אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ו

סימן ה

לגדול אחד

א

מש"כ הדר"ג בשם הגאון ר' אליעזר גארדאן זצ"ל להקשות על דברי הח"י באו"ח סי' תמ"ג דנפקד שלא מכר את החמץ בע"פ נעשה ש"ש עליו דהוי שומר אבידה, דא"כ למה עקרו קנין מעות במטלטלין שמא יאמר נשרפו חטיך בעלי' הא לכשתפול דליקה הוי המוכר שומר אבידה וכל היכא דהוי ש"ש לא חיישינן. וכ"כ הקשה מעכ"ת מב"מ צ"ג דש"ח שהי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר ולא קידם פטור ואמאי הא הוי שומר אבידה דהא ברי הזיקא הוא כמ"ש התוס' בב"מ ל"א. וכן תמה לפי המבואר בחו"מ סי' ע"ב ס"ה ובש"ך שם דנאמן של הקהל יש לו דין ש"ש משום פרוטה דר"י בשיטוח וניעור ופי' משום מצות גמ"ח וא"כ מה"ט בש"ח ששמר יותר מחיובו דהוי ג"כ גמ"ח ליהוי ש"ש משום פרוטה דרב יוסף, והקשה ע"ז מכמה מקומות, ומזה הכריח כת"ר חידושו דכל שהי' ש"ח בתחילה אינו נעשה עוד ש"ש משום פרוטה דר"י משום אומדנא ע"פ דהתוס' כתובות מ"ז דאנן סהדי כאילו התנה עם המפקיד שגם אם ישמור יותר מכדי חיובו שלא יהי' רק ש"ח, ובזה מתורץ כל הקושיות דאנן סהדי שהתנה שלא יהי' שומר אבידה היינו שלא יהי' ש"ש משום פרוטה דר"י ול"ה מתנה עמשכב"ת, זהו תו"ד.

והנה תירוצו מובן על ש"ח שהוסיף על שמירתו דבודאי אנן סהדי והוי אומדנא, אבל במה שעקרו קנין מעות דלשי' כמה מהגדולים הובא בב"י סו' סי' קצ"ח דהקונה קנין גמור אף ש"ח לא הוי ולא נשתעבד ולא התנה כלל איזה אומדנא יש מהמוכר והלוקח שאם תפול דליקה שלא יהי' שומר אבידה. וכ"כ בהי' לו לקדם ברועים ובמקלות איזה אומדנא יש שלא יהי' שומר אבידה, וגם אם הי' מתנה לא מהני מצד עצמו דהא חיוב שומר אבידה לא בא מכח חיובי השמירה, ואף שנתבטל חיוב שמירתו ומעיקרא לא שעביד נפשי' מ"מ גם מי שאינו שומר חייב במצות השבת אבידה, אם לא דנימא דאיכא ג"כ אומדנא מצד המפקיד והלוקח שפטרוהו מתחילה מדין השבת אבידה לכשתפול דליקה ולכשיבואו זאבים או לכשיגיע זמן החמץ, אבל אומדנא זו מנ"ל ומהכ"ת יפטור המפקיד להשומר בדבר שכל אדם חייב בו אם יגיע לזמן שהי' אבוד ושיש ע"ז מצות השבת אבידה.

ב

ובעיקר מה שהעיר בש"ח שהוסיף על שמירתו דיהי' ש"ש משום פרוטה דר"י הא לפ"ז יקשה בכל ש"ח דבקבלת שמירתו מקיים מצות גמ"ח ויש בזה פרוטה דר"י, ואי"ל משום שכבר נתחייב בזה בקבלת שמירה דהא במלוה על המשכון כ' הרשב"א דהוי ש"ש משום פרוטה דר"י אע"ג דאח"כ הרי מוכרח לשמרו משום דבעת הלואה הי' פרוטה דר"י (ועי' בנמוק"י בב"מ שם מה שהביא תי' הרשב"א, והראב"ד תי' בענין אחר דמקיים מצוה גם אח"כ) ואע"ג דבודאי אאפ"ל שיהי' ש"ח ש"ש עי"ז שהרי התורה ירדה לדעת השומרים כמ"ש התוס' בכתובות נ"ו ואין דעתו להשתעבד במה שלא חייבה אותו תורה. ומה"ט גם בהוסיף על שמירתו דדרך ש"ח להוסיף על שמירתו הרי לא נשתעבד מתחילה יותר, מ"מ אין זה מספיק לגמרי דעכ"פ נילף מזה דע"י פרוטה דר"י לא הוי ש"ש וגם שומר אבידה לא יהי' ש"ש.

ויעוי' בנתיבות סי' ע"ב ס"ק י"ט שכתב לחדש דפרוטה דר"י לא הוי רק במ"ע שמוטל עליו ואסור לקבל שכר ע"ז כגון בהלואה או בהשבת אבידה, אבל בגבאי צדקה שאפשר לקבל שכר ע"ז אין בזה משום פרוטה דר"י, והכריח כן מב"מ נ"ח דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה ולשמור את הזרעים יעוי"ש. ולדבריו פשוט דל"ש במה שהוסיף על שמירתו ברצונו הטוב משום פרוטה דר"י. ואף אם נימא דלא כהנתיבות כמו שנראה קצת כן מל' התוס' בשבועות מ"ב ד"ה ש"ח אבל בש"ח כמו שלא נעשה ש"ש משום פרוטה דר"י בקבלת השמירה מאיזה טעם שיהי' חילוק מגמ"ח זה לשאר מצוות כהשבת אבידה והלואה על משכון מה"ט גם בהוסיף על שמירתו ל"ה רק ש"ח. ועוד דבש"ח ששמר יותר מחיובו אף שיש לו פרוטה דר"י מ"מ הא לא קבל קנין מתחילה רק על חיובי ש"ח, ואפי' אם נימא שא"צ קנין כשי' הראשונים דבהסתלקות המפקיד משמירת החפץ סגי מ"מ אמירה והסכמה בעי שנתחייב הנפקד בדין ש"ש, ובמלוה על המשכון אנו דנים מתחילה דמשום פרוטה דר"י הרי נעשה ש"ש. וכן היתה הפסיקה, אבל מה שהשומר הוסיף על חיובו והי' לו הנאה בפרוטה דר"י אין זו אמירה ופסיקה המחייבת להיות ש"ש, אם לא דנימא כיון דדרך ש"ח להוסיף על שמירתו כמש"כ התוס' הרי יהי' לו אח"כ פרוטה דרב יוסף וא"כ כל ש"ח יהי' שומר שכר וז"א כנ"ל.

אולם נ"ל ליישב מה שתמהו ע"ד הח"י בסי' תמ"ג כקושית הגאבד"ק טעלז זצ"ל דלמה עקרו קנין מעות, נראה דלא מיבעי לד' המהרש"ק הובא במל"מ בה' שכירות פ"ו ובקצוה"ח סי' ע"ב דאין שומר אבידה חייב בכל חיובי ש"ש כגון אם נטר כדנטרי אינשי דש"ש חייב משום דלהכי יהבי לך אגר לנטורי נטירותא יתרתא וזה ל"ש בשומר אבידה ובמלוה על המשכון דהוא רק ש"ש משום פרוטה דר"י והמפקיד אינו נותן לו שכר, (והקצוה"ח הסכים למהרש"ק ובאונס כעין גניבה ולא בגניבה יעו"ש), דלפ"ז שפיר עקרו קנין מעות כדי שיטריח להציל כש"ש ממש ולא כשומר אבידה, אלא אפי' אם נימא דלא כמהרש"ק, ושומר אבידה חייב כש"ש בכל גווני, מ"מ בודאי אי אתי' עלה מדין שומר אבידה אם יש לו היזק בעצמו להציל את שלו אינו מחויב להציל את של חבירו, ואם הי' שלו מרובה משל חבירו פירשו הראשונים דאם הי' שלא בפני ב"ד שאין יכול להתנות אף אם שלו דבר מועט אינו מחויב בהשבתה, א"כ אינו מחויב להציל את של חבירו אם יש לו פסידא, וכן אם הוא שלא לפי כבודו דאינו מחויב במ"ע דהשבת אבידה וכיון שלא נתחייב במצות השבה ממילא דל"ה שומר אבידה כלל, משא"כ אם מחויב בדין ש"ש שנתחייב בשמירתו דמחוייב בכל גווני, וא"כ א"ש הא דעקרו קנין כסף כי היכי דליהוי טרח ומציל כשלו ממש.

ג

ומשה"ק רומעכ"ת בש"ח שהי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר דפטור דיתחייב מצד שומר אבידה, נראה דהיכא דרועה העדר בשדה אף שמחויב מדין מ"ע דהשבת אבידה להציל ממון חברו מהיזק ואם לא הציל עובר על לאו דלא תוכל להתעלם, אבל מ"מ הא לא נתחייב בשמירתו ושומר אבידה רק לכשהגבי' נתחייב בשמירתה ועי' בב"ק נ"ו שומר אבידה פירש"י שהכניס אבידת חבירו לביתו. אולם גם אם העדר בדירו וחצרו יש בזה מקום עיון דלכשבאו זאבים ויכול להציל ע"י הדחק ע"י שיקדם ברועים ובמקלות אפשר דהוי כדבר האבוד שאין דרכו להמצא וכן לכשנפלה דליקה אין דרכו להמצא ובכה"ג לא נתחייב בשמירה ע"י חצרו. וגם אם נימא דבכה"ג יש לו דין חצר וכמו שהוא בידו, מ"מ אפשר דחיוב השבת אבידה אינו גדול מחיוב ש"ח וכמו דש"ח אינו מחוייב לקדם ברועים ובמקלות בשכר משום דאינו מחוייב להוציא משלו מכש"כ בהשבת אבדה דאינו מחויב, (ועי' בסנהדרין ע"ג והשבות לרבות אבידת גופו דהו"א דה"מ למטרח אבל לא לאגורי משום דבאבדת ממון אינו מחוייב לאגורי, אך התם הכונה שיוציא משלו), עכ"פ ברועה דעל למתא שהי' לו הצטרכות שלו אינו מחויב למנוע ולהפסיד כדי לקדם ברועים ובמקלות בשכר וכל שלא נתחייב במ"ע דאבידה ממילא דאין עליו דין שומר אבידה, משא"כ בנידון הח"י בנפקד דבקל יכול למכור את החמץ קודם שיגיע זמן האיסור ומחוייב מדין השבת אבדה להתעסק במכירתו והחמץ מונח בביתו ובחצירו (ויש בזה להסתפק דהא מקום הנפקד קנוי להמפקיד עפ"ד הט"ז בחו"מ סי' קפ"ט ואכמ"ל) וכיון שחל עליו חיוב השבה ממילא דנעשה עליו שומר בזה ויש לו דין שומר שכר כשומר אבידה וא"ש.

ד

ולכאורה יש להעיר דנראה דהא דשומר אבידה מחוייב באחריות לכשהתחיל בהשבה דוקא משהגבי' לאו מדין קנין הוא, וכמו דהכישה נתחייב בה לענין דין זקן ואינו לפי כבודו כמ"כ חייב באחריותה אף באופן שלא הי' בו דין קנין, וי"ל דדוקא משהתחיל להתעסק בהשבתה נתחייב באחריותה, משא"כ היכא שלא התחיל להתעסק בה שהיתה מונחת בחצירו ובביתו כמו בנידון הח"י עובר בשוא"ת שלא מכר על עשה ול"ת של השבת אבדה שלא טרח להציל ממון חבירו אבל לא נתחייב באחריותה. שוב ראיתי בשו"ת ראשי בשמים סי' צ"ו שפלפל בזה דמה הפרש יש לענין חיוב באחריות בין התחיל בהשבה ללא התחיל, ומסיק דדמי להתחלת המלאכה והתחלת השמירה הוי קנין מה"ט. עכ"פ נראה מסברא דאף דדי בהתעסקות גרידא וא"צ קנין מ"מ קנין דמהני בשומרים בודאי גם בשומר אבדה מהני, ולהכי כיון דהוא בחצירו דהוי כבידו כיון שמחוייב במ"ע דהשבת אבדה והחפץ בידו ממילא דהוי שומר אבדה, וכ"ז באם הוא מחוייב במ"ע דהשבת אבדה אבל אם אינו מחוייב במצוה זו אף שהוא בידו לא נעשה שומר, וגם למה שצידד הגרעק"א בחידושיו לב"מ כ"ו דגם בדבר שאי"ב סימן אינו מחוייב להגביה מדין השבת אבדה אף שלא ידעו הבעלים ולא נתיאשו ומ"מ אם הגביה הוי שומר כמו שנראה מד' הרמב"ן בישל"מ, היינו משום דהתם לכשהגבי' הרי מחויב בהשבתה כ"ז שלא נתיאשו הבעלים וכיון דמחוייב בהשבתה הוי שומר, משא"כ בזה שאינו מחוייב במצוה דהשבה להפסיד משלו או שאינו לפי כבודו אף שהוא בידו כיון דלא התחיל במצוה אינו מחוייב באחריותה ועי' בב"מ כ"ה: בתוד"ה ואם דכיון שאם הי' יודע שהיא אבדה הי' מחוייב בהשבתה בלא שום הגבהה היכא דהגביה הוי שומר מספק כו' ולא דמי לזקן ואינו לפי כבודו כו', וע"ע במחנ"א הל' חצר מש"כ דלד' הרמב"ן דישל"מ ל"ה יאוש משום דבאיסורא אתא לידי' דהוי שומר אבידה ל"ש זה בחצר שבא לפני יאוש ולא ידע הבעלים שלא נתחייב במ"ע דהשבה ול"ה שומר יעו"ש. ומה"ט גם היכא דהוי בחצירו ובידו כיון שאינו מחוייב מדין מ"ע דהשבה להתעסק בשל חבירו מאיזה טעם שיהי' לא נעשה שומר ולא נתחייב באחריותה אף שהוא בידו וברשותו.

ה

מש"כ ידידי רומעכ"ת שי' לחזק דבריו ולהסביר עפ"ד הש"ס בב"מ צ"ד דמעיקרא לא שעבד נפשי' ועפ"ד הריטב"א דלהכי לא נתחייב ש"ח רק על החיובים שפסקה לו התורה ואף דיש בזה פרוטה דרב יוסף, דמ"מ לא נשתעבד, משא"כ בשומר אבידה דאין הדבר תלוי בקבלתו דהרי בע"כ שעבדי' רחמנא, ולהכי אם קבל עליו להיות ש"ח נפטר ע"פ אומדנא גם מדין שומר אבידה עכ"ד, אין דבריו מספיקים בטעמם במלוה על המשכון דהתם הוי שומר מצד קבלתו את המשכון ונימא דלא נתחייב משום פרוטה דר"י כמו בש"ח שיש בו ג"כ מצוה דפרוטה דר"י, ומהכ"ת נאמר במלוה על המשכון שקבל עליו להיות ש"ש משום המצוה, והא להשבת אבידה לא דמי דבע"כ שעבדי' רחמנא ומחוייב להיות שומר, אבל במלוה על המשכון נהי שיש בו מצות הלואה הא גם בש"ח יש בו מצות גמ"ח.

ובאמת כבר הרגיש בדבר הריטב"א הובא בתומים סי' ע"ב סק"ו וס"ק י"ז ובכ"מ שם דכל פקדון יהי' חייב כדין ש"ש משום פרוטה דר"י, ותירץ משום דמתחילה לא הי' מצוה, ואע"ג דבעת שיטוח וניעור מקיים מצוה ולא דמי לשומר אבידה ומלוה על המשכון דמתחילתו יש בו מצוה ודמי כאילו מתנה שלא יהי' ש"ש יעו"ש. ובאור דברי הריטב"א נראה דבקבלת השמירה אין בו משום מצוה, דמה דמשכו ומתחייב א"ע באם יפשע הוא מתנה בעלמא דמתחייב בדבר שאינו חייב, ורק השטוח והנעור וההתעסקות בחפץ של חבירו לטובתו זהו מצות גמ"ח משא"כ במלוה על המשכון דמקיים המצוה בעת הלואה מ"מ דעת הריטב"א וטעמו מספיק שלא יתחייב מדין ש"ש משום פרוטה דר"י דמצות שמירה דמקיים משום דבתחילתו לא הי' מצוה, אבל אם נעשה הדבר אבוד וכלתה שמירתו ורק שמחוייב כאינש דעלמא שלא קבל עליו שמירה לקיים מצות השבת אבידה ולא תוכל להתעלם מהכ"ת נימא דנפטר במה שקבל עליו להיות ש"ח ולא ש"ש, כיון דאין זה שייך לדיני קבלת שמירה רק למצות השבת אבידה דבע"כ שעבדי' רחמנא לכל איש מישראל.

ובד' הריטב"א יש לתרץ ג"כ משה"ק הנתיבות בסי' ע"ב מהא דב"מ נ"ח דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה ולשמור את הזרעים דבשבת אין אחריות שבת עליו דיתחייב מדין פרוטה דר"י, די"ל דכיון דמתחלתו לא הוי מצוה דהא קבלת השמירה הי' בשביל שכר חול (ובכלל גם קבלת שמירת חנם להקדש אין קבלה עצמה חשובה מצוה רק מעשה השמירה) וע"כ לא מהני פרוטה דר"י לחייבו משום ש"ש כיון שאין בתחילתו מצוה.

ומה שהעיר ע"מ שתי' קו' הג' ר"א מטעלז דלמה עקרו קנין מעות דהא לכשתפול דליקה יהי' שומר אבידה משום דיטרח להציל את שלו ושלו מרובה או שלא יהי' לפי כבודו, דהא מצינו בחליפין שוה בשוה דהוי מילתא דלא שכיחא ולא עקרו שם, ומה"ט גם אופנים אלה הוי מילתא דל"ש עכ"ד. זה אינו דרק מה דבמכירה הוי מילתא דל"ש העמידו על דין תורה ועקרו קנין מעות רק בקנינים השכיחים, אבל מה שגזרו שמא יאמר נשרפו חטיך בעלי' גזרו גם בשביל מילתא דל"ש, דגם דליקה אינה מצוי' אלא כיון דאפשר להיות דליקה גזרו באיזה קנינים השכיחים גם בשביל מילתא דל"ש. ויעוי' במשל"מ פ"ד מה' מלוה ולוה ה"ד מה שהביא ד' הרד"ק, -- וגם מאן מפיס לחלק דבעת הדליקה שיהי' טרוד להציל את שלו מקודם הוי מילתא דל"ש.

ו

ומש"כ כת"ר עמש"כ דש"ח ששמר יותר מחיובו ויש בו פרוטה דר"י מ"מ הא לא קבל קנין מתחילה רק על חיובי ש"ח, ואפי' אם נימא שא"צ קנין מ"מ אמירה והסכמה מחדש בעי, וע"ז השיב דכל שהוא כבר ש"ח א"צ קנין ואמירה עוד, והביא ראי' מב"מ כ"ט: דמדמי אבידה נעשה ש"ש אף דמתחילה הוי ש"ח לרבה ולרב יוסף נעשה שואל עכ"ד. הנה במכתבי הראשון קצרתי בזה, ובאמת הדברים מפורשים ברש"י בהשואל צ"ח: בד"ה אי אמרינן שכירות לחודא קיימא דבשעת שכירות ברשותו היתה ולא מיחסרא משיכה וקני חצרו כו' וכן בשכרה בבעלים ושאלה שלא בבעלים ופירש"י וחיוב זה לא מחמת משיכה ראשונה בא עלי' כו' או דילמא כיון דשייכי במקצת דחיוב גניבה ואבידה שעליו יש לתלות במשיכה ראשונה כו' יעויש"ה. הרי מבואר דאפי' לפי הך צד כיון דשייכי במקצת שייכי בכולה משום דעל חיוב גו"א סגי משיכה הראשונה מהני לפטור בבעלים, אבל על חיוב אונסין של שואל צריך קנין מחדש כיון שלא נתחייב מתחילה במשיכתו הראשונה של שוכר, וה"נ בש"ח שנעשה ש"ש צריך קנין על חיוב דגו"א שלא נתחייב במשיכתו הראשונה אם לא דקיימא בחצרו, וגם בקיימא בחצרו בעינן אמירה שלו שנעשה ש"ש.

ז

ומה שהק' כת"ר מדמי אבידה דנעשה ש"ש אף דבקבלת אבידה הי' ש"ח, שאני אבידה שאין הדבר תלוי בקבלת שמירתו וא"צ קנין רק התעסקות גרידא ורחמנא שעבדי' בע"כ וכמו דרחמנא שעבדי' להיות ש"ח היכא שאין לו הנאה, ה"נ בדמי אבידה דרשאי להשתמש ואוקמוה ברשותו מחוייב ג"כ מדין ש"ש. ויעוי' בשמ"ק בב"מ כ"ט מה שהביא בשם הר"ן והריטב"א דלא תיקשי לך ההיא דפ' המפקיד דשאני התם לפי שאין אדם נעשה שואל ולוה בע"כ כו' אבל מעות אבידה שאין הדבר תלוי בו להחזירן שמו חכמים דעתן של בני אדם, ומלשון הריטב"א אבל הכא שלא באו המעות לידו ברשות הבעלים ובי"ד הוא דיהבו לי' רשותא לאפקינהו דאילו מדינא לא הי' לו ליגע, לא רצו חכמים לתת לו רשות אא"כ הוא אצלו מעכשיו במלוה גמורה להתחייב באונסין.

עכ"פ בדמי אבידה דפנים חדשות באו לכאן, כמו בתחילת אבדה נעשה ש"ח כ"כ אוקמוה רבנן ברשותו ע"י היתר השתמשות להיות ש"ש, וגם הא דמי אבידה ברשותו וחצירו קיימי ויש לו קנין מחדש והסכמתו או רצונו א"צ דרחמנא שעבדי' בע"כ, משא"כ בסתם ש"ח שהדבר תלוי בדעתו ורצונו ואינו נעשה שומר בע"כ מהכ"ת יתחייב אח"כ מדין ש"ש כל שלא קבל עליו השמירה, ולשי' הפוסקים שצריך קנין בודאי דצריך קנין על התחייבות ש"ש כמו שמבואר מדרש"י ב"מ צ"ח: וע"ע בחו"מ סי' ע"ב ס"ד ובתומים שם ס"ק י"ט דאף דהרשהו הלוה להשתמש במשכון מ"מ אינו ידוע אם המלוה קבל עליו יעוש"ה, ובודאי מיירי דקיימי בחצרו ואין חסרון מצד הקנין והספק הוא מצד הסכמת השואל ורצונו

ומש"כ עמש"כ דבש"ח שהי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר ולא קידם דפטור שהק' דליהוי שומר אבידה, וכתבתי דחיוב מצות השבת אבידה אינו גדול מחיובי ש"ח שאינו מחוייב בשכר, וע"ז השיב כת"ר דכיון דש"ח אם הציל בשכר חוזר ונוטל מבעה"ב הו"ל כמו שהתנה ולמה יפטור מהשבה ואפי' ברועה בשדה שלא נתחייב מדין שומר אבידה למה יפטור ממצות השבה ולא תוכל להתעלם עכ"ד. בדעתי הנני עומד דלא מצינו שיתחייב במצות השבת אבידה יותר מש"ח, וכיון דש"ח בשכר אינו מחוייב להוציא משלו דלהכי פטור בשכר אף שבודאי יקבל בחזרה דחוזר ונוטל מבעה"ב ואף שקבל עליו שמירתו, מהכ"ת דמצות השבת אבידה תחייבנו להתעסק כ"כ ולהוציא משלו, ובודאי דאם מתעסק מקיים מצות השבת אבידה, אבל כיון דהשבת אבדה יש לה גדרים ותנאים, ואם היתה שלו מרובה משל חבירו פטור דש"ח בודאי חייב בזה אם הפשיעה תהי' מצדו בשביל שהי' צריך להציל את שלו משום שקבל עליו שמירתו, ובכ"ז נפטר אם הי' לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר, מנ"ל דמצות השבת אבדה גדולה מחיובי ש"ח, ולהכי ש"ח בחנם ולא בשכר שאין בזה חיוב מצד השבת אבדה אף לכתחילה (אף דמגוף לשון הגמ' אין ראי' דהא דקאמר ש"ח בחנם ולא בשכר היינו לענין החיובים, דבחנם חייב לשלם אם לא קידם, ובשכר פטור).

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה