אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן א › ט

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן א · ט

ח

השאג"א בסי' ע"ח מסתפק בחמץ של נכרי וקבל עליו הישראל אחריות דנתרבה מלא ימצא אי מחויב ג"כ במ"ע דתשביתו, דאע"פ דנתרבה בתוך הפסח לענין ב"י מ"מ לתשביתו שהוא משש שעות ומעלה דלא גלי קרא לא נתרבה ואינו מחויב להשביתו, ומתחלה מביא ראי' מהא דבל יראה הוי ניתק לעשה, ואם איתא הא הלאו כולל יותר מן העשה, וכמו בתמורה שכ' הרמב"ם דלוקה משום דהלאו כולל יותר מן העשה דאיתנהו בצבור ובשותפין. ועל זה יש להשיב ולחלק דשאני תמורה דאין העשה בגדר תיקון הלאו, רק דהדין שהתמורה נתפסת ואמרה תורה בלשון עשה, והיינו דהלאו לא הוי לאו מעליא ולא דמי ללאו דחסימה וכיון דמצינו בצבור ושותפין דאין בו דין זה לא הוי ניתק כלל, וכה"ג בתוס' יומא ד' ל"ו בד"ה לאו דלהכי לא קאמר לאו דטרפה דאפילו לריוה"ג לא חשיב ניתק לעשה כיון דלא ניתק כל מה שבלאו דהלאו כולל נמי קדשים שיצאו חוץ למחיצתן ואהנך לא קאי לכלב תשליכון כו' היינו ג"כ משום דל"ה ניתק לעשה, משא"כ היכא שהעשה מתקן הלאו כמו בתשביתו א"כ מה בכך דהלאו כולל יותר מן העשה, מ"מ במה שמתקן מתקן ומועיל, וכיו"ב כתבו התוס' בחולין פ"א ע"א בד"ה הנח בתוה"ד ועוד הא דלא עקר תרי לאוין היינו כי ההיא דתמורה דלא הוי ניתק גמור דאין שם מעשה לתקן הלאו דוהי' קדש לאו עשי' היא דמאליו קדוש כו'. ובזה יש להעיר במש"כ השאג"א בד' הרמב"ם דלהכי לוקה על ב"י משום דהוי ב' לאוין, דהא לא דמי לתמורה, ובכה"ג דהוי ניתק לעשה ממש אינו לוקה אפילו בב' לאוין כמש"כ התוס' אך לשי' הרמב"ם אפשר דלא ס"ל חילוק התוס' בב' לאוין דאין בכח ניתק לעשה לתקן ב' לאוין, משא"כ כלל זה דהלאו כולל יותר מן העשה אפשר דאין זה רק בלאו דתמורה דלא הוי ניתק לעשה, וכן נראה שי' הרמב"ם לגבי עבוט בפ"ג מהל' מלוה ולוה ה"ג ובמל"מ שם דעכ"פ לגבי עני בודאי אין לוקין אע"פ דלגבי עשיר לא הוי נל"ע, ועי' באו"ת ס' צ"ז. והשאג"א הביא ראי' מהא דאמר בפסחים ה' דיליף מלא תשחט ואימא כל חד וחד כי שחיט ומשני זמן שחיטה אמר רחמנא, ופי' התוס' שם דכיון דאשכחן דהזהיר על השבתה והזהיר שלא לשחוט הפסח על החמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על השבתה, והשתא אי אמרת דאין השבתת חמץ בחמץ של נכרי שקבל עליו אחריות וליכא בי' עשה דתשביתו, ובודאי דלאו דלא תשחט איכא, הרי בתרי מילי נינהו ואע"פ שאינו מחויב בהשבתה מ"מ מחויב על לא תשחט, ושוב דחה זה, שהרי לשי' הרמב"ן במוציא החמץ מרשותו אינו עובר וא"צ להשביתו כלל והא אמרינן בפסחים ס"ג לר"ל דאינו חייב עד שיהא עמו בעזרה וא"כ בכה"ג אינו עובר כלל וא"צ להשביתו, ועוד דאפילו לדברי החולקים ע"ד הרמב"ן וס"ל דאע"פ שאין החמץ בביתו וברשותו אפ"ה עובר עליו מ"מ בחמץ של אחרים שקבל עליו אחריות אינו מוזהר על השבתה ובל יראה אא"כ החמץ ברשותו, ומה"ט מהני לי' מחיצת עשרה ויחוד מקום דלאו ברשותי' קאי, והא בכה"ג מוזהר על השחיטה וכל עצמו א"א מוצא למלקות דלא תשחט אלא בחמץ שקבל עליו אחריות דלא מהני ביטול והרי לר"ל אינו חייב עד שיהא עמו בעזרה וש"מ דטעמא דשחיטה לאו משום השבתה הוא זהו תו"ד.

ונפלאתי מאד ע"ד הגאון שאג"א דמכריח מהא דחמץ דהחמץ עמו בעזרה דבכה"ג הוי אינו ברשותו, דאטו רשותו הוא דוקא בביתו, ואם חמצו בידו והוא ברשות אחר אינו עובר, דכל רשותו וביתו הוא לפי דחצירו כידו ואם הוא בידו או בבגדיו וכליו אע"פ שהוא בעזרה הרי החמץ ברשותו ועובר עליו לד' הרמב"ן וכן בחמץ שקבל עליו אחריות והוא בידו בעזרה שעובר, א"כ בפשיטות שפיר משכח"ל שיהא החמץ בעזרה ברשותו ועובר עליו.

ומה שהוסיף השאג"א דלמש"כ הר"י דמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו עובר עליו א"כ ע"כ איתא לאזהרת שחיטה אע"פ דליתא לאזהרת השבתה בכה"ג דאם במשהה ע"מ לבערו אינו עובר עליו על לא תשחט, א"כ אכתי לא משכח"ל מלקות דלא תשחט אפי' בחמץ של נכרי שקבל עליו אחריות דהא יכול להתנצל דדעתו הי' לבערו, ואם כי י"ל בפשיטות דמשכח"ל דקנה חמץ אחר חצות לר"ש או שקבל באחריות הרי שאין בדעתו לבערו שעשה מעשה, אבל בלא זה אין הדמיון עולה יפה דאע"פ דמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו עובר עליו משום לאו הניתק לעשה והעשה מתקן הלאו ובכה"ג התיקון למפרע, מ"מ הא אם לא יתקן הלאו באיסורו קאי, ול"ש לומר דאינו עובר. עליו בב"י והשבתה, אלא דהשבתה מתקן הלאו דב"י ובל תשחט פסח על החמץ לא יתוקן דהא בשעה ששחט הי' חמץ, ועוד דהא משש שעות ולמעלה אינו עובר בבל יראה כמש"כ השאג"א בסי' זה, ורק מ"ע דתשביתו יש בו, וגם מ"ע דתשביתו זמנו כל היום שאינו עובר כלל על המ"ע אף לדברי החולקים על הר"י, ורק אם לא השביתו עד הלילה עבר מ"ע דתשביתו מערב יו"ט (וכ"כ הצל"ח בפסחים דאין מ"ע דתשביתו מיד), אלא כיון דעכ"פ נתחייב באותה שעה במ"ע דתשביתו שהותחל משש שעות ומעלה הסברא הוא שהשבתה היא בזמן שחיטה, שצותה תורה לא תשחט על חמץ מסתמא כבר מתחיל באותה שעה המ"ע דתשביתו, א"כ מאי ענין זה למשהא חמצו ע"מ לבערו דנוגע ללאו דבל יראה שמתחיל מליל יו"ט. עכ"פ כיון דמוכיח דמדכתיב לא תשחט על חמץ מסתמא הוא זמן השבתת חמץ שפיר מוכיח דכל חמץ מה שעובר עליו על לא תשחט פסח על החמץ ישנו בהשבתה ומחויב להשביתו. ומזה מוכח דבחמץ שקבל עליו אחריות לדעת השאג"א דעובר עליו על לא תשחט פסח על החמץ דעובר ג"כ במ"ע דתשביתו אלא דגם זה שחמץ שקבל עליו אחריות עובר בלא תשחט פסח על החמץ אינו מוכרח דאפשר דדוקא בלא ימצא איתרבי, אולם השאג"א בסי' ע"ז כ' דבלא תשחט לא כתיב על חמצך ורק נ"על חמץ". ועי' בקונ"א שם.].

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה