אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ח · ג
והנה הטו"ז כ' בסי' י"ז סט"ו אם יש ספק מסל"ת או ע"י שאלה ויש אומדנות מוכיחות יש להקל ואמרינן שהי' מסל"ת אפי' לכתחילה, ועי' בב"ש ס"ק מ"ט מה שהביא מתשו' מ"ב סי' כ"ח דלפעמים מתירים אף לכתחלה אם מוכח שאומר אמת כגון רוצח שהודה בלא עינוי שרצח לזה מוכח דאמר אמת וכן הכריעו האחרונים להלכה, ואם כי התם האומדנות על אמתת דברי הנכרי מצד עצמו, מ"מ נראה פעם באומדנות מוכיחות אחרות כמו בנאבד זכרו, דהא יסוד צירוף האומדנות הוא מפסקי מהרא"י סי' קל"ט שממנו מקור ד' הרמ"א דאם ניסת לא תצא והא שם מבואר טעמא דמילתא דהוי אומדנא דמוכח טובא שכמה שנים נשתקע שמו ואבד זכרו ואלו הי' חי הי' נודע ונשמע לנו וכה"ג מיקרי רובא דשכיח טובא ודמי למשאל"ס דאם ניסת לא תצא, ויעוי"ש מש"כ דבהגדת עכו"ם ע"י שאלה לא גרע ממשאל"ס, ועל דין זה של מהרא"י כ' הטו"ז דבספק מסל"ת מותרת אפי' לכתחלה, ונראה דגם באומדנא הבא מצד אחר שנאבד זכרו מהני ג"כ בספק מסל"ת להתיר לכתחלה, א"כ בנ"ד דיש אומדנות שאבד זכרו בספק מסל"ת מהני אף לכתחלה, וא"כ לשי' המרדכי דס"ל דמסל"ת לא בעינן קברתיו אפי' במלחמה, מהני בנ"ד דהוי מסל"ת ואע"פ דהנאמנות בא מצד צירוף האומדנות, אבל מ"מ כיון דנאמנים בזה בהגדתו דמוכח שאומר אמת ושראה שנהרג במלחמה, ועל גוף הראי' אינו מדייק הנכרי להעיד ואינו חושש בדדמי ולא בעינן קברתיו.