמק"ו שם הקשה מהא דיבמות ד"ט דאמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, דמוכח מזה דאין מחזיקין מאיסור לאיסור. אולם הרמב"ן בחי' לב"ב שם מקיים הגירסא בגמ' אם הקילו בשבוי' דמנוולא נפשה נקל בא"א דל"ש בה האי טעמא, אך התוס' ביומא נ"ה ד"ה והתנן כתבו דהא דהגיע לגבורות לא מוקמינן בחזקת שהוא קיים הני מילי במביא גט משום חומר א"א, אבל בשולח חטאתו אין חלוק, וס"ל להתוס' דחוששין משום חומר א"א אף שכבר נסתלק אסור א"א, ועי' בשו"ת ברית אברהם אה"ע סי' ס"ו שפי' כן דהתו"ס כמ"ש המהרי"ט עפ"ד הרשב"ם בב"ב קל"ה. אולם בתוס' רעק"א למשניות בפ"ג דגיטין ובחי' לגיטין כ"ח הוכיח מדהתו"ס דיבמה לשוק הוי דשב"ע, והביא ראי' מב"מ ד' כ' דמייתי ראי' מחליצה לגט [ועי' באחיעזר אה"ע סי' ל"ו] עכ"פ לד' הש"ך צ"ל דהא דהוי ספק מגורשת בספק אי גט קודם למיתה משום מחזיקים מאיסור לאיסור, ולמש"כ הש"ך ביו"ד סי' נ' דלאביי ורבא דפליגי על רבה לא אמרינן נשחטה הותרה היכי דאתיליד ריעותא מחיים וקיי"ל כאביי ורבא, ולהכי אמר אביי בב"ב אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א, דאביי לא ס"ל הא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת משום דמחזיקים מאיסור לאיסור [ועי' יבמות קי"ט רבא אמר כו' סיפא חזקה לשוק ולא אמרינן מחזיקים מאיסור לאיסור ואפשר דשאני התם דלא איתרע החזקה כלל משא"כ בספק גירושין]. אלא דיקשה לפ"ז לרבה דס"ל אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, מ"ט דמשנתנו דספק גט קודם למיתה או מיתה קודמת לגט דהוי ספק מגורשת מ"ט לא מוקמינן לדידי' בחזקת חיים ונימא דמת אחר הגט, כיון דאין מחזיקים מאיסור לאיסור, ואולי נחלק בזה כמו שחילק הרשב"א בחידושיו ליבמות לרבה מספק בשחיטה דהא דאמרינן בחזקת היתר לשוק עומדת הא באיסור אשת איש קיימא ונעמידנה בחזקת איסור הראשון דמחזיקים מאיסור לאיסור, כדאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת איסור דאבמה"ח אע"ג דנסתלק איסור אבמה"ח משום דמחזיקים מאל"א. ותירץ דגבי בהמה כל שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה ועליך הראי'. ודכותי' הכא כיון שזו מתחלתה צרת ערוה הוית ואלו מת בעלה הותרה לשוק הרי מת וקברו עליו ואתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' עכ"ל. ולפ"ז י"ל בספק גט קודם למיתה, דיש ספק אם נעשה בה מכשיר הגט ואם הגט הועיל בשעתו ועליך הראי', אלא דלא דמי כ"כ דהא בזה הגט נעשה בודאי, ואין ספק בהמכשיר רק מצד אחר באנו שמא הי' מת בההיא שעתא ואין גט לאחר מיתה ועל זה הא מוקמינן בחזקת חי וחזקת א"א משא"כ בספק קרוב לו או קרוב לה כגט של הערוה דהוי ספק אם נעשה הגט כלל ועליך להביא ראי', ועוד אפילו אם נשוה זה לספק במכשיר עדיין יקשה לשי' התוס' בביצה דלא ס"ל כשי' רש"י דאסורה מצד חזקת אבמה"ח דאין מחזיקין מאל"א אף בספק במכשיר ופירשו משום חזקת שא"ז ולדידהו יקשה משנתנו דספק גט קודם למיתה, מ"ט לא מוקמינן בחזקת חי ותיהוי הגט ודאי. וצ"ל לשי' התוס' משום דנגד חזקת חי איכא חזקת היתר ליבם כמש"כ הש"ש, ולעיל סתרתי סברתו מדהתו'ס שכ' דלא חשוב חזקת היתר לשוק, היכי דנפל הבית עליו ועל בת אחיו דהא קמן ששניהם מתו, וה"נ הא נעשה מעשה הגירושין הא בחזקת איסור ליבם קאי אם ימות אחר הגירושין. ואפ"ל דדוקא היכי דמתו שניהם דקדקו התוס' דמהכ"ת הא אפ"ל שהוא מת תחלה, ותירצו משום דבמיתת הערוה לבד אינה ניתרת רק כשימות גם הבעל, אבל בספק גט קודם למיתה כיון דהוי ספק אם נתחדש עליה דין גירושין בזה שפיר אמרינן בחזקת היתר ליבם עומדת, לפיכך הוי ספק. אבל עדיין לא נתקררה דעתי בזה, דהא דאמרינן בחזקת היתר ליבם עומדת, אע"ג דהיא באמת בחזקת איסור אשת אח מתחלה משום דמתחלה היא עומדת בחזקת היתר לכשימות בעלה והרי הוא מת וקברו לפניך ולפיכך בספק קידושי ערוה אין אנו מוציאים מחזקתה חזקת היתר ליבם ועליך להביא ראי', אבל היכי שאנו מסופקים אם מת כלל הרי היא בחזקת איסור ליבם עומדת משום איסור אשת אח, א"כ בספק גט קודם למיתה שאנו מסופקים שמא חי הי' באותה שעה הרי בחזקת איסור אשת אח קאי ואיך נימא בחזקת היתר ליבם עומדת שהוא רק באופן אם מת וקברו לפניך והספק בא מצד אחר, לא כן היכי דהספק אם הי' מת באותה שעה, ואא"פ ליישב ד' הש"ך בנקוה"כ רק לשי' הראשונים דמחזיקים מאיסור לאיסור. ולשי' התוס' דס"ל גם בספק בשחיטה דאין מחזיקים מאיסור לאיסור קשה, אם לא דנאמר דשאני איסור יבמה לשוק שזהו המשך מחמת קידושי הראשון ולא דמי לספק בשחיטה, וכל זה דחוק בעיני וצ"ע.
והנה בנידון דידן בספק אם מת הילד קודם הריגת הבעל או שנהרג קודם, דמיתת הילד נודע הזמן ורק שהספק אם נהרג הבעל קודם, בזה לשי' הטו"ז מהני חזקה דהשתא ולשי' הש"ך דס"ל דמוקמינן בחזקת חי א"כ בדין שתחלוץ בודאי, דאע"ג דאיכא חזקת היתר לשוק, הא חזקת היתר הוא רק לכשיתברר שמת בעלה והרי קברו לפניך, אבל בזה שאנו מסופקים אם נהרג באותה שעה הרי בחזקת איסור עומדת (ובגליון הגרעק"א בתוספותיו למשניות גיטין תמה בדהתו"ס יומא דנ"ה. שכ' דלהכי החמירו בזקן שהגיע לגבורות דמשום ערוה החמירו, והא בפשוטו ה"ל למימר כיון דאיתרע חזקת חי הא קיימא באיסור יבמה לשוק, ולמש"כ א"ש בפשיטות דאיסור יבמה לשוק הוא רק לכשימות בודאי קיימי בחזקה זו, אבל כל שאנו מסופקים אם חי ל"ש הוא לומר בחזקת איסור יבמה לשוק ואדרבא בחזקת א"א קאי ואמרינן שחי הוא ורק דכונתם דמחזיקים מאיסור לאיסור). ולא דמי לנפל הבית עליו ועל בת אחיו ביחד, דל"ש לומר חזקת חי דהא לשניהם איכא חזקת חי ושייך חזקת היתר לשוק כמש"כ התוס' משום דבמיתת הבעל גרידא ניתרת משא"כ במיתת הערוה, אבל בזה שידוע לנו זמן מיתת הבן, ובאותה שעה הי' הבעל בחזקת חי וחזקת אשת איש, מהכ"ת נאמר בחזקת היתר לשוק שחזקה זו רק אם מת בודאי, אבל כל זמן שאנו מסופקים אם מת הרי היא בחזקת איסור דא"א, ואי מחזיקים מאיסור לאיסור לשי' הש"ך מהאי טעמא בחזקת איסור לשוק עומדת