אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כט · יא
והעונג יו"ט יצא שם לחדש דמה אתם לדעתכם הוא מצד הסברא בכל התורה כולה ורק היכא דבעי דעת המשלח וכונתו להקנין אבל היכא דלא בעינן דעת הבעלים ל"ש מה אתם לדעתכם ולהכי בגירושין ושחרור שמתגרשת ומשתחרר בע"כ ולא בעינן דעתם מהני זכי' דמה אתם מהני שלא לדעתכם אף שלוחכם כן וכמו כן בקנין מהני זכי' מצד דמצינו בו קנין יד וחצר דמהני שלא לדעתם ובקנין חזקה מסתפק לפי דעכ"פ שייך קנין יד וחצר משא"כ היכא דבעינן כונה ודעת של המשלח לא מהני זכי' בכל התורה לשי' הרשב"א זהו תו"ד, ודברים חדשים אלו מתמיהים דהא כבר נתבאר דלד' הקצוה"ח דל"א זכין מאדם להוציא חפץ ד' הרשב"א כפשוטם אלא דקשה לד' החולקים עליו דמוכח מכמה מקומות דמהני זכין מאדם כמו בפסחים די"ג למכור חמצו של אחר וכן בכתובות דף מ"ח דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו משום דכיון דזכי' מטעם שליחות אין לחלק בין לזכות או להוציא וא"כ לשיטה זו דאמרינן זכין מאדם ממילא אין מקום לד' העונג יו"ט דהא דעת מקנה בודאי בעי בכל אופן ולא מהני שלא מדעת המקנה וא"כ איך אמרינן דמהני זכי' להוציא מיד המקנה הא מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם [וגם מהא דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ומקינוי ע"י ב"ד בסוטה אף דקבלת מצוות וקינוי בעי דעת מבואר ג"כ דזכי' מהני והעוניו"ט נדחק לחלק בין ב"ד וסתם כי' וז"א] וכן מבואר מד' הפוסקים בחה"ע סי' ל"ה שמביאים ד' תשו' הרא"ש דמי שגילה דעתו שרוצה באשה פלונית דיש לקדשה מטעם זכות ומקור הדברים מקדושין דף מ"ה ודלמא ארצוי ארצי' קמי' וגם לדעת החולקים ע"ז הוא משום דלא הוי זכות גמור וגילוי דעת גרידא לא מהני שמא חזר אבל עכ"פ בגוף הסברא היכא דהוה זכות גמור מהני לקדש לו אשה מצד זכי' לכו"ע וכן מפורש ברשב"א בקדושין ד"ז שכתב על דברי בעל העיטור ומיהו תמיהא לן לארצויי מעיקרא והא זכין לאדם שלא בפניו והכא זכות הוא שתהא אשה זו קנוי' לו ע"כ מבואר דמהני זכות בכה"ג שצריך דעת המקדש ולפי דעת העונג יו"ט הא בעי בזה דעת המקדש ואיך יהני זכי' הא בעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וגם מה שהאריך העונג יו"ט בכונת תי' הרשב' דבתורם משלו על של חבירו לא בעי שליחות היינו משום דלא בעי בעלים כלל על הכרי רק שלא יהיו הבעלים מעכבים וסגי בניחותא ועפ"י הירושלמי בפ"ק דתרומות בתורם על של הפקר אבל מד' הרשב"א בחי' לקדושין דף מ"ב שהביא ראי' דזכי' מטעם שליחות מהא דמהני תורם משלו על של חבירו מצד זכות והא בתרומה בעינן שליחות אלמא דזכי' מטעם שליחות יעושה"ט מבואר דלא כד' העוניו"ט דלפ"ד הרשב"א סותר א"ע דמאי ראי' מתורם משלו על של חבירו דזכי' מטעם שליחות דהא על כרי לא בעינן בעלים כלל וגם על של הפקר מצי להפריש ורק שלא יעכב הבעלים ולהכי סגי ניחותא אבל זכי' אינה מטעם שליחות כלל ובפרט למש"כ שם דבתרומה א"א כלל שליחות שלא מדעת וא"א גם זכי' מטעם שליחות כיון דהוי שלא לדעת.
אבל למש"כ בד' הקצוה"ח אין הרשב"א סותר א"ע ושפיר מביא ראי' דזכי' מטעם שליחות גם בתורם משלו על של בעל הכרי דבתרומה בעינן שליחות ומהני זכי' ורק בתורם משל בעל הכרי על של בעל הכרי לא מהני זכי' להוציא חפץ מת"י ולא גלי קרא דזכי' מהני מטעם שליחות רק היכא שמזכה לו אבל בתורם משלו על של חבירו שאינו מוציא חפץ מהני זכי' ולא בעי שליחות ממש רק זכי' מהני ג"כ מטעם שליחות וכן למש"כ הברי"א לפי ד' הרשב"א דהחילוק בין זכות גמור דתורם משלו על של חבירו הוי זכות גמור שפיר מביא הרשב"א ראי' דזכי' מהני מטעם שליחות אבל לד' העוניו"ט בע"כ דברי הרשב"א סותרים זא"ז כנ"ל, ובשי' הרמב"ם שלא הביא הא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם נראה פשוט כמשכ"ל משום דלאביי דישל"מ ל"ה יאוש והכי קיי"ל ידעינן מסברא דשליחות שלא מדעת לא מהני ובתרומה מהני ניחותא דמצוה כמש"כ הגר"א ביו"ד סי' של"א בשי' הרמב"ם בפ"ד מהל' תרומות וחשוב לדעתכם כמש"כ התה"ד בזכות גמור.