אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כא · ו
ולכאורה יש לסתור היסוד ולהעיר מד' הרמב"ם בפ"ו תרומות הלכה ו' זר שאכל תרומה בזדון כו' לוקה ואינו משלם דמי מה שאכל שאין לוקה ומשלם עכ"ל והא לפמשנ"ת היכי דאיכא דררא דגזל לא נפטר ממלקות כיון דגלי גלי והא בעכצ"ל דמיירי בתרומה שהגיע ליד כהן דבלא הגיע ליד כהן פטור מתשלומין כדין המזיק מת"כ או שאכלן דפטור מלשלם ויעוי' בהפלאה כתובות ל' ובצל"ח דל"ב שכ"כ לדבר פשוט ובהגיע ליד כהן הוי גזל ממש והא בגזל אינו נפטר ממלקות מלאו אחר ונראה דבל"ז קשה וכבר העיר המל"מ שם דהא מדאגבי' קניא ולא משכח"ל רק כשתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק א"נ במשקין של תרומה והרמב"ם סתם, ונראה דהרמב"ם מיירי באמת בתרומה שלא הגיע ליד כהן ובשוגג באיסור מיתה אעפ"י שהזיד בלאו והתרו בו למלקות דבשוגג אף בתרומה שלא הגיע ליד כהן חייב קרן וחומש וכן מפורש להדיא בתרומות פ"ו דבת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נישאת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' תרומות הל' ט"ז וגדולה מזו פ' הרמב"ם שם בהל' כ"ב וכן אם נפלה תרומה מאבי אמו כהן ואכלה משלם קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים שהיו מוכרים בה אותה התרומה כמו שאכלו עכ"ל והוא מירושלמי הרי מפורש דבשוגג שהוא מצד כפרה צריך לשלם אף דאין בזה דין גזל וע"כ בזה שפיר פסק הרמב"ם דזר שאכל בזדון לאו ושגגת מיתה מחויב לשלם אבל אם התרו בו למלקות אין לוקה ומשלם דבכה"ג דאין בזה דין גזל רק מצד גזיה"כ צריך לשלם קרן וחומש בזה פטור מצד קלבד"מ ומיושב קושיות המל"מ דבתרומה שלא הגיע ליד כהן ל"ש מדאגבי' קני' דאין בזה דין גזל ופטור על אכילת התרומה בכל גוני משום דאין לוקה ומשלם [ולכאורה ילה"ע בחולין דקל"א דמקשה על הא דמזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם מברייתא מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את שם קדשי בנ"י אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה הא משעת הרמה מיהא משלם ואמאי להוי כמזיק מת"כ או שאכלן כו' וקשה הא אי"ק לפטור בשוגג דאם הי' אוכל תרומה הי' חייב קו"ח אף שלא הגיע ליד כהן וע"י בתוד"ה אין לתירוץ השני עיקר ההוכחה משום כי יאכל קדש בשגגה כתיב ובשוגג שפיר איצטריך קרא למיפטר באוכל קודם הרמה וצ"ל דמ"מ המיעוט דלא יחללו משמע להש"ס דעל הלאו קאי ובמזיד נתמעט, וקצת ילה"ע לפמש"פ הרמב"ם בפ"י מהלכות תרומות הל' י"ט דגם באוכל במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים וצ"ל דיש בזה מצות נתינה על מה שאכל כמו שלא הפריש וא"כ הא אי"ק דקודם שהפריש א"צ לשלם ואין עליו שום מצוה ולכאורה הי' מיושב בזה דהר"מ בפ"א מהל' מעשר הל' ה' האוכל פירותיו טבלים אינם משלמין המתנות לבעליהם שנאמר אשר ירימו אותן עכ"ל ותמוה דהא לפי מסקנת הש"ס בדאתי' לידי' בטבלייהו מיירי וכמ"ד מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ולפמש"כ י"ל דלפמש"פ הרמב"ם דגם במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים ויש בזה מצות נתינה ומה שאכל התרומה כמו שלא קיים מצות נתינה ע"כ איצטריך קרא דאם אכל בטבלייהו אין עליו שום חיוב וסוגית הגמ' קאי לפי מאי דמוכח בפסחים דאין במזיד לפי מדה והרמב"ם סמך בזה על איזה מקור שמצא, ובפשוטו י"ל דלהכי איצטריך קרא שאינו מחוייב בחומש דמהכ"ת נאמר דיתחייב בטבלו דחומש בתרומה כתיב שנתקדש בהפרשתו ויש עליו קדושת תרומה רק דהו"א דניהו דאין עליו חיוב כפרה כמו על תרומה אבל דין ממון יש בזה דהא פתיך בטבל חלק הכהן וכמש"כ הר"ן בנדרים דפ"ד ובסוכה דל"ה ותוספת פסחים דל"ח ומהכ"ת יהי' נפטר מגזל השבט ולהכי יליף מקרא דאין לך בהן כלום עד שירימו שא"צ לשלם דלא זכה בהן השבט ושפיר מקשה הש"ס כיון דמדין תשלומין קא אתי עלה ולא משום כפרה ליהוי כמזיק מת"כ או שאכלן דמצד דין גזילה פטור מלשלם ודהר"מ בפ"א מהל' מעשר י"ל דנפ"מ במכירי כהונה ולהך לישנא דפטור ממון שאי"ל תובעין גפ"מ בחיוב לצי"ש וקושית הגמרא קאי על אידך לישנא דממעטינן מזה].
ולמש"כ דבתרומה שהגיע ליד כהן דאיכא ג"כ דררא דגזל ל"ש אין לוקה ומשלם צ"ל דמשה"ק הירוש' בפ"ט דתרומות לר"ל דס"ל דחייבי מלקות שוגגין מהא דאוכל תרומה דמשלם קו"ח ולריו"ח מוקי לה בלא אתרו בו ולכאורה הא בתרומה שהגיע ליד כהן ל"ש אין לוקה ומשלם אך בל"ז קשה דהא מדאגבה קני' א"כ מאי מקשה ממתניתין ומקראי [ויעוי' בהפלאה כתובות ד"ל שהעיר כעין זה בד' התוס' שם שכ' כיון דגלי גלי] צ"ל דקרא ומתניתין סתמא בשוגג אף בשלא הגיע ליד כהן משלם וגם במזיד באכילת תרומה וכסבור שהוא שלו משלם דבכה"ג ל"ש מדאגבי' קני' וגם אין בזה דין גזלן כמש"כ המחנה אפרים להוכיח מהא דטבחוהו ואכלוה דאין משלם רק דמי בשר בזול ובכל גוני גלי קרא דמשלם ולהכי מקשה ולר"ל משני הירושלמי במסקנא דר"ל לטעמי' דאמר בפירוש רבתה תורה עדים זוממים לתשלומין והכל היו בכלל לא תענה ה"נ הכל היו בכלל וזר לא יאכל קדש כו' ולפ"ז לר"ל גם כשהתרו בו למלקות וגם באופן דל"ש מדאגבי' קניא מ"מ משלם דבפירוש רבתה תורה אבל הרמב"ם שפסק כריו"ח דחייבי מלקות שוגגין חייבין א"כ אין ראי' מדגלי קרא ואף בהזיד בלאו ושגג במיתה ג"כ חייב מ"מ אין ראי' שהתרו בו למלקות והר"ש כתב דאפילו בהתרו בו למלקות מיירי ובתוס' רע"ק לפסחים תמה על זה מנ"ל דגלי אפילו בהתרו בו למלקות] ולהכי כשהתרו בו למלקות שפיר פ' דאין לוקה ומשלם [ומש"כ בפיה"מ להרמב"ם בפ"ב דפסחים באוכל תרומת חמץ שאין לוקה ומשלם אע"ג דהיכא דאיכא דררא דגזל ל"ש אין לוקה ומשלם אולם הא הרמב"ם הוסיף לפי שאסור בהנאה ורק דהו"א דלפי מדה משלם משום כפרה להכי הוסיף דאין לוקה ומשלם וא"ש בזה קושיית הש"ס דאי כריוה"ג דחמב"פ מותר בהנאה אמאי במזיד אינו משלם ומשני כרנבה"ק ולא משני משום דאין לוקה ומשלם דלריוה"ג דמותר בהנאה ויש בזה דין גזל ל"ש אין לוקה ומשלם ואכמ"ל] ולפי המתבאר מסקנת הירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב תרומה וחלבו של חבירו שלוקה ומשלם כמשנת"ל *) ונראה דמזה נובעים דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה הל' ד' דהגונב חלבו של חבירו ואכלו משלם דמי חלבו ולא סיים לפי דאגבי' קניא ודרכו של הרמב"ם לכתוב רק דברים המפורשים בשני התלמודים ולפמשנ"ת דכונת הרמב"ם הוא דגם בבאים כאחד תשלומי גניבה אינם נדחים מפני מלקות דחלב כמפורש בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שלוקה ומשלם וזהו מקור ד' הרמב"ם.
*) הגה"ה והנה הטעם המלך בהל' גניבה העלה דא"א שיתחייב ממון ומלקות על מעשה אחת בגונב חלבו של חבירו ואכלו משום דהו"ל עדות שאאי"ל דאע"ג דבעדים זוממין ממונא משלם מילקי לא לקי היינו אם אמרו עדות ממון לבד דהלאו משום לא תענה והממון מכאשר זמם אבל אם אמרו עדות לחייבו ממון ומלקות הדרן לכללא דמילקי לקי ממונא לא משלם, ובזה תי' משה"ק בס' קדושת ישראל בכתובות ל' בהא דאמר רב חסדא מודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור חלב דלמה נקיט שלא אליבא דהלכתא דלא כקיי"ל כרנבה"ק דהא אפילו לדידי' נפ"מ לענין מלקות וממון דהא הו"ל גבי ממון עדות שאי"ל להזימם דהעדים לא יתחייבו ממון אבל בחיוב כרת דאין העדים באים לחייבו כרת דהא קמי שמיא גליא והעדים המוזמים יתחייבו ממון הו"ל עדות שאתה יכול להזימה זהו תו"ד, והדברים תמוהים שהרי מפורש בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שלוקה ומשלם ולפי פי' המפרשים לפי המסקנא משום דבעידנא דאגבי' קני' וגם לפמש"כ לפרש דבגניבה וגזילה אינם נפטרים מתשלומי ממון ולוקה ומשלם ולפי פי' המפרשים לפי המסקנה משום ולא יתחייבו רק מלקות דאין לוקה ומשלם מ"מ לוקה ומשלם ומפורש דלא כטעה"מ ומשה"ק דהא הו"ל עדות שאאי"ל [והיינו אף שהיו במעשה אחת דאל"כ הא אפשר שיזומו על עדות ההגבהה גרידא] וכן הקשה ההפלאה במוש"ר דלוקה ומשלם דהא אם יוזמו העדים לא יהי' רק מלקות גרידא משום דאין לוקה ומשלם וכן יקשה בממון לזה ונפשות לאחר דחייבים מיתה וממון הא אינם בהזמה דהא יהי' ממון ונפשות לאחד הנה לשי' רש"י דס"ל דמהני תפיסה בקלב"מ א"כ למש"כ הכ"מ בפכ"א מה' עדות בשן והדר עין דהיכא דמועיל תפיסה חשוב איתנהו בהזמה [אולם לרע"ק דס"ל דע"ז קנסא ל"ש תפיסה בקנס כמ"ש התוס' בכתובות ל"ג] גם י"ל דמשכח"ל הזמה על ממון לכשיהי' כאשר עשה על מלקות למ"ש הראב"ד דבמלקות אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ובממון איתנהו גם כאשר עשה דאפשר בחזרה ע"י בכ"מ בפ"כ מהל' עדות, וגם לשי' הרמב"ם דס"ל דלוקה במלקות דכאשר עשה נראה דלוקה משום לאו דלא תענה ולא מצד הזמה ועי' בפנ"י ריש מכות ולענין לאו דלא תענה היכא דאיכא ממון דכאשר זמם משלם ואינו לוקה, ולפ"ז משכח"ל הזמה גם בממון וכל היכא דמשכח"ל הזמה חשוב עדות שאי"ל וכמש"כ התוס' בסנהדרין פ"א, אולם למש"כ הגאון רעק"א בדרוש וחידוש בכתובות שם דבדין כאשר זמם במלקות וממון משלם ואינו לוקה ונסתייע לזה מסנהדרין ח' יקשה דא"כ איך לוקה במוש"ר הא הוי עדות שא"א יכול להזימה לגבי מלקות דהא העדים לא יתחייבו מלקות בשום גונא ועל מלקות בודאי בעי עדות שאתה יכול להזימה ונראה ליישב עפמ"ש הרמב"ן בחידושיו למכות להקשות בהא דפ"ק דסנהדרין הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום דעידי הבעל נהרגים ואין משלמים ממון וא"כ איך מקיימים בהם כאשר זמם במקצת ותירץ דהתם כיון דרחמנא אמר קם לי' בדרבה מיני' כמאן דמקיים כולא מילתא ורחמנא הא דפטרי' כדפרט' נמי כולהו מזיקין ולפי סברתו מאי דמענישין בחמורה הוה כמאן דמתקיים בי' כולא מילתא יעוי"ש א"כ כיון דחשוב כמאן דמתקים בי' כולא מילתא חשוב ג"כ איתא בהזמה והוי עשאי"ל גם לענין ממון דמה שידונו העדים בחמורה בחיוב מלקות הוי כמו שנתחייבו בממון ואיתנהו בהזמה וכן מה שידונו העדים בממון ליפטרו ממלקות משום כדי רשעתו חשוב ג"כ כמאן דמתקיים בי' כולא מילתא כמש"כ הרמב"ן וע"כ לוקה ומשלם בכה"ג.
ובעיקר דברי ההפלאה והטעה"מ שכתבו דהיכא דהמלקות והממון מכאשר זמם לוקה ואינו משלם ועי' בפנ"י בתוס' כתובות ל"ב שכתבו דהיכא דרצו לחייב ממון ומלקות חייבים ג"כ והפנ"י תמה על זה מסנהדרין ח' דממון ונפשות לאחד פטורים והגאון רע"א ובס' בית יעקב כתבו לתרץ דהתוס' קאי לר"מ דס"ל דלוקה ומשלם אבל לרבנן באמת אינו לוקה ומשלם הדברים מבוארים לפי פי' הפ"מ בירושלמי ריש מכות עדים שנזדממו וחזרו ונשתקרו ר"י אומר שקר שקר ור' אלעזר אמר רשע רשע ובפ"מ שם מפרש עדים שנזדממו לענין חיוב מלקות וחזרו ונשתקרו שבאותה עדות עצמה נשתקרו ג"כ לענין ממון שהעידו על אחד לחייבו בדבר שיש בו חיוב מלקות וממון וכשהוזמו נתחייבו בשתיהם וקסבר ר' יוחנן דלוקין ומשלמים משום שקר שקר תרי זימני ור"א אומר דאין לוקין ומשלמין דאתי' רשע רשע מחייבין מיתות דמה התם אין מת ומשלם אף בחייבי מלקות אין לוקה ומשלם ולפי פי' הפ"מ פליגי בחידוש סברת הפלאה בירושלמי, אבל עיקר פי' הפ"מ בד' הירושלמי אינו מבורר ואינו מוכרח וראיתי בתוספתא מכות פ"ב הל' ה' וז"ל העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שגנב חלבו של חבירו ולא אכלו גנב נבלתו של חבירו לא אכלו (עי' במפרש "מנחת בכורים" שצ"ל ואכלו והשיבוש מוכח מתוכו) ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שע"מ כן העידוהו ע"מ שילקה ומשלם גנב חלבו של חבירו ואכלו גנב נבלתו של חבירו ואכלה (ועי' במפרש שצ"ל ולא אכלו דברישא גרסינן אכלו ובסיפא לא אכלו) הר"ז לוקה וחייב בתשלומין שבעסקי ממון הוא אמר לא תענה ברעך עד שקר ושבעסקי מכות הוא אומר כאשר זמם לעשות דברי ר"מ וחכ"א כדי רשעתו מת אינו משלם לוקה אינו משלם (ופי' המפרש דמשום כדי רשעתו דבעלמא לוקה ואינו משלם בעדים זוממים משלם ואינו לוקה) ומודים חכמים לר"מ שאם העידוהו שהוא בן גרושה כו' שלוקים ארבעים עכ"ל התוספתא ומפשטות דברי התוספתא לפי פי' המפרש נראה דפליגי חכמים על ר"מ בתרתי בב' וס"ל דמשלם אינו לוקה גם היכא דהעונש מלקות וממון מכאשר זמם וכמש"כ הגאון רעק"א בדו"ח אולם לשון התוספתא וחכ"א כדי רשעתו מת אינו משלם לוקה ואינו משלם תמוה לפי' זה דהא בעדים זוממים משלם ואינו לוקה ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק חלק ג' תמה בזה ופי' דברי התוספתא לפי שהעידו שגנב חלבו ונבלתו של חבירו שלוקה ואינו משלם ממילא גם העדים אינם לוקים ומשלמים ודבריו תמוהים דהא בגונב חלבו של חבירו ואכלו מבואר בכתובות ל' דחייב בתשלומין משום דבעידנא דאגבי' קניא וכן בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שלוקה ומשלם ונראה מזה סיוע לד' ההפלאה דהיכא דהמלקות והממון מכאשר זמם דינו כבכל התורה דלוקה ואינו משלם וכפי פי' הפ"מ בירושלמי ריש מכות כר"א דאמר אין לוקין ומשלמים וע"כ דייקו בלשונם וחכ"א כדי רשעתו ומודים בב"ג דליכא ממון כלל דלוקים והיכא דאיכא ממון דכאשר זמם נדחה מלקות דלא תענה, וידידי הרב הגאון מהר"מ באסין שי' העירני ע"ז דלפי פירושי לא אתי סוף התוספתא דמודים בב"ג שלוקה בדקדוק דהא גם בכאשר זמם לוקים ג"כ ופי' דברי התוספתא בחד בבא דגונב חלבו ונבלתו של חבירו ואכלו ונמצאו זוממין לוקים ומשלמים גנב חלבו של חבירו ואכלו גנב נבלתו של חבירו ואכלו הר"ז לוקה וחייב בתשלומין היינו שהתוספתא מברר הטעם דלפיכך לוקה ומשלם משום שהעידו על מלקות ותשלומים ומה שהוסיף התוספתא שבעסקי ממון הוא אומר לא תענה ברעך עד שקר ושבעסקי מכות הוא אומר כא"ז לעשות להורות דלוקה זמונים לר"מ משום כאשר זמם ומשום לא תענה וחכ"א כדי רשעתו כו' שחייב ממון ג"כ היכא דאיכא ממון ומלקות מכאשר זמם משום דבעדים זוממים משלם ואינו לוקה כמ"ש הגאון רע"א, אולם לפי פירושו מה שאמרה התוספתא שבעסקי ממון הוא אומר לא תענה כו' הוא רק כדי שילקה שמונים ולפ"ז עיקר חסר מן הספר וארבעים הוא לוקה משום כאשר זמם וע"כ צ"ל דזה מיירי היכא דלא אכלו והעידו על ממון גרידא ומ"מ לוקים ומשלמים כמבואר במשנתינו במכות.
והנה הגאון רעק"א בדו"ח כתובות ל"ב כתב דמסוגיא דסנהדרין ח' מבואר דבעדים שהעידו שפלוני הוציא ש"ר דמשלמים ואינם לוקים כדאמרינן דבהוזמו עידי האב נהרגים ומשלמים ממון דמיתה לזה וממון לזה ולא אמרינן דנהרגים ולוקים וכתב דטעמא בעי דנהי דבעדים זוממים משלם ומילקי לא לקי היינו על לאו דלא תענה אבל בדין כאשר זמם אמאי מקיימים כא"ז בממון ועיי"ש מה שתי' עפ"י טעמא דר"א בכתובות ל"ג ממונא משלם כיון דלאו בני התראה ופירש"י שם דהיכא דאפשר לקיים כא"ז בממון לא לקי כיון דלא התרו ולדעתי אין ראית הגאון רעק"א מסנהדרין מוכרחת דלא מצינו רק מיתה לזה וממון לזה שחייב שניהם אבל מיתה לזה ומלקות לזה לא מצינו והא איצטריך תרי קראי בכתובות ל"ז ולא ילפינן מהדדי ועוד דבממון לזה ישולם הממון לאחר שלא נתחייב בסבתו מיתה משא"כ במלקות דנוגע לו לעצמו.
שוב מצאתי בס' "בית יעקב" מהגאון מליסא בכתובות ל"ג בתוד"ה שכתב ג"כ דמיתה לזה ומלקות לזה פטור א"כ אין ראי' מסנהדרין דבהוזמו עדי האב נהרגים ומשלמים ממון משום דהוי מיתה לזה וממון לזה, אבל ממלקות נפטרו משום המיתה משא"כ היכא שלא העידו מחיוב מיתה רק מחיוב מלקות וממון שגנב חלבו של חבירו ואכלו והוזמו לוקין ואינם משלמים כבכל התורה דמילקי לקי וממונא לא משלם כמש"כ ההפלאה, שו"ר בהפלאה כתובות ל"ד בדהג"מ ושאני הני דחידוש נינהו שכתב שם לענינו בתוך דבריו דכיון דהעדים נהרגים לא גרע מאלו העידו העדים על כמה אנשים שחייבים מיתה דהו"ל מיתה דידהו כאשר זמם לכל אחד ה"נ הו"ל מיתה דידהו כאשר זמם לגבי הבעל (שחייבוהו מלקות) ובאמת אין העדים לוקים ויעוי"ש עוד בדהתוס' ואזדו לטעמייהו דידי' ולפי מ"ש שאין העדים לוקים משום שחייבים מיתה ונתקיים כא"ז במיתה נגד מלקות אבל לא נגד ממון אבל היכא דליכא חיוב מיתה ורק מלקות וממון באמת לוקים ואינם משלמים.
ובזה אפ"ל בישוב ד' הרמב"ם מהשגת הראב"ד שכ' דמשלם כפל דמי טבלו וחלבו וסתימת דברי הרמב"ם נראה שמשלם רק הקרן דהא כל הפרק הוא רק בדיני תשלומי כפל יעוי"ש ולפמשנ"ת דכל החידוש בדין זה דאפילו אם התרו למלקות והי' כאחד הגניבה והאכילה אינם נדחים תשלומי הגניבה מפני שום מלקות ולוקה ג"כ א"כ על הכפל שפיר פוטר המלקות דהא לפי המתבאר בשי' הירוש' דלהכי לוקה ומשלם משום דכיון דהתשלומין דגניבה וגזילה באים לתקן הלאו דגניבה יש לו דין לאו דגניבה שאין נדחה משום לאו אחר ואינו מדחה לאו אחר דאין לאו דוחה לאו כמש"כ התוס' בריש מוע"ק וכל זה בתשלומי קרן דוהשיב את הגזילה שאינו אלא בדין קרן לבד אבל דין תשלומי כפל כשאר תשלומי קנסות ונזיקין שבתורה שנדחים מפני תשלומי מלקות ולהכי סתם הרמב"ם דאם גנב חלבו של חבירו באופן שאינם באים כאחד ומדאגבי' קני' חייב בכפל אבל אם הי' כאחד והתרו בו למלקות אינו חייב אלא קרן לבד והראב"ד שכתב דמשלם כפל דמי טבלו וחלבו נראה דמפרש ד' הרמב"ם משום דבעידנא דאגבי' קניא ולהכי יש בו כפל ג"כ [וגם י"ל דעל כפל פוטר המלקות דל"ש בזה מש"כ התוס' בכתובות דף ל"ב דחס רחמנא אממונא דנחבל וע"י מהר"מ שי"ף שם מש"כ דבקנס ל"ש חס רחמנא אממונא דנחבל וגם מש"כ הפני יהושע בב"מ דס"ב דמשום הפקעת ממון משלם אפשר דל"ש רק בקרן ולא בכפל ויתישב ג"כ בזה בב"ק דע"א דמקשה בטביחה והא אין לוקה ומשלם לפמש"כ הנתיבות בסי' ל"ד דע"י שינוי הוי גנב ויישב בזה קושיית הש"ס בתמורה ד"ו והרי גזל כו' משום דע"י קנין שנוי שמוציא את החפץ מרשות בעלים והוי שלו עובר בלא תגזול יעוי"ש וא"כ כיון שעובר בלא תגזול בדין שלא יפטור המלקות דיוכ"פ ולמש"כ א"ש דעל דו"ה כמו כפל יש על זה דין שארי תשלומין שבתורה שנדחים מפני תשלומי מלקות וא"ש, ובזה נדחה מש"כ באות א' לישב משה"ק במחנה לוי דלר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פטורין בהזיד בפקדון וכן בטוען טענת גנב איך משכח"ל חומש ואשם דהא נדחה מפני חיוב מלקות משום דההיא שעתא קא גזל מיני' ואינו נדחה מפני מלקות ולפמש"כ על חומש וכפל ל"ש בזה חס רחמנא אממונא דנחבל ונדחה מפני מלקות, וע"ע במקנה קידושין דכ"ה בסירוס מה שתי' עפ"י שיטת הרמב"ם בחובל ביו"ט וילה"ע ג"כ דיציאת ראשי אברים קנס הוא ול"ש חס רחמנא אממונא דנחבל ויש להעיר עוד במש"פ הרמב"ם בגונב חלבו וטבלו של חבירו ואכלו דאינו משלם רק הקרן כיון דלא משכח"ל שיהי' חיוב גניבה ואכילת חלב כאחד רק באופן שתחב לו חבירו בתוך בית הבליעה וכפי' הריצב"א וא"כ ניהו בדין גנב וגזלן עליו להתחייב באונסין אבל כפל אינו מחוייב דהא הוי כגונב מן הגנב כיון דחבירו תחב לו ולהכי דקדק הרמב"ם וכתב דמשלם לו דמי חלבו וטבלו רק הקרן לבד וא"ש].