אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ח

סימן ז

בענין עגונה ב"ה כ"ח שבט תרפ"ג

ע"ד העגונה שפרה אשת ר' משה מעקל מבעליצא הנה ע"פ הגב"ע היסוד בזה עדות העד ראובן ב"ר משה דוב ווערמאנסקי מאיוויע, שהעיד בשם בערקאווסקי מזעטל אשר פגש אותו שם בימי המלחמה, אינו זוכר באיזה יום ובאיזו שנה, ואמר לו כי מעקל וגם אחיו נהרגו במלחמה, ואחרי כי הכיר רק שני אחים הנ"ל, כונתו הי' בודאי על ר' משה מעקל כפי המבואר בפרטות בהגב"ע.

והנה מתוך דברי העד ראובן הנז' שאמר שפגש אותו בימי המלחמה, נראה שהי' הפגישה. והעדות של בערקאווסקי קודם שיצא הקול בבעליצא. ע"י האח דוד הירש וע"י הסנדלר, ואין לחוש בזה שמא העיד העד בערקאווסקי מחמת הקול שיצא בתחלה שנהרג כמו שחששו בזה כמבואר בסי' י"ז סעי' י"א בב"ש שם, מתרוה"ד סי' ר"מ ובפסקיו סי' רמ"א דאפילו בעדות נהרג חיישינן מחמת הקול, ובאנו בזה לידי מחלוקת של המהר"י סמוט והר"י בתשובה בדין נהרג, ויש שמחלקים בזה בין עדות ישראל ועדות נכרי מסל"ת. אולם גם אם אנו מסופקים בדבר ולא נתברר מתוך דברי העד אם הי' לפני הקול או לאחר הקול כ' בתשו' פ"מ הובא בעזרת נשים סי' ל"ו דלא חיישינן שמעיד שמת או נהרג מחמת הקול אלא היכא שנודע שיצא הקול, ואחר שיצא הקול הגיד העד, אבל היכא דלא נודע דיצא הקול מתחלה מספיקא אין לחוש יעוי"ש. ולפ"ז אין לחוש בנ"ד בעדות מפי עד של בערקאווסקי מחמת הקול, ומה שאינו זוכר העד מפי עד באיזה יום ואיזו שנה הא קיי"ל דלא בעינן דרישה וחקירה בעדות נשים.

אולם עדות זו אינה מספקת להתירה לכתחלה דהא ע"א במלחמה בעינן קברתיו, ואם לא אמר קברתיו לא תנשא כמבואר בשו"ע סי' י"ז ס' ל"ג ומחמת שהוא מקום עיגון גדול התישבנו יחד לבקש עצה ותרופה ולגבב קולות בזה מה שנמצא בספרי רבותינו.

א

מה שהקיל בזה בתשו' מהר"י בן לב ובתשו' פרח מטה אהרן דעד מפי עד עדיפא, שהעד ששמע מפלוני שמת במלחמה, ולא חקרו ממנו שיאמר קברתיו, אעפ"כ מהני ואמרינן דמסתמא ידע שנקבר או שהיה בו איזה הזזה וטלטול ודוקא בעד המעיד בעצמו שמת ואינו יודע מהקבורה, ידעינן בודאי שלא אמר קברתיו, משא"כ בעד מפי עד, אפשר שעד ראשון ידע מהקבורה ג"כ, וגם די"ל דלא דמי לעד המעיד דאמרינן אלו דקדק היטב וראה שמת הי' מעיד דבר זה בבי"ד על דבר הברור, כיון שנאמר שנודע לו בבירור, ולא הי' די לו במה שראה שנהרג דסבר דמחו לי' בגירא, ע"כ שלא רצה לעמוד על הבירור וסבר שזהו הבירור ואיכא סברא בדדמי, אבל מי שאומר שהגיד לו אחד שנהרג שהי' בדרך ספור ולא בתורת עדות י"ל שפיר שראהו הרוג והכיר בו על ידי הזזה וטלטול או שהי' במקום שלא הי' סכנה והסתכל בו היטב שהכירו שמת, או למש"כ הח"מ באופן שלא ראה ההריגה בעצמו רק שמצאוהו הרוג, דבאופן זה עמד על המחקר וידע בבירור שמת ול"ש בדדמי ולא הי' להעד לספר הפרטים רק אמר לו בדרך ספור שנהרג, משא"כ במעיד לפני בי"ד, אלו דקדק הי' לו לומר עיקר העדות באופן ברור וכיון שלא אמר קברתיו חיישינן בדדמי, אלא שהמהרי"ק והמהרי"ט נחלקו בזה, ובשו"ת תפארת צבי חאה"ע סי' כ"ו צידד בזה לענינו להקל, יעו"ש. וכיון דבעיקר בדדמי נחלקו בזה הראשונים בע"א במלחמה הוי ס"ס בפלוגתא דרבוותא. ואם כי הפנ"י החמיר בקו"א בס"ס בא"א משום חזקת איסור, והנוב"י כ' דדייקא מרעי לחזקת א"א ובמלחמה ל"ש דייקא, מ"מ נראה כיון דחשש בדדמי אין זה אלא לכתחלה ובדיעבד אם ניסת לא תצא, י"ל דבכה"ג ל"ש חזקת א"א ועוד דבספיקא דדינא לא מוקמינן בחזקת א"א כמש"כ המל"מ בה' ט"צ, אולם אפשר דרבו החולקים על המהריב"ל ודעמו בזה ואינו מצטרף לס"ס, מ"מ בודאי יש לצרף לסניף.

ב

יש לצרף עדות העד שאמר בשם גוי מסל"ת שנהרג במלחמה, אלא שהעד מסופק בדבר אם הישראל שאלו בזה או שהנכרי סיפר בעצמו, שזהו ספק מסל"ת ובש"ע י"ז סעי' ט"ו מבואר בהי' ספק אם מסל"ת אי לא אין משיאין את אשתו דספיקא דאורייתא לחומרא ויעוי"ש בבה"ט שהביא בשם המהר"א ששון, כשיש ספק אם היהודי דבר תחלה או הגוי דיש להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא והנה בנכרי המסל"ת ואומר שמת במלחמה מבואר בסעי' נ' ברמ"א דיש מקילין שא"צ שיאמר קברתיו. וזהו מהמרדכי בשם רבינו שמחה ורבי נתן וראב"י, והח"מ כתב דלמעשה אין לסמוך על זה ובתשו' הרא"ם צידד להקל, והטו"ז הביא שם שראה בילדותו תשובה אחת בעגונה שנשאלה השאלה לפני זקני הדור וסמכו על דברי המרדכי להקל. ולפי הנראה שזו התשובה מובא בשו"ת ב"ח החדשות סי' ע' וע"א והביא שם המהרש"ל בתשובה ד' המרדכי שכ' המהרש"ל ואפילו את"ל מנין לנו להתיר מכח סברת הלב ונאמר שאף הגדולים לא פסקו הלכה למעשה כן רק שהסכימו שסברת הלב כן הוא ומהני הך סברא לצרף עם טעמים אחרים להתיר עכ"ל, ועיקר סברת המרדכי לחלק בין נכרי מסל"ת או ישראל מסל"ת משום דישראל נותן לבו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר וחושב בדדמי משא"כ עכו"ם שמסל"ת ולא שם כונתו לשום דבר, ולהכי בישראל אף במסל"ת לא מהני ובעינן קברתיו משום דבשעת ראי' כיון להעיד, ולפ"ז לשי' המרדכי ודעמו דס"ל דנכרי מסל"ת לא בעי קברתיו, א"כ היכא דאיכא עד ישראל המעיד על ההריגה, ורק שלא אמר קברתיו וחיישינן בדדמי, ויש לזה נכרי ספק מסל"ת, מהראוי שיהני דלגבי בדדמי דאאמד"ר הא סד"ר להקל שאין אנו מאמינים לו רק בספק תורה, אבל בדרבנן יש בזה ספק שאמת הדבר שראהו הרוג, וכיון שראהו ולא נתן לבו להעיד ולהתיר ואינו אומר בדדמי אמרינן בזה ספק דרבנן להקל.

והנה בעיקר הדין דספק מסל"ת דמבואר ברמ"א להחמיר וכן בכל ספק פלוגתא ועי' בב"ש שם אות מ"ז שהביא תשו' הרא"מ דס"ל בפלוגתא אזלינן לקולא, ובמראות הצובאות תמה ע"ז דאיך אפשר להקל בספק מסל"ת דהוי ספק דאורייתא, דהא בסימנים דמספק"ל אי סימנים דאורייתא ספיקא לחומרא ולא סמכינן על סימנים אמצעים, ובס' עין יצחק בסי' כ"ז פלפל בזה עפמש"כ הרבה פוסקים דנאמנות ע"א מן התורה, רק עדות הפסולים הוי מדרבנן וכן עד מפי עד ומסל"ת וכמש"כ התשב"ץ ח"א סי' פ"ב, אלא דאלו הפסולים נאמנים כמש"כ רש"י בשבת קמ"ה משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ולהכי בספק מסל"ת הוי כמו ספק בתנאי דנעקרים הקדושין למפרע ומוקמינן בחזקת פנוי' יעו"ש שהאריך בזה. וזה אינו נראה דהא מבואר ביבמות דפ"ח דגבי שאלה הוי ג"כ איתחזק איסורא, וכמש"כ הש"ש לחלק משום דעכ"פ הי' הקדש עד עתה, ואפי' אם נחלק דשאני הכא דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש הוי בגדר תנאי מתחלה ועדיף משאלה, מ"מ כיון דעד עכשיו הוחזקה אצלנו בחזקת א"א בלי שום ספק, לא גרע משארי חזקות שהוחזקו והוי בחזקת א"א ול"ש לומר בזה חזקת פנוי' כיון שהוחזקה בחזקת א"א, ועוד נראה דאע"פ דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' (אם מת כמש"כ באס"ז לכתובות דהא אם בעלה חי תצא מזה ומזה ובכה"ג לא הפקיעו) מ"מ בודאי היא יבמה לשוק ואסורה מן התורה בלא חליצה ולא אמרינן דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני'.

אולם המחוור בזה בשי' הפוסקים דס"ל להקל גם בספק מסל"ת הוא להיפוך מד' העין יצחק דס"ל דגם בפסולי עדות ומסל"ת נאמנים מן התורה, משום דהוי עבידי לגלויי ודייקי ומינסבא, וכן מוכרח משי' הרא"ה והריטב"א והובא בנמוק"י וכ"כ ביש"ש ביבמות דס"ל דנאמנות ע"א מה"ת שהכריחו לומר כן דאל"כ איך יכולים בי"ד לעקור דבר מן התורה וע"כ דנאמנים מן התורה, ועדיין יקשה לדידהו בפסולי עדות דנאמנים, איך יכולים לעקור דבר מה"ת, וכן נראה שי' הרמב"ן דמסל"ת נאמן מן התורה, משום מילתא דעבידי לגלוי, יעוי' ברא"ש מו"ק פ' ואלו מגלחין שהביא בשם הרמב"ן דמתאבלים ע"פ ע"א ועד מפי עד ונכרי מסל"ת דמילתא דעבידי לגלויי היא ולא משקרי אינשי כדאמר גבי קידוש החדש דע"א מהימן מ"ט כל מילתא דעבידי לגלוי לא משקרי אינשי כדאיתא בר"ה כ"ב וכן אמרינן ביבמות גבי ע"א ביבמה לשוק יעו"ש ומבואר מדבריהם דמסל"ת נאמן ג"כ משום מילתא דעבידי לגלויי, דמדמה לע"א בקידוש החדש דהתם בודאי נאמן מן התורה דאע"פ שיש לחלק בין עבידא לגלויי דקידוש החדש דאפשר לברר תיכף וכן בבכורות ל"ו, משא"כ הכא דרק אפשר שיתברר הדבר ואינו בודאי וכ"כ בתשו' הריב"ש סי' קנ"ה והתשב"ץ סי' פ"ב לחלק, אבל הא הרמב"ן מדמי להדדי וכ"כ הרמב"ן במלחמות בפט"ו דיבמות דאיפשטא האיבעי' דטעמא דע"א נאמן משום דעל"ג לא משקר כדאמרינן בר"ה בקדוש החדש דע"א נאמן דכל מילתא דעל"ג לא משקר כו'. וכ"כ התשב"ץ בתשו' סי' פ"ב בשם הרמב"ן דע"א נאמן מה"ת גם במסל"ת והיורשים יורדים לנחלה על פיו ומפשטות ד' הרמב"ם סוף הל' גירושין מבואר דעד כשר נאמן מה"ת רק מה שהאמינו שפחה ועד מפי עד, זהו קולא שהקילו חכמים כו', וזהו שלא כד' הריב"ש בסי' קנ"ה.

ונראה דהרמב"ם והרמב"ן לשיטתייהו אזלי אי אמרינן מילתא דעל"ג בעכו"ם דבחולין דס"ג לוקחין ביצים מן העכו"ם ודילמא דעוף טמא נינהו, אמר אבוה דשמואל באומר של עוף פלוני טהור, והרמב"ם בפ"ג מה' מאכ"א הי"ח פסק דאף באומר של עוף פלוני טהור ישראל נאמן אבל לא נכרי, וכמו שביאר שם הה"מ, וכ' בשם הרמב"ן דנכרי נאמן באומר של עוף פלוני טהור, דאפילו נכרי לא מרע נפשי', והב"י ביו"ד סי' פ"ו הביא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הרי דפליגי בזה אם יש להאמין לנכרי במלתא דעל"ג, ולפ"ז לשי' הרמב"ן נראה דמלתא דעל"ג נכרי נאמן מה"ת והא דבעינן מסל"ת אאדמ"ר שהחמירו בזה. ולהכי י"ל דספק מסל"ת להקל ואע"ג דאתחזק איסורא מ"מ י"ל דחזקה דדייקא מרע להחזקה. ולשי' הרמב"ם דס"ל דמילתא דעל"ג לא מהימן נכרי מן התורה, ורק הנאמנות של מסל"ת מדרבנן לפיכך ספיקו להחמיר, ועי' ברמב"ם פ"ג מה' קדוש החדש הי"ד שדבר זה עשוי להגלות וע"א כשר נאמן עליו הרי שהצריך עד כשר דוקא במילתא דעל"ג ומהא דקיי"ל ביבמות בגר שאמר נתגיירתי בב"ד של פלוני אינו נאמן אע"פ דהוי על"ג אילה"ק ע"ד הרמב"ן דהתם י"ל דבאתחזיק לא מהימן גם בעל"ג וכמש"כ הנובי"ק חאה"ע סי' כ"ז, אבל בעדות אשה משום דדייקא ומינסבא מרע לחזקה. שוב ראיתי בבית מאיר סי' י"ז שהרגיש בזה בקצרה.

ג

והנה הטו"ז כ' בסי' י"ז סט"ו אם יש ספק מסל"ת או ע"י שאלה ויש אומדנות מוכיחות יש להקל ואמרינן שהי' מסל"ת אפי' לכתחילה, ועי' בב"ש ס"ק מ"ט מה שהביא מתשו' מ"ב סי' כ"ח דלפעמים מתירים אף לכתחלה אם מוכח שאומר אמת כגון רוצח שהודה בלא עינוי שרצח לזה מוכח דאמר אמת וכן הכריעו האחרונים להלכה, ואם כי התם האומדנות על אמתת דברי הנכרי מצד עצמו, מ"מ נראה פעם באומדנות מוכיחות אחרות כמו בנאבד זכרו, דהא יסוד צירוף האומדנות הוא מפסקי מהרא"י סי' קל"ט שממנו מקור ד' הרמ"א דאם ניסת לא תצא והא שם מבואר טעמא דמילתא דהוי אומדנא דמוכח טובא שכמה שנים נשתקע שמו ואבד זכרו ואלו הי' חי הי' נודע ונשמע לנו וכה"ג מיקרי רובא דשכיח טובא ודמי למשאל"ס דאם ניסת לא תצא, ויעוי"ש מש"כ דבהגדת עכו"ם ע"י שאלה לא גרע ממשאל"ס, ועל דין זה של מהרא"י כ' הטו"ז דבספק מסל"ת מותרת אפי' לכתחלה, ונראה דגם באומדנא הבא מצד אחר שנאבד זכרו מהני ג"כ בספק מסל"ת להתיר לכתחלה, א"כ בנ"ד דיש אומדנות שאבד זכרו בספק מסל"ת מהני אף לכתחלה, וא"כ לשי' המרדכי דס"ל דמסל"ת לא בעינן קברתיו אפי' במלחמה, מהני בנ"ד דהוי מסל"ת ואע"פ דהנאמנות בא מצד צירוף האומדנות, אבל מ"מ כיון דנאמנים בזה בהגדתו דמוכח שאומר אמת ושראה שנהרג במלחמה, ועל גוף הראי' אינו מדייק הנכרי להעיד ואינו חושש בדדמי ולא בעינן קברתיו.

ד

עוד נראה לצרף בזה דלמשנ"ת דיש לסמוך בספק מסל"ת בצירוף אומדנות גם לכתחלה, א"כ אפי' לד' המחמירים דנכרי לא עדיף מישראל במלחמה ובעינן קברתיו מ"מ כיון דבדיעבד אם ניסת לא תצא ומהני עדות הנכרי דאומר אמת, א"כ יש לצרף בזה שי' הפוסקים דשני פסולים לא אמרינן בדדמי, והכא איכא עדות עד מפי עד, ועדות הנכרי דספק מסל"ת, ובאחיעזר סי' י"ז אות ד' כתבתי לתרץ קושית המהרח"ש מראיית הרא"ש מסוגי' דיבמות קט"ו דמאה נשים כחד דמיין, ואדרבא משם מוכח דבב' פסולים לא אמרינן בדדמי יעוי"ש.

עוד יש לצרף בזה עפמש"כ הנוב"י חאה"ע סי' ל"א לדון דביצא קול איתרע החזקה, ולהכי כ' המחבר בסי' י"ז דאף להמחמירים בספק ג' ימים אם יצא הקול מקודם מותרת לד"ה וכ' הנוב"י דהמחמירים בספק ג' הוא משום חזקת א"א ואם כבר יצא הקול שמת איתרע חזקת א"א ע"י הקול ומשו"ה מותרת לד"ה יעוי"ש, א"כ לפ"ז י"ל כיון דיצא הקול מתחלה שנהרג איתרע חזקת א"א ולשי' המהרי"ק בדבר שבערוה בלא איתחזיק מהימן ע"א מדינא, ובזה לא חיישינן בדדמי, ולא מיבעי' לשי' המהרש"ל בחי' לקידושין גבי כלב רץ אחריה, דמפרש דהתו"ס כתובות כ"ג דאיתרע מדאורייתא, אלא אפילו לדעת החולקים עליו כדמוכח ביבמות ל' היינו בספק קרוב לו או קרוב לה, אבל בשארי חזקה דאיתרע שאני, ועוד אפילו אי נימא דחזקה דאיתרע אאמד"ר מ"מ לגבי נאמנות ע"א י"ל דכל דלא הוי חזקה אלימתא ע"א נאמן, כיון שיש מקום ספק בלא דברי העד נאמן ע"א וכ"נ מד' הפנ"י בפ' האומר, ועי' בנובי"ק חאה"ע סי' ס"ט דחולק בכיוב"ז דבפרה אדומה דכבר נעשה מעשה והוזה על הטמא אף שיש לאוקמי על חזקת טמא רובא עדיף וה"ה דע"א נאמן בזה דנאמן גם נגד הרוב, ועי' בנוב"י סי' נ"ב שכ' שאין לסמוך על זה רק לצרף לסניף ועי' בחא"ש להגר"ש קלוגר ז"ל דע"א וקול מהני דע"א מרע להחזקה, וכן ראיתי בתשו' בית שלמה חאה"ע באיזה סימנים שמחזק בזה דעת הנוב"י. ולפ"ז נראה בנ"ד כיון שיצא הקול שנהרג במלחמה ועדות עמפ"ע בא אח"כ אחרי שכבר יצא הקול ואיתרע לחזקת א"א יש לצרף לסניף דל"א בדדמי.

מכל הלין טעמא נראה דאע"פ דאין כל טעם אחד בפ"ע מספיק להתיר אבל בצירוף כל הטעמים ראוי להתיר, ובודאי דאין לגבב קולות במקום שיש איסור תורה אבל בחשש שאאמד"ר ושנחלקו בזה הראשונים ובמקום עיגון גדול בודאי ראוי לצרף לסניפים כל הטעמים.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה