אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ט · א
בדבר העגונה שפרה בת ר' ברוך אשת הא"ח משה ב"ר יעקב מעקל שהעלינו להתירה ע"פ עדות העד מפי העד ועדות בשם הנכרי שהי' ספק מסל"ת ע"י שאלה, אולם בעדות העד מפי העד לא נודע מתי נהרג, ואם נהרג קודם למיתת בנה הילד וצריכה חליצה או אחרי כן. ואין לנו לסמוך בזה רק על עדות הנכרי ספק מסל"ת ע"י שאלה בצירוף אומדנות המוכיחות שנאבד זכרו מיום 27 אוגוסט 1914 בתחילת המלחמה, וכפי עדות הא"ח אשר במחנה שהיו אתו אז כי נחלקו לב' מחנות ורובם ככלם שהי' בהם משה מעקל נהרגו, ונמלטו רק שלשה ידועים בשמותיהם. וכן באה תשובה ע"י ערכאות כי נאבד זכרו מאותו זמן וראוי לברר הדין בזה בנוגע לחליצה. באשר היסוד בזה הוא עדות העד בשם הנכרי שנסתפק אם שאל מתחילה או הנכרי סיפר מעצמו. ועפ"ד הטו"ז בסי' י"ז סט"ו אם יש ספק מסל"ת ויש אומדנות המוכיחות יש להקל אפילו לכתחילה לד' הב"ש שם ס"ק מ"ט. והתם נראה דמיירי דיש אומדנות המוכיחות מספור העד, כמו במקלו ותרמילו שהוציאו מזה הדין דאע"פ שאינו מסל"ת גמור מ"מ מהני צירוף אומדנות, משא"כ באומדנות שבאו אח"כ מה שנאבד זכרו אין לנו הוכחה שמצטרפים האומדנות. אלא דד' התרוה"ד בפסקי מהרא"י סי' קל"ט שממנו מקור ד' הרמ"א דבצירוף אומדנות מוכיחות אם ניסת לא תצא, הא מיירי מצירוף אומדנות שנאבד זכרו. אולם הא דנאבד זכרו הוה אומדנא הוא רק אחרי זמן ארוך, והאחרונים קבעו לזה זמן של י"ב חודש וכל זה בזמן שהשנים כתקונן, אבל בשעת מלחמה ואנדרלמוסיא שבעולם שאין חבור בין מדינה למדינה א"כ קביעות של אבד זכרו הוא אחרי כלות המלחמה, וא"כ נהי שיש אומדנות שנהרג, אבל הא אין אומדנות שנהרג מתחלת המלחמה, ועל כן פקפקתי בזת דיש בזה ספק שמא נהרג אחרי מיתת בנו הילד וצריכה חליצה מספק. ומ"מ יש מקום לומר דהאומדנות מוכיחות דבקושטא קא מסהיד הנכרי שהעיד זמן הריגתו קודם מיתת הילד. אבל יש לפקפק בזה כיון דאין אומדנות בגוף דברי העד ורק מטעם שנאבד זכרו. ונראה דלהכי סמך התרוה"ד על זה משום דס"ל דנאבד זכרו הוי כמו רובא, ואומדנא דמוכח טובא, ורק מדרבנן אסורה ובדרבנן יש להקל ע"י שאלה. וכן פירש בספר נטע שעשועים בסי' נ"ז בתשובתו להקצוה"ח. אבל בזה שע"י האומדנות לא נתברר הזמן שנהרג ויש בזה ספק תורה לענין חליצה שוב הוה ספק מסל"ת ע"י שאלה ספק תורה וספק דאורייתא לחומרא וכמבואר בשו"ע סי' י"ז סט"ו.