אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לה
ב"ה יום א' י"ג סיון תרפ"א.
א
אחד"ש הדר"ג שי' קונטרסו הגיעני לנכון והנה על דבר השאלה שומרת יבם שניסת לכהן זה שנתים ועל פי עדות ע"א שראה את בעלה המת בחייו במרחץ שלא הי' לו ב' שערות ונראה שבעת ראיית העד הי' אחרי רוב שנותיו וביאר מעכת"ר דבכה"ג הוי סריס חמה ושנאמן העד על זה משום דיש בזה ס"ס אי יבמה לשוק הוי דשב"ע וגם אי נימא דהוי דשב"ע הא שי' המהרי"ק ושו"ת מיימוני ושארי ראשונים דבדשב"ע ולא אתחזיק איסורא ע"א נאמן וכיון דלדברי העד הי' סריס ולא היתה זקוקה מעולם לא היתה עומדת בחזקת היתר לשוק וע"א נאמן זהו תו"ד מעכת"ר, בפשוטו נראה דגם בשארי איסורים כל היכא דניסת ובא ע"א להעיד שהיא אסורה עליו הוי דשב"ע וכ"כ הא"מ בסי' מ"ו סק"ה [והמחנה אפרים בפי"ב מהל' עדות ספוקי מספקי' לי' בזה] דהא דע"א נאמן לומר אשה זו זונה או גרושה לשי' הרמב"ם היינו קודם הנשואין אבל לאחר נשואין הוי דשב"ע וכן נראה מהא דאין ע"א נאמן באשת כהן שזינתה באונס דליתסר עכ"פ מדין זונה דהוי כמו שארי איסורים אלא משום דגם מצד איסור זונה תיאסר עי"ז לבעלה הכהן הוי דשב"ע [ויש להשיב דשאני התם דנתבטל מצד העדות לגבי דשב"ע של טומאה וגם דגוף הזנות הוי דשב"ע והארכתי בזה באחיעזר סי' ו'] ואם גם נסתפק בזה בשארי איסורים ונאמר דגם לבעל יש לזה דין איסור וע"א נאמן אבל באיסור יבמה לשוק דגם לשמואל דבעניותינו צריכה גט דמספק"ל אי ק"ת ביבמה לשוק וע"א בא להעיד שאין זו יבמה לשוק והרי היא א"א ודאית גם לענין סקילה הרי אנו דנין בזה אם היא א"א ודאית וזהו דשב"ע ממש ובעיקר הדבר נראה מהכרעת האחרונים דיבמה לשוק הוי דשב"ע כמש"כ המרדכי והנימוק"י וכן מורה פשטות הסוגי' באיבעי דע"א ביבמה ביבמות דצ"ג גם מאי דפשיטא לי' למעכ"ת דכיון דלדברי העד הי' סריס לא הוחזקה מעולם באיסור יבמה לשוק הנה בודאי עד רוב שנותיו היתה בחזקת איסור יבמה לשוק וממילא שהוחזקה לפנינו באיסור יבמה לשוק וגם היכא דהוחזקה בטעות אין ע"א נאמן נגד חזקה זו כמש"כ הש"ש ש"ו פ"ז ויש לחלק דהוחזקה בטעות היינו בשעה שאנו דנין באותו שעה כמו בס"ת דהוחזקה לכשירה מחמת רוב משא"כ בחזקה שאין אנו דנין עליה באותו שעה כמו חזקת היתר ליבם או איסור יבמה לשוק דהא יושבת תחת בעלה וכיון דלדברי העד לא היתה זקוקה ליבום מעיקרא לא הוי אתחזיק גם י"ל כיון שנולדו בו סימני סריסות שאין לו זקן איתרע חזקת היתר ליבם ואף דעכ"פ אסורה לשוק מספק מ"מ עכ"פ לא הוחזקה עי"ז באיסור יבמה לשוק והנה כת"ר העלה בזה להקל אף בלא העדאת העד מצד ס"ס כיון שנשתנה גופו וגידולו משאר בני אדם ואין לו זקן ול"ש בו חזקה דרבא שהביא שערות בזמנו וע"כ אף אם נסתפק שהביא שערות קודם רוב שנותיו מ"מ י"ל שהביא אותן אחר שנשא אשתו ואם לא הי' סריס היה קטן באותה שעה ואין קידושיו כלום וגם לד' הראב"ד והתוס' דבאין לו זקן הוי סריס לפי המבואר בהגב"ע הי' לו איזה שערות בשפמו ואם נחשוב לסיכי דדיקני הא גם לשי' התוס' והראב"ד לא הוי סריס עד שיהי' בו כולן ולא חשיב נולדו בו סימני סריס וא"כ אם לא הביא ב' שערות קודם שקידש הרי הי' קטן.
ב
אבל הנני מסופק בעיקר ההנחה לחוש אם לא הי' סריס כיון דאין בו כל סימני סריסות שמא הי' קטן דהא דאמרינן דכיון דיש בו אחד מסימני סריס ויצא מכלל רוב אזדא לה חזקה דרבא וחיישינן שמא לא הוי ב' שערות וקטן הי' אם נדון אותו בתורת סריס וכמו דמוכח כן מדהתוס' יבמות ד"פ בד"ה עד בתוך הדבור וזה הי' תימא דאותן שיש בהן סימני סריס בקטנותם רובם מתוקנים ולאו סריס נינהו כו' ומבואר בדבריהם דגם לרבנן יש לחוש שמא ימצא סריס ולא יהי' לו שערות בזמנם משום דבכה"ג אין כאן חזקה דרבא שיביאו בזמנם כיון דיש לו סימן סריס ויש לחוש שיהי' סריס בודאי אבל לפי הך צד שאומרים שאיננו סריס אע"פ שאין לו זקן ותולים בחולי אחר א"כ מנ"ל דבכה"ג ליכא חזקה דרבא ולומר הואיל ואישתני אישתני כמבואר בבכורות דמ"ב באמת שי' הרמב"ם דלא אמרינן הואיל ואישתני אישתני עי' בראש אפרים בשו"ת בנידון התבו"ש אי המים מקיפים את המוח דמבאר בזה מחלוקת הרמב"ם והרא"ש והא אם לא הביא ב"ש בזמנו לפני עשרים לרבנן מתיבמת ג"כ כדין קטן ולא אמרינן כיון שיצא מכלל הרוב ולא הביא ב"ש בזמנו יש לחוש שמא סריס הוא הואיל ואישתני אישתני אלא דאמרינן דזהו חולשתא בעלמא וה"נ י"ל באין לו זקן אם לא נדון מספק סריס שזהו חולי אבל הוא גדול, ולא עוד שהנני מסופק גם היכא דנדון על ידי סימן סריסות לקטן אחרי שכבר הוחזק לגדול משהגיע לכלל שנותיו משום חזקה דרבא דבמש"כ התוס' ביבמות דגם לרבנן יש לחוש שמא ימצא סריס ובמאי שתירצו שם דהא דבעינן שיהיו בו סימני סריס משנולדו היינו ליחשב ודאי סריס אבל ספק סריס הוי תמה בזה הגרעק"א בדו"ח למאי דקיי"ל בסי' פ"א גבי גבינות דאמרינן השתא הוא דנטרפה משום דהוי חזקה שנתבררה בשעתה מחמת רוב דרוב בהמות כשרות א"כ מה"ט לרבנן דאזלינן בתר רובא ולכשנולד הלא רוב בני אדם לאו סריסים הם וא"כ מהכ"ת נחוש לסריס חמה ואם נולד בו סימן סריסות הו"ל למימר דהשתא הוא דאיתרע ונראה לחלק דדוקא בגבינות שכבר דנו על חזקה זו מחמת רוב דאתמול מי לא אכלנו בחלבה והוחזקה מחמת רוב לכשירה אמרינן השתא הוא דאיתרע משא"כ בנולד בו אחד מסימני סריס וראינו שלא הביא ב' שערות כיון דבקטנותו לא דנו אותו בספק סריסות שאין הדבר נוגע כלל למעשה ל"ש בזה לומר שנתבררה החזקה בשעתה וכל זה היכא שראינו שלא הי' בו ב' שערות דאם נבדק ונמצא ב' שערות לפני עשרים לא הוי סריס בשום אופן אבל אם לא נבדק אם יש לו ב' שערות והא משהגיע לכלל שנים הוחזק לגדול מצד חזקה דרבא לכל הדינים ולא הוי סריס בודאי מהכ"ת נחוש אח"כ לסריסות מה שאין לו זקן ואמרינן דזהו חולי בעלמא כל זמן שלא נבדק שאין לו ב' שערות ומדוקדקים בזה ד' הריב"ש שכ' בסוס"י תע"ד אבל כיון שנולדו בו סימני סריס המועילים לדונו בודאי סריס אם לא הביא ב"ש עתה שלא נבדק נדון אותו בספק סריס כו' ולא נאמר חזקה הביא סימנים קודם סימני סריס כו' דכיון שנולדו בו סימני סריס איתרע לי' רובא מבואר בלשון הריב"ש דדוקא לפי שהוא סריס ודאי ל"ש חזקה דרבא דהא ב"ש מתנגד לסריסות ואאפ"ל דרובא דאינשי שיש דהם סימני סריס לאו סריסים נינהו וכ"ז לכשאנו דנין על פי סימני סריס שהוא סריס וממילא דאזדי לה חזקה דרבא ומסתמא אין לו ב"ש אבל כל שיש לו אחד מן הסימנים וספק סריס כיון שהוחזק לגדול בהיותו בן י"ג לא אזיל החזקה דרבא על ידי אחד מן הסימנים שנמצא אח"כ די"ל ג"כ השתא הוא דאיתרע מחמת חולי ולא הוי ספק סריס אלא דאפילו תימא דמ"מ כיון דנולד בו סימן סריס שאין לו זקן גרע אף לפי הך צד שאני מסופקים שאיננו סריס מ"מ כיון דזהו חסרון חולי בהשערות ובני חדא ביקתא נינהו ולפיכך אנו חוששים שמא לא הביא ב' שערות ובכה"ג אזיל חזקה דרבא מ"מ יש לפקפק בדבר הס"ס מצד אחר דהא בספק הראשון אנו מסתפקים אם הוא סריס חמה וא"כ בספק השני שמא לא הביא ב"ש בעת הקידושין יש שני ספיקות להחמיר שמא הביא ב"ש וגם אם לא הביא ב"ש שמא הוא סריס ולא סריס חמה דבכה"ג גדול הוא מעכשיו לכ"ע והא למש"כ התוס' בכתובות ד"ט דכל היכא דבספק אחד יש ס"ס אין הספיקות שקולים לא הוי ס"ס ואין זה ס"ס משם אחד דהא נפ"מ לדינא מתי נעשה גדול דאם הביא ב"ש נעשה גדול מיום הבאת ב"ש ואם מחמת סריסות היינו שלא הביא ב"ש קודם עשרים והוי גדול למפרע מבן י"ג או לשי' הראב"ד הובא ברשב"א קידושין דהוי גדול מיום שנולדו בו סימני סריסות או כפי מה שמצדדים בשי' הרמב"ם דס"ל כשמואל דל"ה גדול למפרע ואע"פ דלענין הקידושין אין נפ"מ מ"מ הוי ס"ס משני שמות כיון דהם סימני גדלות מזמנים מיוחדים ולהכי אין לומר דגם בספק הראשון שמא לא הביא ב"ש יש שני צדדים להקל שמא לא הביא ב"ש משעברו עליו רוב שנותיו ואף אם הביא ב"ש קודם שעברו רוב שנותיו שמא סריס הוא ממעי אמו כמו שהרגיש בזה מעכ"ת דודאי ספק אחד הוא דמאי נפ"מ באיזה סימני סריס נעשה סריס חמה אם לפי שלא הביא ב"ש קודם שעברו רוב שנותיו או שהוא לקוי ממעי אמו על פי סימני סריס אחרים וגם דהא י"ל בספק זה להיפוך דאפשר שאינו סריס כלל ואת"ל שהוא סריס שמא אינו לקוי ממעי אמו, ולכאורה ילה"ר בזה דלא הוי ספק ספיקא מב"ב דקנ"ד דילמא קטן הי' בשעת מיתה והא הוי ס"ס שמא הביא ב' שערות ואפילו לא הביא דילמא לא הי' מביא עד רוב שנותיו והוי גדול למפרע אלא ע"כ צריך לומר דזה הוי ספק אחד אם הוא גדול אולם י"ל דשאני התם דלא נולד בו סימן אחד מסימני סריסות רק שלא נמצא ב"ש לכשהגיע לכלל גדלות כמש"כ התוס' שם משא"כ בזה שאין לו זקן דהוי סימן אחד מסימני סריסות דיש להסתפק בסריסות וכל זה אם הי' ידוע לנו דבעת הקידושין לא עברו עליו רוב שנותיו אבל בנ"ד שאין לנו בירור מעדים על זה וגם זה בכלל הספק אולי הי' הקידושין בעת שעברו רוב שנותיו ואין לומר דזהו ספק אחד אם הי' גדול בעת הקידושין דהא יש בזה הרבה צדדים לאיסור ספק שהי' רוב שנותיו ושהי' לו ב"ש וספק סריסות והא גם היכא דליכא כללי ס"ס מ"מ רוב צדדים מהני כמש"כ התוס' בעירובין ד"ו בשם הר"ר שמעי' ולהכי הוי רוב צדדים להחמיר שהוא גדול מחמת ב"ש ומחמת סריסות ואין הספיקות שקולים ולא הוי ס"ס, והנה הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס הביא בשם המרדכי בפ' החולץ דאין לבדות ס"ס להקל מהא דאשת טומטום אינה פטורה מן החליצה והא הו"ל ס"ס ספק זכר ספק נקיבה ואת"ל זכר שמא ימצא סריס והמהרי"ט בחיו"ד כ' לתרץ משום דספק אחד סתרי אהדדי דיכולים להתירה לשוק וליבום מצד ס"ס דגם ליבום י"ל ס"ס ספק נקיבה ולא הוי אשת אחיו ואת"ל זכר שמא לא ימצא סריס יעוי"ש ולכאורה סברת המהרי"ט שייך ג"כ בנ"ד דע"י הס"ס שמתירים לשוק יכולים ג"כ להתירה ליבום ספק שמא קטן הי' בשעת הקידושין וספק שמא לא הי' סריס אולם בזה הי' אפשר לדון למש"כ הנוב"י חיו"ד סי' ס"ב דהא ס"ס דסתרי אהדדי אאמד"ר ובסדרי טהרה סי' קצ"ד כ' עדהתו"ס בנדה דכ"ז דכל זה לדינא דש"ס שהי' בועלין על דם טוהר הוי ס"ס דסתרי אהדדי משא"כ לדידן דאין בועלין על דם טוהר וס"ל לחומרא דר' זירא ל"ה ס"ס דסתרי אהדדי יעוי"ש א"כ כיון שאין יבום נוהג בזמנינו ל"ה ס"ס דסתרי אהדדי, עכ"פ בנ"ד שלא נתברר שלא עברו עליו רוב שנותיו בעת הקידושין ויש כמה צדדים לאיסור בספק זה דאפילו נימא דספק שהי' גדול בעת הקידושין וספק קטן הוי ספק אחד מ"מ הא יש בזה הרבה צדדים שהי' גדול היינו שמא עברו רוב שנותיו בעת הקידושין ושמא הביא ב"ש מקודם או שהיה סריס כמשכ"ל ואין הספק שקול ואיך נתיר בספק איסור תורה.
ג
והנה להורות לה לחלוץ דנראה מדהתוס' דשבת דקל"ו דלאחר חליצה לא תאסור לבעלה הכהן משום דספק חלוצה לא גזרו רבנן אלא כיון דאפשר בלא חליצה מוטב לה שלא תחלוץ ולשי' התוס' בשבת נראה דלאו דוקא בספק ספקא דאיכא רוב אלא גם בספק השקול כיון דספק חלוצה לא גזרו רבנן ואם קדמו וכנסו אין מוציאים אותה דהא לא ס"ל להתוס' החילוק שחילקו ביבמות דכ"ד בין ספק חלוצה קודם שניסת או לאחר שניסת ולד' התוס' בשבת בספק שאא"פ בלא חליצה תחלוץ ותהי' מותרת לבעלה הכהן כמו שקדמו וכנסה ומעכת"ר כ' על זה דלא נרויח בהחליצה דאם אנו חוששים משום איסור יבמה לשוק הרי אסורה לבעלה כהן משום זונה כיבמה לשוק שבא עליה זר כשי' הרמב"ם וכפי הכרעת השו"ע אבל באמת נרויח בזה שלא יהי' בזה איסור משום ס"ס דהא ד' התוס' והרמב"ן והרא"ש דאינה נפסלת משום זונה במחזי"ג וביבמה לשוק לפי שאין זה זר אצלה מעיקרא וכן הוא דעת הבה"ג דשומרת יבם שזינתה שמותרת ליבמה אפילו כהן ובשומרת יבם שניסת לכהן שהיבם לא יחלוץ לה אם יש לה בנים הרי דס"ל דאין זו זונה דאל"כ היתה נאסרת ליבמה מן התורה ופשטות סוגית הגמ' דיבמות דט"ו מסייעתם, עכ"פ זהו מחלוקת הראשונים ואף שהשו"ע סתם כד' הרמב"ם מ"מ הוי ספק תורה ובספק סריס הוי ס"ס ומותרת לכהן בודאי מן התורה אחר החליצה מצד איסור זונה אבל בלא חליצה הרי מצד ספק סריס הוי ספק תורה ואסורה מצד יבמה לשוק ונראה דלשי' התוס' בשבת תהי' מותרת אחר חליצה [ובדרש"י שבת שם פירש אם אשת ישראל חולצת מן הספק ואח"כ תנשא ואם כהן הוא שאם תחלוץ תהא אסורה לו דקדק רש"י שאח"כ תנשא איפשר דכונת רש"י דבנתקדשה דוקא אסורה לו דאין בזה דין קדמו וכנסו בקידושין גרידא ולפ"ז בניסת י"ל דאם גם חלצה מותרת לו וכן דקדק בזה בס' ערוך לנר אבל מדהתוס' דשבת ויבמות מבואר דאין חילוק וכ"כ התוי"ט ביבמות שם דקדמו וכנסו ה"ה בנתקדשה], אולם העומד לנגדינו דהתו"ס ביבמות דכ"ד שחילוקו דבחולצת לאחר הנישואין יאמרו קמו רבנן במילתא דנפל הוי ולכך הצריכו חליצה ואתי למישרי חלוצה לכהן וכן מבואר ברש"י בשבת וביבמות שאם תחלוץ תהא אסורה עליו הרי מפורש דבחולצת מספק לאחרי נשואין אסורה וכ"נ מד' הרי"ף והרמב"ם שאם היתה חולצת אסורה לו.
ד
ולכאורה י"ל דאע"פ דלשיטתם ספק חלוצה לאחר נשואין אסורה מ"מ בבא עד אחד אח"כ מותרת לכהונה בדיעבד דהא ע"א נאמן באיסורים ולדבריו לא היתה צריכה חליצה כלל ורק שיש בזה משום אתה מצריכה כרוז לכהונה והא מבואר במלחמות להרמב"ן בשלהי יבמות דאם חלצה ונודע שצרתה ילדה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן רק שצריכה כרוז וכן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ג מהל' יבום הל' ט"ז ולמה לא תחלוץ כו' גזירה שמא יודע אחר החליצה שילדה צרתה ולד של קיימא ונמצאת זאת שאינה חלוצה ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויאמר הרואה שלא ידע בעדים שבאו שהחלוצה מותרת לכהן ויעיד שראה אותה נשאה לכהונה על פי ב"ד כו' יעוי"ש מבואר מלשון הרמב"ם שכל שהיו עדים ונתברר שא"צ חליצה הרי היתר על פי ב"ד ולהכי י"ל דאע"ג דספק חלוצה לאחר נשואין אסורה גם בקדמו וכנסו מ"מ אם בא ע"א אח"כ ומעיד שלא היתה צריכה חליצה אע"ג דלגבי דין חליצה אינו נאמן מ"מ הא מהני לגבי איסורים אלא שאתה מצריכה כרוז לכהונה מה שלא הוציאוה מהבעל שחלצה אחר הנישואין והא דין דאתה מצריכה כרוז לכהונה א"א בדין לכתחילה אבל בדיעבד הא מותרת לכהונה, הן אמת דבד' הרשב"א ר"פ החולץ מבואר דאפילו בדיעבד אסורה לכהונה היכא שנודע שילדה צרתה ולד של קיימא מ"מ גם בד' הרשב"א נראה דהיא פסולה לכהונה רק לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא דהא התם בספק חלוצה קדמו וכנסו אין מוציאים אותה, ולפ"ז בנ"ד למש"כ מעכת"ר דע"פ הגדת ע"א שלא היו ב' שערות עליו והיא עצמה היא אומרת כן וכיון שלא נמצאו שני שערות אחרי רוב שנותיו דהוי סריס חמה וכמו שנראה כן מלשון הריב"ש סי' תע"ד [וכן הכריע בספר פסקי הלכות] ואע"פ שאינם נאמנים לגבי דבר שבערוה וצריכה חליצה מספק מ"מ לגבי דין כהונה נאמנת באופן שאם קדמו וכנסו לא תצא מהבעל אולם נראה לחלק בזה דכיון דאין ע"א נאמן לגבי עצם חליצה והחליצה הוי מדינא לא דמי לב' עדים שהוברר הדבר למפרע שא"צ חליצה ובאחיעזר סי' ה' הארכתי בזה שכל שהחליצה מדינא יש לזה דין חלוצה לפוסלה לכהונה ולא מהני עדות הע"א.
אלא דבעיקר הדין י"ל דבשעת הדחק יש לסמוך עדהתו"ס שבת דקל"ו דאם תחלוץ לא תאסר לכהן ורק דמוטב שלא תחלוץ וכיון דבזה קשה להתיר בלא חליצה דאין ס"ס ברור דיש כמה צדדים לאיסור ההכרח לחלוץ ואם תשאר תחת בעלה הכהן אין לנו למחות עכ"פ על ידי חליצה יצאנו מחשש איסור תורה שאין כאן עוד איסור יבמה לשוק ומצד איסור זונה לכהן יש בזה ס"ס ודאית ורק מצד חשש ספק חלוצה לכהונה דהוי ספק דרבנן יש לסמוך גם על דעת יחיד מהראשונים המבואר בתוס' שבת דקל"ו כמו שאמרו ביבמות דל"ו דבדרבנן סמכינן על רבנן דרשב"ג, והנה לדעת מעכת"ר שיש להקל גם בלא חליצה משום ס"ס נראה דאין חשש משום החליצה לכהונה דאע"פ דמבואר בשו"ע סי' ו' דאפילו לא נתגרשה רק משום חומרא בעלמא פסולה לכהונה כ' הב"ש שם בשם הב"ח דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אם ניסת לא תצא והטו"ז שם חולק על זה ממש"כ בתשו' הרשב"א סי' תק"נ דאע"ג דלחומרא דמילתא הוציאה בגט נמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ואפילו דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה כדאמר בס"פ החולץ ומוכיח מזה הטו"ז דאפילו בדיעבד תצא דהא בחליצה משו"ה לא תנשא לעולם ובאמת ד' הטו"ז תמוהים שהרי מבואר ברמב"ן וגם בד' הרמב"ם מוכח דאם חלצה מותרת לכהונה וגם בד' הרשב"א ס"פ החולץ דפוסל לכהונה י"ל דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד אם ניסת לא תצא, עכ"פ הרי חבל ראשונים דאחרי החליצה מותרת לכתחילה וגם הטו"ז בעצמו בסי' קנ"ו כ' לצדד דמותרת לכהונה והביא ממתניתין דיבמות די"ג דצרת ערוה לב"ה אם חלצה לא נפסלה מן הכהונה יעוי"ש וע"כ נראה דהדין בזה עם הב"ח א"כ ה"ה בחליצה שהוא מחמת חומרא בעלמא לא נפסלה מן הכהונה ולא דמי להא דיבמות במת בתוך ל' דפליגי רשב"ג ורבנן דהכריעו חכז"ל דאשת ישראל חולצת והיתה בזה הכרעת התלמוד דצריכה חליצה וממילא באשת כהן אי היתה חולצת אסורה לכהן אבל בדבר שאפשר להקל גם באשת ישראל מצד ס"ס אם ב"ד רוצים להחמיר הוי כחליצה מצד חומרא באמת דבכה"ג פסולה לכהונה רק לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא ואפשר ג"כ דמה שחשש הרשב"א לחומרא לכתחלה מצד הכרזה הוא לשיטתו בר"פ החולץ דמשום הצרכת כרוז לכהונה אסור גם אחר חליצה אבל לשי' הרמב"ן במלחמות גם לכתחילה מותרת לכהונה, העולה מזה לדינא שאין להתירה בלא חליצה משום ס"ס כיון דאית לי' סיכי דדיקנא ולהך צד שאנו אומרים שאיננו סריס מהכ"ת נסתפק ונחוש שמא קטן הי' רק לפי דאשתני שאין לו זקן מהכ"ת נאמר שנתבטל עי"ז חזקה דרבא ועוד דאין הספיקות שקולים והרבה צדדי ספיקות יש בזה להחמיר וע"כ יותר טוב שתחלוץ ונרויח שתצא מספק איסור תורה ולסמוך עדהתו"ס בשבת דקל"ו דמותרת אחר חליצה.
ה
והנה מעכת"ר בדברות שניות תמה כיון דעכ"פ יצתה מחשש איסור תורה גם היכא שאין הספיקות שקולים דהמיעוט מצורף לספק השקול הרי מבואר בד' הרמב"ם והטושו"ע בסי' קס"ד שכל יבמה שהוא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבם או לא כגון יבמה שילדה ולד שלא נודע שכלו חדשיו ומת בתוך ל' או ביום ל' שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם אם נשאת קודם חליצה כו' ואם נתקדשה לכהן שאסור בחלוצה אינו חולץ לה, אבל באמת זה אינו דהא ביבמות דל"ו מבואר משום דסמכינן על רבנן דרשב"ג ומש"כ הרמב"ם כל יבמה שהוא ספק מדבריהם צ"ל כמש"כ הלח"מ שם דלמד מהא דאמרינן גבי מעוברת חבירו כמאן ניעבד דמשמע דאי איכא שום תנאי דמתיר אע"ג דאיכא חד דאוסר אין מוציאין א"כ כונת הרמב"ם בדבר שעיקרו מדרבנן כמו מעוברת חבירו וה"ה בשאר ספק מדרבנן דיש בו צד להקל אבל בספק בשל תורה דאנו מחמירים מדרבנן בודאי חולצת דהא לשי' הרמב"ם כל הספיקות א"א מדבריהם ורק בילדה ולד שלא נודע שכלו לו חדשיו דלרבנן דרשב"ג מותרת בודאי או בספק מדרבנן שעיקרו מדרבנן שיש בו צד אחד להקל בכה"ג לא תצא אבל בפיהק ומת חולצת כמש"כ בתשו' רעק"א סי' צ"ח ויעוי' בפ"ת בסי' קס"ד ס"ק ב' מה שהביא שם ד' התבו"ש בסי' ט"ו שכ' בשי' הרמב"ם דאפילו מת מתוך חולי צריכה חליצה רק מדרבנן מ"מ אין ראי' כמאן ס"ל דלדידי' אפילו ספק דאורייתא לחומרא אאמד"ר והשתא כיון דפלוגתא דרבוותא היא פשיטא שיש להחמיר יעוי"ש, ובאמת תמוה הדבר לומר דבספק דאורייתא שהוא לחומרא מדרבנן שלא תצא דאיך נתיר איסור תורה מספק ועי' בטור ובב"י סוס"י קס"ד מה שתמהו על הרמ"ה דהא ספיקא דאורייתא לחומרא ונראה דבפיהק ומת חולצת ומותרת לבעלה כהן ולא דמי למש"כ הרא"ש ביבמות באשת כהן ואע"ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חליצה דרבנן מ"מ הא עדיפא טפי כו' משום דהתם איכא רובא דאורייתא וסמכינן על רבנן דפליגי ומש"כ הרא"ש ספק יבמה לשוק דאורייתא היינו צד המיעוט וראיתי שכ"כ בס' פסקי הלכות בתשובות הנספחות בפיהק ומת שפסק ג"כ דתחלוץ ותהי' מותרת לו וכן נראה כללא דמילתא היכא שאין לנו רוב או ס"ס להתיר ויש מקום לחוש לספק תורה בנתקדשה לכהן טוב יותר לחלוץ ולצאת מידי ספק יבמה לשוק ולהתירה אח"כ לבעלה ובנ"ד הא נתבאר די"ל דאין כאן ס"ס כלל.
ו
ומש"כ מעכת"ר לחזק דבריו הראשונים דלא נרויח בחליצה לשי' הרמב"ם דאסורה לבעלה כהן משום זונה וכ' להסתייע מדקדוק לשון הש"ס יבמות ל"ו במת הולד תוך ל' ועמדה ונתקדשה ולא נקיט עמדה ונשאת משום רבותא דאפילו בנתקדשה שעדיין לא נפסלה לבעלה כהן לא אמרינן שיחלוץ לה ותהי' ספק חלוצה דלא גזרו בה רבנן וכן לרב משרשי' משמי' דרבא דס"ל דאחת זו ואחת זו חולצת דוקא בעמדה ונתקדשה שעדיין לא נפסלה לכהונה ולהכי ס"ל שגם באשת כהן חולצת ותהי' מותרת לו אבל בנשאת לא נרויח בחליצה בא"כ אינה חולצת ומזה מביא ראי' לשי' הרמב"ם דיבמה לשוק נפסלה לכהונה עכ"ד, בפשוטו נראה דלרב משרשי' דס"ל דחולצת אסורה לכהונה והא כן נראה מלשון רש"י והרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלהכי אשת כהן אינה חולצת משום שתיאסר אח"כ ולהכי אינה חולצת וא"כ לרב משרשי' דס"ל דחולצת ע"כ אסורה לו ובאמת מסוגי' דשמעתא שם דמקשה הכא גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו מי עבוד רבנן תקנתא לכהן אי לא כו' הרי מבואר דמה שאינה חולצת תקנתא לכהן ואם איתא דגם אחר חליצה מותרת לכהן משום ספק חלוצה א"כ הא אין זה תקנתא לכהן והא במעוברת חבירו ומינקת חבירו אחר הגירושין אסורה לו מן התורה ולכאורה צ"ע לדהתוס' בשבת דקל"ו שכ' דגם אחרי חליצה מותרת לו מאי תקנתא לכהן הוא וצ"ל לפי סברתם שם דמשום אתה מצריכה כרוז לכהונה אנו מעגנים אשה לעולם כמבואר ביבמות קי"ט ולהכי מה"ט אי אפשר שתחלוץ ותהי' מותרת לכהן והי' בדין שלא תחלוץ ותתעגן ותהי' אסורה עליו מחשש איסור יבמה לשוק ומ"מ אמרינן דבאשת כהן אינה חולצת ומותרת לכהן בלא חליצה אע"פ דיש בזה חשש איסור דיבמה לשוק ומה"ט גם במעוברת חבירו נעביד תקנתא לכהן וכ"ז לד' התוס' בשבת אבל לפירש"י והרא"ש והרי"ף והרמב"ם שאם חולצת תיאסר לכהן בודאי לרב משרשי' דס"ל דחולצת אסורה לו ומה שדקדק במאי דנקיט עמדה ונתקדשה לכאורה הי' נראה מזה לדייק כפירש"י בשבת וכמשכ"ל די"ל דהא דספק חלוצה לא גזרו רבנן דוקא בקדמו וכנסו אבל בנתקדשה מוציאים לפיכך אמר אם אשת כהן היא אינה חולצת דבנשאת הא תוכל לחלוץ ומספק לא תצא אבל התוס' ושארי ראשונים אינם מחלקים בזה אבל באמת מאי דנקיט ונתקדשה מבואר ברי"ף יבמות שם ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותא גברא כש"כ אם נשאת דלא מפקינן לה מתותי גברא ועי' ברא"ש שם מבואר דלרבותא נקיט דגם לכשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא וכבר נתבאר דנרויח בהחליצה דעל איסור זונה יש ס"ס משי' החולקים על הרמב"ם דיבמה לשוק לא הוי זונה.
ז
מש"כ מעכת"ר עמש"כ בשם האבני מלואים דכל היכי שניסת אם בא הע"א להעיד שהיא זונה או גרושה הוי דבר שבערוה וכת"ר מפקפק בזה שכל שע"א מעיד שאסורה לבעלה מכח איסורין ולא מצד דבר שבערוה הרי הוא נאמן לאוסרה ולפוסלה לכהונה כמו שנאמן בממון להעיד שנתנסך יינך אף שמפסיד עי"ז ממונו משום שהעיקר העדות על האיסורין וה"נ במעיד שהיא זונה ופסולה לכהונה מה בכך שנאסרת עי"ז לבעלה וגם אינו מחויב לגרשה מן התורה שהרי זו יכולה להיות יושבת תחתיו בעדים ודוקא בכהן הנושא נשים בעבירה מעשין על הפסולות משא"כ בניסת בהיתר וכמו שכתב התוס' בריש זבחים שגם בזנתה ברצון אינו מחויב לגרשה זהו תוכן דבריו הנה מה שכתב דאינו מחויב לגרשה נראה דבחיי"ל כופין לגרשה ומעשין על הפסולות אין נפ"מ בין ניסת בהיתר או באיסור וגדולה מזה מבואר בס' תומת ישרים סי' רי"ב דבכל חייבי לאוין דבכל יום בעמוד וגרש קאי דין תורה שמאחר שקידושין תופסין בחיי"ל אף בשעה שאינו בועל עובר אע"ג שאינו לוקה שאם אינו עובר למה ילקוהו עד שיגרש כדתניא וקדשתו בע"כ שאם לא רצה לגרשו הלקוהו עד שיגרש כו' ואי אמרת שאינו עובר אלא בשעת ביאה אמאי יגרש יפרשו אותו ולא יגרש אלא ודאי הנושא נשים בעבירה וקידש ובעל בכל יום עובר על התורה כו' וכמו שהנכנס בטומאה למקדש עובר על השהי' וכן כהן הנכנס בביה"ק יעוי"ש וחידוש דין זה שחידש בס' תומת ישרים שיהיה איסור תורה על השהי' תמוה לא ידעתי מנ"ל אבל בודאי מדרבנן מעשין על הפסולות לגרשה מיד ועי' במג"א סי' קכ"ח ובא"ר ובב"ה שם שמחויב לגרש מיד ובשו"ת מהר"י באסאן סי' ז' כתב ג"כ דמדרבנן איכא זיקת קדושין מה שאינו מגרשה ומש"כ התוס' בריש זבחים שאינה עומדת להתגרש וגם בזינתה ברצון אינו מחויב לגרשה יש לומר כמש"כ בשו"ת הרשב"א לפי שהיא מזוהמת לו אבל בפסולי כהונה נראה דלכולי עלמא כופין להוציא מדרבנן ולא דמי לנתנסך יינך שלא בא שם להוציא ממון ורק שהיין נאסר וממילא מפסיד משא"כ בדבר הנוגע לשיעבודים והעיקר דמה שנאסרת על בעלה זהו גופא ענין דבר שבערוה דהא אף דבקרא ערות דבר כתיב מ"מ הא ילפינן מזה גם לגיטין וקידושין וה"נ מה שנאסרת על בעלה על ידי פסול כהונה ומחויב לגרשה הוי דשב"ע ולהכי נסתר בזה מה שנסתייע מאביי דס"ל באשתך זינתה והוא שותק שנאמן ונאסרת עליו אף שעל ידי עדותו צריך להוציאה דהא לאביי דס"ל דבדשב"ע נאמן בשותק הבעל אף דבד"מ בכה"ג בודאי לא מהני עדות ע"א להוציא ממון ועכצ"ל דלאביי דבר שבערוה זהו גדר אחר אבל לדידן דבשותק לא מהני כיון דילפינן דבר דבר מממון כל עניני אישות והשיעבודים המסתעפים מזה דמי לממון והא"מ לשיטתו בסי' ל"ח דגם נשואין בעי ב' עדים ובאיסור יבמה לשוק הא נתבאר דאף אי נימא דלא כהא"מ בפסולי כהונה אבל ביבמה לשוק הוי דבר שבערוה ממש דהוי ספק אי היא א"א ודאית.
ח
ומש"כ לה"ר מפורשת שאם לא מצא ב"ש עד רוב שנותיו הוי סריס חמה מלידה מדהתוס' דבכורות די"ט ד"ה קטן שתירצו שמא לא יביא ב"ש עד רוב שנותיו אינני מכיר ראי' זו דהכונה דגם למ"ד דבעינן כולן אבל בלא עברו רוב שנותיו סגי וא"כ יש להסתפק שמא לקוי הוא ממעי אמו היינו דאפילו נימא דבכל שארי סימנים למ"ד דבעינן כולן גם ספק לא הוי אבל בעברו רוב שנותיו הלא יש להסתפק שהוא סריס חמה [ולא אבין ג"כ מה שתמה המהרש"א ביבמות ד"פ בתוד"ה עד שיהא כולן במשה"ק התוס' דכשעושה כיפה יחלוץ או ייבם לרב הונא דס"ל עד שיהא בכולן דהא גם לריו"ח הו"ל להקשות דמודה ריו"ח לענין חליצה ויבום דמה שאין לו זקן אינו מועיל לענין חליצה ויבום דהא אינו לקוי ממעי אמו וכ' דהא דנקטו התוס' לרב הונא לאו דוקא יעוי"ש ובאמת בפשוטו נראה דהא ודאי לריו"ח כיון דסגי בסימן זה שאין לו זקן ממילא הוי ספק סריס חמה שמא הוא לקוי ממעי אמו משא"כ לרב הונא דס"ל עד שיהא בכולן כיון דעושה כיפה לפי קושיית התוס' הרי מוכח דגם ספק לא הוי וזה פשוט]. ובעיקר הדבר אם לא הביא ב"ש עד רוב שנותיו אם הוא סריס חמה שמבואר בפיה"מ להרמב"ם ספ"י דיבמות שהוא סריס חמה וכן בד' הרמ"ה המובא בטוחו"מ סי' רל"ה הנה בפיה"מ שם מבואר ג"כ דבן עשרים שלא הביא ב"ש אם נראו בו סימני סריס הרי הוא סריס חמה וכ"כ הרמ"ה שם דאם נתברר שהוא סריס מבן עשרים שלא הביא ב"ש אמרינן ג"כ שהוא סריס לקוי ממעי אמו וכ"ה בריב"ש סי' תס"ח הובא בב"י שם שכתב אמנם יש הפרש בין הבאת ב"ש לסימני סריס דבהבאת ב"ש אינו נעשה גדול למפרע אלא משעה שיביאנו ואילך ובסימני סריס נעשה גדול למפרע מבן י"ג שנה ויום אחד לפי שעתה נתברר שהוא סריס ממעי אמו ומה שלא הביא ב"ש הי' בסבת זה כו' כ"כ הרמ"ה ז"ל עכ"ל הרי דגם להרמ"ה גם בבן כ' שלא הביא ב"ש אמרינן שהוא סריס ממעי אמו כמו בעברו רוב שנותיו ויקשה לפ"ז בהא דמקשה ביבמות ד"פ מנא ידעינן שהוא לקוי ממעי אמו הא לדעתם כל שנתברר שהוא סריס מבן כ' שלא הביא ב"ש הרי הוא סריס למפרע ולקוי ממעי אמו והנה מדקדוק לשון הרמ"ה נראה דלהכי בסימני סריס נעשה גדול למפרע לפי שעתה נתברר שהוא סריס ממעי אמו וזהו טעמא דרב דס"ל דנעשה סריס למפרע ולהכי אמר נעשה סריס למפרע ולא גדול למפרע דמשום דמוכח שהוא סריס למפרע ולקוי ממעי אמו להכי הוי גדול למפרע א"כ זהו לרב אבל לשמואל דס"ל דקטן הי' באותו שעה לא אמרינן שהוא סריס למפרע וקושיית הש"ס מנא ידעינן הוא לשמואל והרמ"ה שפסק כרב דנעשה גדול למפרע להכי אמרינן שהוא סריס חמה אולם שי' הרמב"ם נראה שפסק כשמואל כמש"כ הנוב"י מ"מ כ' דגם בבן כ' שלא הביא ב"ש הוי סריס חמה.
אולם פשטא דשמעתא בפלוגתא דרב ושמואל הוא אם נעשה סריס למפרע והוי גדול למפרע או שהי' קטן באותו שעה אבל לא פליגי אם הוא סריס חמה או לא וגם לרב י"ל דלא הוי סריס חמה כל זמן שלא ידעינן וכמבואר בד"פ שם דרק בתחלתו לקוי וסופו לקוי לא חיישינן וגם אם הי' לקוי מתחלתו שלא הי' עושה כיפה ואע"פ שהוא סריס חמה דתחלתו וסופו לקוי מ"מ לשמואל קטן הי' באותו שעה ופלוגתא דרב ושמואל הוא בדין גדלות אבל לא בדין סריסות [ולשי' הרשב"א והראב"ד גם לרב לא נעשה גדול למפרע רק מעת שנולד בו סימני סריסות] ואפשר דשי' הרמ"ה להלכה דלא בעינן שיהי' ידוע בו סימן סריס מעת הלידה כמו שדקדקו כן בשי' הרמב"ם בפ"ו מהל' יבום או כמש"כ היש"ש ביבמות פ"ח דלמאי דקיי"ל דסגי בסימן אחד לא בעינן שיהי' ידוע שהוא לקוי ממעי אמו ולהכי כל שנולדו בו סימני סריסות ולא הביא ב"ש אמרינן שהוא לקוי ממעי אמו ולפ"ז למש"כ הרמ"א להלכה דאם לא ראו סימני סריס משנולד הוי ספק סריס י"ל דגם בעברו רוב שנותיו הוי ספק סריס אלא דמלשון הריב"ש בסי' תע"ד שכתב ובנידון זה אם ראובן הגיע לרוב שנותיו וידוע שלא הביא ב"ש כו' הרי הוא סריס ואין אשתו חולצת ומתיבמת כו' ואם ראובן זה לא הגיע לרוב שנותיו והוא מבן כ' ולמעלה אם ידענו שלא הביא ב"ש כו' אלא שצריך לעיין בפטור החליצה שנראה מסוגיית הגמ' שאינו נקרא סריס חמה אלא שנראה בו מתחלת לידתו כו' עכ"ל נראה דבעברו רוב שנותיו ולא הביא ב"ש הרי הוא סריס בודאי ולא בעינן ראי' שיהי' מתחלת לידתו סריס ואפשר דמש"כ הריב"ש שצריך לעיין בפטור החליצה משום דבעינן ידיעה שנראה לו מתחלת לידתו קאי גם על דלעיל דגם בעברו רוב שנותיו יש לחוש דבעינן ידיעה שנראה לו מתחלתו, עכ"פ מדברי פיה"מ להרמב"ם והרמ"ה אין להוכיח דחלוק עברו רוב שנותיו ולא הביא ב"ש שהוא סריס חמה שהרי כתבו כן גם בבן עשרים שלא הביא ב"ש שהוא סריס ממעי אמו רק מלשון הריב"ש יש לדייק כן וצ"ע.
ט
ומש"כ לפלפל במש"כ בד' המהרי"ט דהוי ס"ס דסתרי אהדדי דבכה"ג לא סתרי אהדדי כיון דתנשא לשוק הרי נאסרת על יבמה כהן ילה"ר לפ"ז לפ"מ דאוקמי בבכורות שם דמ"ב כרע"ק והא רע"ק דס"ל אין ק"ת בחיי"ל שומרת יבם שזינתה אסורה א"כ אם תנשא לשוק הרי תיאסר ליבמה וראיתי בס' ישועת יעקב שתמה בזה ויש לדחות דשאני התם כיון דניסת לשוק מצד היתר ס"ס הוי כאנוסה ומותרת ליבמה משא"כ בפסול כהונה דגם באונס אסורה אולם בפשוטו נראה דבשעה שאנו דנין מתחלה הוי ס"ס דסתרי אהדדי ולא בעינן שיהי' סתרי הדבר אח"כ בפועל אלא דבאמת מצד חשש המהרי"ט ז"א אלא מדרבנן וגם הא נתבאר דכיון דאין דין יבום נוהג בזה"ז אין לחוש מחמת זה.
ומש"כ בדהתוס' בנדה דל"ב מה שתירצו דאע"פ שעושה כיפה בקטנותו מ"מ לא מהני הבדיקה אא"כ שהוא גדול בשנים ודבריהם צ"ב וכ' לבאר עפ"ד הגמ' ביבמות קי"א על הא דקטן הבא על יבמתו תגדלנו קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא וכ' התוס' שם ואף שיבוא לכלל הקמת שם לא מהני כיון שלא הי' לו שעת הכושר ומשני אמר קרא כו' ולא דמי לסריס חמה שאין רפואתו ברורה כמו קטן שיגיע לכלל גדלות ועפ"ז חידש דלר"מ דחייש למיעוטא אין רפואתו ברורה שמא לא יבוא לכלל הקמת שם שימצא סריס ולהכי לא מהני בדיקה בקטנותו דאפילו בלא סימני סריס אחרים הרי הוא סריס מצד קטנותו זהו תו"ד ובזה ישב ד' הר"ח ביבמות שם מקושיית הרשב"א, אבל אין זה מספיק דהא ר"מ דחייש למיעוטא אאמד"ר ומן התורה אזלינן בתר רובא ומצד הרוב הרי רפואתו ברורה ויגיע לכלל גדלות והא לא נחלקו רבנן ור"מ במציאות הדבר ורק בחשש מדרבנן וכיון דע"פ רוב עתיד להתרפאות הא לא הוי סריס חמה מן התורה ופירש ר"ח דרבא בא לסתור ד' ר"מ דחייש למיעוטא דאיך יהי' מותר ליבומי לכשיגדל כשיראו שאיננו סריס האר"י כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' היינו ג"כ מדרבנן כמו דס"ל לריו"ח ביבמות דכ"ז גם בזיקה דרבנן, והנני חוזר לדבר השאלה אחרי שאין נאמנות בע"א ובכלל לא הסתכל העד היטב כדי לבדוק כהלכה כמילתא דלא רמי' עלי' והא נתבאר שאין לסמוך בזה על ס"ס שיש הרבה פקפוקים וקרוב להיות ספק איסור תורה ולצאת מזה הלא טוב יותר שתחלוץ ובנ"ד שכבר נעשה מעשה וחלצה מותרת לבעלה הכהן דאם נימא כמו שצידד מעכת"ר שיש בזה להתירה גם לכתחילה בלא חליצה לא נפסלה מן הכהונה ע"י החליצה שהיא לחומרא בעלמא גם אם נימא כמש"כ שהיתה צריכה חליצה מדינא יש לסמוך בשעת הדחק עדהתו"ס בשבת דקל"ו דיש לה דין ספק חלוצה דלא תצא מבעלה הכהן והנני ידידי מוקירו ומכבדו הדוש"ת.