אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כח · יח
ולכאורה יש לסתור ולהוכיח דלא מהני גילוי דעת לגרשה אף במקום יבם דאיכא זכות מהא דמוכיח בכתובות דנ"ה דר"ש שזורי אזיל בתר אומדנא ומאי ראי' דילמא שאני הא דר"ש שזורי דלפי דגלה דעתו שרצונו לגרשה כותבים ונותנים גט לאשתו מצד זכות דזכין לאדם שלא בפניו ולכאורה יל"פ בזה הא דמשני בב"ב דקמ"ו שאני התם דאמר כתבו משום דכתבו הוי גילוי דעת לפיכך נותנים מטעם זכי' ורבנן דפליגי משום דס"ל דאין בכתבו גילוי דעת על נתינה ומדלא אמר כתבו ותנו ש"מ שאין רצונו לגרשה ור"ש שזורי ס"ל דמתוך שהוא בהול לא גמר למילתי' ובבריא שעלה לגג ונפל מן הגג דהוכיח סופו על תחלתו דבאותו שעה לא ידעינן דהוי זכות מ"מ כיון דהוכיח סופו על תחלתו דהמשלח נתכוין לגרשה אף דהשליח לא ידע לא איכפת לן כיון דאיגלאי מילתא שהי' זכות להמשלח באותו שעה והוי כידע המשלח [ועי' בטור סי' ק"מ בבעל שאמר התקבל בשי' הב"י שא"צ לידיעת השליח אלא כיון שרצונה להתגרש באותו שעה ע"פ ידיעת העדים שפיר זכה השליח וגם ד' הברית אברהם בשי' הב"ח דבעי ידיעת השליח דאי לא ידע הוי כישל"מ אין דבריו מוכרחים בשי' הב"ח רק היכא שאנו צריכים לניחותא דבעה"ב המשלח למפרע הוי ישל"מ אבל אם הבעה"ב המשלח ידע באותו שעה ונתרצה אע"פ שהשליח לא ידע הוי תרומה גם לאביי וכמש"כ הרמב"ן בחי' לגיטין דבתרומה מהני כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום אף שהשליח לא ידע מהני ג"כ והא דבב"מ דמוקמינן בשוי' שליח היינו לפי שהמשלח לא ידע באותו שעה] אולם בודאי פשט השמועה דהא דר"ש שזורי משום אומדנא הוא ולא משום זכות דהא דר"ש שזורי במסוכן הוא גם באופן דלא הוי זכות וכותבים ונותנים רק למי שאמר כתבו שמנאם לשלוחים ולא לאחרים וממילא גם בגונא דהוי זכות גמור מ"מ כיון דאיכא אומדנא שמנאם לשלוחים לא מהני זכי' כמש"כ התוס' בקידושין דכ"ג וכיון שמנאם לשלוחים לא יוכלו אחרים לגרשה ולפ"ז היכא שאנו מסתפקים שמא חשב בעצמו לגרשה משום דלא עלה על דעתו שלא יהי' בכוחו לגרשה ולא מנה לשליח על נתינה בזה שפיר י"ל כיון דאיכא גילוי דעת לגרשה ועצם הענין הוי זכות מהני כמש"כ הרא"ש לגבי קידושין אלא דגוף ד' הרא"ש אינו מבוררים להלכה ובשו"ע הובא בשם יש מי שאומר ויעוי' בח"ס שם דהוי ספק קידושין ובאבני מלואים סי' ל"ז מוכיח בשי' הרי"ף דלא ס"ל כהרא"ש וכ"ז לענין קידושין ולענין גט לא מצינו גילוי לזה בד' הראשונים ושיטת הברי"א דלא מהני דחיישינן שמא חזר אלא שאין דבריו מוכרחים כמש"כ מ"מ נראה דבמסוכן באופן שלא עלה על דעתו שיצטרך למנות שלוחים וכסבור הי' לגרש בעצמו מ"מ מהני גילוי דעת במסוכן דכמו דאיכא אומדנא דאע"פ שלא אמר תנו כאמר תנו דמי וכותבים ונותנים כמ"כ איכא אומדנא שלא חזר בינתים כיון דרצונו לפוטרה מיבום והסבה לא נתבטלה ואיכא גילוי דעת ואומדנא ודאית שלא חזר מרצונו ודמי לזכות גמור ולפיכך אף באופן שלא עלה על דעתו למנות שליח וכסבור הי' לגרש בעצמו מהני הגילוי דעת ואומדנא שלא חזר בינתים ויש בזה דין זכות גמור דקים לן שמתרצה, ואין בזה דבר מחודש למעשה רק להסביר הדין הסתום במשנתינו דמסוכן שאמר כתבו גט לאשתי דכותבים ונותנים וסתמוה הרמב"ם והטושו"ע דנראה דבכל אופן הוא אף באופן שלא עלה על דעתו למנות שלוחים כמשנ"ת באות ו' דיש להוסיף בזה משום דאיכא גילוי דעת ואומדנא שלא חזר מהגילוי דעתו לגרשה והוי כזכות גמור וכולהו איתניהו במסוכן. [ונפ"מ איכא בין הטעמים בנשתטה כמשכ"ל ונפ"מ ג"כ באם הוקל ממחלתו אם דהאומדנא שעשה שלוחים על נתינה לא נתבטל השליחות כל זמן שלא ביטל בפירוש אבל אם באים מצד זכות י"ל כיון דנשתנה הסיבה נשתנה הרצון, ועי' ביד המלך בפ"ב מהל' גירושין בפירש"י מסוכן גוסס] ומעיקר הדין נראה דבכל גוני מסוכן שאמר כתבו הוי אומדנא על מינוי השליחות כמשנת"ל.
ולענין הלכה נתבאר דדין דר"ש שזורי הוא בכל גוני ומצד מה שנשתתק ולא נבדק אם הי' שפוי בדעת בעת הכתיבה והנתינה נתבאר כמה טעמים דכיון שהיה שפוי אח"כ אין לחוש בזה, וכיון שהוא מקום עיגון גדול ושעת הדחק שכבר ניסת [וכפירש"י בגיטין י"ט כדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק שניסת] ראוי להזדקק לזה להתירה לבעלה ואם יסכימו רומעכת"ר הרבנים הגאונים שיחי' הנני נמנה עמהם להתירה.