אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כה · יא
ולכאורה יש לשדות נרגא ולפקפק בזה בהיתר דנמצא אחד מהם קרוב או פסול בעדותם של האב והבן די"ל דאעפ"י דצירוף עד פסול מבטל גם עדות ע"א מדין שבועה מ"מ היינו דוקא בקרובים להנידון להמקדש או להמתקדשת מבטל הצירוף משא"כ בקרובים זה לזה, דאעפ"י דבכה"ג מבטל עדות הכשרים כמה ששנינו מה יעשו שני אחים ואחד שראו באחד שהרג את הנפש שאני התם דבעינן שני עדים וכל אחד מצטרף להשני ועל כן שני אחים שהם מצטרפים זה לזה מבטלים את הכשרים משא"כ היכא דמהני עדות עד אחד וא"צ לשום צירוף והא שני אחים כל אחד בפ"ע כשר וכיון שא"צ לצירוף ממילא בכה"ג אינו מבטל עדות הכשרים [ועי' בכיוב"ז בתשו' רעק"א סי' צ"ד ובתשו' חת"ס חחו"מ סי' ל"ז מה שהביא בשם הגרעק"א לענין תחלתו וסופו בכשרות דבקרובים זה לזה כיון דכל אחד חזי בפ"ע לא הוי תחלתו בפסול ותמה ע"ד הגה"א בשבועות דל"ג דמבואר בדבריהם דאפילו בקרובים זל"ז חשיב תחלתו בפסול יעו"ש], ולפ"ז למ"ד דהמקדש בע"א חוששין לקדושין שני קרובים זה לזה כיון שאינם צריכים לצירוף וכל אחד כשר בכה"ג אינו מתבטל העדות לגמרי וחוששין לקדושין לשי' הסמ"ג, ובזה הי' מקום לתת טעם לדעת רבני שפיירא שהצריכו גט למתקדשת בפני שני עדים קרובים זה לזה כמובא בסמ"ק בהגהות הרי"ף [מצוה קפ"ג].
אולם נראה דכמו שאין שבועה על ע"א בצירוף קרוב או פסול או מטעם משום דמקשינן אח"כ שנים לשלשה ומה"ט בודאי בקרובים זה לזה דבשלשה אין דין ממון או לפמש"כ הנוב"י עפמש"כ הרמב"ם הכלל דכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון ע"א מחייבו שבועה ובצירוף קרוב או פסול דאין שנים מחייבים ממון אין ע"א מחייבו שבועה ומה"ט גם בקרובים זל"ז אין שנים מחייבים ממון ואין ע"א מחייב שבועה [וטעם זה ראיתי מובא בשם שיטה מקובצת לסנהדרין המצורף לספר חמרא וחיי להכנה"ג הובא בספר אמרי בינה חחו"מ] ולפ"ז גם קדושי ע"א דהטעם דמהני ע"א בקדושין משום דמהני לשבועה. כמו שפירש"י בקדושין דס"ה וכיון דבצירוף קרוב או פסול אין שבועה אף בקרובים זל"ז ולא מהני בקדושין, ואם נאמר דהמקדש בע"א חוששין לקדושין לא משום דקם לשבועה ולא בעינן שיהי' ראוי לשבועה א"כ גם בקרוב להמקדש והמתקדשת בדין שלא יבטל הקידושין כמו שהרגיש הנוב"י.
גם למש"כ במק"א לצדד דלהכי מהני קדושי ע"א כשר לר"פ משום דאיסור יוחזק על פיו כמש"כ הרמב"ם בפט"ז מהל' סנהדרין וס"ל דמהני גם לסקילה ובעת חלות הקידושין דין איסורין עלה ונאמן ע"א וכיון דיוחזק על ידו אח"כ תהי' א"א ותתחייב בסקילה ומה"ט בעינן שיהי' הע"א עד כשר משום דאיסור מוחזק ע"י ע"א דוקא בעד כשר כמשכ"ל בסי' ו' אות ו' דלהכי יוחזק עפ"י ע"א משום דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ודין זה אינו אלא בעד כשר כמש"פ הרמב"ם בפ"ט מהל' רוצח דבעד פסול ל"א הרי הוא כשנים א"כ מה"ט גם בצירוף עד פסול לא מהני משום דהא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים אבל בצירוף עד פסול הא גם שנים לא מהני דהפסול מבטל עדותם ולא מהני להחזיק על ידו למלקות ולסקילה, שו"ר מפורש ברדב"ז ח"ג סי' רצ"ח בפסול שני אחים בקדושין שכתב וז"ל מ"מ למדנו לשני הטעמים דגרע עדות שני אחים מעדות של אחד ואפילו למ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין המקדש בשני אחים אין חוששין לקדושין יעו"ש.