אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ה · ו
והנה הדין פשוט דדוקא חרכו קודם זמנו מותר לקיימו, אבל לאחר זמנו אפילו נפסל מאכילת כלב צריך לבער, ולאו דוקא בפת שעפשה שראוי לחמע בה עיסה אלא אפילו דאינו ראוי לחמע בה עיסות חייב לבער. ולכאורה צ"ע מאי שנא דבכל האיסורים וגם בטומאה דכל שנפסל מאכילת כלב טהור וכמבואר בבכורות כ"ג וכמש"פ הרמב"ם בפ"א מה' טו"א הי"ח ובפ"א מה' אה"ט הי"ג, וכיון דהוי כעפרא בעלמא למה יהא חייב לבער, ונהי דאיסור הנאה לא פקע מיני' דהא לשי' הרבה פוסקים גם אפרן אסור, אבל כיון דנתבטל מתורת אוכל מהיכ"ת יהא מחוייב לבער, ונראה דכיון דנתחייב בהשבתה כ"ז שלא נתקיים בו מצות שריפה לר"י ופרור וזרי' לרוח לרבנן עדיין בחיוב השבתה קאי, אבל בבל יראה באמת אינו עובר כיון דנפסל מאכילת כלב, ועפ"ז י"ל דאי נפסל אחר ו' שעות מאכילת כלב דלא עבר עליו בב"י אח"כ ורק מ"ע דתשביתו, מותר בהנאה לאחה"פ. וראיתי שכ"כ המקו"ח בסי' תמ"ב סק"ח לדינא דדוקא דנסרח בפסח, אלא שלא נתברר בדבריו הטעם לנכון.