אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ה · ה
וראיתי במנחת חנוך במצוה י"ט שחידש דאפ"ל כמו באבר מן החי חלקו בחוץ פטור כיון דחידוש הוא דעצמות וגידין מצטרפין, א"כ אין לך בו אלא חידושו ודוקא אם אכלו בב"א אבל בכדי אכילת פרס אינו מצטרף ה"ה בשאור דחלקו בחוץ פטור, ולמש"כ הרמב"ם דגם בחמץ חייב אם נפסל מאכילת אדם חידוש הוא ודוקא בב"א אבל בכא"פ אינו חייב, ועפ"ז מיישב מש"פ הרמב"ם בפ"א מה' חו"מ דחצי שעור אסור מה"ת מקרא דלא יאכל דלהכי איצטריך קרא משום דלא חזי לאיצטרופי דאינו חייב בכא"פ יעו"ש. ובזה הי' מקום לומר במאי דפליגי בירושלמי נזיר פ"ו בכזית מצה שחלקו יעו"ש, משום דס"ל דאינו יוצא ידי חובת מצה אם לא הי' מחוייב בשעור אכילה משום בל תאכל חמץ, וכמו שאמרו כל שאי"ח על חימוצו כרת כו' וס"ל להירושלמי דה"נ בשיעור אכילה בעינן שיהא חייב עליו אם הי' חמץ, ועי' במג"א סי' תמ"ה ס"ק ד' דלכתחילה צריך לאכול ביחד וכ"מ בחולין ד' ק"ב דצריך לבלוע ביחד, ויש מקום לד' המ"א ע"פ שיטת הירושלמי. אולם באמת הדבר מתמיה לומר בחמץ דאי"ח בכא"פ דהרי מפורש בפסחים מ"ד לגבי חמץ כזית בכא"פ, וכ"פ הרמב"ם בפט"ו מה' חו"מ ה"ד דאם אכל כזית חמץ בתוך התערובות בכדי אכילת ג' ביצים לוקה מה"ת, הרי מפורש דחייב מלקות בחמץ בכא"פ, וכיון דמפורש כן בחמץ מיני' דגם בשאור הדין כן דהא לענין אכילה כ"ע לא פליגי דשוה שאור לחמץ, וכמו דבשיעור אמרו דב"ש מודה ה"ה בשעורי אכילת פרס ופשוט.
ועיקר הדמיון לאבמה"ח שחלקו מבחוץ פטור, נראה דלא דמי דבאמה"ח החידוש דגידין ועצמות מצטרפין לכזית, ולא מיבעי לשי' התוס' בחולין צ"ו דבעינן אבר שלם ואם האבר גדול אינו חייב עד שיאכלנו כולו ועל כזית אינו חייב וכיון שחלקו מבחוץ פטור, אלא אף לשי' הרמב"ם ושארי הראשונים דחייב בכזית ולא בעי' שיהי' אבהמ"ח שלם, מ"מ הא גם לשי' הרמב"ם חלוק אמה"ח שיש בו עצמות וגידין מאמה"ח שאין בו עצמות וגידין, דבאמה"ח שאין בו עצמות וגידין אינו חייב על כזית עד שיאכל שלם, ובאבר שיש בו עצמות וגידין חייב על כזית, הרי דחידוש הוא שעצמות וגידין דוקא מצטרפין לשעור כזית, אבל על כזית בשר אינו חייב משום אמה"ח אם לא שהוא אוכלו שלם והחידוש הוא לפ"ז הצירוף של גידין ועצמות עם בשר דעל בשר גרידא אינו חייב על כזית, וכיון דהחידוש הוא בצירוף גידין ועצמות לשעור כזית של אמה"ח, דבכה"ג הוי כשלם וכמו שפירש מברייתו. וכל' הרמב"ם בפ"ה מה' מאכ"א ולהכי כל שחלקו מבחוץ בטל הצירוף ולא מהני צירוף אכילת פרס, דרק בכזית אמה"ח של גידין ועצמות ובשר ביחד כברייתו חשוב כאבר שלם, וכל שחלקו מבחוץ אין לו דין אמה"ח. וכ"ז באמה"ח דהחידוש הוא בהצירוף, אבל בגיד הנשה אע"פ שאין בגידין בנו"ט ועץ הוא והתורה אסרתו ואין החידוש בהצירוף. אלא דהחידוש דעץ הוא והתורה אסרתו אבל מכיון שאסרתו תורה בלשון לא יאכלו יש לו דין שארי מאכלות אסורות ומצטרף בכדי אכילת פרס אף שאין בו בנותן טעם כמו בשארי איסורים ולוקה בודאי על אכילתו] בכא"פ, וה"ה בשאור ובחמץ דאע"פ שאינם ראויים לאכילה חיובם בכא"פ ורק באמה"ח דבעינן שלם ובאבר של בשר בעינן כולו שלם, ובאמה"ח של עצמות וגידין ובשר בעינן שיהא שלם כברייתו וכא"פ אין בו צירוף. [ובזה י"ל ג"כ משה"ק המנ"ח מזבחים ד"ע דמבואר בנבלת עוף טהור דהו"א לפי שחידוש הוא אפי' ביותר מכא"פ מצטרף, משום דשאני חידוש דאמה"ח דהחידוש הוא בצירוף גידין ועצמות. ובפיקר קושיתו יעו' בחת"ס חאו"ח סי' ק"פ ובהגהות הרש"ש נדה מ"ג, דהכוונה שלא ירד למעיים והוא בביה"ב ולהכי ראוי שיטמא במשא יעו"ש, וע"כ הו"א דאפי' ביותר מכא"פ מצטרף כיון דעודנו בביה"ב].