אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כח · יז
והנה הברית אברהם האריך להוכיח דד' הרא"ש המובא באה"ע סי' ל"ה דגלה דעתו לשדכן שרוצה באשה פלונית דיכול לקדשה דע"כ טעמא דהרא"ש דכיון דא"ל לשדכה הוי' כמה שעשאו שליח בפירוש דהכל יודעין למה נשתדכה ולא מדין זכי' מהא דקידושין דף נ"ט מ"ש חבירו כו' דסבר דלא טרח ולא סמכי' דעתי' לישוי שליח אלא באותו מקום אבל שלוחו דטרח כו' וחזינן לפי הו"א דליכא קפידא בזה וא"כ בחבירו ניהו דלא סמכא דעתי' לשוי' שליח מ"מ הא לא גרע מדין הרא"ש דחזינן דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ונעשה אח"ז ממילא שליח לקדשה וכמ"כ הקשה מנזיר דף י"ב דבאחות ונתגרשה שרי דבמידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ולמה לא נימא דליהני מטעם זכי' וכמ"כ מקושית התוס' דהאיך אשה עושית שליח להפריש חלה לאחר שתלוש הקמח דהא איהי לא מצי עביד השתא להפריש מקמח ועדיין נימא דתוכל אח"ז להפריש חלה מהעיסה מטעם זכי' דהא גלי דעתו שרוצה בכך אע"כ דכונת הרא"ש הוא רק מטעם שליחות דהוי כמו שעשאו שליח בפירוש אבל מצד זכי' היכא דלא הוי זכי' גמורה ויש בזה צד חוב אע"פ דגילה דעתו אמרינן שמא חזר בו כמש"כ הירושלמי הרי שצווחת להתגרש שמא חזרה ואע"פ שנתרצה אח"כ מ"מ בעת הזכי' הא לא ידע השליח והוי כישל"מ זהו תו"ד הברית אברהם.
ותמיהני שרצה להסב ד' הרא"ש ולהכניס בו כונה אחרת שהרי מפורש בדבריו להמעיין שמצד זכי' הוא ולא מטעם שליחות אלא דזכי' הוה מה"ת מטעם שליחות דכיון דגלה דעתו הוה זכות וזכין לאדם שלא בפניו ואם איתא דס"ל דדמי כמו שעשאו שליח לא הי' צריך הרא"ש לומר דזכין לאדם שלא בפניו אלא דהוי כמינוי לשליחות וכן מבואר בדברי הפוסקים דמצד זכי' הוא וזהו חידושו של הרא"ש ומה שתמה הברי"א מכל הני דאכתי י"ל בפשיטות דס"ל להרא"ש כמשכ"ל בד' התוס' בקדושין דכ"ג בד"ה מהו דאמירתו שאמר לו לך וקבל גיטי מיגרע גרע דכיון שאמר לו מתורת שליחות לא מהני זכי' וכה"ג כתב התוס' בגיטין דס"ו דאפילו לר"מ דס"ל דנמצא באשפה כשר מ"מ כשמצוה גרע ועי' בפנ"י שם ולהכי באמר לחברו קדש לי אשה פלונית במקום פלוני לפי ההו"א דלא סמכה דעתי' עלי' כיון דלא טרח ונתבטל השליחות ממילא לא מהני לקדשה בתורת זכי' כיון דירד המשלח לשליחות וכן צ"ל בנזיר די"ב דכיון דמינהו לשליח לא מהני זכי' וכמ"כ בקו' התוס' גבי חלה, ובלא"ה י"ל דמקדושין דנ"ט אין ראי' דגם לדעת הרא"ש דס"ל דע"י גילוי דעת הוה זכי' מ"מ הא גם בזכי' גמורה כבר נחלקו הפוסקים אם יכול למחות ויעוי' במחנ"א ה' זכי' סי' ו' ובקהלת יעקב להאלגאזי אות ז' שהאריך בזה אבל עכ"פ בזכות בגילוי דעת י"ל דיכול למחות וכ"ז שלא מיחה דיו וא"כ נפ"מ אי מקודשת ע"י השליח אי מהני מחאתו וכמ"כ י"ל בהך דנזיר י"ב דיש לה אחות ונתגרשה אין לחוש דליהני מתורת זכי' דעכ"פ יכול המשלח למחות ולומר שאינו רוצה במעשה השליח שזכה לו האחות שנתגרשה וממילא יכול לקדש אחותה הפנוי' עוד נראה ליישב בפשיטות דודאי נפ"מ בין שליחות לזכי' דבשליחות צריך שיבטל השליחות בפני עדים אבל בגילוי דעת סגי אם חזר בו אם גלה דעתו אח"כ שאין רצונו בזה וכמש"כ הברי"א דסגי בזה גם חזרה בלב א"כ נפ"מ מכל הני היכא שגילה דעתו אח"כ קודם מעשה מהשליח שחוזר מזה או שאומר שחזר בלב ובכה"ג איכא נפ"מ אם מקודשת מתורת שליחות לא נתבטל עי"ז השליחות כ"ז שלא ביטל השליחות כדין אבל אם אנו באים מתורת גילוי דעת סגי חזרתו ולהכי קאמר דאם קידשה במקום אחר אינה מקודשת וסגי חזרת המשלח בלב לפני מעשה השליח וכמ"כ בנזיר אבל כ"ז שאינו אומר שמוחה בזה או שחזר הרי מוקמינן בחזקתו עפ"י האומדנא מהגילוי דעת שלו ולא חיישינן שמא חזר כיון דבעצם לא הוי חוב אבל בגט דבעצם הוא חוב חיישינן שמא חזר ואף שנתרצה לבסוף הוי ישל"מ כיון דבלא הרצוי אנו מסופקים בכל שעה שחזר מגילוי דעת הראשון, ומהא דנזיר בפשיטות אין זה ראי' דדינא דהרא"ש הוא רק שגילה דעתו שרוצה באשה פלונית הוי זכות אבל בצא וקדש לי אשה סתם ובפרט אשה שהיתה אסורה לו אז בודאי לא היה גילוי דעת עליה ואין זה ענין להרא"ש ובודאי דהרא"ש מטעם זכי' אתי וכ"כ הרא"ש בעירובין ס"פ חלון בנותן מעה לחנוני דמחמת גילוי דעת מהני מטעם זכי' וכ"ה בשו"ע או"ח סי' שס"ט.