אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ו · ה
מש"כ ידידי רומעכ"ת שי' לחזק דבריו ולהסביר עפ"ד הש"ס בב"מ צ"ד דמעיקרא לא שעבד נפשי' ועפ"ד הריטב"א דלהכי לא נתחייב ש"ח רק על החיובים שפסקה לו התורה ואף דיש בזה פרוטה דרב יוסף, דמ"מ לא נשתעבד, משא"כ בשומר אבידה דאין הדבר תלוי בקבלתו דהרי בע"כ שעבדי' רחמנא, ולהכי אם קבל עליו להיות ש"ח נפטר ע"פ אומדנא גם מדין שומר אבידה עכ"ד, אין דבריו מספיקים בטעמם במלוה על המשכון דהתם הוי שומר מצד קבלתו את המשכון ונימא דלא נתחייב משום פרוטה דר"י כמו בש"ח שיש בו ג"כ מצוה דפרוטה דר"י, ומהכ"ת נאמר במלוה על המשכון שקבל עליו להיות ש"ש משום המצוה, והא להשבת אבידה לא דמי דבע"כ שעבדי' רחמנא ומחוייב להיות שומר, אבל במלוה על המשכון נהי שיש בו מצות הלואה הא גם בש"ח יש בו מצות גמ"ח.
ובאמת כבר הרגיש בדבר הריטב"א הובא בתומים סי' ע"ב סק"ו וס"ק י"ז ובכ"מ שם דכל פקדון יהי' חייב כדין ש"ש משום פרוטה דר"י, ותירץ משום דמתחילה לא הי' מצוה, ואע"ג דבעת שיטוח וניעור מקיים מצוה ולא דמי לשומר אבידה ומלוה על המשכון דמתחילתו יש בו מצוה ודמי כאילו מתנה שלא יהי' ש"ש יעו"ש. ובאור דברי הריטב"א נראה דבקבלת השמירה אין בו משום מצוה, דמה דמשכו ומתחייב א"ע באם יפשע הוא מתנה בעלמא דמתחייב בדבר שאינו חייב, ורק השטוח והנעור וההתעסקות בחפץ של חבירו לטובתו זהו מצות גמ"ח משא"כ במלוה על המשכון דמקיים המצוה בעת הלואה מ"מ דעת הריטב"א וטעמו מספיק שלא יתחייב מדין ש"ש משום פרוטה דר"י דמצות שמירה דמקיים משום דבתחילתו לא הי' מצוה, אבל אם נעשה הדבר אבוד וכלתה שמירתו ורק שמחוייב כאינש דעלמא שלא קבל עליו שמירה לקיים מצות השבת אבידה ולא תוכל להתעלם מהכ"ת נימא דנפטר במה שקבל עליו להיות ש"ח ולא ש"ש, כיון דאין זה שייך לדיני קבלת שמירה רק למצות השבת אבידה דבע"כ שעבדי' רחמנא לכל איש מישראל.
ובד' הריטב"א יש לתרץ ג"כ משה"ק הנתיבות בסי' ע"ב מהא דב"מ נ"ח דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה ולשמור את הזרעים דבשבת אין אחריות שבת עליו דיתחייב מדין פרוטה דר"י, די"ל דכיון דמתחלתו לא הוי מצוה דהא קבלת השמירה הי' בשביל שכר חול (ובכלל גם קבלת שמירת חנם להקדש אין קבלה עצמה חשובה מצוה רק מעשה השמירה) וע"כ לא מהני פרוטה דר"י לחייבו משום ש"ש כיון שאין בתחילתו מצוה.
ומה שהעיר ע"מ שתי' קו' הג' ר"א מטעלז דלמה עקרו קנין מעות דהא לכשתפול דליקה יהי' שומר אבידה משום דיטרח להציל את שלו ושלו מרובה או שלא יהי' לפי כבודו, דהא מצינו בחליפין שוה בשוה דהוי מילתא דלא שכיחא ולא עקרו שם, ומה"ט גם אופנים אלה הוי מילתא דל"ש עכ"ד. זה אינו דרק מה דבמכירה הוי מילתא דל"ש העמידו על דין תורה ועקרו קנין מעות רק בקנינים השכיחים, אבל מה שגזרו שמא יאמר נשרפו חטיך בעלי' גזרו גם בשביל מילתא דל"ש, דגם דליקה אינה מצוי' אלא כיון דאפשר להיות דליקה גזרו באיזה קנינים השכיחים גם בשביל מילתא דל"ש. ויעוי' במשל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה ה"ד מה שהביא ד' הרד"ק, -- וגם מאן מפיס לחלק דבעת הדליקה שיהי' טרוד להציל את שלו מקודם הוי מילתא דל"ש.