אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כח · ו

ה

וראיתי ברש"י חולין דף ל"ט שפירש הבריא שאמר כתבו גט לאשתי ולא אמר כתבו ותנו והלך לו רצה לשחק בה שלא תפציר בו לתת גט לפוטרה מיבם אם ימות והפליגה בדברים ואין אלו נעשים שלוחים לגרש דהא לא אמר תנו כו' עכ"ל נראה בכונתו שהרגיש בזה דלמאי איצטריך לטעם דרצה לצחק בה תיפ"ל דכיון שלא עשאם שלוחים לגרשה א"כ מהכ"ת יגרשוה ומאי דקאמר כתבו היינו כתבו ותנו לידי וע"כ פירש"י שאמר כתבו והלך לו ופירוש משנתינו לפי"ז כלפי מה ששנה מתחלה היוצא בקולר והמפרש לים והיוצא בשיירא במקום סכנה דכותבים ונותנים אשמעינן מתניתין דהבריא שהלך למקום אחר בלי סכנה ואמר כתבו דבזה אאפ"ל כתבו ותנו לידי דהא הלך מיד ואיננו עוד ובזה הו"א דלמאי אמר כתבו אם לא ע"מ שיתנו הגט לידה קמ"ל משנתינו דרצה לצחק בה ופירש"י דכונתו לצחק היינו שהפליגה בדברים שלא תפציר בו לתת גט לפוטרה מיבם אמר כתבו אבל באמת אין כונתו שיתנו הם וא"ש מאי דדייק משנתינו רצה לצחק בה היינו אף באופן שאאל"פ בכונתו שיתנו לידו מ"מ אין נותנין, ולפי"ז לכאורה נסתר היסוד שכ' לדייק ממשנתינו דדוקא משום דרצה לצחק בה אבל בשכ"מ שאינו משטה ע"כ גם בכתיבה איכא גלוי דעת על נתינה דרק היכא שאין לנו לחוש שמא כיון שיתנו לידו ובזה איכא גלוי דעת שיתנו הם אבל היכא שיש לנו להסתפק שמא כיון שיתנו לידו א"כ נהי דכונתו לגרשה אבל שיתנו לידו קאמר ולא שיגרשו הם ובזה יש מקום לומר שגם חידוש דין דבה"ג בבריא בב"ד היינו באופן שהלך לו כמו שפירש"י וע"כ שלא כיון שיתנו לידו וכיון דבב"ד אינו משטה בודאי כיון שיגרשנה ונפ"מ לפ"ז גם במסוכן לר"ש שזורי היכא שיש מקום להסתפק שכיון שיתנו לידו דנהי דאיכא אומדנא שכונתו לגרשה אבל שמא באופן שיתנו לידו קאמר.

מ"מ י"ל דאין סתירה מדברי רש"י דרש"י פי' כן רק לפי ההו"א בחולין שם דלא מחלק משום דאמר כתבו וס"ל דמדין הוכיח סופו על תחלתו קא אתי עלה וע"כ משום אומדנא גרידא קא אתי עלה ואין באמירת כתבו שום הוכחה וגלוי דעת על נתינה ע"י שלוחים ולפ"ז קשה למ"ל למשנתינו לטעם דרצה לצחק בה הא בלא"ה לא הוי גט שלא עשאו שליח על הנתינה וע"כ פירש"י שהלך לו ואאל"פ שכיון שיתנו לידו אבל לפי המסקנא דשאני התם דאמר כתבו לאו משום אומדנא גרידא ורק שיש בלשון הזה גלוי דעת על נתינה ורק בבריא שלא אסיק למילתי' אומרים שכיון לצחק אבל בשכ"מ המכוין לגרש הרי גלי דעתי' שיגרשו הם וע"כ לא פירש"י בשאר דוכתי רק בחולין שם לפי ההו"א, אבל לפי המסקנא הא סתמא תני המסוכן ומשמע בכל אופן אף שיש בידו לגרש בעצמו וכן בבריא שעלה לגג וכמש"כ בתשו' פני יהושע דכל שכונתו לגרשה אין שום קפידא בדבר ובודאי בכתבו גלי דעתו שיתנו הם ורק בבריא לפי שרצה לצחק ולא גמר בלבו לגרשה ולאו דוקא משום דרצה להפליגה בדברים שהפצירה בו לתת גט לפוטרה מיבם דהא בבריא שיש לו בנים ג"כ דינא הכי דהיכא שאמר כתבו והלך ואיננו דאין נותנים גט לאשתו אלא דבבריא שלא סיים ואמר תנו וע"כ לא גמר בלבו שיגרשו הם].

וכן נראה להוכיח מגוף הדין דמסוכן דיש בכלל כתבו גילוי דעת על נתינה ולא מצד אומדנא גרידא דהא מבואר בגיטין דף ע"ב אר"ה גיטו כמתנתו דאם עמד חוזר ורבה ורבא אומרים דאם עמד אינו חוזר משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל בעצם הסברא מודים דדעת השכ"מ לגרש רק באופן שאם יעמוד מחליו יתבטל הגט ולפי"ז קשה במסוכן נהי דאיכא אומדנא שרוצה לגרשה כדי שלא תפול ליבם אבל הא בודאי כונתו לגרשה רק בתנאי אם ימות וא"כ איך כותבים ונותנים בלי שום תנאי והו"ל ליתן הגט בתנאי שאם ימות כיון דקיי"ל דבלא תנאי אם עמד אינו חוזר והא אין כאן אומדנא רק בגט על תנאי ובשו"ת שם ארי' הרגיש מזה ואף די"ל דבכה"ג אם נותן השליח בלי תנאי ג"כ לכו"ע אם עמד חוזר כיון דעיקר הוא משום אומדנא אע"פ דלא אמר תנו והא דעת השכ"מ הי' לפוטרה מיבם לגרשה על תנאי מ"מ מסתימת הפוסקים נראה דאין חילוק בזה, אבל למשנ"ת דיש בכלל כתבו גילוי דעת על נתינה וכמו שהי' מפרש כתבו ותנו ומדלא התנה שיתנו על תנאי מסתמא רצונו שיתנו בלא תנאי וע"כ כותבים ונותנים גט לאשתו בלי שום תנאי משא"כ אם נימא דאין בכתבו שום גלוי דעת על נתינה ורק מצד אומדנא גרידא מהכ"ת יתנו בלי תנאי ורב ששת בב"ב דף קמ"ו דאמר מאן תנא דאזיל בתר אומדנא ר"ש שזורי וכן הש"ס דכתובות דף נ"ה ולא משום כתבו צ"ל דס"ל כרב הונא דגיטו כמתנתו דאם עמד חוזר וא"כ אף אי כותבים ונותנים גט לאשתו בלי שום תנאי אם עמד חוזר או דצ"ל דבאמת במסוכן כותבים ונותנים גט על תנאי דוקא, אבל למאי דקיי"ל להלכה באה"ע סי' קמ"ה ס"ד דאם עמד אינו חוזר כרבה ורבא ובסי' קמ"א סט"ז במסוכן סתמו הדין דיכתבו ויתנו לה ונראה בלי שום תנאי ובע"כ צ"ל משום דיש דכתבו גלוי דעת על נתינה וכיון שלא פירש בתנאי להכי כותבים ונותנים גט לאשתו.

וע"כ נראה לענין הלכה בנד"ד דאין אנו חוששין, שמא כיון המסוכן שיתנו לידו כיון דמשנתינו סתמא קתני המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי כותבים ונותנים ומשמע דבכל אנפי איירי וע"כ משום דכיון דכונתו לגרשה כונתו שיעשו כל טצדקי לפוטרה בגט מתוך שהוא בהול ואם יהי' שהות ובכחו לגרשה בנתינה בידו יגרשה אבל שמא לא יהי' שהות בידו ויחלש שלא יהי' בכחו גם להחזיק הגט בידו כונתו שיגרשו הם ואף דעל כרחך גם על ידם צריך שיהי' שפוי בדעת בעת הנתינה אף לדברי הרמב"ם מדרבנן אבל שמא לא יהי' בכוחו להחזיק ולתת הגט בידה כונתו שיתנו הם ובכל טצדקי שיוכלו לגרש את אשתו יגרשוה ובפרט היכא שאמר מתחלה "גט אפ מיין ווייב" די"ל דכונתו שיגרשוה ורצונו שיגרשוה בשליחותו ואף דקסבר הי' לגרשה בעצמו מ"מ י"ל דבמסוכן כונתו שיהי' כפי היכולת ואם לא יספיק לגרשה יגרשוה בשליחותו, ואין אנו מחדשים בזה סברות חדשות אלא להסביר הדין הסתום דמשנתינו שסתמוהו גם הפוסקים הרמב"ם הטור והשו"ע ולא חלקו בדבר בין שהמגורשת בפני המסוכן שי"ל דכונתו לגרש בעצמו או שאין המגרשת בפנינו וע"כ דאין חילוק ואין קפידא בדבר וכן הסכים לזה בעל המחבר ס' חסד לאברהם כמבואר בס' שם ארי' בסוסי' מ"ט והשם ארי' דספוקי מספקא לי' שם פשיטא לו במקום אחר עיין בסי' ע"ד יעו"ש.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה