אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לה · ה
והנה מעכת"ר בדברות שניות תמה כיון דעכ"פ יצתה מחשש איסור תורה גם היכא שאין הספיקות שקולים דהמיעוט מצורף לספק השקול הרי מבואר בד' הרמב"ם והטושו"ע בסי' קס"ד שכל יבמה שהוא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבם או לא כגון יבמה שילדה ולד שלא נודע שכלו חדשיו ומת בתוך ל' או ביום ל' שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם אם נשאת קודם חליצה כו' ואם נתקדשה לכהן שאסור בחלוצה אינו חולץ לה, אבל באמת זה אינו דהא ביבמות דל"ו מבואר משום דסמכינן על רבנן דרשב"ג ומש"כ הרמב"ם כל יבמה שהוא ספק מדבריהם צ"ל כמש"כ הלח"מ שם דלמד מהא דאמרינן גבי מעוברת חבירו כמאן ניעבד דמשמע דאי איכא שום תנאי דמתיר אע"ג דאיכא חד דאוסר אין מוציאין א"כ כונת הרמב"ם בדבר שעיקרו מדרבנן כמו מעוברת חבירו וה"ה בשאר ספק מדרבנן דיש בו צד להקל אבל בספק בשל תורה דאנו מחמירים מדרבנן בודאי חולצת דהא לשי' הרמב"ם כל הספיקות א"א מדבריהם ורק בילדה ולד שלא נודע שכלו לו חדשיו דלרבנן דרשב"ג מותרת בודאי או בספק מדרבנן שעיקרו מדרבנן שיש בו צד אחד להקל בכה"ג לא תצא אבל בפיהק ומת חולצת כמש"כ בתשו' רעק"א סי' צ"ח ויעוי' בפ"ת בסי' קס"ד ס"ק ב' מה שהביא שם ד' התבו"ש בסי' ט"ו שכ' בשי' הרמב"ם דאפילו מת מתוך חולי צריכה חליצה רק מדרבנן מ"מ אין ראי' כמאן ס"ל דלדידי' אפילו ספק דאורייתא לחומרא אאמד"ר והשתא כיון דפלוגתא דרבוותא היא פשיטא שיש להחמיר יעוי"ש, ובאמת תמוה הדבר לומר דבספק דאורייתא שהוא לחומרא מדרבנן שלא תצא דאיך נתיר איסור תורה מספק ועי' בטור ובב"י סוס"י קס"ד מה שתמהו על הרמ"ה דהא ספיקא דאורייתא לחומרא ונראה דבפיהק ומת חולצת ומותרת לבעלה כהן ולא דמי למש"כ הרא"ש ביבמות באשת כהן ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חליצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי כו' משום דהתם איכא רובא דאורייתא וסמכינן על רבנן דפליגי ומש"כ הרא"ש ספק יבמה לשוק דאורייתא היינו צד המיעוט וראיתי שכ"כ בס' פסקי הלכות בתשובות הנספחות בפיהק ומת שפסק ג"כ דתחלוץ ותהי' מותרת לו וכן נראה כללא דמילתא היכא שאין לנו רוב או ס"ס להתיר ויש מקום לחוש לספק תורה בנתקדשה לכהן טוב יותר לחלוץ ולצאת מידי ספק יבמה לשוק ולהתירה אח"כ לבעלה ובנ"ד הא נתבאר די"ל דאין כאן ס"ס כלל.