אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן א › י

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן א · י

ט

והנה השאג"א מסיק לדינא דעשה דתשביתו עובר בחמץ שקבל עליו אחריות, וממקומו הוא מוכרח דכיון דגבי עשה דתשביתו כתב רחמנא סתמא "תשביתו שאור מבתיכם" ולא גלי בי' קרא כמו בבל יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים, ואיכ"ל דעשה דתשביתו עובר אפילו בשל אחרים, ועכצ"ל דכמו דילפינן שאור שאור דבתים וגבולך מהדדי לכל מילי בין להקל ובין להחמיר, כן ילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' בגז"ש דאתה רואה של אחרים ושל גבוה, ותדע דאל"כ מנ"ל דחייב להשבית משש שעות בבורות שיחין ומערות דהא גבי השבתה לא כתיב גבולך, אלא ודאי דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי', וא"כ מהאי גז"ש גופא ילפינן דאפילו חמץ של אחרים שקבל עליו אחריות נמי איתא במצות השבתה.

והמקו"ח בסי' תל"א השיג על דברי השאג"א מש"כ כיון דלא כתיב לך גבי תשביתו א"כ אפילו בלא קיבל עליו אחריות חייב, דהא במכילתא שהביא הרא"ש בפסחים תני התם בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כפשוטו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך, יצא חמצו של נכרי בבית ישראל שהוא בביתו ואינו יכול לבערו. וא"כ בתשביתו דכתיב ג"כ בתיכם יכולים ג"כ למעט חמץ של נכרי שהוא בבית ישראל כיון שא"י לבערו, ואפילו החולקים על המכלתא לא חלקו אלא בחמץ ישראל בבית נכרי, אבל על חמץ נכרי בבית ישראל שנתמעט מבתיכם לא מצינו דפליגי, ואי תקשה א"כ ל"ל קרא דלך למעוטי של אחרים, הא ילפינן לא יראה ולא ימצא בגז"ש דשאור ובלא ימצא כתיב בתיכם ונתמעט של נכרי, י"ל דאי לא כתיב לך הו"א דלא אתי גז"ש ומפקא מפשטי' דכתיב בקרא "לא יראה לך חמץ בכל גבולך" להכי כתיב לך, עכ"ד המקו"ח.

ונפלאתי שלא ראה המקו"ח ד' הרמב"ן בפ' בא [והובא בקצרה בשאג"א סי' פ"ג] ע"ד רש"י שם וז"ל שכתב ואינו מכוון אצלי שאין במשמע ברשותך להוציא חמץ של נכרי שהרי ברשותו הוא ובתים וגבולים שוים שהרי שתיהם רשות שלו וממון של אחרים, ועוד שחמץ של נכרי שלא קבל עליו אחריות איננו בא בהיקש הזה שאין של בתים פשוט להיתר יותר משל גבולין, אבל בבתים דמשמע איסור כל המקרא הזה דכתיב לא ימצא והתירן יוצא לנו מדכתיב לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ואין לי אלא בגבולין בבתים מנין ת"ל שאור כו' כמו שמפורש בפסחים, אבל המדרש הזה שדרשו מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך אינו אלא להוציא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי. וכן שנוי' במכלתא בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולך שומע אני כמשמעו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אע"פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו, יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אע"פ שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו כו' ופירושה שהי' במשמע ולא יראה לך חמץ בכל גבולך שלא נניח חמצנו בכל גבולנו אפילו בביתו של נכרי, ולכך בא בבתיכם להוציא ביתו של נכרי כו'. וזהו שסיימו בבריתא יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל מהיקש בתים וגבולים קאמר דמה בגבולין מותר דכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף בבתים נמי מותר כו' עכ"ל הרמב"ן. הרי מפורש בד' הרמב"ן דעיקר הלמוד מבתיכם הוא למעט חמץ של ישראל ברשות נכרי אבל על חמצו של נכרי ביד ישראל לא נתמעט מבתיכם דאדרבה בתיכם משמעו לאיסור, רק דיליף מהיקש דגבולין דכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה כו' [ושעור ד' המכילתא נראה דעיקר ידעינן מבתיכם למעט חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי, וא"כ העיקר תלוי ברשות והי' בדין שגם חמצו של נכרי בבית ישראל יעבור והא ידעינן דאתה רואה של אחרים, לפיכך אנו מפרשים בבתיכם ברשותיכם וביכלתכם דלפי שהוא של נכרי ואינו יכול לבערו], ולפ"ז בתשביתו דלא כתיב לך, א"כ מבתיכם לא נתמעט רק חמצו של ישראל ביד הנכרי, אבל חמצו של נכרי ברשות ישראל קרוי בבתיכם, אע"כ צ"ל כמש"כ השאג"א דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' דאי אתה רואה של אחרים ומיני' דבקבלת אחריות עובר גם על תשביתו כמו על בל יראה.

והנה לפי הגירסא שבמכילתא המובא ברש"י שם לא ימצא בבתיכם מנין לגבולך ת"ל בכל גבולך מה ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל ולא קיבל עליו אחריות עכ"ל. והר"א מזרחי כתב דלפירש"י המכילתא לא דריש מ"לך" למעוטי חמץ של נכרי, ולפ"ז גם בתשביתו דכתיב בתיכם, ממעטינן ג"כ חמץ של נכרי כמוש"כ המקו"ח. אולם הא תמוה לכאורה דא"כ מנ"ל דבקבלת אחריות עובר דאי אפ"ל דמלא ימצא נפיק דפירש"י בפסחים ד"ה מדלא כתיב לך גבי לא ימצא, אבל כיון דלא ס"ל לך למעוטי של נכרי ומהכ"ת נדרוש מ"לא ימצא" על קבלת אחריות, וגם אם נימא דמפשט דלא ימצא דריש על קבלת אחריות כמו שנראה מלשון רש"י פסחים ד' ו' מ"מ מאן מפיס לחלק דרשות המקרא למעוטי מלא ימצא בבתיכם חמץ של נכרי שלא קבל עליו אחריות דאינו עובר ומלא ימצא בקבל עליו אחריות דעובר. ונראה בשי' רש"י דהא דממעטינן מבתיכם חמץ של נכרי שהופקד ביד ישראל אע"פ שהוא באמת בבית ישראל משום דכיון דשמור הוא לשם המפקיד בית המפקיד קרינן בי' כמש"כ הרא"ש ע"ד הגאונים, ולפי גרסת רש"י לא גריס יצא חמצו של ישראל בבית נכרי, דאמת דבכה"ג בתיכם קרינן בי'. וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' חו"מ הל' א' כתוב בתורה לא יראה לך חמץ יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד נכרי לא יהא עובר ת"ל שאור לא ימצא בבתיכם אפילו הפקידו או הטמינו עכ"ל, הרי דמבתיכם דריש דאפילו הפקיד אותו ביד נכרי קרוי לא ימצא בבתיכם לפי שהוא בעל הממון ושמירת בית הנפקד ששאול להמפקיד קרינן "בתיכם" וברשותכם, ולהכי חמץ של נכרי המופקד בבית ישראל אין זה "בתיכם" לפי ששמור לטובת המפקיד. אולם בקיבל עליו אחריות ישראל הנפקד הרי שהישראל מחויב לשומרו בשביל אחריותו של הנפקד ולא בשביל המפקיד רק שלא יתחייב לשלם. ועל כן בתיכם קרינן בי', ולהכי בקיבל עליו אחריות אתרבי מלא ימצא בבתיכם דקרינן בי' בתיכם לפי שהוא שומר לטובת הנפקד.

ולפ"ז גם לשי' רש"י י"ל דנתרבי קבלת אחריות מתשביתו שאור מבתיכם, דבתיכם קרינן בי' לפי שהוא שמור לטובת בית הישראל הנפקד, ואפ"ל לשי' רש"י דס"ל בד' המכילתא דמ"לך" ממעטינן של גבוה גרידא, וכמש"כ התוס' במנחות ס"ז בד"ה חד דמעיקרא הו"ל למעוטי עיסת הקדש דמסתבר טפי, ושם ובפסחים ד' ה' נתקשו בזה היכי נפיק מחד קרא [והשאג"א כתב משום דגם של ישראל חברו אינו עובר ולפי שיטת רש"י דלא גריס סוף המכילתא דישראל שהפקיד ביד נכרי וביד ישראל דאינו עובר י"ל דבאמת בשל ישראל חברו עובר כמו שפירש"י של אחרים נכרי ועי' במג"ש ובצל"ח פסחים כ"ט], וע"כ של הקדש ילפינן למעוטי מ"לך", ומבתיכם ילפינן למעוטי נכרי לפי שהוא שמור לשם הנכרי, ולא ילפינן מבתיכם גבוה משום דהקדש היכא שמופקד חשוב גזבר, וכמו שאמרו בחגיגה י"א מה לי הוא מה לי אחר וחשוב שמור גם לשם הנפקד ישראל הגזבר (והא דממעטינן מוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש מיתורא דקרא ילפינן). עכ"פ ס"ל דאיצטריך תרי קראי למעוטי של נכרי ושל גבוה, ולפ"ז י"ל דמרבינן מלא ימצא בקדשים שחייב באחריותן דדהגול"מ כממון דמי ומיני' ילפינן לקבלת אחריות גם בנכרי, ויש מקום לד' המקו"ח דמבתיכם ילפינן למעוטי גם מתשביתו של נכרי ולא אתרבי בעשה דהשבתה, אולם אין לבנות דיק על זה וכמשכ"ל. וגם בפשוטו י"ל דהמכילתא אתי כר"ש דס"ל דדהגול"מ כממון דמי וכלישנא קמא דפסחים דלר"ש לא איצטריך קרא דלא ימצא, ולפיכך עובר עליו בקבלת אחריות, ומבתיכם ילפינן למעוטי של נכרים, אבל זהו דלא כהלכתא דהא קי"ל דדהגול"מ לאו כממון דמי. איך שיהי' להלכה הא קי"ל כסתמא דסוגית הש"ס בפסחים ד' ה' דמלך גרידא ממעטינן של אחרים ושל גבוה, ומלא ימצא אתרבי דהגול"מ אפילו לר"ש וכמש"פ כן הרמב"ם בפ"ד מה' חו"מ הל' א' יכול יהא חייב לבער מרשותו חמץ של נכרי או של הקדש, ת"ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים או של גבוה, וע"כ הא דאינו מחויב בהשבתה בשל אחרים שלא קיבל עליו אחריות דלא כתיב בי' לך, כמש"כ השאג"א דילפינן שאור דהשבתה משאור דראי' מגז"ש, וכ"כ הצל"ח בפסחים ד"ה (וסותר דבריו דבד' כ"ט כ' דבקיבל עליו אחריות ליכא מ"ע דתשביתו, והא כיון דמאי דאינו עובר בשל אחרים ילפינן מגז"ש דראי' ובהכרח דבקבלת אחריות עובר וממילא דבקיבל עליו אחריות מחויב בהשבתה כמו בשאור דראי').

ומש"כ המקו"ח עוד שם ע"ד קושית השאג"א דאי נימא דעל קבלת אחריות אינו עובר בעשה דתשביתו א"כ הלאו כולל יותר מן העשה, דבקבל עליו אחריות הא לא ניתק לעשה, ותירץ דנהי דאינו מצווה להשביתו מ"מ ודאי אם השביתו ושרפו תיקן את הלאו דב"י, הא למה זה דומה לנותר דהוי נל"ע דשרפה והוה מ"ע שהזמן גרמא דאינו נשרף רק ביום ולא אשתמיט תנא דנשים ילקו על נותר, אינני יודע הנחה זו מנ"ל כיון דאין מצווה להשביתו במ"ע נהי דמחויב להשביתו שלא יעבור בכל רגע על בל יראה להבא מ"מ מה שעבר למפרע לא ניתקן, ובודאי אי לא כתיב קרא דתשביתו הי' מחויב ג"כ להשביתו שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא והי' לוקה על זה. ומה שה"ר מנותר דנשים ילקו על נותר י"ל כיון דממאי דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מיני' ידעינן דחייבת במצות ל"ת ובעונש מלקות, וכיון דאין האיש מחויב מלקות לא תהא האשה חמורה מהאיש ואפילו אי נימא דכיון דבנשים לא הוי נל"ע ולוקין, מ"מ בעיקר הדבר שכתב דהוי מ"ע שהז"ג אינו מוכרח וכמש"כ התוס' קדושין ד' ל"ד דישרפו נשים, והפנ"י שם הקשה דהא הוה מ"ע שהז"ג ועי' בשעה"מ בה' פסוהמ"ק דכיון דהוי ניתק לעשה גם הנשים מצוות יעוי"ש. ומש"כ המקו"ח דכיון דאיתרבי מגול"מ דכממון דמי וכיון דממון דידי' נפטר מלאו דלא ימצא כשהשביתו מכ"ש בגורם לממון שמתקן הלאו כשמשביתו אף שאינו מצווה עליו. הסברא נכונה, אבל הא בפשוטו י"ל דכיון דאיתרבי דגורם לממון כממון דמי והוי שלו ממש ומחויב להשביתו ממילא כחמץ שלו משום מ"ע דתשביתו ואע"ג דאין שם רבוי במ"ע דתשביתו, אבל כיון דאיתרבי דהוי כממון שלו מחויב במ"ע דתשביתו כממון שלו, וגם לדברי המקו"ח אין במ"ע דתשביתו גם בחמץ דבורות שיחין ומערות, דהא במ"ע דתשביתו לא כתיב בכל גבולך כמ"ש השאג"א והמקו"ח כתב כן בתחלת דבריו, אבל דבר זה לא ניתן להאמר ובודאי דילפינן שאור דהשבתה מראי' כיון דבהשבתה לא כתיב "לך" וכמ"ש השאג"א ומחויב במ"ע דתשביתו גם בחמץ שקיבל עליו אחריות כחמצו.

והיכא שלא ביערו לחמץ שקיבל עליו אחריות שלא יחד לו בית או מחיצה לפני הפסח עד תוך הפסח כתב השאג"א בסי' פ' דאע"פ דמהני ג"כ תוך הפסח שלא יעבור בבל יראה, אבל מ"ע דתשביתו אינו מקיים בזה, ואפי' לדעת הר"י דמשהא חמצו ע"מ לבערו אינו עובר עליו היינו במבערו מן העולם בתוך ימי הפסח לר"י בשרפה ולרבנן בכל דבר שאתה יכול להשביתו, אבל הא ביחד לו בית אינו עובר עליו משום דנתמעט מלא ימצא שאינו מצוי בידו, אבל מ"ע דתשביתו לא קיים ולא תיקן את הלאו למפרע. והמקו"ח בסי' ת"מ סוף סק"ה כתב דלמש"כ בריש סי' תל"א דביטול מהני ג"כ למ"ע דהשבתה וכן מוכח מהא דפסחים דאמר אימור משכח"ל לבתר איסורא ולאו ברשותי' קיימא לבטלו, משמע דאי הוי מצי לבטל הי' מועיל אף נגד הלאו שעבר, והא דבעי שרפה הוי מטעם אחר, א"כ ה"נ לכשמוציאו מרשותו באופן שמתקן הלאו מקיים ג"כ מ"ע דהשבתה עכ"ד. ובאמת המקו"ח גופא בסי' תל"א כתב רק דבטול מהני לחמץ ידוע גם נגד מ"ע דתשביתו שאינו מחויב בהשבתה כיון שאינו שלו מ"מ לא קיים המ"ע, ולכך בעינן שיבער קודם שיבטל כדי שיקיים המ"ע בחמץ שלו, כמו שמחויב לקנות בגד ד' כנפות כדי שיחויב בציצית, וה"נ במוציאו מרשותו אינו עובר על ב"י על השבתה אבל המ"ע דתשביתו אחרי שנתחייב בזה אינו מקיים בזה רק ע"י שריפה לר"י ולרבנן בהשבתה בכ"ד, אבל ההוצאה מרשותו אין זה השבתה. ומה שמוכיח מפסחים לפי ההו"א, דגם לאחר זמן איסורו מהני בטול משמע דהי' מועיל אף נגד הלאו שעבר, י"ל דרק לפי הו"א דגזיה"כ הוא כמו שפירש"י מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו, וע"כ דכיון דגלי דעתי' דמשוי כעפרא דארעא ומבטל בלבו זהו השבתה שבתורה וממילא דמתקן גם הלאו שעבר בהשבתה זו, אבל לפי המסקנא דלאחר זמן איסורו דא"י לבטל משום דגם לשי' רש"י דבטול הוא מטעם הפקר אלא דילפינן מקרא דמהני בכה"ג לפני זמן איסורו ולא בעי תנאי הפקר, אולם המ"ע דתשביתו שהוא בשריפה או בפירור וזורה לרוח לא קיים ורק דהוה תקנה שלא יעבור בב"י, ובודאי דבמוציא מביתו דאין זו השבתה שבתורה רק דבכה"ג לא הוי בביתו ואינו עובר עליו להבא ואיך יתקן למפרע, וכ"כ מזה באות א'.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה