אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כא · ז

ו

והנה בד' הרמב"ם בפ"ד מחובל במש"פ דהחובל בחבירו חייב בתשלומין סתם הדבר ולא כתב שאינו לוקה משום יוה"כ ובפיה"מ להרמב"ם בפ' החובל על מתניתין דהחובל ביוהכ"פ כתב וז"ל בכל מקום אינו לוקה ומשלם זולת חובל ביוכ"פ שמשלם ואינו לוקה לפי שהמקרא מפורש בחובל שישלם עכ"פ שנאמר יד ביד כו' וזהו הענין מה שאמרו בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין עכ"ל ואם שדקדק הרמב"ם לומר שישלם ואינו לוקה י"ל דקאי על לא יוסיף כנראה סיום דבריו אבל משום יוהכ"פ לוקה, ולכאורה נראה דהא דחובל בחבירו משלם ואינו לוקה משום כדי רשעתו דכיון דגלי רחמנא דמשלם אינו לוקה משום כדי רשעתו וממילא כיון דגלי גלי ואינו לוקה ג"כ משום לאו דיוכ"פ משום כדי רשעתו דאם איתא דלוקה משום יוהכ"פ ממילא בדין שידחה הלאו דיוכ"פ תשלומי חובל דהא לא גלי רחמנא רק שמשלם ואינו לוקה ויחויב משום רשעה אחת דממון אבל לא שיחויב משום שתי רשעיות ולפ"ז הו"ל להרמב"ם לפרש דחובל ביוכ"פ שמשלם ואינו לוקה משום יוכ"פ.

שוב התבוננתי דמאי דפשוט לכאורה דהא דחובל בחבירו אינו לוקה לפי דבפירוש רבתה תורה לתשלומין וממילא דאינו לוקה מצד כדי רשעתו כמו בעדים זוממים דמשלם ואינו לוקה מצד כדי רשעתו כמבואר במכות ד"ד מ"ט דרבנן משום כדי רשעתו וכמש"כ התוס' שם בד"ה בשלמא דהחומר בממון וכן תפס המהרש"ל בכתובות דל"ה בתוד"ה מתניתין והוסיף לחדש דלפי המסקנא לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין גם בחובל בחבלה שוה פרוטה וקרע בהדי' שיראין דפטור מדמי שיראין אף דמשלם משום חובל דפטור דכדי רשעתו לא גרע מחייבי מלקות שוגגין וכן יש לה"ר מהא דחובל פחות משוה פרוטה דלוקה ובגזילה פחות משו"פ אסור ואינו לוקה וכבר תמהו בזה דכיון דפחות משו"פ מחיל הוי כתשלומין ובפשוטו נראה דבגזילה מחילה דמי לתשלומין והוי נל"ע דתשלומין משא"כ בחובל דאינו לוקה מדין דכדי רשעתו דאמרינן במכות די"ג דברשעה המסורה לבית דין הכתוב מדבר וכיון דבפחות משו"פ אינו מסורה לבית דין לגבות שוב לא חשוב רשעה לפטור ממלקות ועל כן לוקה ואף דיש לחלק מכרת דשם כרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד בשום אופן משא"כ בפחות משו"פ דממון חשוב רשעה המסורה לב"ד מ"מ נראה דכיון דכדי רשעתו במלקות ובממון ובמיתה ומלקות בעינן שיהי' רשעה בפועל וחייבי מלקות שוגגין חייבים ממון וכן חייבי מיתות שוגגין חייבים מלקות, א"כ כמו דבעינן שיהי' המלקות בפועל ה"נ בעינן שיהי' הממון בפועל והא פחות משו"פ לא הוי רשעה המסורה לב"ד בפועל.

אולם ק"ל לפי זה דא"כ לר' מאיר דס"ל דלוקה ומשלם ילקה בחובל שו"פ כמו בעדים זוממים דלוקה ומשלם, ובאמת לא אישתמיט בשום דוכתא אליבא דר' מאיר דילקה בחובל שו"פ וסתם משנה ר"מ ותני דהעבד והאשה פגיעתן רעה הם שחבלו באחרים פטורין דמשמע דפטורין לגמרי גם ממלקות ובב"ק ד"ד לפי פירש"י על מתניתין דהעבד והאשה דפגיעתן רעה כו' דמשני שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו והא בחבלה ל' שיחבול אחרים דהא יתחייב מלקות ויקשה דלר"מ יתחייב האדון, [ועי' בהפלאה כתובות דל"ב מה שפלפל כיוצא בזה אי שייך בזה חס רחמנא אממונא דנחבל ומפורש ג"כ בדבריו דאי יתחייב מלקות ל"ש שמא יקניטנו רבו יעוי"ש לענינו] וא"כ יקשה לר"מ יתחייב האדון מדין שורו שהזיק והעבד מלקות דל"ש שמא יקניטנו רבו בחבלה, וישוב לזה מצאתי מדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ה מהל' חובל הלכה ג' שכתב הכאה שאין בו שוה פרוטה לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהי' לאו זה ניתן לתשלומין עכ"ל, ומלשונו הזהב נראה דבחובל בשו"פ הוי לאו הניתן לתשלומין ככל לאו הניתן לתשלומין כמו גניבה ורבית ואונאה והלנת פעולת שכיר שכתב הר"מ דאינו לוקה עליהם משום לאו הניתן לתשלומין וכמו שנתבאר דהוי כמו ניתק לעשה וס"ל להרמב"ם דבחובל בחבירו דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ויתוקן בהתשלומין ההיזק שגרם לו יש לו דין לאו הניתן לתשלומין וגם לר"מ דס"ל לוקה ומשלם מ"מ אינו לוקה בחובל בשו"פ כמו שאינו לוקה על כל לאו הניתן לתשלומין דהוי כנל"ע.

והתוס' בכתובות דל"ב בד"ה שלא השם בתוך הדבור כתבו ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב לי' ניתק לעשה כו' אע"ג דעשה דוהשיב את הגזילה לא כתיב אצל לאו דלא תגזול דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שהרי עוקר הגזילה מתחת ידו אבל קרא דועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה דע"י שאנו עושים לו כאשר זמם אינו נעקר עדותו אלא ע"י שהוזם הילכך לא חשבינן לי' נל"ע כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו עכ"ל, ולשיטת הרמב"ם דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו הא דלוקה משום לאו דלא תענה משום דבאמת לא הוי לאו הניתק לתשלומין דאין התשלומין דכא"ז מתקן הלאו דלא תענה ואין בידו לתקן הלאו של עדות שקר ורק באופן שיוזם ויעקר עדותו ואז ממילא אזיל ההפסד שרצה להפסידו וזה נראה ג"כ ביאור דהתוס' דעקירת העדות בא על ידי ההזמה ונתקן על ידי העוות שבא על ידי עדות שקר ולא על ידי עונש התשלומין דכאשר זמם, ולפ"ז בחובל בחבירו דמתקן בתשלומין ועוקר ההפסד שגרם לחבירו דמי לגניבה וגזילה דהוי לאו הניתן לתשלומין [ועי' בהפלאה בדהתוס' שם שהרגיש בדהתוס' שם דהא גם חובל בחבירו הו"ל נל"ע ועכצ"ל כיון שנכתב רחוק מהלאו לא הוי נל"ע גם העיר שם דהוי תרי לאוין אלא דהתוס' בזבחים דקי"ד כתבו דבגזילה ל"ש הך סברא משום דאין העשה סמוך ללאו יעוישה"ט, ובאמת לשי' הרמב"ם דמי חובל לגניבה וגזילה היכי דליכא בעין דפטור מצד לאו הניתן לתשלומין אף דאין בו עשה כלל וגם בב' לאוין פטור ממלקות וכמש"כ בספר גופי הלכות דלהכי הצריך הרמב"ם לומר בריבית משום דהוי לאו הניתן לתשלומין ולא סגי לי' בנל"ע דעל ב' לאוין לא מהני נל"ע וניתן לתשלומין עדיף טפי וכמש"כ התוס' בגזילה דשאני גזילה שעוקר הגזילה מת"י וה"נ כל שמשלם עבור ההפסד ניתקו הלאו בזה אינו לוקה משום לאו הניתן לתשלומין] ולשי' הרמב"ם זהו שאמר ר"מ במכות שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין היינו דהזמה לא דמי לחובל דמודה בו ר"מ דאינו לוקה לפי דהוי לאו הניתן לתשלומין משא"כ הזמה לא ניתן לתשלומין דהא אין בידו לתקן את אשר עוות והתקון בא ע"י עקירת העדות מהזמה ולא ע"י עונש דכאשר זמם, וזה נראה ג"כ שי' התוס' רי"ד שכתב בב"מ דצ"א דלמאן דס"ל דממונא משלם מילקי לא לקי כשאין לו ממון לשלם לוקה ותמוה ממשנתינו דב"ק דפ"ז דעבד ואשה פגיעתן רעה דהם שחבלו באחרים פטורים דמשמע דפטורים לגמרי דאי ילקו א"כ גם לכשישתחרר העבד ותתגרש האשה יפטרו מלשלם דהא אין לוקה ומשלם וכן מב"ק ד"ד שמא יקניטנו רבו דהא ל"ש בחבלה כיון שילקה כמו שהעירנו לעיל, הן אמת דבמרדכי ב"ק פ' החובל הביא בשם רב נחשון גאון דעבד שחבל לוקה אך ע"כ פירושו בודאי מלקות מרדות דאל"כ לכשישתחרר העבד לא ישלם, וכן במאי דקאמר בכתובות דל"ג דמלקות דלא יוסיף משכח"ל בפחות משו"פ מבואר דבשו"פ לא משכ"ל מלקות כלל.

אולם למש"כ בשי' הרמב"ם דחובל בחבירו הוי לאו הניתן לתשלומין וגם לר"מ דס"ל לוקה ומשלם אינו לוקה בחובל בחבירו כמו על לאו הנל"ע א"כ בחובל בחבירו דהא דאינו לוקה אין זה מצד כי רשעתו רק לפי דהוי נל"ע גם התוס' רי"ד מודה דאף באין לו אינו לוקה דהא הוי ניתן לתשלומין כיון דחיוב תשלומין יש עליו ורק היכא דהפטור הוא מצד כדי רשעתו ואין לו ממון חייב מלקות ובתשו' ב"י בדיני קדושין סי' ב' כתב לפסול עדות המכה שהכה דרשע שעבר עבירה שחייב עליה מלקות פסול מן התורה וחובל שאין בו שו"פ לוקה ואפילו אם ת"ל שהיה באותו הכאה שו"פ פסול לעדות כו' דאטו מפני שהיתה הכאה יותר גדולה יוכשר והרי הגנב והגזלן פסולין לעדות אעפ"י שאין לוקין עליהם מפני שניתן לתשלומין ואעפ"י שיש לדחות דשאני התם שהוא רשע דחמס כו' מ"מ כיון דבלאו דהכאה לוקה כשאין בה שו"פ מיפסל לעדות גם כשיש בו שוה פרוטה דאינו לוקה משום דניתן לתשלומין מיפסל כיון שיש בלאו זה מלקות וכדאשכחן בגנב ובגזלן דאע"ג דניתן לתשלומין מיפסל אלא דהאי מהאי טעמא והאי מהאי טעמא עכ"ל הבית יוסף (והובא בהגהות רע"ק איגר לחו"מ סימן ל"ד ובפ"ת שם] והנה מסגנון הדברים נראה דמשוה הב"י לאו דחובל לגנב וגזלן דהוי לאו הניתן לתשלומין ומדהצריך הב"י לבקש טעם פסול לחובל בשו"פ לפי דיש בו מלקות פחות משו"פ ומשכח"ל מלקות בחבלה תיפ"ל כיון דהא דאינו לוקה הוא משום כדי רשעתו א"כ הא עבר עבירה שיש בה חיוב מלקות אלא דנפטר מדין כדי רשעתו ולא מיבעי אי ממונא לחומרא אלא אף אי ממונא לקולא אטו איתגורי איתגר רק משום דחס רחמנא אממונא דנחבל כמש"כ התוס', אבל עבירה הוא בעצם עבירה שיש בה מלקות ואטו לעולא דס"ל דממונא ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי לא יפסול לעדות אם עבר עבירה שיש בה מלקות וקרע שיראין בהדי' אלא דהב"י ס"ל דשאני לאו דחובל דהוי לאו הניתן לתשלומין ואין זה מדין דכדי רשעתו ודמי לגנב וגזלן אולם בגנב הוי רשע דחמס אבל חובל דלא הוי רשע דחמס וע"כ הצריך לומר משום דמשכחת בי' מלקות בפחות משו"פ, וצ"ל לפ"ז הא דלוקה בחובל פחות משו"פ אף דבשארי לאוין הניתן לתשלומין כמו בגניבה פחות משו"פ אסור ואין לוקין משום דשאני התם דמדין שעורים הוא בממון וה"ל חצי שיעור משא"כ בחובל בחבירו דלאו דלא יוסיף אינו תלוי בשיעור ממון, וע"ע בספר עמק יהושע סי' ז' מש"כ בזה, ונסתר בזה סברת המהרש"ל בכתובות דל"ה בחובל בשו"פ וקרע שיראין בהדי' דלר"ל דמי לחייבי מלקות שוגגין ולמשנ"ת זה אינו דהא דאינו לוקה בחובל לפי דהוי כלאו הנל"ע דגם לר"ל אינו פוטר ממון כיון דהוא מצד קלות הלאו שו"ר בפני יהושע שכתב ג"כ להשיג ע"ד המהרש"ל דכיון דמשלם הוי כניתק הלאו דלא יוסיף והוי לאו שאין בו מלקות יעוי"ש.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה