אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כח · ה

ד

הרי נתבאר דבכתבו הוי גלוי דעת על נתינה כ"ז שלא כיון לצחק ובודאי צ"ל דהגלוי דעת על הנתינה הוא ע"י השלוחים דאל"כ הדרא קושי' למ"ל למשנתינו לטעם דרצה לצחק בה תיפ"ל שרצונו בעצמו לתת הגט וע"כ צ"ל דכל שכונתו לגרשה אין קפידא בדבר ורצונו שיגרשו הם ומצאתי בתשו' פנ"י לבעל המג"ש ז"ל ולפי שאינו מצוי כ"כ הנני להעתיק את הדברים וז"ל בסי' פ"ב בחאה"ע ודברינו אלו מסלקים החששא הראשונה מה שחששנו שמא לא כיון אלא שיתן בעצמו דוקא כיון דל"א תנו כונתו, שיתנו לידו ולא ליתנו לה וכדתנן בהדיא הבריא שאמר כתבו רצה לצחק בה אלא אי חזינן בדעתו דגמר בלבו לגרשה לא בעינן תנו וה"ט דקולר ומסוכן דלא בעינן תנו שהדבר ידוע שלא נתכוין זה אלא לכתוב וליתן לה וכמש"כ הרמב"ם בפ"ב בהדיא וכן אם הוכיח סופו על תחלתו אפילו בבריא לא בעינן תנו שהרי אנו רואים שרוצה לכתוב גט כו' ואע"ג דרש"י נשמר מקושי' זו שכתב בגיטין ובחולין דמפני שהי' בהול לא הספיק לגמור את דבריו וא"כ י"ל דשאני התם כיון שהי' בהול ודאי אין כונתו כ"א ליתנו לה דהא אין פנאי לדבר שיתן לה היא דהא יוצא בקולר וכן אינך אפשר שתטרוף השעה מיד משא"כ הכא דיש פנאי לדבר אדרבא מוכח הוא ליתן לידו מדלא אמר תנו לה מ"מ בבריא שכ' הרמב"ם שהפיל א"ע אחר שכתבו ונתנו לה א"כ הי' פנאי שיכול ליתן לה שמא כונתו הי' שיתנו לו והוא יתן לה ונהי דכונתו ודאי הי' לו לכתוב לשם גרושין לגרשה דהוכיח סופו על תחלתו מ"מ ע"ז לא הוכיח סופו דשמא כונתו הי' שתתגרש על ידו דוקא ולמה תלינן לקולא דהשמיט מחמת בהלה כיון ששהה זמן כתיבה ונתינה אלא ש"מ שאין קפידא בדבר עכ"ל וכן כפל הדברים ביתר ביאור ובשנוי קצת בסי' צ"ג א"כ ודאי מה שאמר שמקבל ק"ס על הגט רצ"ל שיכתבו ויתנו הם יותר מכתבו דמסוכן דאיכא לפרש שאמר כתבו ותנו לידי דאע"ג דודאי אומדנא דמוכח הוא שלא אמר כתבו לצחק כ"א לגרש מ"מ שמא הי' מצפה שיחי' עד שיכתבוהו ויתנו לידו ולא עשאן שליח ליתן דהא ע"כ הי' מצפה שיחי' עד שיכתבוהו ויתנו שאם ימות מקודם אין גט לאחר מיתה אלא ע"כ הי' מצפה א"כ מה לי שיתנו הם או שיתן הוא וכי יש שהות יותר בנתינתו מנתינתן ואפילו אם נתרץ בדוחק מ"מ הא דאמרינן התם בבריא שאמר כתבו ואח"כ עלה כו' ופירש"י שכתבו ונתנו קודם הנפילה וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מה' גרושין א"כ נהי דהוכיח סופו על תחלתו שכונתו לגרשה מ"מ מאן לימא לן שעשאן שלוחין דילמא ליתנו לידו דאין לדחות כיון שידע שכתבו ונתנו והי' יכול למחות שהרי אח"כ נפל ולא מיחה א"כ הוכיח סופו עליו שהם יתנו חדא דמאן לימא לן שידע שהרי הרמב"ם ורש"י לא הזכירו דמיירי שידע אי לא ידע כו' והכלל הוא דמסתמא כיון שהוא בסכנה וחפץ לגרש את אשתו לא איכפת לי' שתתגרש באיזה אופן שיהי' עכ"ל.

והנה רב גדול אחד העירני מדברי הבה"ג שכ' בה' גיטין גברא דאמר לבי דינא כתבו גט לאשתי וחד מן הנך סהדי סופר הוא כותבים ונותנים ואע"ג דלא אמר להם תנו אבל חוץ לב"ד כו' ודבר גדול חידש הבה"ג דבב"ד אף בבריא בכתבו לחוד כותבים ונותנים ונראה דטעמו משום דאין אדם משטה בב"ד ולא כיון לצחוק ולהשטאה מבואר בדבריו דאף דליכא אומדנא מ"מ כיון שלא נתכוין לצחוק כותבים ונותנים ויפה העיר, ואם שבגוף חידוש הבה"ג לחלק בין ב"ד בין חוץ לב"ד לא אישתמיט חד מן הפוסקים להביא דעתו אבל עכ"פ מדבריו יש להוכיח ולהביא ראי' לדברי תשו' פנ"י הו"ל דנהי דס"ל להבה"ג דבב"ד לא נתכון לצחוק דאין אדם משטה בב"ד מ"מ נהי דנתכוין לגרשה שמא כיון שיתנו הגט לידו דהא בריא אינו בהול ויש לו פנאי לגרש בעצמו ומנ"ל שעשה שליח להסופר אע"כ דסברתו דדוקא היכא דשייך טעם דרצה לצחק בה חיישינן שכונתו שיתנו לידו אבל היכא דנתכוין לגרשה אין שום קפידא בדבר ובודאי כתבו ותנו קאמר דבכתבו איכא גלוי דעת שיתנו להם כמשנ"ת.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה