אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כה · י
ומה שחידש הב"ש דלשי' התוס' והרא"ש דלא נתבטל בראי' גרידא רק בצירוף הגדה ובקדושין שחלו משעת ראי' לא יתבטל עוד ע"י צירוף פסולים בהגדה וכמ"כ אם קידש לפני שנים והאחד מהם קרוב לדעתי יש לדון בדבר בקדושי ע"א דבודאי סברת הב"ש נכונה דכיון דכבר חלו הקדושין איך יתבטל בצירוף הגדה, אולם באמת הא דעת הריטב"א בקדושין מ"ג וגיטין די"ח דבעדי קדושין דהם עדי קיום על ידי ראייתם והוי מקיימי דבר לכו"ע יתבטל ע"י צירוף ראי' וסיים שלא כן דעת רבותינו וכן מפורש בד' התוס' והרא"ש במכות שלא כדבריו דע"י צירוף ראי' לא נתבטל וצ"ל בטעמם משום דכיון דעכ"פ הגדת עדי קדושין בב"ד מועיל לחוב לאחרינא ולחייב את הבא עליה סקילה וגם לתלות הקדושין בעינן תנאי זה שיהיו ראוים להגדה ולפיכך מועיל צירופם לבטל עדות הכשרים לגמרי כיון שיש תועלת בהגדתם וכל זה בעדות שני עדים אבל בעדות ע"א לר"פ דחוששין לקדושין הא אין העדות העד בב"ד מוסיף שום דבר דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וגם לחוב לאחרינא אינו נאמן ואין הגדה בב"ד מוסיף על עדות ראייתו בשעה שחלה הקדושין בשעתו וא"כ אין בזה הגדה כלל ורק ראי' גרידא וראי' הוי גמר הדבר שאין עוד אחריה שום תוספת עדות של הגדה ובכה"ג גם להתוס' והרא"ש נגמר עדותם בצירוף הראי' ויתבטל עדותם כדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול ומודים בזה להריטב"א ורק בהגדת שני עדים שיש בהם הגדה אינם מתבטלים ע"י ראי' [וילה"ע בזה מדברי החו"ד סי' קפ"ה דאיסור יוחזק על פי ע"א ללקות עליו כמש"כ הרמב"ם דוקא שהעיד בב"ד ויש תועלת בהגדת העד אולם למש"כ הפנ"י לא מהני לסקול ע"י הוחזק דע"א וגם הא לר"פ דס"ל חוששין לקדושין לא הוי קדושי ודאי ואין תועלת בהגדתם לפני ב"ד ומה שיכול העד לחזור קודם שהגיד בב"ד אין נפ"מ להמקדש והמתקדשת שידעו שחלו הקדושין].
ובעיקר דברי הב"ש אינו נראה כן מלשון הרשב"א בתשובה אלף קפ"ט בהשאלה ועתה ג"כ לא באו הקרובים להעיד בשעת קבלת העדות ובהתשובה שביאר דאפילו נתכוונו להעיד מ"מ כל זמן שלא נצטרפו בהגדה בב"ד אינם מתבטלים ומשמע דאלו הי' מתכוונים להעיד והצטרפו בהגדתם בב"ד היו מתבטלים עדי קדושין, ובשו"ת מהרשד"ם סי' קע"ב מבאר השיטות וכ דאם נצטרפו בראי' והגדה נתבטלו עדי קדושין וכ"כ הלח"מ בשו"ת לחם רב וכן מבואר בשו"ת דברי ריבות סי' רכ"ח, וגם לד' הב"ש צ"ל דמפרש כן בדעת הרמ"א אבל בדברי החולקים על זה הלא מבואר דלא ס"ל סברת הב"ש וכן מפורש בשו"ת בית יוסף הל' קדושין סי' ב' שכתב ועוד דמקדש בע"א שאמרו סמ"ג ומרדכי היינו מקדש בע"א לבדו אבל היכא שנמצא אחד מהם פסול אין כאן עדות כלל כו' וכ"כ ר"י בשם הר"מ דהמקדש בפני שני עדים והאחד מהם קרוב מתירים אותה להנשא לכתחלה בלא גט עכ"ל.
וגם לפי שי' הב"ש בדעת הרמ"א הוא רק בשניהם מודים דאעפ"י שנתקבל עדותם בב"ד ונתבטל צירופם מ"מ דמי למודים שנתקדשו לפני כשרים והלכו להם או מתו כמש"כ הא"מ שם אבל בזה שאומרת שלא הבינה ושלא נתכונה להתקדש א"כ אינה מודית שנתקדשה בקדושין המועילים ואעפ"י שהגאון רעק"א בתשובה צ"ד שדי נרגא בזה דכיון דאינה נאמנת מצד הדין בשני עדים באומרת שאינה מבינה לשון הרי את מקודשת ושלא נתכונה להתקדש רק בע"א נאמנת מצד מיגו וכיון דמיגו נגד שני עדים פסולים ל"א ממילא אינה נאמנת מ"מ הא מסיק שם הג' רעק"א דיש לצדד בזה דמיגו במקום עדים פסולים הוי ספיקא דדינא יעושה"ט ורק שחשש בנידון שאלתו דלשי' הרמב"ם הוי קרובים מדרבנן ויש בזה ס"ס להחמיר א"כ בקרובים אב ובנו קרובים מן התורה שפיר יש לדון בזה דהוי ספיקא דדינא דנאמנת במיגו במקום עדים פסולים ונתבאר דאין לחוש בזה מצד סברת הב"ש.