אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ח · ב
יש לצרף עדות העד שאמר בשם גוי מסל"ת שנהרג במלחמה, אלא שהעד מסופק בדבר אם הישראל שאלו בזה או שהנכרי סיפר בעצמו, שזהו ספק מסל"ת ובש"ע י"ז סעי' ט"ו מבואר בהי' ספק אם מסל"ת אי לא אין משיאין את אשתו דספיקא דאורייתא לחומרא ויעוי"ש בבה"ט שהביא בשם המהר"א ששון, כשיש ספק אם היהודי דבר תחלה או הגוי דיש להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא והנה בנכרי המסל"ת ואומר שמת במלחמה מבואר בסעי' נ' ברמ"א דיש מקילין שא"צ שיאמר קברתיו. וזהו מהמרדכי בשם רבינו שמחה ורבי נתן וראב"י, והח"מ כתב דלמעשה אין לסמוך על זה ובתשו' הרא"ם צידד להקל, והטו"ז הביא שם שראה בילדותו תשובה אחת בעגונה שנשאלה השאלה לפני זקני הדור וסמכו על דברי המרדכי להקל. ולפי הנראה שזו התשובה מובא בשו"ת ב"ח החדשות סי' ע' וע"א והביא שם המהרש"ל בתשובה ד' המרדכי שכ' המהרש"ל ואפילו את"ל מנין לנו להתיר מכח סברת הלב ונאמר שאף הגדולים לא פסקו הלכה למעשה כן רק שהסכימו שסברת הלב כן הוא ומהני הך סברא לצרף עם טעמים אחרים להתיר עכ"ל, ועיקר סברת המרדכי לחלק בין נכרי מסל"ת או ישראל מסל"ת משום דישראל נותן לבו בשעת מלחמה להעיד ולהתיר וחושב בדדמי משא"כ עכו"ם שמסל"ת ולא שם כונתו לשום דבר, ולהכי בישראל אף במסל"ת לא מהני ובעינן קברתיו משום דבשעת ראי' כיון להעיד, ולפ"ז לשי' המרדכי ודעמו דס"ל דנכרי מסל"ת לא בעי קברתיו, א"כ היכא דאיכא עד ישראל המעיד על ההריגה, ורק שלא אמר קברתיו וחיישינן בדדמי, ויש לזה נכרי ספק מסל"ת, מהראוי שיהני דלגבי בדדמי דאאמד"ר הא סד"ר להקל שאין אנו מאמינים לו רק בספק תורה, אבל בדרבנן יש בזה ספק שאמת הדבר שראהו הרוג, וכיון שראהו ולא נתן לבו להעיד ולהתיר ואינו אומר בדדמי אמרינן בזה ספק דרבנן להקל.
והנה בעיקר הדין דספק מסל"ת דמבואר ברמ"א להחמיר וכן בכל ספק פלוגתא ועי' בב"ש שם אות מ"ז שהביא תשו' הרא"מ דס"ל בפלוגתא אזלינן לקולא, ובמראות הצובאות תמה ע"ז דאיך אפשר להקל בספק מסל"ת דהוי ספק דאורייתא, דהא בסימנים דמספק"ל אי סימנים דאורייתא ספיקא לחומרא ולא סמכינן על סימנים אמצעים, ובס' עין יצחק בסי' כ"ז פלפל בזה עפמש"כ הרבה פוסקים דנאמנות ע"א מן התורה, רק עדות הפסולים הוי מדרבנן וכן עד מפי עד ומסל"ת וכמש"כ התשב"ץ ח"א סי' פ"ב, אלא דאלו הפסולים נאמנים כמש"כ רש"י בשבת קמ"ה משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ולהכי בספק מסל"ת הוי כמו ספק בתנאי דנעקרים הקדושין למפרע ומוקמינן בחזקת פנוי' יעו"ש שהאריך בזה. וזה אינו נראה דהא מבואר ביבמות דפ"ח דגבי שאלה הוי ג"כ איתחזק איסורא, וכמש"כ הש"ש לחלק משום דעכ"פ הי' הקדש עד עתה, ואפי' אם נחלק דשאני הכא דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש הוי בגדר תנאי מתחלה ועדיף משאלה, מ"מ כיון דעד עכשיו הוחזקה אצלנו בחזקת א"א בלי שום ספק, לא גרע משארי חזקות שהוחזקו והוי בחזקת א"א ול"ש לומר בזה חזקת פנוי' כיון שהוחזקה בחזקת א"א, ועוד נראה דאע"פ דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' (אם מת כמש"כ באס"ז לכתובות דהא אם בעלה חי תצא מזה ומזה ובכה"ג לא הפקיעו) מ"מ בודאי היא יבמה לשוק ואסורה מן התורה בלא חליצה ולא אמרינן דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני'.
אולם המחוור בזה בשי' הפוסקים דס"ל להקל גם בספק מסל"ת הוא להיפוך מד' העין יצחק דס"ל דגם בפסולי עדות ומסל"ת נאמנים מן התורה, משום דהוי עבידי לגלויי ודייקי ומינסבא, וכן מוכרח משי' הרא"ה והריטב"א והובא בנמוק"י וכ"כ ביש"ש ביבמות דס"ל דנאמנות ע"א מה"ת שהכריחו לומר כן דאל"כ איך יכולים בי"ד לעקור דבר מן התורה וע"כ דנאמנים מן התורה, ועדיין יקשה לדידהו בפסולי עדות דנאמנים, איך יכולים לעקור דבר מה"ת, וכן נראה שי' הרמב"ן דמסל"ת נאמן מן התורה, משום מילתא דעבידי לגלוי, יעוי' ברא"ש מו"ק פ' ואלו מגלחין שהביא בשם הרמב"ן דמתאבלים ע"פ ע"א ועד מפי עד ונכרי מסל"ת דמילתא דעבידי לגלויי היא ולא משקרי אינשי כדאמר גבי קידוש החדש דע"א מהימן מ"ט כל מילתא דעבידי לגלוי לא משקרי אינשי כדאיתא בר"ה כ"ב וכן אמרינן ביבמות גבי ע"א ביבמה לשוק יעו"ש ומבואר מדבריהם דמסל"ת נאמן ג"כ משום מילתא דעבידי לגלויי, דמדמה לע"א בקידוש החדש דהתם בודאי נאמן מן התורה דאע"פ שיש לחלק בין עבידא לגלויי דקידוש החדש דאפשר לברר תיכף וכן בבכורות ל"ו, משא"כ הכא דרק אפשר שיתברר הדבר ואינו בודאי וכ"כ בתשו' הריב"ש סי' קנ"ה והתשב"ץ סי' פ"ב לחלק, אבל הא הרמב"ן מדמי להדדי וכ"כ הרמב"ן במלחמות בפט"ו דיבמות דאיפשטא האיבעי' דטעמא דע"א נאמן משום דעל"ג לא משקר כדאמרינן בר"ה בקדוש החדש דע"א נאמן דכל מילתא דעל"ג לא משקר כו'. וכ"כ התשב"ץ בתשו' סי' פ"ב בשם הרמב"ן דע"א נאמן מה"ת גם במסל"ת והיורשים יורדים לנחלה על פיו ומפשטות ד' הרמב"ם סוף הל' גירושין מבואר דעד כשר נאמן מה"ת רק מה שהאמינו שפחה ועד מפי עד, זהו קולא שהקילו חכמים כו', וזהו שלא כד' הריב"ש בסי' קנ"ה.
ונראה דהרמב"ם והרמב"ן לשיטתייהו אזלי אי אמרינן מילתא דעל"ג בעכו"ם דבחולין דס"ג לוקחין ביצים מן העכו"ם ודילמא דעוף טמא נינהו, אמר אבוה דשמואל באומר של עוף פלוני טהור, והרמב"ם בפ"ג מה' מאכ"א הי"ח פסק דאף באומר של עוף פלוני טהור ישראל נאמן אבל לא נכרי, וכמו שביאר שם הה"מ, וכ' בשם הרמב"ן דנכרי נאמן באומר של עוף פלוני טהור, דאפילו נכרי לא מרע נפשי', והב"י ביו"ד סי' פ"ו הביא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הרי דפליגי בזה אם יש להאמין לנכרי במלתא דעל"ג, ולפ"ז לשי' הרמב"ן נראה דמלתא דעל"ג נכרי נאמן מה"ת והא דבעינן מסל"ת אאדמ"ר שהחמירו בזה. ולהכי י"ל דספק מסל"ת להקל ואע"ג דאתחזק איסורא מ"מ י"ל דחזקה דדייקא מרע להחזקה. ולשי' הרמב"ם דס"ל דמילתא דעל"ג לא מהימן נכרי מן התורה, ורק הנאמנות של מסל"ת מדרבנן לפיכך ספיקו להחמיר, ועי' ברמב"ם פ"ג מה' קדוש החדש הי"ד שדבר זה עשוי להגלות וע"א כשר נאמן עליו הרי שהצריך עד כשר דוקא במילתא דעל"ג ומהא דקיי"ל ביבמות בגר שאמר נתגיירתי בב"ד של פלוני אינו נאמן אע"פ דהוי על"ג אילה"ק ע"ד הרמב"ן דהתם י"ל דבאתחזיק לא מהימן גם בעל"ג וכמש"כ הנובי"ק חאה"ע סי' כ"ז, אבל בעדות אשה משום דדייקא ומינסבא מרע לחזקה. שוב ראיתי בבית מאיר סי' י"ז שהרגיש בזה בקצרה.