אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן ה › ד

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ה · ד

ג

והנה מש"כ הכ"מ להגיה בד' הראב"ד דוקא לשעוריהן ולאכילה אבל לענין בעור יש הפרש ביניהם דהא אמרו בריש ביצה דלאכילה מודו ב"ש דשוים, תמהני דלפ"ז למאי דקיי"ל כב"ה וילפינן בעור מאכילה, א"כ כמו דלענין אכילה אין הפרש בין שאור לחמץ ובנפסלו מאכילה אי"ח על אכילתן ה"ה לענין בעור בנפסלו מאכילת כלב אי"ח בבעור כמו בחמץ כיון דשוים הם, ועכצ"ל בשיטת הראב"ד דמה שאמרו דילפי' בעור מאכילה היינו בשעור דאין הבדל בין חמץ לשאור, אבל באיכות הדבר כל חד וחד כדיני', וכיון דשאור הוא מין אוכל כזה שעומד להחמיץ בו ושייך בכל האיסורים ובטומאה ה"ה לענין בעור, וזהו איכות החילוק בין שם חמץ ושאור, א"כ מה"ט י"ל גם לענין אכילה דמה שחייבה תורה על אכילת שאור הוא מה שנקרא שאור, ואע"פ שנפסל מאכילת כלב הוי שאור וע"ז לא שייך ההיקש ודברי הכ"מ שגבו ממני וצ"ע.

אולם מל' הראב"ד כמו שהוא לפנינו שכתב לענין בעור ולענין אכילה יש הפרש ביניהם שהחמץ אם נפסל מאכילת כלב אינו זקוק לבער והשאור אף שנפסל חייב לבער ופתח בתרתי לענין בעור ואכילה וסיים בחדא נראה דגם לשי' הראב"ד אי"ח בשאור בנפסל מאכילת כלב כמש"כ הכ"מ, והצל"ח הרגיש בזה וכתב דההפרש לענין אכילה הוא גם לשי' הרמב"ם דבחמץ שנפסל מאכילת אדם דחייב בבעור מ"מ על אכילה אי"ח מלקות דהא כל איסורין שבתורה אין לוקין אלא כדרך אכילתן, אבל שאור הא יצא מכלל כל איסורין וחייבתו מלקות וכרת על אכילתו. ולמשכ"ל לשי' הרמב"ם דחיוב בעור תלוי באכילה וכל שראוי לחמע בו עיסות אחרות יש לו דין שאור ג"כ כמ"ש הר"ן ואפ"ל דחייב על אכילתו ג"כ כמ"ש הפרמ"ג, אבל לשי' הראב"ד שאין חיוב בעור תלוי בדין אכילה וחיוב בעור דחמץ אע"פ שאי"ר לחמץ בו עיסות אחרות, ולהכי לשי' הראב"ד כל היכא דהחמץ אי"ר לאכילה שנפסל מאכילת אדם אינו חייב על אכילתו דחמץ אין לו דין שאור כלל, ובשאור דבודאי חייב אע"פ שאי"ר לאכילה דהא גלי רחמנא מ"מ י"ל דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי, ולכן בנפסל מאכילת אדם דישנו באכילה אלא דהוי שלא כדרך הנאתן הא מצינו בשארי איסורי תורה שחייב בכה"ג כמו בגיד הנשה שאין בו טעם והתורה אסרתו, ומה שאינו ראוי לגר לא נפקע עי"ז בשאור שם איסור דהא ראוי להחמיץ, אבל בנפסל מאכילת כלב דלא מצינו באיסורים שחייבה תורה על אכילה זו וכיון דלא גלי רחמנא בזה י"ל דגם בשאור שנפסל מאכילת כלב אי"ח באכילה. ולפ"ז יפרש הראב"ד התוספתא דריש ביצה לענין בעור, ולהכי כ' התוספתא מאימתי קרוי שאור דהא לשי' הראב"ד בחמץ אע"פ שאי"ר לגר דנפסלה מאכילת אדם חייב בבעור א"כ בכל חמץ שהוחמץ עד שאי"ר לגר חייב ג"כ ואימתי הוא ההבדל בין שאור וחמץ לב"ש, ע"ז פי' התוספתא דכל שחימוצו קשה עד שאי"ר לאכילת כלבים מפני החימוץ שבו נקרא שאור והוא בכזית וכמשכ"ל. וזה שייך לענין בעור, אבל לענין אכילה דכל שנפסל מאכילת אדם אינו חייב משום חמץ וחייב רק משום שאור והא באכילה לא פליגי ב"ש וב"ה. ומצאתי מקצת דברים בענין זה בס' מנחת ברוך, ובאחיעזר חיו"ד סי' י"א מבואר באריכות.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה