אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כה · ח
ולמשנ"ת בשי' התוס' והר"ן דלהכי לא מהני עדות ידיעה בלא ראי' דבעינן עדות המועיל להתקבל בב"ד בד"נ לפ"ז נראה דלרב פפא דס"ל המקדש בעד אחד חוששין לקדושין ולדידי' די בעדות שיכול הבעל דין להכחישו ולא בעינן עדות שיקובל בב"ד דהא ע"א אינו נאמן אח"כ ולחלות הקדושין די ע"א מה"ט לרב פפא גם עדי ידיעה סגי כיון דעכ"פ מבורר על ידם אמתת הדבר ולפ"ז לשי' הסמ"ג דחושש לקדושי ע"א כדר"פ לדידי' עידי ידיעה מהני עכ"פ להצריכה גט כמקדש בע"א, אולם מד' הרמ"א שהכריע לחוש לד' הסמ"ג שלא במקום עיגון להצטרך גט בקדושי עד אחד ואפ"ה פסק דכל שלא ראו הנתינה אינן קדושין ולא הצריך גט אך לכתחילה הרי דלא ס"ל כמש"כ, [ואולי מיירי הרמ"א באופן דלא הוי ידיעה ברורה כמש"כ המקנה דהרשב"א והמרדכי לא פליגי].
גם גוף ד' הר"ן דעדות מיוחדת אינה מצטרפת אינם מוסכמים והב"י חולק עליו כמבואר בחו"מ סי' ל' ומשוה עדי גיטין וקדושין לד"מ ולשי' הב"י גם על נאמנות העדים בב"ד מהני עדות המועילים בד"מ, ולכאורה לשי' הב"י מהני עדי ידיעה בל"ר דהא גם סברת התומים משום דעל חלות והויות הקדושין לא מהני ידיעה בל"ר אינו מספיק דהא עדות דקידושין ילפינן דבר דבר מממון והא בממון מהני עדי ידיעה בל"ר ואין לומר משום דון מינה ומינה ואוקי באתרא דהא לשי' הב"י מהני עדות מיוחדת בקדושין דילפינן דבר דבר מממון ולא אוקי באתרא מ"מ י"ל כיון דנלמד הגזי"ש דבעינן על חלות וקיום הקדושין עדים ושניהם מודים לא מהני וע"כ מצד הסברא לא מהני עדי ידיעה בל"ר ועדי ידיעה מהני רק על נאמנות ולא על קיום הדבר ולשי' הב"י על נאמנות העדים אם היו עדי ידיעה שעל פי ידיעתם שהי' עדי ראי' מהני בגיטין וקדושין כמו דמהני בממון וכמו דמהני עדות מיוחדת אבל על קיום הקדושין לא מהני עדי ידיעה בל"ר כמו דלא מהני עדות מיוחדת וזה ההיפוך מד' הר"ן, ולמש"כ לשי' הב"י עכצ"ל הא דלא מהני ידיעה בל"ר כמש"כ התומים ולפ"ז יצטרף עד ידיעה עם עד ראי' כמש"כ באות א' ויהי' דין זה של המרדכי והתשב"ץ תלוי במחלוקת הר"ן והב"י לגבי עדות מיוחדת, אולם אין זה מוכרח כ"כ דאפשר גם לפי טעם התומים דעל חלות הקדושין לא מהני עדי ידיעה וגם אם נימא דע"א כל זמן שאינו מוכחש הרי הוא כשנים מ"מ כיון דגזיה"כ הוא דבעינן שני עדים שא"א להכחישם והם עדי קיום וכיון שכן הרי שני עדים שני עדי קיום ולא מהני עד ידיעה שאיננו עד קיום ולא יצטרף עד ידיעה לעד ראי' ואף שא"י להכחישם ע"י הסיוע של עד ידיעה מ"מ מטעם שע"א יכול להכחישו הרי גזרה תורה ששניהם עדי קיום והויות הקדושין ולא מהני עדי ידיעה בל"ר.
ומה שתמה הקצוה"ח בסי' צ' סק"ז ובא"מ סי' ל"א מד' הר"ן לשי' הרי"ף והראב"ד דר"א ס"ל ע"מ כרתי ולא ע"ח משום דע"ח כעדי מסירה שהרי הגט יצא מתח"י ובידוע שהבעל מסר לה וכן הקשה בא"מ שם מהא דמהני קריאת הגט אח"כ, י"ל עפמש"כ הנתיבות בסי' ל"ו דגיטין וקדושין לאו בחדא מחתא דבקדושין בעינן עדים משום דחב לאחרינא משא"כ בגט דנאמן הבעל לומר גירשתי את אשתי משום שבידו לגרשה ונאמן לחוב לאחרים מטעם בידו ומה שצריך עדים משום דבלא"ה אין לו דין שטר כלל דאינו חשוב שטר רק כשיש ראי' שהגיע ממנו ולהכי מהני כתב יד בגט ולא בקדושין יעו"ש וע"כ כיון דע"י עדי חתימה כי נפיק הגט מתותי ידה הרי יש ראי' שהגיע הגט לידה מידו והוי שפיר שטר ולהכי מהני ידיעה בל"ר משא"כ בקדושין דבעינן עדים על קיום הדבר עדים שיהיו נאמנים לחוב לאחרינא וכיון דגזרה תורה עדי קיום בעינן עדי ראי' ולא סגי עדי ידיעה, ובזה מיושב ג"כ מה שתמה בס' עין יצחק חאה"ע מהא דמהני בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ונפל מן הגג משום דהוכיח סופו על תחלתו הא בשעת מעשה רצה לצחק בה ואין כאן עדי גרושין כלל רק משום דהוכיח סופו על תחלתו דהוי ידיעה בל"ר יעו"ש ולמש"כ אין ראי' מגט לקדושין כמשנ"ת, [ובלא זה אין התחלה לקושיתו דשאני התם דמשום הוכיח סופו על תחלתו הא מוכיח אח"כ שראייתם הי' ראי' ממש שנתכוין לשם גרושין ומה בכך אם בשעת מעשה לא מהני ראייתם אבל אח"כ נתברר להם שראו ראי' ממש, משא"כ בידיעה בלא ראי' הא גם אח"כ לא נתגלה להם רק אומדנא ידיעה בל"ר דמסתמא מסר לה לשם קדושין, אבל על ראי' לא איגלי למפרע].