אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כה · יב
ובעיקר דברי הרמ"א בסי' מ"ב באם קידש בפני שנים ואחד מהם קרוב דמקורו בשו"ת מוהרמ"פ וכתב לדון בטעם המורה דחשש לקידושין משום דס"ל דהלכה כר' יוסי דבד"מ תתקיים העדות בשאר והגאון רעק"א בסי' צ"ד פלפל בזה הי' נ"ל בפלוגתא דר' יוסי ורבי שכבר העירו רבותינו בעהתוס' והריטב"א בטעמא דר' יוסי משום דעד אחד מחייב שבועה ואין עדותו בטילה ובנובי"ת סי' ע"ו תמה בזה בטעמא דרבי ובמאי פליגי רבי ור' יוסי ולולא דברי רבותינו הקדושים הייתי אומר דטעם דר"י דס"ל דההיקש דשלשה לשנים דנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטילה היינו שנתבטל צירוף העדים דד"נ בעי צירוף דעדות מיוחדת בראי' פסולה אפילו באחד רואה מחלון זה וכן בהגדה כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' עדות הל' א' [והקצוה"ח בסי' ל' סק"ד כתב משום דמקשינן הגדה לראי' יעו"ש] וכיון שנצטרפו הכשרים לקרוב ופסול בטל צירוף העדים ומה שנים שנמצא קא"פ לא הועיל להצטרף כן שלשה בטל הצירוף וכ"ז בד"נ דבעי צירוף אבל בד"מ דלא בעי צירוף כלל דהא קיי"ל כריב"ק דאפילו עדות מיוחדת של שני מעשים מיוחדים שלא נצטרפו כלל לא בראי' ולא בהגדה ולא במעשה של עצם העדות מהני כר"נ דשומעים דבריו של זה היום ושל זה למחר ולא בעי צירוף בפועל כלל ומה שחשוב צירוף ב' מעשים עפ"י דין שמחויב עכ"פ פלוני מנה הא לא נצטרפו העדים רק הב"ד מצרף הדינים ולא עוד דלענין דין זה ל"ש לומר מה שנים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטילה, דהא גם עד אחד ראוי לצירוף לכשיבוא עד אחר מתביעה אחרת וע"כ בד"מ שנמצא אחד מהם קרוב או פסול ניהו שנתבטל הצירוף, אבל העדות לא נתבטלה ורבי ס"ל דפסול דנמצא אחד מהם קרוב או פסול הוא פסול בעצם וכאלו כל העדים פסולים או קרובים ולהכי גם בד"מ וגם לשבועה עדותם בטלה כאלו הם כולם פסולים או קרובים.
ובזה יובן דברי הש"ס במכות ד"ו בהא דאמר ר"נ עדות מיוחדת בד"מ כשרה כו' א"ה בד"נ תציל ולכאורה תמוה הרי סוגיא מפורשת בסנהדרין ופלוגתא דריב"ק ורבנן ולריב"ק דגם עדות מיוחדת מב' מעשים בד"מ כשרה א"כ יקשה דאף עדות מיוחדת מב' מעשים תציל בד"נ וקושית הש"ס אין זה ענין לר"נ והו"ל להקשות לריב"ק בד"נ תציל אף בב' מעשים וכבר נתקשה בזה הגאון מוהר"י פיק בס' קשות מיושב, ולמש"כ א"ש דבודאי עדות מיוחדת מב' מעשים שמצטרפים אין זה מדין צירוף רק דבד"מ לא בעי צירוף כלל ואף שמעידים כל אחד ממנה אחרת מ"מ אנן סהדי דשנים אינם משקרים ומחויב עכ"פ פ במנה וא"כ אין זה ענין לדין ביטול קרוב או פסול כיון דלריב"ק לא בעי צירוף וקושית הש"ס הוא לפי מה שביאר הריטב"א בשם רבותינו בעהתו"ס דהא דר"נ אליבא דרבנן דריב"ק דלריב"ק דשני מעשים מצטרפים כש"כ באחד רואה מחלון זה ור"נ חידש דאפילו לרבנן דס"ל דבעי צירוף עד שיראו שניהם כאחד מ"מ באחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה ששניהם ראו את המעשה כשרה בד"מ משום דהוי צירוף כיון דשניהם ראו כאחד ורק בד"נ גזיה"כ הוא דלא יומת המת ושפיר מקשה הש"ס דבד"נ תציל כיון דבד"מ צירוף הוא.
וגם למה שהביא הריטב"א שם בהא דאר"נ עדות מיוחדת כשרה בד"מ לפרש בשם הראב"ד ז"ל דר"נ ה"ק דעדות מיוחדת כשר בד"מ בשכולה כשרה ולאפוקי אם הי' אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כיון דהלואה אחת היא עכ"ל דקדק בלשונו כיון דהלואה אחת היא דאף לריב"ק דבב' הלואות מצטרפים התם לאו משום צירוף הוא, וע"כ אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול אין עדותם מתבטלת ורק בהלואה אחת חידש ר"נ דבד"מ דעדותם כשרה באחד רואה מחלון זה חשוב ראי' אחת ודוקא בד"נ דעדותם פסולה אין זו ראי' אחת ושפיר מקשה הש"ס א"ה דחשוב ראי' אחת לענין קרוב או פסול בד"מ בד"נ תציל.
והקצוה"ח בסי' ל"ו ס"ק ב' בנה יסוד על דברי הראב"ד דבד"מ לא בעי כלל לצירוף ראי' והגדה ואפילו בהלואה אחרת כיון דבד"מ אפילו הלואה אחר הלואה מצטרפים ממילא גם לענין קרוב או פסול מתבטל אפילו בהלואה אחרת יעו"ש ואין אני רואה התחלת יסוד מד' הראב"ד ונהפוך הוא שהרי דקדק הראב"ד בלשונו כיון דהלואה אחת היא אף דלריב"ק קאי הרי דדוקא בהלואה אחת בטל צירוף קרוב או פסול וגם להראב"ד י"ל דבעי צירוף ראי' והגדה וכל זמן שלא נצטרפו אין לזה דין קרוב או פסול ורק שחידש הראב"ד דדוקא בד"נ דעדות אחד רואה מחלון זה פסולה וע"כ פסול זה אינו מבטל בכה"ג צירוף קרוב או פסול אף דנצטרפו בראי' דבכה"ג אין זה צירוף משא"כ בד"מ דעדותו כשירה וכיון שנצטרפו בראי' מהני לבטל קרוב או פסול אבל אם לא נצטרפו בראי' ובהגדה כלל אין לזה דין קרוב או פסול לבטל העדות ולד' הקצוה"ח מפירושו בד' הראב"ד א"כ תמוה קושית הש"ס א"ה בד"נ תציל דא"כ הו"ל להקשות דתציל אפילו בב' מעשים כמו דמבטל העדות אחר הלואה אלא הנכון כמש"כ דבהלואה אחר הלואה אין זה מדין צירוף לריב"ק ורק דלריב"ק לא בעי צירוף בד"מ וחידש ר"נ לפי פי' הראב"ד הוא רק בהלואה אחת דאף שלא ראו זה את זה דכשירה בד"מ דמבטל הצירוף כיון דהוי ראי' אחת ורק בד"נ דעדות מיוחדת פסולה הדין מפריד הראי' אבל בהלואה אחר הלואה דאין כאן צירוף והגדה ל"ש פסול דקרוב או פסול ובל"ז דברי הקצוה"ח אינם נכונים מצד הסברא דהא בכל מקום דצירוף קרוב או פסול מבטל העדות אף שיבוטל העדות מ"מ הצירוף במקומו עומד דהא נצטרף בראי' ובהגדה ואף בעדי קיום של קידושין בצירוף קרוב או פסול דמבטל העדות ואין כאן קיום של קידושין כלל ואין כאן ראי' כלל מצד הדין מ"מ הא נצטרפו על ראיית מעשה הקדושין בפועל אבל בהלואה אחר הלואה שלא נצטרפו בראי' ובהגדה ורק הדין שב"ד מצטרפים מחשב צירוף א"כ בראיות הפסול שעל ידו לא יחויב מנה ולא יהי' צירוף של דין כלל וא"כ איך יבוטל ע"י צירוף קרוב או פסול של הלואה אחרת הא גם צירוף של דין חיוב ליכא בקרוב או פסול].