אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ב · יד
כל זה כתבתי לפ"ד המקו"ח בשי' הגאונים והמכילתא דמה שאינו עובר בהפקיד ביד הנכרי לפי שזכה הנכרי והוי אינו שלו, אבל באמת מפשטות ד' המכילתא והגאונים נראה דאינו עובר לפי שאינו ברשותו, ואפילו אם נתכון הנכרי שלא לזכות דבכה"ג בודאי אין חצירו קונה לו מ"מ אינו עובר המפקיד. וכ"נ מד' הרמב"ן ופשטות הדברים כמש"כ השאג"א להוכיח דמש"כ הגאונים קבלת אחריות הוא שיעבור הנפקד, אבל המפקיד אינו עובר. ומשה"ק הרא"ש דהא כיון דשאול רשותו לממון המפקיד בית המפקיד קרינן בי' א"ש כמשכ"ל דכיון דכשהגיע זמן איסורו ונאסר בהנאה ואין בו דין ממון ממילא אינו קנוי להמפקיד, ואע"פ דלר"ש חזי להשהותו לאחה"פ מ"מ י"ל דדהגול"מ כממון דמי לא נתרבה רק על לאו דב"י על חמצו שראוי לאח"ז או על חמץ של אחרים שקבל עליו אחריות, אבל לא נתרבה לשארי דברים וכיון דהרשות הוא של אחרים ורק שקנוי להמפקיד וכיון דדגול"מ בכה"ג לאו כממון דמי ואין לו דין בעלים וממילא אינו קנוי לו ואפילו תימא כיון דעכ"פ יש בזה שווי ממון להבעלים ויש חפץ בהשתמשות רשותו קרינן בי', י"ל דהמכילתא אתי כר"י דס"ל דחמץ לאחה"פ אסור בהנאה, ולדידן דקי"ל דמדרבנן אסור לאחה"פ לפי שצריך בעור מדרבנן ממילא אין בו דין ממון ואינו קנוי להמפקיד ואינו ברשותו.
ובזה י"ל ג"כ מה שתמה רבינו יונה ע"ד הגאונים מהא דוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש, הרי דחזינן דתלוי בממון ולא ברשות דכיון דהוי ממון הקדש חשוב רשות הקדש, וה"נ בחמץ כיון דהחמץ הוא של המפקיד ישראל ביתו קרינא בי' כמו שפי' השאג"א כונתו ולמש"כ א"ש בפשיטות דשאני חמץ כיון דאסור בהנאה ואינו ממונו של המפקיד אינו ברשותו קרינא בי', משא"כ בהקדש המופקד ביד הדיוט שפיר בית הקדש קרינן בי', -- ובל"ז יש לחלק דשאני הקדש דכ"א הוי כגזבר, וכל מקום שמונח ההקדש הוי בעליו (ויעוי' בירושלמי תרומות אי גזבר כבעלים דמי או כאחר דמי) וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ואי אפשר לומר שאינו ברשות הקדש וע"כ בית הקדש קרינן בי' כיון שהוא ממון הקדש דתמיד זהו רשות הקדש, משא"כ בהדיוט שיש בעלים מיוחדים ורשות מיוחד ולהכי כל שהוא בבית אחר נתמעט מבתיכם, ולהכי דעת הגאונים עפ"י דרשת המכילתא שאינו עובר עליו (ועי' בדו"ח להגרעק"א במערכה פסחים אי בעינן גזבר דוקא מש"כ בזה).
והשאג"א כ' בשי' הרמב"ן דגם אם מוציא מרשותו סגי, והמקו"ח כ' ע"ז שזוהי תורה חדשה, ובאמת לשי' הרמב"ן ודעימי' ע"פ דרשת המכילתא בודאי דאינו עובר עליו כל שאינו ברשותו ואינו קרוי בבתיכם, דמה אם החמץ המופקד ביד אחר דשאול המקום להמפקיד חשוב אינו ברשותו, מכש"כ היכא שמוציא מרשותו ואינו שמור ביד הנפקד. והמקו"ח תמה ע"ז דלפ"ז במוצא חמץ ביו"ט דכופה עליו את הכלי הא יש לו תקנה להפקיר רשותו, ובאמת מד' השאג"א נראה דמהני שיפקיר רשותו, אבל בפשוטו נראה דלא בעינן בתיכם שיהא ביתו ממש כמו לענין מזוזה, דהא בבל יראה סגי במה שהוא אצלו בידו וכמ"ש המקו"ח לענין שכירות, דאע"פ שאין לו קנין הגוף מ"מ חשוב זה ברשותו א"כ לאו דוקא שכירות אלא כל שהוא משתמש ושמור אצלו חשוב רשותו ומצוי אצלו, ומה בכך שיפקיר ביתו כיון שהוא שמור אצלו ועומד בצדו חשוב מצוי אצלו, אבל במוציא את החמץ למקום הפקר שאינו שמור ת"י בעל החמץ בודאי מהני כמו דמהני לשי' הרמב"ן במופקד, ואם מוציאו לרה"ר למקום הפקר גם לד' החולקים ע"ד הרמב"ן אפשר דמהני דדוקא במופקד אצל אחר דפקדון הוי ברשותו ובידו להקנותו ולהקדישו ס"ל דעובר על ב"י, אבל ברה"ר שאינו שמור דהוי אינו ברשותו כיון דהוי מקום הפקר כמו שא"י להקדישו כ"כ אינו עובר על ב"י דהא אינו ברשותו ממש, והא דעשאן הכתוב כאלו הן ברשותו היינו משום אסוה"נ, אבל מה שאינו ברשותו בפועל כמו שאין הנגזל עובר בב"י כמ"כ אינו עובר אם מונח במקום הפקר ובירושלמי פ' כל שעה, לא יראה לך אית תניי תני לך אין אתה רואה רואה את בפלטייא, אית תניי תני אפילו בפלטייא, מ"ד לך אין אתה רואה רואה את בפלטייא בשהבקירו קודם לביעורו, מ"ד אפילו בפלטייא כשהבקירו לאחר ביעורו:
ומבואר לכאורה דלאחר ביעורו היינו אחרי חצות אי אתה רואה אפילו בפלטייא, ולא מהני מה שהוציא לשוק, וזהו נגד חידוש האחרונים דבמוציא מרשותו למקום הפקר אחר חצות אינו עובר. ואולם אפ"ל בהמשך הירושלמי שם א"ר בון ב"ר חייא תיפתר בקדשים שחייב באחריותן, ואין לזה קשור ובאור, ואפ"ל דבקדשים דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא בנאבדו כמבואר בחולין דקל"ט דלא פקע רשות גבוה, ויש עליו אחריות אם כלה ונשרף כמו במת השור וכו' ובכה"ג עובר אפילו בפלטיא, וצ"ע.