אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כא

סימן כ

בענינים אלו.

א

הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה הל' ד' כתב הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו וכן אם גנב חלבו של חבירו ואכלו משלם לו דמי חלבו עכ"ל ולכאורה אם בא רבינו להשמיענו דבעינן שיהי' החיוב מלקות ותשלומין באים כאחד הו"ל לכתוב הטעם דבעידנא דאגבי' קני' ונפ"מ כגון שתחב לו חבירו כדמסיק בגמ' דאם באים כאחד פטור ועוד דאין כאן מקומו, ובפ"ג מהל' גניבה הל' א' ב' כתב הרמב"ם בפרטיות כבר בארנו בהל' נערה שכל העושה עבירה כו' בב"א שנתחייב בתשלומין עם עון מיתת בי"ד כאחת או שנתחייב תשלומין ומלקות בבת אחת אבל כו' וא"כ ד' הרמב"ם ברור מללו בין במיתה ובין במלקות בעינן שיהי' באים כאחד אבל אם אינם באים כאחד חייב בתשלומין א"כ למה הכפיל הרמב"ם הלכה זו בפ"ב ולא כתב שום טעם דמשמע דבכל אופן חייב אפילו אם המלקות והתשלומין באים כאחד מדכתב בסתימות [ובאמת בפרק זה מדבר הרמב"ם בדיני כפל והראב"ד השיג ע"ד הרמב"ם דמשלם כפל דמי טבלו וחלבו ועי' בהה"מ שם שמפרש דהרמב"ם מודה לזה אבל הראב"ד נראה דמפרש ד' הרמב"ם שקבע הלכה זו בפ"ב מהל' גניבה בדיני כפל דחידוש דינו שאינו משלם רק קרן לבד והדבר סתום וחתום למה לא ישלם כפל]. ולכאורה נראה בשיטת הרמב"ם דהא דמלקות פוטר תשלומין היינו דוקא תשלומי היזק בעלמא אבל תשלומים הבאים מחמת לאו דגניבה וגזילה אינו פוטר וכן נראה מדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ג מהל' גניבה הל' ג' גנב כיס בשבת כו' וכן אם קצץ אילן חבירו ביו"ט והתרו בו או שהדליק את הגדיש ביוה"כ והתרו בו כו' ושכל הרמב"ם את לשונו דבגניבה נקיט בשבת ונראה דביו"ט אינו פוטר ובקצץ אילן חבירו ביו"ט ג"כ פטור ובגנב וטבח ביוה"כ והתרו בו דפטור על הטביחה שאין זה מעשה גניבה אבל בגניבה דוקא בשבת פטור משום חיי"מ שוגגין אבל ע"י התראה למלקות ביוה"כ ויו"ט לא נפטר בגניבה ויש להסתייע מדהגמ' דכתובות ד"ל דאמר מודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו דחייב ויל"ד על מאי דנקיט מודה רנבה"ק הא גם לדידן נפ"מ אם התרו בו למלקות דפוטר מן התשלומין דמ"מ חייב משום בעידנא דאגבי' קניא והרגיש מזה בס' קדושת ישראל הובא בטעה"מ הל' גניבה אע"כ צ"ל דבאמת מצד לאו דמלקות אינו פוטר בגניבה וגזילה וכן יש להביא ראי' מלשון הש"ס בסנהדרין דע"ב בדמים קנינהו דמשמע רק היכא דאיכא חיוב מיתה קנינהו וקשה הא גם היכא דאיכא חיוב מלקות ואם התרו בגזילה ע"י חלול יו"ט משום מלקות דיו"ט ג"כ יקנה דהא הטעם דבדמים קנינהו משום דאינו מחויב בתשלומי הגזילה לפי דהוי ב' רשעיות א"כ גם בחיוב מלקות יש ב' רשעיות וראוי שיקנה את הגזילה ועכצ"ל דלאו דמלקות אינו פוטר תשלומי גניבה וגזילה.

וכן יש להסתייע לזה ממכות דט"ז דלא משכח"ל ביטלו ולא ביטלו בגזילה ולכאורה הא משכח"ל דעבר עבירה שנתחייב מיתה בשעת הגזילה ושיבר מיד ונפטר מתשלומי דמיו וממילא דחייב מלקות משום לאו דגזילה, אולם י"ל דאם התרו בו משום חיוב מיתה נפטר ממלקות ג"כ ואם לא התרו בו משום חיוב מיתה אף דלריו"ח חייבי מיתות שוגגין וד"א חייב מלקות מ"מ י"ל כיון דבלא עבדינן לי' החומרא מהני תפיסה חשוב ניתן לתשלומין ואם ילקה משום גזילה הא עבדינן לי' החומרא ולא יהני תפיסה כמש"כ המהרש"ל וע"כ הוי ניתן לתשלומין ואינו לוקה משום גזילה וגם בסימן הקודם כתבתי לצדד דלאו הניתן לתשלומין אפשר דנדחה המלקות ג"כ מפני חיי"מ שוגגין] אבל עדיין קשה הא משכח"ל דעבר באותו שעה עבירה שחייב עליה מלקות והתרו בו דבעבדינן לי' החומרא לא מהני תפיסה ואין בו שום חיוב תשלומי גזילה וילקה משום לאו דגזילה דאין מלקות דוחה מלקות כמש"כ התוס' במוע"ק ד"ב אעכצ"ל דאין תשלומי גניבה וגזילה נדחים משום לאו אחר דמלקות, כמ"כ י"ל בזה משה"ק במחנה לוי בשבועות דל"ז בהזיד בפקדון והתרו בו דהא מבואר דב"ק דק"ד דחומש ממונא הוא ואיך משלם החומש דהא אין לוקה ומשלם ובמקום שאין חומש אין אשם ואיך משכח"ל מלקות ואשם ולפ"ז י"ל דבשעה שהוא כופר בב"ד ונשבע בכפירה יחד ההוא שעתא קא גזיל מיני' וע"כ משלם ולא מהני המלקות לפוטרו ומיושב בזה ג"כ מה שהקשו בטוען טענת גנב לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין איך משכח"ל שיתחייב ולמש"כ א"ש דבכפירה נעשה גזלן ואין מלקות של לאו אחר פוטרו. וכן ילה"ר מד' הירושלמי דב"ק בפ' המניח דאיבע"ל בבן סורר ומורה אי משלם על גניבתו הראשונה יעו"ש והא בסו"מ לוקה על גניבתו הראשונה ואין לוקה ומשלם וכבר הרגיש בזה בנועם ירושלמי ולמש"כ דאין תשלומי גניבה נדחה מפני מלקות א"ש ורק דאיבע"ל להירוש' משום דגניבתו הראשונה הוי חלק מחיוב מיתה וע"ע בהפלאה בחידושיו לכתובות ד"ל שכתב לישב קושית התוס' בחמץ הא מדאגבי' קני' לשי' הרמב"ם דהקונה חמץ בפסח לוקה א"כ אין לוקה ומשלם ולמש"כ כיון דבשעת הגבהה מחויב באונסין מדין גזל אין המלקות דבל יראה פוטרתו ובל"ז יש להעיר כיון דהבל יראה פוטר מתשלומין ואין כאן חיוב אחריות שוב אינו עובר בבל יראה והוי כשני הפכים וע"ע בתוס' פסחים דכ"ט שכתב כיון דאגבי' חייב באחריות אולם בבל יראה נראה דכל דבלאו עבירת הלאו יש עליו חיוב אחריות אוקמי רחמנא ברשותו וכן מוכח מהא דטוה"נ ממון בפסחים דמ"ו דאע"פ דעכשיו אין בו טוה"נ מ"מ כיון דלולא איסור חמץ יש בו טוה"נ עובר עליו בב"י ואכמ"ל, ובכה"ג ילה"ע בד' הקצוה"ח בסי' ל"ח במלוה בריבית דלמה גובה את הקרן כיון דהלוה לוקה הא אין לוקה ומשלם וי"ל ג"כ כנ"ל דאי נימא דאין הלוה מחויב לשלם את הקרן דנדחה מפני מלקות שוב לא הוי קציצה כלל כיון דאינו מחויב בתשלומין והוי כשני הפכים] מכל זה יש סיוע להנחה זו דלאו דמלקות אינו פוטר תשלומי גניבה וגזילה אולם צריך טעם מאי שנא תשלומי גניבה וגזילה משארי תשלומין וגם מקור מפורש לזה.

ב

ולכאורה נראה בטעם הדבר בשי' הרמב"ם ע"פ מה שפסק בהלכות גזילה פ"א כל הגוזל כו' אין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שנאמר והשיב את הגזילה זו מ"ע ואפילו שרף את הגזילה אינו לוקה עכ"ל מבואר מדבריו דהיכא דמחזיר בעין הוי ניתק לעשה משא"כ היכי שנשרף אינו מקיים מ"ע דוהשיב ול"ה נל"ע רק שאינו לוקה לפי שחייב לשלם והרי ניתן לתשלומין וכן מפורש בדהר"מ בפי"ח מהל' סנהדרין הל' ב' שכתב וכל לאו שניתן לתשלומין כגון לא תגזול ולא תגנוב אין לוקין עליו וכן לאו שנל"ע כגון לא תקח אם על הבנים ומדחילק בתרי גוני מבואר דלא תגזול ולא תגנוב פטור גם באופן דל"ה נל"ע ממש רק דהוי לאו הניתן לתשלומין והנה הכ"מ שם כתב על זה בדט"ז דמכות קאמר ג"כ דלאו דלא תגזול כיון דחייב בתשלומין אין אדם לוקה ומשלם וק"ל על זה דהא בפ' אלו נערות אמר ריו"ח דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקי לקי ממונא לא משלם עכ"ד ובאמת דחה התוס' שם בד"ה התם גירסא זו דאינו לוקה ומשלם כו' חדא דא"כ אדרבא יש לנו לומר דילקה ולא משלם אבל הריטב"א שם הביא בשם הרמ"ה לקיים הגירסא וכתב ומיהו לא תקשה לפי' הרמ"ה ז"ל הא דאר"י גופי' דכל היכא דאיכא ממון ומלקות לוקה ואינו משלם דשאני הכא שהכתוב ניתקו לעשה בתשלומין עכ"ד היינו דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ועי' בשער המלך בפ"א מהל' חמץ ומצה שהביא בשם הפרי חדש לישב קושיא הכ"מ דמש"כ הרב דלאו שניתן לתשלומין היינו במאי דגלי קרא שישלם כגון הנך דנקיט הרב בדמיון וכן חובל ביוה"כ וכיו"ב אבל בעלמא מילקי לקי ממונא לא משלם [ובאמת שכבר קדמוהו הריטב"א בזה] והשעה"מ הוסיף שם דגם התוס' מודים לזה ורק בגזילה שאינו מפורש בכתוב שיהי' חייב לשלם דמיה דקרא לא כתב אלא והשיב את הגזילה אשר גזל ואפשר היכא דאין הגזילה קיימת מלקי לקי ממונא לא משלם ומשו"ה הצריכו התוס' לומר דגם בכה"ג הוי נל"ע אבל בריבית ושכיר מפורש בקרא דמשלם אפילו ריו"ח מודה דמשלם ואינו לוקה משום דאי אתה אומר ילקה ולא ישלם נמצא עוקר דבר תורה שהרי בפירוש רבתה תורה לתשלומין ודמי לחובל בחבירו יעוי"ש, [והשער המלך הקשה שם על תי' הפר"ח ממש"כ הרמב"ם פ"א מהל' גזילה כל החומד עבדו כו' ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה והשיג עליו הראב"ד דהו"ל לומר מפני שהוא חייב בתשלומין שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזילה ומאי ראי' מייתי מגזילה דגלי קרא בהדיא משא"כ בחומד דלא גלי אימא דמילקי לקי ממונא לא משלם ועוד מקשה למש"כ הה"מ דלהכי לא נתן רבינו הטעם לפי דבאמר רוצה אני ל"ש חיוב תשלומין דהא בתוקף בחזקה יש בו מעשה וקשה דבלא אמר רוצה אני ילקה ולא ישלם כיון דלא גלי קרא ובכל מקום מילקי לקי ממונא לא משלם יעו"ש שהניח בצ"ע וי"ל עפמש"כ הפני יהושע בב"מ דס"ב לחדש דהא דמילקי לקי ממונא לא משלם הוא כמו באונס ומפתה ומוציא ש"ר אבל כל היכא דהלאו בא מחמת הפקעת ממון חבירו כמו ריבית ואונאה גם ריו"ח מודה דממונא משלם מילקי לא לקי כמו בגזילה ואף על פי דלא גלי רחמנא בריבית מ"מ כמו שהוא מחמת הפקעת ממון דמי לגזילות יעו"ש ולפי"ז א"ש שי' הרמב"ם בלא תחמוד היכא שתוקף בחזקה ולא אמר רוצה אני שיש בזה הפקעת ממון כמו גזילה בודאי דמשלם ואינו לוקה ככל לאו הניתן לתשלומין משא"כ באומר רוצה אני שאין בזה הפקעת ממון והי' בדין שילקה ולא ישלם כבכל התורה דמילקי לקי ממונא לא משלם להכי כ' הרמב"ם הטעם דבכה"ג הוי לאו שאין בו מעשה.

והלמד מדבריהם בשי' הרמב"ם דלהכי אינו לוקה בגניבה ובגזילה היכא דנשרף משום כדי רשעתו כיון דבפירוש ריבתה תורה לתשלומין אי אפשר לחייבו מלקות דאי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ודמי לחובל בחבירו דבפירוש ריבתה תורה דמשלם וממילא דאינו לוקה משום כדי רשעתו ולפי"ז למש"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' חובל ומזיק הלכה ט' דהחובל בחבירו ביו"כ אפילו במזיד חייב בתשלומין ואעפ"י שעבר עבירה שהוא חייב עלה מלקות והוא כל המחויב מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם שאין לוקה ומשלם כן הם הדברים בכל חוץ מחובל בחבירו שהוא משלם שהרי בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין שנאמר רק שבתו יתן עכ"ל מבואר בד' הרמב"ם דחובל בחבירו דגלי רחמנא דמשלם ואינו לוקה גם אם נתערב לאו אחר דיוה"כ משלם ג"כ דכיון דגלי גלי, [וסברת התוספות בכתובות דל"ב דחס רחמנא אממונא דנחבל שייך ג"כ אם נתערב לאו אחר] וא"כ ה"ה כל היכא דבפירוש ריבתה תורה לתשלומין כמו בגניבה וגזילה דגלי רחמנא דמשלם ואינו לוקה משום דאין לוקה ומשלם ה"ה אם נתערב בו איסור אחר ולהכי בגונב חלבו של חבירו אם התרו בו למלקות גם באופן שיהי' חיוב גניבה ואכילה כאחת אינו פוטר מתשלומין כמו בחובל בחבירו ביוה"כ ולהכי איצטריך רב חסדא לומר מודה רנבה"ק דגונב חלבו של חבירו חייב כו' דלרנבה"ק דיוה"כ כשבת גם בחובל ביוכ"פ פטור דלא אמרינן כיון דגלי גלי מקילתא לחמירתא מלאו לכרת כמו בחובל בשבת לדידן ואילו היה מעשה הגניבה ואכילה כאחד או דנימא דהגבהה צורך אכילה חשוב מעשה אחת הי' נפטר ולהכי חידש רב חסדא דמודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו דחייב וע"כ שפיר פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה דגונב חלבו וטבלו של חבירו סתם דחייב ולא חילק כלל ולא פירש הטעם דבעידנא דאגבי' קניא כמש"כ בפ"ג מהל' גניבה משום דבא לאשמעינן שאין מלקות דחלב וטבל פוטר בכל אופן מתשלומי גניבה דבפירוש ריבתה תורה לתשלומין כדין חובל ביוהכ"פ [שו"מ להגאון ר' ברוך פרענקיל שהרגיש במקצת הדברים בספרו עטרת חכמים].

ג

אולם עיקר היסוד שכ' הפר"ח והשעה"מ בשיטת הרמב"ם בישוב קושית הכ"מ דהא דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו משום דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ואין לוקה ומשלם וכמש"כ הריטב"א בשם הרמ"ה תמיהני לדבריהם ממש"פ הרמב"ם בפי"א מהל' שכירות שאינו לוקה משום לאו דלא תלין פעולת שכיר דהוי לאו הניתן לתשלומין וכן בכובש ש"ש והא חיוב תשלומין דפעולת שכיר הוא משעת קציצה או בשכיר יום משכלה היום נתחייב בתשלומין ולאו דלא תלין אינו עובר רק עד בקר וכיון שאינם באים כאחד למה לא ילקה ומשלם והרי הריטב"א כתב במכות שם בשם הרמ"ה וז"ל כיון דגברא בר תשלומין הוא אפילו בטלו אינו לוקה שאין אדם לוקה ומשלם ונצטרך לפרש דברינו דחיוב תשלומין משעת חבלה דיינינן ליה בחיוב תשלומין ואע"פ שנשרף מאליו או נאבד דאי לא למאן דתני קיימו ולא קיימו למה אינו לוקה ומשלם דהא חיוב מלקות על שעת גזילה ותשלומין על שעה שנאבד או שנשרף אלא ודאי כיון דחייב בתשלומין דחבל שלא כדין הו"ל מאותו שעה כגזלן שמשלם כשעת הגזילה כל היכא דאיתבר ממילא כו' הרי מפורש מדברי הרמ"ה דאם לא היו באים כאחד הי' לוקה ומשלם גם במשכון וגזילה א"כ למה לא ילקה בכובש ש"ש ובלאו דלא תלין כיון דנתחייב בתשלומין מקודם ומלקות אחרי כן וכן בגניבה וגזילה יקשה למאן דס"ל בטלו ולא בטלו ועיקר חיוב המלקות בשעת ביטול העשה א"כ היכא דשרפו בידים למה לא ילקה וישלם דהא חיוב ממון נתחייב בעידנא דאגביה וחיוב מלקות בשעה שביטל העשה ושרף בידים וניהו דהרמב"ם לשיטתו בפי"ח מהל' סנהדרין שפ' כמ"ד קיימו ולא קיימו ובאים כאחד חיוב ממון ומלקות אבל מ"מ יקשה דלמ"ד בטלו ולא בטלו היכא דשרף הגזילה בידים ועל זה י"ל דלפי סברת הרמ"ה למ"ד בטלו ולא בטלו מתחיל ג"כ חיוב מלקות מעבירת הלאו וכן מוכרח בדעת הרמ"ה שם דאל"כ אכתי תקשה למ"ד בטלו ולא בטלו דישלם וילקה ישלם דהא הו"ל גזלן משעת חבלה וילקה בעת בטול העשה ועכצ"ל דגם למ"ד בטלו ולא בטלו חשיב באים כאחד ואין לוקה ומשלם, אולם ק"ל לפי סברתם דמצד אין לוקה ומשלם אינו לוקה בלאו הניתק לתשלומין א"כ לר"מ דס"ל לוקה ומשלם בגניבה וגזילה היכא ששרף ואינו בעין דלא הוי נל"ע רק לאו הניתק לתשלומין ילקה ולא אשתמיט תנא למימר שילקה ובחולין דקמ"א מוכיח מברייתא דגנב וגזלן ישנו בכלל מלקות ארבעים דס"ל דלאו הנל"ע לוקין עליו ולדבריהם עדיין קשה היכי שנגנב דלד' הרמב"ם בהל' גניבה הוי לאו הניתק לתשלומין ולא הוי נל"ע וכן בגזילה היכא שנשרף למה ילקה וישלם דהא אין לוקה, ומשלם, ומה בכך דנל"ע לוקין עליו ואם נימא דמפרש באופן דהגזילה בעין וגם גניבה בעין נאמר דהוי נל"ע כמו גזילה והיכא דהוי בעין ל"ש לומר אין לוקה ומשלם דס"ל דהיכא דבעין לא אמרינן בדמים קנינהו דא"כ יש לדקדק דמנ"ל דס"ל דלאו הנל"ע לוקין עליו דילמא מיירי הברייתא היכא דאין החפץ בעין ואעפ"י דהוי לאו הניתן בתשלומין ס"ל כר"מ דלוקה ומשלם אעכצ"ל דסתמא דברייתא דגנב וגזלן ישנו בכלל מלקות ארבעים ע"כ בכל גוני לוקה בין היכא דאיכא בעין או שאינו בעין ועדיין קשה היכא שאינו בעין מה בכך דלאו הנל"ע לוקין עליו הא אין לוקה ומשלם ודוח"ל דס"ל להש"ס לאוקמי הך ברייתא כמ"ד דלאו הנל"ע לוקין עליו וכר"מ דלוקה ומשלם דכל כי האי לא הו"ל לסתום, מכל זה מוכח דהא דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו לאו מדין דכדי רשעתו אלא מצד קלות הלאו דכל דגלתה תורה דמשלם ומתקן העון אשר חטא דמי ללאו הנל"ע.

ד

והנה השעה"מ התוכח שם עם הרב יבין שמועה דכתב. דלאו הניתן לתשלומין הוא מצד לאו הנל"ע והוכיח השעה"מ משי' הרמב"ם בלאו דלא תלין פעולת שכיר ומאל כליך לא תתן שפסק שאינו לוקה משום לאו הניתן לתשלומין אף דלא כתיב ביה עשה, מ"מ נראה דאף דהתשלומין לא כתוב בגדר עשה יש לו דין נל"ע דכל מה שהלאו הוא משום הפסד ממון חבירו ומשלם ההפסד הרי התשלומין תקון הלאו בפועל דע"י התשלומין יתוקן העון אשר חטא וכמו לאו הנל"ע אין לוקין עליו ה"נ לאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו, ודוגמא לזה כתבו התוספות בכתובות דל"ב בד"ה שלא השם בתוך הדבור דהתם ודאי ע"כ נל"ע שהרי עיקר הגזילה מתחת ידו אע"ג דהעשה לא כתיבא גבי הלאו עכ"ל וה"נ בלאו הניתן לתשלומין שיש לו לשלם ולתקן הלאו בפועל יש לו דין לאו הנל"ע בכל גוני ואף לר"מ דס"ל דלוקה ומשלם מ"מ הא מודה דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו ושפיר מוכיח הגמ' בחולין דקמ"א מברייתא דגנב וגזלן ישנן בכלל מלקות ארבעים משום דאי לאו הנל"ע לוקין עליו גם לאו הניתן לתשלומין לוקין עליו.

ובאמת תמיהני לפי דברי הרמ"ה במכות דמקיים הגירסא דאין לוקה ומשלם דמשום דבפירוש ריבתה תורה דמשלם ומדין כדי רשעתו אינו לוקה יקשה דלר"מ דס"ל דלוקה ומשלם דילקה בגניבה וגזילה היכא דנשרף ועל כן נ"ל דגם הרמ"ה מודה בגניבה וגזילה דהוי לאו הנל"ע כמש"כ התוספות או דהוי לאו הניתן לתשלומין כלאו הנל"ע כשי' הרמב"ם והרמ"ה דמקיים הגירסא בגמ' דאין לוקה ומשלם קאי על משכון דמקשה והרי גזל והרי משכון ומשני כיון דחייב בתשלומין ואין לוקה ומשלם ובגזילה סגי מאי דחייב בתשלומין אולם במשכון דלאו דלא תבוא אל ביתו לאו מדין גזל והפקעת ממון כמש"כ הה"מ בפ"ג מהל' מלוה ולוה בשי' הרמב"ם [ובאמת לשי' הרמב"ם לוקה ג"כ ויבואר בסי' שאח"ז] וע"כ היכא דנאבד או נשרף דאינו מחזיר החפץ בעין אינו מקיים העשה דוהשיב חשיב וע"י הדמים שמשלם לא יתוקן הלאו שבו שאינו מחמת הפקעת ממון ומ"מ ס"ל להרמ"ה דכיון דחבל שלא כדין והו"ל מאותו שעה כגזלן ומחוייב לשלם מדין גזילה ובגזילה משלם ממילא גם אם נתערב בו איסור אחר דלאו דלא תבוא אל ביתו ג"כ משלם כמו בחובל ביו"ט לשי' הרמב"ם וכן מדויק לשון הרמ"ה דעל חבלה דמשכון קאי ולא על גזל אולם לפמשנ"ת בשי' הרמב"ם דהא דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו לפי דהתשלומין הוי תקון להעשה ולא מדין כדי רשעתו א"כ הא נסתר כל היסוד מחובל ביו"ט דהתם בפירוש רבתה תורה דמשלם ואינו לוקה מצד כדי רשעתו וכיון דגלי גלי ומשלם ואינו לוקה גם משום לאו דיו"ט אבל בלאו הניתן לתשלומין דהוי כלאו הנל"ע דאינו לוקה משום דהוי לאו הנל"ע שאין לוקין עליו ואין בזה שום חידוש אבל אם נתערב בו לאו אחר כלאו דיו"ט וכלאו דלא תבוא אל ביתו במשכון כיון שאותו לאו לא ניתן לתשלומין ולא הוי ניתק לעשה למה לא ילקה וכיון דלוקה משום אותו לאו ממילא דאינו משלם מצד גניבה וגזילה מדין דכדי רשעתו כמו שארי תשלומי ממון דנזקין דקרע שיראין וקוצץ אילן חבירו ביו"ט ול"ש בזה כיון דגלי גלי כמו בחובל דהא אין בזה שום חידוש שמשלם ואינו לוקה בגניבה וגזילה ככל לאו הנל"ע שאינו לוקה.

ה

ומצאתי מקור לשי' הרמב"ם שאין לאו הניתן לתשלומין נדחה מפני מלקות של לאו אחר מד' הירושלמי רפ"ז דתרומות דבתר דמקשה לר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פטורין מהא דאיש כי יאכל קדש בשגגה ומסיק אלא רשב"ל כדעתי' כמה דרשב"ל אמר תמן הכל בכלל לא תענה כו' והכא הכל הא בכלל וזר לא יאכל קדש יצא ואיש כי יאכל קדש לחייבו ממון והתני מודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל חלב לוקה והתני מודים חכמים לר"מ בגונב תרומת חבירו שלוקה ומשלם שכן האוכל תרומה לוקה והתני מודים חכמים לר"מ בחוסם פרתו של חבירו שהוא לוקה ומשלם ששת קבין לפרה כו' שכן החוסם פרתו לוקה אר"י שכן במחויבי מיתות גנב תרומת הקדש לוקה ומשלם מ"מ הפסידו ממון א"ר מנא קומי ר' יוסי מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה (כ"ה הגירסא בירושלמי כתובות פ"ג] חזר ואמר תמן חלה עליו מיתה ותשלומין כאחת ברם הכא מחסימה ראשונה נתחייב מלקות מכאן ואילך בתשלומין התיב ר' זירא קומי ר' מנא הרי המצית גדישו של חבירו משיבולת הראשונה נתחייב מיתה מכאן ואילך לתשלומין ולית את אמר הכין אלא על כל שבולת ושבולת יש בה התראות מכות והתראות תשלומין אף הכא על כל חסימה יש בה התראות מכות כו' שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר כו' אין נפתרינה בשני דברים ניחא אין נפתרינה בד"א מחלוקת ר"י ורשב"ל והמפרש כ' דלפ"מ דמשני על חסימה שאינם באים כאחד ה"ה בגונב חלבו ותרומה של חבירו דלוקה ומשלם מה"ט דבעידנא דאגבי' קני' ואינו מובן דעיקר חסר מן הספר ועוד דהא טעם דחסימה איתותב בירושלמי מהדליק את הגדיש ועוד מאי שייך בזה מודים חכמים לר"מ דהא היכא שאינם באים כאחד גם במיתה דגם לר"מ אינו מת ומשלם מ"מ מת ומשלם בכה"ג כמו בהגונב כיס בשבת ואין לזה שייכות מחלוקת דר"מ וחכמים אי לוקה ומשלם אף שהוא מעשה אחד ובאמת בירושלמי לא מצאתי הטעם דבעידנא דאגבי' קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל [גם לפי ש"ס דילן משכח"ל שיהי' באים כאחד כמש"כ הריצב"א בתוד"ה לא צריכא כתובות ד"ל דתחב לו בבית הבליעה ונהנה מיד חשוב באים כאחד ויעוי' בירושלמי תרומות פ"ח לר"א הלועס כבלוע ול"ק קושיית הש"ס מדלעסיה קניא ומשכח"ל חיוב ממון ומלקות כאחד] ויותר נראה דשי' הירושלמי דהגביה ע"מ לאכול חשוב הגבהה צורך אכילה כמעשה אחת ולא אמרינן מדאגביה קניא ופטור בכה"ג מדין קלבד"מ וכן נראה מקושיית הירושלמי לר"ל דחיי"מ שוגגין פטורין מקרא דוזר לא יאכל קדש דמאי מקשה דהא אפ"ל דחייב משום דאגבי' קני' וכן מאי משני דבפירוש רבתה תורה לתשלומין דהא י"ל דמאי דגלי רחמנא בתשלומין הוא משום דאגבי' קני' ועי' בהפלאה כתובות ד"ל שהרגיש כיוב"ז בדהתוס' שם והגבהה לצורך אכילה חשוב מעשה אחד.

וכן יש להוכיח מד' הירושלמי בפ' המניח דאיבע"ל בבן סורר ומורה אי משלם על גניבתו הראשונה ומשמע ב דעל גניבתו השני' בודאי אינו משלם לפי דנפטר מצד חיי"מ שוגגין והא אינו מחויב על הגניבה רק שיאכל ג"כ וא"כ כבר נתחייב משום גניבה קודם שנתחייב חיוב מיתה וצ"ל לפי שהיתה הגניבה והגבהה לצורך אכילה חשוב מעשה אחת [וע"ע בפיה"מ להרמב"ם בגיטין דנ"ג במתניתין דהמנסך] עכ"פ מבואר בד' הירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו ותרומת חבירו אף באופן דהוי מעשה אחד שלוקה ומשלם וצריך טעם לזה ונראה בשיטת הירושלמי בטעם הדבר דבגניבה שניתן לתשלומין ואינו נדחה מפני מלקות של אכילת חלב לוקה ומשלם משום דהא דילפינן מכדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אחד מחייבו משום שתי רשעיות היינו דוקא ממון שמחויב מצד דין תשלומין כמו מזיק וכיו"ב משא"כ בלאו הניתן. לתשלומין שהוא בגדר עשה המתקן את הלאו וכמו שאינו נדחה הלאו כמו כן אינו נדחה העשה הבא לתקן הלאו דהעשה והלאו חדא מילתא כמש"ש הריטב"א במכות דט"ז בשם הרמ"ה דכיון שנתק הכתוב את הלאו בעשה הרי הן כחדא מילתא וכאלו הלאו היא התחלת העבירה והעשה גמר העבירה וכשהתרינו בשעת נטילת האם ובא ושחט כאילו התרינו בשעת שחיטה ממש דכולא חדא עבירה עבדה רחמנא כו' עכ"ל וזהו בביטול העשה וה"נ בקיום העשה שמתקן הלאו אי אפשר שיפטור מתשלומי העשה דוהשיב מדין ב' רשעיות ע"י מלקות של לאו אחר ולבלי לתקן הלאו דגזילה דהלאו ועשה חדא מילתא וכמו שאין לאו דוחה לאו כמו כן אינו דוחה עשה המתקן את הלאו וממילא שאין הלאו אחר נדחה מפני הממון של העשה ולא דמו לחיי"מ דפוטרין ממון דגזילה וחבלה דחיי"מ פוטרין ממלקות ג"כ אבל חייבי מלקות שאינם דוחים מלקות אחר ממילא גם הממון שהוא בגדר עשה הבא לתקן הלאו אינם דוחים זה את זה דחשוב כרשעה אחת כמ"שכ התוס' במוע"ק שאין לאו דוחה לאו.

וביאור והמשך ד' הירושלמי נראה לפי זה דמתחילה מסיק דרשב"ל כדעתי' כמה דרשב"ל אמר תמן הכל היו בכלל לא תענה והכא הכל היו בכלל וזר לא יאכל קדש לחייבו ממון ומייתי סיוע לזה מהא דתני מודים חכמים לר"מ דפליגי בעדים זוממים דלרבנן משלם ואינו לוקה משום כדי רשעתו בגונב חלבו של חבירו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל חלב לוקה ואין איסור חלב בשביל הפקעת ממון ואינו נדחה מפני ממון דגניבה דרבתה תורה לתשלומין ולא דמי לעדים זוממים דלא תענה ברעך עד שקר נוגע להפקעת ממון של חבירו וכן תני בגונב תרומה של חבירו שלוקה ומשלם שכן האוכל תרומה לוקה כו' [ובתרומה לר"ל דמדמה לעדים זוממים ובע"ז משלם ואינו לוקה לכאורה צ"ל דמשלם ואינו לוקה כמו בעדים זוממים דהא לר"ל אין נפ"מ בין שוגג למזיד וגם חיי"מ שוגגין פטורין וכיון דגלי קרא דמשלם בשוגג קו"ח ה"ה במזיד והתרו בו דמשלם הקרן וממילא דבדין שלא ילקה כמו בע"ז מ"מ נראה מהברייתא דבאוכל תרומה של חבירו דלוקה ומשלם ג"כ משום דבאוכל תרומה של חבירו הא דמשלם הקרן מדין גזל ולא משום עבירת אכילת התרומה ועבירת אכילת התרומה הוא גם בשלו ודין תשלומי גזל לא נפקע מצד עבירת המלקות וכן המלקות אינו נדחה מפני תשלומי גזל ובשוגג דהתשלומין משום כפרה משום עבירת אכילת תרומה אף בשלו לולא דגלי קרא היה נפטר מדין חיי"מ שוגגין לר"ל ובפירוש רבתה תורה לתשלומין אבל במזיד לוקה ומשלם בכה"ג כמו באוכל חלב של חבירו] והירושלמי מתחלה הוי בעי למימר גם בחסימה הטעם דלוקה ומשלם אף דאין בזה דין גזל דמ"מ הפסידו ממון ומחזק ר' יוסי מהא דהגונב תרומת הקדש דלוקה ומשלם אף דאין בהקדש דין גזל וע"כ הטעם דמ"מ הפסידו ממון וע"ז פריך הירושלמי מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה וישלם שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה היינו דהמלקות אינו משום ביאת נערה רק משום שבא על אחותו ונימא דלוקה ומשלם אע"כ דזה אינו ודוקא בגניבה וגזילה דבפירוש רבתה תורה משא"כ בתרומה דאין בזה דין גזל, והא דהגונב תרומת הקדש אף דאין בו דין גזל מ"מ כיון דגלי שייך בזה דהא גלי רחמנא בתרומה שמשלם וה"ה על לאו אחר המעורב בו משא"כ בתרומה וע"ז מסיק הירושלמי דבשוגג דתרומה ומזיד בחמץ אין תפתירנה בשני דברים דלא אמריני כיון דגלי גלי א"כ פשיטא דמלקות דחמץ פוטר מתשלומי תרומה אך אי נפתירנה בדבר אחד ואמרינן כיון דגלי גלי מחלוקת ר"י ורשב"ל דלרשב"ל ע"כ דגלי רחמנא בתרומה שמשלם וה"ה אם מלקות דחמץ מעורב בו משא"כ לריו"ח דס"ל דחיי"מ שוגגין חייבין אין ראי' דגלי רחמנא מצד איסור תרומה דהא דמשלם הוא מצד הדין וגם בהזיד בלאו ישגג במיתה אפשר כשלא התרו בו ואיך שיהי' בפירוש ד' הירוש' שצריכים ביאור ובפרט במאי דמדמה בחסימה לכל הני עכ"פ למדנו מפורש מהירוש' דמודים חכמים לר"מ בגונב תרומה וחלבו של חבירו שלוקה ומשלם ואין בזה רמז מדאגבי' קני' ועוד דא"כ אין זה שייכות להא דר"ל דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ועכצ"ל דהטעם כמש"כ דבגניבה וגזילה אין שום מלקות פוטרתו מתשלומין וגם המלקות אינו נדחה כמשנ"ת.

ו

ולכאורה יש לסתור היסוד ולהעיר מד' הרמב"ם בפ"ו תרומות הלכה ו' זר שאכל תרומה בזדון כו' לוקה ואינו משלם דמי מה שאכל שאין לוקה ומשלם עכ"ל והא לפמשנ"ת היכי דאיכא דררא דגזל לא נפטר ממלקות כיון דגלי גלי והא בעכצ"ל דמיירי בתרומה שהגיע ליד כהן דבלא הגיע ליד כהן פטור מתשלומין כדין המזיק מת"כ או שאכלן דפטור מלשלם ויעוי' בהפלאה כתובות ל' ובצל"ח דל"ב שכ"כ לדבר פשוט ובהגיע ליד כהן הוי גזל ממש והא בגזל אינו נפטר ממלקות מלאו אחר ונראה דבל"ז קשה וכבר העיר המל"מ שם דהא מדאגבי' קניא ולא משכח"ל רק כשתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק א"נ במשקין של תרומה והרמב"ם סתם, ונראה דהרמב"ם מיירי באמת בתרומה שלא הגיע ליד כהן ובשוגג באיסור מיתה אעפ"י שהזיד בלאו והתרו בו למלקות דבשוגג אף בתרומה שלא הגיע ליד כהן חייב קרן וחומש וכן מפורש להדיא בתרומות פ"ו דבת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נישאת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' תרומות הל' ט"ז וגדולה מזו פ' הרמב"ם שם בהל' כ"ב וכן אם נפלה תרומה מאבי אמו כהן ואכלה משלם קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים שהיו מוכרים בה אותה התרומה כמו שאכלו עכ"ל והוא מירושלמי הרי מפורש דבשוגג שהוא מצד כפרה צריך לשלם אף דאין בזה דין גזל וע"כ בזה שפיר פסק הרמב"ם דזר שאכל בזדון לאו ושגגת מיתה מחויב לשלם אבל אם התרו בו למלקות אין לוקה ומשלם דבכה"ג דאין בזה דין גזל רק מצד גזיה"כ צריך לשלם קרן וחומש בזה פטור מצד קלבד"מ ומיושב קושיות המל"מ דבתרומה שלא הגיע ליד כהן ל"ש מדאגבי' קני' דאין בזה דין גזל ופטור על אכילת התרומה בכל גוני משום דאין לוקה ומשלם [ולכאורה ילה"ע בחולין דקל"א דמקשה על הא דמזיק מת"כ או שאכלן פטור מלשלם מברייתא מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את שם קדשי בנ"י אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה הא משעת הרמה מיהא משלם ואמאי להוי כמזיק מת"כ או שאכלן כו' וקשה הא אי"ק לפטור בשוגג דאם הי' אוכל תרומה הי' חייב קו"ח אף שלא הגיע ליד כהן וע"י בתוד"ה אין לתירוץ השני עיקר ההוכחה משום כי יאכל קדש בשגגה כתיב ובשוגג שפיר איצטריך קרא למיפטר באוכל קודם הרמה וצ"ל דמ"מ המיעוט דלא יחללו משמע להש"ס דעל הלאו קאי ובמזיד נתמעט, וקצת ילה"ע לפמש"פ הרמב"ם בפ"י מהלכות תרומות הל' י"ט דגם באוכל במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים וצ"ל דיש בזה מצות נתינה על מה שאכל כמו שלא הפריש וא"כ הא אי"ק דקודם שהפריש א"צ לשלם ואין עליו שום מצוה ולכאורה הי' מיושב בזה דהר"מ בפ"א מהל' מעשר הל' ה' האוכל פירותיו טבלים אינם משלמין המתנות לבעליהם שנאמר אשר ירימו אותן עכ"ל ותמוה דהא לפי מסקנת הש"ס בדאתי' לידי' בטבלייהו מיירי וכמ"ד מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ולפמש"כ י"ל דלפמש"פ הרמב"ם דגם במזיד צריך לשלם חולין מתוקנים ויש בזה מצות נתינה ומה שאכל התרומה כמו שלא קיים מצות נתינה ע"כ איצטריך קרא דאם אכל בטבלייהו אין עליו שום חיוב וסוגית הגמ' קאי לפי מאי דמוכח בפסחים דאין במזיד לפי מדה והרמב"ם סמך בזה על איזה מקור שמצא, ובפשוטו י"ל דלהכי איצטריך קרא שאינו מחוייב בחומש דמהכ"ת נאמר דיתחייב בטבלו דחומש בתרומה כתיב שנתקדש בהפרשתו ויש עליו קדושת תרומה רק דהו"א דניהו דאין עליו חיוב כפרה כמו על תרומה אבל דין ממון יש בזה דהא פתיך בטבל חלק הכהן וכמש"כ הר"ן בנדרים דפ"ד ובסוכה דל"ה ותוספת פסחים דל"ח ומהכ"ת יהי' נפטר מגזל השבט ולהכי יליף מקרא דאין לך בהן כלום עד שירימו שא"צ לשלם דלא זכה בהן השבט ושפיר מקשה הש"ס כיון דמדין תשלומין קא אתי עלה ולא משום כפרה ליהוי כמזיק מת"כ או שאכלן דמצד דין גזילה פטור מלשלם ודהר"מ בפ"א מהל' מעשר י"ל דנפ"מ במכירי כהונה ולהך לישנא דפטור ממון שאי"ל תובעין גפ"מ בחיוב לצי"ש וקושית הגמרא קאי על אידך לישנא דממעטינן מזה].

ולמש"כ דבתרומה שהגיע ליד כהן דאיכא ג"כ דררא דגזל ל"ש אין לוקה ומשלם צ"ל דמשה"ק הירוש' בפ"ט דתרומות לר"ל דס"ל דחייבי מלקות שוגגין מהא דאוכל תרומה דמשלם קו"ח ולריו"ח מוקי לה בלא אתרו בו ולכאורה הא בתרומה שהגיע ליד כהן ל"ש אין לוקה ומשלם אך בל"ז קשה דהא מדאגבה קני' א"כ מאי מקשה ממתניתין ומקראי [ויעוי' בהפלאה כתובות ד"ל שהעיר כעין זה בד' התוס' שם שכ' כיון דגלי גלי] צ"ל דקרא ומתניתין סתמא בשוגג אף בשלא הגיע ליד כהן משלם וגם במזיד באכילת תרומה וכסבור שהוא שלו משלם דבכה"ג ל"ש מדאגבי' קני' וגם אין בזה דין גזלן כמש"כ המחנה אפרים להוכיח מהא דטבחוהו ואכלוה דאין משלם רק דמי בשר בזול ובכל גוני גלי קרא דמשלם ולהכי מקשה ולר"ל משני הירושלמי במסקנא דר"ל לטעמי' דאמר בפירוש רבתה תורה עדים זוממים לתשלומין והכל היו בכלל לא תענה ה"נ הכל היו בכלל וזר לא יאכל קדש כו' ולפ"ז לר"ל גם כשהתרו בו למלקות וגם באופן דל"ש מדאגבי' קניא מ"מ משלם דבפירוש רבתה תורה אבל הרמב"ם שפסק כריו"ח דחייבי מלקות שוגגין חייבין א"כ אין ראי' מדגלי קרא ואף בהזיד בלאו ושגג במיתה ג"כ חייב מ"מ אין ראי' שהתרו בו למלקות והר"ש כתב דאפילו בהתרו בו למלקות מיירי ובתוס' רע"ק לפסחים תמה על זה מנ"ל דגלי אפילו בהתרו בו למלקות] ולהכי כשהתרו בו למלקות שפיר פ' דאין לוקה ומשלם [ומש"כ בפיה"מ להרמב"ם בפ"ב דפסחים באוכל תרומת חמץ שאין לוקה ומשלם אע"ג דהיכא דאיכא דררא דגזל ל"ש אין לוקה ומשלם אולם הא הרמב"ם הוסיף לפי שאסור בהנאה ורק דהו"א דלפי מדה משלם משום כפרה להכי הוסיף דאין לוקה ומשלם וא"ש בזה קושיית הש"ס דאי כריוה"ג דחמב"פ מותר בהנאה אמאי במזיד אינו משלם ומשני כרנבה"ק ולא משני משום דאין לוקה ומשלם דלריוה"ג דמותר בהנאה ויש בזה דין גזל ל"ש אין לוקה ומשלם ואכמ"ל] ולפי המתבאר מסקנת הירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב תרומה וחלבו של חבירו שלוקה ומשלם כמשנת"ל *) ונראה דמזה נובעים דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה הל' ד' דהגונב חלבו של חבירו ואכלו משלם דמי חלבו ולא סיים לפי דאגבי' קניא ודרכו של הרמב"ם לכתוב רק דברים המפורשים בשני התלמודים ולפמשנ"ת דכונת הרמב"ם הוא דגם בבאים כאחד תשלומי גניבה אינם נדחים מפני מלקות דחלב כמפורש בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שלוקה ומשלם וזהו מקור ד' הרמב"ם.

*) הגה"ה והנה הטעם המלך בהל' גניבה העלה דא"א שיתחייב ממון ומלקות על מעשה אחת בגונב חלבו של חבירו ואכלו משום דהו"ל עדות שאאי"ל דאע"ג דבעדים זוממין ממונא משלם מילקי לא לקי היינו אם אמרו עדות ממון לבד דהלאו משום לא תענה והממון מכאשר זמם אבל אם אמרו עדות לחייבו ממון ומלקות הדרן לכללא דמילקי לקי ממונא לא משלם, ובזה תי' משה"ק בס' קדושת ישראל בכתובות ל' בהא דאמר רב חסדא מודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור חלב דלמה נקיט שלא אליבא דהלכתא דלא כקיי"ל כרנבה"ק דהא אפילו לדידי' נפ"מ לענין מלקות וממון דהא הו"ל גבי ממון עדות שאי"ל להזימם דהעדים לא יתחייבו ממון אבל בחיוב כרת דאין העדים באים לחייבו כרת דהא קמי שמיא גליא והעדים המוזמים יתחייבו ממון הו"ל עדות שאתה יכול להזימה זהו תו"ד, והדברים תמוהים שהרי מפורש בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שלוקה ומשלם ולפי פי' המפרשים לפי המסקנא משום דבעידנא דאגבי' קני' וגם לפמש"כ לפרש דבגניבה וגזילה אינם נפטרים מתשלומי ממון ולוקה ומשלם ולפי פי' המפרשים לפי המסקנה משום ולא יתחייבו רק מלקות דאין לוקה ומשלם מ"מ לוקה ומשלם ומפורש דלא כטעה"מ ומשה"ק דהא הו"ל עדות שאאי"ל [והיינו אף שהיו במעשה אחת דאל"כ הא אפשר שיזומו על עדות ההגבהה גרידא] וכן הקשה ההפלאה במוש"ר דלוקה ומשלם דהא אם יוזמו העדים לא יהי' רק מלקות גרידא משום דאין לוקה ומשלם וכן יקשה בממון לזה ונפשות לאחר דחייבים מיתה וממון הא אינם בהזמה דהא יהי' ממון ונפשות לאחד הנה לשי' רש"י דס"ל דמהני תפיסה בקלב"מ א"כ למש"כ הכ"מ בפכ"א מה' עדות בשן והדר עין דהיכא דמועיל תפיסה חשוב איתנהו בהזמה [אולם לרע"ק דס"ל דע"ז קנסא ל"ש תפיסה בקנס כמ"ש התוס' בכתובות ל"ג] גם י"ל דמשכח"ל הזמה על ממון לכשיהי' כאשר עשה על מלקות למ"ש הראב"ד דבמלקות אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ובממון איתנהו גם כאשר עשה דאפשר בחזרה ע"י בכ"מ בפ"כ מהל' עדות, וגם לשי' הרמב"ם דס"ל דלוקה במלקות דכאשר עשה נראה דלוקה משום לאו דלא תענה ולא מצד הזמה ועי' בפנ"י ריש מכות ולענין לאו דלא תענה היכא דאיכא ממון דכאשר זמם משלם ואינו לוקה, ולפ"ז משכח"ל הזמה גם בממון וכל היכא דמשכח"ל הזמה חשוב עדות שאי"ל וכמש"כ התוס' בסנהדרין פ"א, אולם למש"כ הגאון רעק"א בדרוש וחידוש בכתובות שם דבדין כאשר זמם במלקות וממון משלם ואינו לוקה ונסתייע לזה מסנהדרין ח' יקשה דא"כ איך לוקה במוש"ר הא הוי עדות שא"א יכול להזימה לגבי מלקות דהא העדים לא יתחייבו מלקות בשום גונא ועל מלקות בודאי בעי עדות שאתה יכול להזימה ונראה ליישב עפמ"ש הרמב"ן בחידושיו למכות להקשות בהא דפ"ק דסנהדרין הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום דעידי הבעל נהרגים ואין משלמים ממון וא"כ איך מקיימים בהם כאשר זמם במקצת ותירץ דהתם כיון דרחמנא אמר קם לי' בדרבה מיני' כמאן דמקיים כולא מילתא ורחמנא הא דפטרי' כדפרט' נמי כולהו מזיקין ולפי סברתו מאי דמענישין בחמורה הוה כמאן דמתקיים בי' כולא מילתא יעוי"ש א"כ כיון דחשוב כמאן דמתקים בי' כולא מילתא חשוב ג"כ איתא בהזמה והוי עשאי"ל גם לענין ממון דמה שידונו העדים בחמורה בחיוב מלקות הוי כמו שנתחייבו בממון ואיתנהו בהזמה וכן מה שידונו העדים בממון ליפטרו ממלקות משום כדי רשעתו חשוב ג"כ כמאן דמתקיים בי' כולא מילתא כמש"כ הרמב"ן וע"כ לוקה ומשלם בכה"ג.

ובעיקר דברי ההפלאה והטעה"מ שכתבו דהיכא דהמלקות והממון מכאשר זמם לוקה ואינו משלם ועי' בפנ"י בתוס' כתובות ל"ב שכתבו דהיכא דרצו לחייב ממון ומלקות חייבים ג"כ והפנ"י תמה על זה מסנהדרין ח' דממון ונפשות לאחד פטורים והגאון רע"א ובס' בית יעקב כתבו לתרץ דהתוס' קאי לר"מ דס"ל דלוקה ומשלם אבל לרבנן באמת אינו לוקה ומשלם הדברים מבוארים לפי פי' הפ"מ בירושלמי ריש מכות עדים שנזדממו וחזרו ונשתקרו ר"י אומר שקר שקר ור' אלעזר אמר רשע רשע ובפ"מ שם מפרש עדים שנזדממו לענין חיוב מלקות וחזרו ונשתקרו שבאותה עדות עצמה נשתקרו ג"כ לענין ממון שהעידו על אחד לחייבו בדבר שיש בו חיוב מלקות וממון וכשהוזמו נתחייבו בשתיהם וקסבר ר' יוחנן דלוקין ומשלמים משום שקר שקר תרי זימני ור"א אומר דאין לוקין ומשלמין דאתי' רשע רשע מחייבין מיתות דמה התם אין מת ומשלם אף בחייבי מלקות אין לוקה ומשלם ולפי פי' הפ"מ פליגי בחידוש סברת הפלאה בירושלמי, אבל עיקר פי' הפ"מ בד' הירושלמי אינו מבורר ואינו מוכרח וראיתי בתוספתא מכות פ"ב הל' ה' וז"ל העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שגנב חלבו של חבירו ולא אכלו גנב נבלתו של חבירו לא אכלו (עי' במפרש "מנחת בכורים" שצ"ל ואכלו והשיבוש מוכח מתוכו) ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שע"מ כן העידוהו ע"מ שילקה ומשלם גנב חלבו של חבירו ואכלו גנב נבלתו של חבירו ואכלה (ועי' במפרש שצ"ל ולא אכלו דברישא גרסינן אכלו ובסיפא לא אכלו) הר"ז לוקה וחייב בתשלומין שבעסקי ממון הוא אמר לא תענה ברעך עד שקר ושבעסקי מכות הוא אומר כאשר זמם לעשות דברי ר"מ וחכ"א כדי רשעתו מת אינו משלם לוקה אינו משלם (ופי' המפרש דמשום כדי רשעתו דבעלמא לוקה ואינו משלם בעדים זוממים משלם ואינו לוקה) ומודים חכמים לר"מ שאם העידוהו שהוא בן גרושה כו' שלוקים ארבעים עכ"ל התוספתא ומפשטות דברי התוספתא לפי פי' המפרש נראה דפליגי חכמים על ר"מ בתרתי בב' וס"ל דמשלם אינו לוקה גם היכא דהעונש מלקות וממון מכאשר זמם וכמש"כ הגאון רעק"א בדו"ח אולם לשון התוספתא וחכ"א כדי רשעתו מת אינו משלם לוקה ואינו משלם תמוה לפי' זה דהא בעדים זוממים משלם ואינו לוקה ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק חלק ג' תמה בזה ופי' דברי התוספתא לפי שהעידו שגנב חלבו ונבלתו של חבירו שלוקה ואינו משלם ממילא גם העדים אינם לוקים ומשלמים ודבריו תמוהים דהא בגונב חלבו של חבירו ואכלו מבואר בכתובות ל' דחייב בתשלומין משום דבעידנא דאגבי' קניא וכן בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו של חבירו ואכלו שלוקה ומשלם ונראה מזה סיוע לד' ההפלאה דהיכא דהמלקות והממון מכאשר זמם דינו כבכל התורה דלוקה ואינו משלם וכפי פי' הפ"מ בירושלמי ריש מכות כר"א דאמר אין לוקין ומשלמים וע"כ דייקו בלשונם וחכ"א כדי רשעתו ומודים בב"ג דליכא ממון כלל דלוקים והיכא דאיכא ממון דכאשר זמם נדחה מלקות דלא תענה, וידידי הרב הגאון מהר"מ באסין שי' העירני ע"ז דלפי פירושי לא אתי סוף התוספתא דמודים בב"ג שלוקה בדקדוק דהא גם בכאשר זמם לוקים ג"כ ופי' דברי התוספתא בחד בבא דגונב חלבו ונבלתו של חבירו ואכלו ונמצאו זוממין לוקים ומשלמים גנב חלבו של חבירו ואכלו גנב נבלתו של חבירו ואכלו הר"ז לוקה וחייב בתשלומין היינו שהתוספתא מברר הטעם דלפיכך לוקה ומשלם משום שהעידו על מלקות ותשלומים ומה שהוסיף התוספתא שבעסקי ממון הוא אומר לא תענה ברעך עד שקר ושבעסקי מכות הוא אומר כא"ז לעשות להורות דלוקה זמונים לר"מ משום כאשר זמם ומשום לא תענה וחכ"א כדי רשעתו כו' שחייב ממון ג"כ היכא דאיכא ממון ומלקות מכאשר זמם משום דבעדים זוממים משלם ואינו לוקה כמ"ש הגאון רע"א, אולם לפי פירושו מה שאמרה התוספתא שבעסקי ממון הוא אומר לא תענה כו' הוא רק כדי שילקה שמונים ולפ"ז עיקר חסר מן הספר וארבעים הוא לוקה משום כאשר זמם וע"כ צ"ל דזה מיירי היכא דלא אכלו והעידו על ממון גרידא ומ"מ לוקים ומשלמים כמבואר במשנתינו במכות.

והנה הגאון רעק"א בדו"ח כתובות ל"ב כתב דמסוגיא דסנהדרין ח' מבואר דבעדים שהעידו שפלוני הוציא ש"ר דמשלמים ואינם לוקים כדאמרינן דבהוזמו עידי האב נהרגים ומשלמים ממון דמיתה לזה וממון לזה ולא אמרינן דנהרגים ולוקים וכתב דטעמא בעי דנהי דבעדים זוממים משלם ומילקי לא לקי היינו על לאו דלא תענה אבל בדין כאשר זמם אמאי מקיימים כא"ז בממון ועיי"ש מה שתי' עפ"י טעמא דר"א בכתובות ל"ג ממונא משלם כיון דלאו בני התראה ופירש"י שם דהיכא דאפשר לקיים כא"ז בממון לא לקי כיון דלא התרו ולדעתי אין ראית הגאון רעק"א מסנהדרין מוכרחת דלא מצינו רק מיתה לזה וממון לזה שחייב שניהם אבל מיתה לזה ומלקות לזה לא מצינו והא איצטריך תרי קראי בכתובות ל"ז ולא ילפינן מהדדי ועוד דבממון לזה ישולם הממון לאחר שלא נתחייב בסבתו מיתה משא"כ במלקות דנוגע לו לעצמו.

שוב מצאתי בס' "בית יעקב" מהגאון מליסא בכתובות ל"ג בתוד"ה שכתב ג"כ דמיתה לזה ומלקות לזה פטור א"כ אין ראי' מסנהדרין דבהוזמו עדי האב נהרגים ומשלמים ממון משום דהוי מיתה לזה וממון לזה, אבל ממלקות נפטרו משום המיתה משא"כ היכא שלא העידו מחיוב מיתה רק מחיוב מלקות וממון שגנב חלבו של חבירו ואכלו והוזמו לוקין ואינם משלמים כבכל התורה דמילקי לקי וממונא לא משלם כמש"כ ההפלאה, שו"ר בהפלאה כתובות ל"ד בדהג"מ ושאני הני דחידוש נינהו שכתב שם לענינו בתוך דבריו דכיון דהעדים נהרגים לא גרע מאלו העידו העדים על כמה אנשים שחייבים מיתה דהו"ל מיתה דידהו כאשר זמם לכל אחד ה"נ הו"ל מיתה דידהו כאשר זמם לגבי הבעל (שחייבוהו מלקות) ובאמת אין העדים לוקים ויעוי"ש עוד בדהתוס' ואזדו לטעמייהו דידי' ולפי מ"ש שאין העדים לוקים משום שחייבים מיתה ונתקיים כא"ז במיתה נגד מלקות אבל לא נגד ממון אבל היכא דליכא חיוב מיתה ורק מלקות וממון באמת לוקים ואינם משלמים.

ובזה אפ"ל בישוב ד' הרמב"ם מהשגת הראב"ד שכ' דמשלם כפל דמי טבלו וחלבו וסתימת דברי הרמב"ם נראה שמשלם רק הקרן דהא כל הפרק הוא רק בדיני תשלומי כפל יעוי"ש ולפמשנ"ת דכל החידוש בדין זה דאפילו אם התרו למלקות והי' כאחד הגניבה והאכילה אינם נדחים תשלומי הגניבה מפני שום מלקות ולוקה ג"כ א"כ על הכפל שפיר פוטר המלקות דהא לפי המתבאר בשי' הירוש' דלהכי לוקה ומשלם משום דכיון דהתשלומין דגניבה וגזילה באים לתקן הלאו דגניבה יש לו דין לאו דגניבה שאין נדחה משום לאו אחר ואינו מדחה לאו אחר דאין לאו דוחה לאו כמש"כ התוס' בריש מוע"ק וכל זה בתשלומי קרן דוהשיב את הגזילה שאינו אלא בדין קרן לבד אבל דין תשלומי כפל כשאר תשלומי קנסות ונזיקין שבתורה שנדחים מפני תשלומי מלקות ולהכי סתם הרמב"ם דאם גנב חלבו של חבירו באופן שאינם באים כאחד ומדאגבי' קני' חייב בכפל אבל אם הי' כאחד והתרו בו למלקות אינו חייב אלא קרן לבד והראב"ד שכתב דמשלם כפל דמי טבלו וחלבו נראה דמפרש ד' הרמב"ם משום דבעידנא דאגבי' קניא ולהכי יש בו כפל ג"כ [וגם י"ל דעל כפל פוטר המלקות דל"ש בזה מש"כ התוס' בכתובות דף ל"ב דחס רחמנא אממונא דנחבל וע"י מהר"מ שי"ף שם מש"כ דבקנס ל"ש חס רחמנא אממונא דנחבל וגם מש"כ הפני יהושע בב"מ דס"ב דמשום הפקעת ממון משלם אפשר דל"ש רק בקרן ולא בכפל ויתישב ג"כ בזה בב"ק דע"א דמקשה בטביחה והא אין לוקה ומשלם לפמש"כ הנתיבות בסי' ל"ד דע"י שינוי הוי גנב ויישב בזה קושיית הש"ס בתמורה ד"ו והרי גזל כו' משום דע"י קנין שנוי שמוציא את החפץ מרשות בעלים והוי שלו עובר בלא תגזול יעוי"ש וא"כ כיון שעובר בלא תגזול בדין שלא יפטור המלקות דיוכ"פ ולמש"כ א"ש דעל דו"ה כמו כפל יש על זה דין שארי תשלומין שבתורה שנדחים מפני תשלומי מלקות וא"ש, ובזה נדחה מש"כ באות א' לישב משה"ק במחנה לוי דלר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פטורין בהזיד בפקדון וכן בטוען טענת גנב איך משכח"ל חומש ואשם דהא נדחה מפני חיוב מלקות משום דההיא שעתא קא גזל מיני' ואינו נדחה מפני מלקות ולפמש"כ על חומש וכפל ל"ש בזה חס רחמנא אממונא דנחבל ונדחה מפני מלקות, וע"ע במקנה קידושין דכ"ה בסירוס מה שתי' עפ"י שיטת הרמב"ם בחובל ביו"ט וילה"ע ג"כ דיציאת ראשי אברים קנס הוא ול"ש חס רחמנא אממונא דנחבל ויש להעיר עוד במש"פ הרמב"ם בגונב חלבו וטבלו של חבירו ואכלו דאינו משלם רק הקרן כיון דלא משכח"ל שיהי' חיוב גניבה ואכילת חלב כאחד רק באופן שתחב לו חבירו בתוך בית הבליעה וכפי' הריצב"א וא"כ ניהו בדין גנב וגזלן עליו להתחייב באונסין אבל כפל אינו מחוייב דהא הוי כגונב מן הגנב כיון דחבירו תחב לו ולהכי דקדק הרמב"ם וכתב דמשלם לו דמי חלבו וטבלו רק הקרן לבד וא"ש].

ז

והנה בד' הרמב"ם בפ"ד מחובל במש"פ דהחובל בחבירו חייב בתשלומין סתם הדבר ולא כתב שאינו לוקה משום יוה"כ ובפיה"מ להרמב"ם בפ' החובל על מתניתין דהחובל ביוהכ"פ כתב וז"ל בכל מקום אינו לוקה ומשלם זולת חובל ביוכ"פ שמשלם ואינו לוקה לפי שהמקרא מפורש בחובל שישלם עכ"פ שנאמר יד ביד כו' וזהו הענין מה שאמרו בפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין עכ"ל ואם שדקדק הרמב"ם לומר שישלם ואינו לוקה י"ל דקאי על לא יוסיף כנראה סיום דבריו אבל משום יוהכ"פ לוקה, ולכאורה נראה דהא דחובל בחבירו משלם ואינו לוקה משום כדי רשעתו דכיון דגלי רחמנא דמשלם אינו לוקה משום כדי רשעתו וממילא כיון דגלי גלי ואינו לוקה ג"כ משום לאו דיוכ"פ משום כדי רשעתו דאם איתא דלוקה משום יוהכ"פ ממילא בדין שידחה הלאו דיוכ"פ תשלומי חובל דהא לא גלי רחמנא רק שמשלם ואינו לוקה ויחויב משום רשעה אחת דממון אבל לא שיחויב משום שתי רשעיות ולפ"ז הו"ל להרמב"ם לפרש דחובל ביוכ"פ שמשלם ואינו לוקה משום יוכ"פ.

שוב התבוננתי דמאי דפשוט לכאורה דהא דחובל בחבירו אינו לוקה לפי דבפירוש רבתה תורה לתשלומין וממילא דאינו לוקה מצד כדי רשעתו כמו בעדים זוממים דמשלם ואינו לוקה מצד כדי רשעתו כמבואר במכות ד"ד מ"ט דרבנן משום כדי רשעתו וכמש"כ התוס' שם בד"ה בשלמא דהחומר בממון וכן תפס המהרש"ל בכתובות דל"ה בתוד"ה מתניתין והוסיף לחדש דלפי המסקנא לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין גם בחובל בחבלה שוה פרוטה וקרע בהדי' שיראין דפטור מדמי שיראין אף דמשלם משום חובל דפטור דכדי רשעתו לא גרע מחייבי מלקות שוגגין וכן יש לה"ר מהא דחובל פחות משוה פרוטה דלוקה ובגזילה פחות משו"פ אסור ואינו לוקה וכבר תמהו בזה דכיון דפחות משו"פ מחיל הוי כתשלומין ובפשוטו נראה דבגזילה מחילה דמי לתשלומין והוי נל"ע דתשלומין משא"כ בחובל דאינו לוקה מדין דכדי רשעתו דאמרינן במכות די"ג דברשעה המסורה לבית דין הכתוב מדבר וכיון דבפחות משו"פ אינו מסורה לבית דין לגבות שוב לא חשוב רשעה לפטור ממלקות ועל כן לוקה ואף דיש לחלק מכרת דשם כרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד בשום אופן משא"כ בפחות משו"פ דממון חשוב רשעה המסורה לב"ד מ"מ נראה דכיון דכדי רשעתו במלקות ובממון ובמיתה ומלקות בעינן שיהי' רשעה בפועל וחייבי מלקות שוגגין חייבים ממון וכן חייבי מיתות שוגגין חייבים מלקות, א"כ כמו דבעינן שיהי' המלקות בפועל ה"נ בעינן שיהי' הממון בפועל והא פחות משו"פ לא הוי רשעה המסורה לב"ד בפועל.

אולם ק"ל לפי זה דא"כ לר' מאיר דס"ל דלוקה ומשלם ילקה בחובל שו"פ כמו בעדים זוממים דלוקה ומשלם, ובאמת לא אישתמיט בשום דוכתא אליבא דר' מאיר דילקה בחובל שו"פ וסתם משנה ר"מ ותני דהעבד והאשה פגיעתן רעה הם שחבלו באחרים פטורין דמשמע דפטורין לגמרי גם ממלקות ובב"ק ד"ד לפי פירש"י על מתניתין דהעבד והאשה דפגיעתן רעה כו' דמשני שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו והא בחבלה ל' שיחבול אחרים דהא יתחייב מלקות ויקשה דלר"מ יתחייב האדון, [ועי' בהפלאה כתובות דל"ב מה שפלפל כיוצא בזה אי שייך בזה חס רחמנא אממונא דנחבל ומפורש ג"כ בדבריו דאי יתחייב מלקות ל"ש שמא יקניטנו רבו יעוי"ש לענינו] וא"כ יקשה לר"מ יתחייב האדון מדין שורו שהזיק והעבד מלקות דל"ש שמא יקניטנו רבו בחבלה, וישוב לזה מצאתי מדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ה מהל' חובל הלכה ג' שכתב הכאה שאין בו שוה פרוטה לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהי' לאו זה ניתן לתשלומין עכ"ל, ומלשונו הזהב נראה דבחובל בשו"פ הוי לאו הניתן לתשלומין ככל לאו הניתן לתשלומין כמו גניבה ורבית ואונאה והלנת פעולת שכיר שכתב הר"מ דאינו לוקה עליהם משום לאו הניתן לתשלומין וכמו שנתבאר דהוי כמו ניתק לעשה וס"ל להרמב"ם דבחובל בחבירו דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ויתוקן בהתשלומין ההיזק שגרם לו יש לו דין לאו הניתן לתשלומין וגם לר"מ דס"ל לוקה ומשלם מ"מ אינו לוקה בחובל בשו"פ כמו שאינו לוקה על כל לאו הניתן לתשלומין דהוי כנל"ע.

והתוס' בכתובות דל"ב בד"ה שלא השם בתוך הדבור כתבו ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב לי' ניתק לעשה כו' אע"ג דעשה דוהשיב את הגזילה לא כתיב אצל לאו דלא תגזול דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שהרי עוקר הגזילה מתחת ידו אבל קרא דועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה דע"י שאנו עושים לו כאשר זמם אינו נעקר עדותו אלא ע"י שהוזם הילכך לא חשבינן לי' נל"ע כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו עכ"ל, ולשיטת הרמב"ם דלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו הא דלוקה משום לאו דלא תענה משום דבאמת לא הוי לאו הניתק לתשלומין דאין התשלומין דכא"ז מתקן הלאו דלא תענה ואין בידו לתקן הלאו של עדות שקר ורק באופן שיוזם ויעקר עדותו ואז ממילא אזיל ההפסד שרצה להפסידו וזה נראה ג"כ ביאור דהתוס' דעקירת העדות בא על ידי ההזמה ונתקן על ידי העוות שבא על ידי עדות שקר ולא על ידי עונש התשלומין דכאשר זמם, ולפ"ז בחובל בחבירו דמתקן בתשלומין ועוקר ההפסד שגרם לחבירו דמי לגניבה וגזילה דהוי לאו הניתן לתשלומין [ועי' בהפלאה בדהתוס' שם שהרגיש בדהתוס' שם דהא גם חובל בחבירו הו"ל נל"ע ועכצ"ל כיון שנכתב רחוק מהלאו לא הוי נל"ע גם העיר שם דהוי תרי לאוין אלא דהתוס' בזבחים דקי"ד כתבו דבגזילה ל"ש הך סברא משום דאין העשה סמוך ללאו יעוישה"ט, ובאמת לשי' הרמב"ם דמי חובל לגניבה וגזילה היכי דליכא בעין דפטור מצד לאו הניתן לתשלומין אף דאין בו עשה כלל וגם בב' לאוין פטור ממלקות וכמש"כ בספר גופי הלכות דלהכי הצריך הרמב"ם לומר בריבית משום דהוי לאו הניתן לתשלומין ולא סגי לי' בנל"ע דעל ב' לאוין לא מהני נל"ע וניתן לתשלומין עדיף טפי וכמש"כ התוס' בגזילה דשאני גזילה שעוקר הגזילה מת"י וה"נ כל שמשלם עבור ההפסד ניתקו הלאו בזה אינו לוקה משום לאו הניתן לתשלומין] ולשי' הרמב"ם זהו שאמר ר"מ במכות שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין היינו דהזמה לא דמי לחובל דמודה בו ר"מ דאינו לוקה לפי דהוי לאו הניתן לתשלומין משא"כ הזמה לא ניתן לתשלומין דהא אין בידו לתקן את אשר עוות והתקון בא ע"י עקירת העדות מהזמה ולא ע"י עונש דכאשר זמם, וזה נראה ג"כ שי' התוס' רי"ד שכתב בב"מ דצ"א דלמאן דס"ל דממונא משלם מילקי לא לקי כשאין לו ממון לשלם לוקה ותמוה ממשנתינו דב"ק דפ"ז דעבד ואשה פגיעתן רעה דהם שחבלו באחרים פטורים דמשמע דפטורים לגמרי דאי ילקו א"כ גם לכשישתחרר העבד ותתגרש האשה יפטרו מלשלם דהא אין לוקה ומשלם וכן מב"ק ד"ד שמא יקניטנו רבו דהא ל"ש בחבלה כיון שילקה כמו שהעירנו לעיל, הן אמת דבמרדכי ב"ק פ' החובל הביא בשם רב נחשון גאון דעבד שחבל לוקה אך ע"כ פירושו בודאי מלקות מרדות דאל"כ לכשישתחרר העבד לא ישלם, וכן במאי דקאמר בכתובות דל"ג דמלקות דלא יוסיף משכח"ל בפחות משו"פ מבואר דבשו"פ לא משכ"ל מלקות כלל.

אולם למש"כ בשי' הרמב"ם דחובל בחבירו הוי לאו הניתן לתשלומין וגם לר"מ דס"ל לוקה ומשלם אינו לוקה בחובל בחבירו כמו על לאו הנל"ע א"כ בחובל בחבירו דהא דאינו לוקה אין זה מצד כי רשעתו רק לפי דהוי נל"ע גם התוס' רי"ד מודה דאף באין לו אינו לוקה דהא הוי ניתן לתשלומין כיון דחיוב תשלומין יש עליו ורק היכא דהפטור הוא מצד כדי רשעתו ואין לו ממון חייב מלקות ובתשו' ב"י בדיני קדושין סי' ב' כתב לפסול עדות המכה שהכה דרשע שעבר עבירה שחייב עליה מלקות פסול מן התורה וחובל שאין בו שו"פ לוקה ואפילו אם ת"ל שהיה באותו הכאה שו"פ פסול לעדות כו' דאטו מפני שהיתה הכאה יותר גדולה יוכשר והרי הגנב והגזלן פסולין לעדות אעפ"י שאין לוקין עליהם מפני שניתן לתשלומין ואעפ"י שיש לדחות דשאני התם שהוא רשע דחמס כו' מ"מ כיון דבלאו דהכאה לוקה כשאין בה שו"פ מיפסל לעדות גם כשיש בו שוה פרוטה דאינו לוקה משום דניתן לתשלומין מיפסל כיון שיש בלאו זה מלקות וכדאשכחן בגנב ובגזלן דאע"ג דניתן לתשלומין מיפסל אלא דהאי מהאי טעמא והאי מהאי טעמא עכ"ל הבית יוסף (והובא בהגהות רע"ק איגר לחו"מ סימן ל"ד ובפ"ת שם] והנה מסגנון הדברים נראה דמשוה הב"י לאו דחובל לגנב וגזלן דהוי לאו הניתן לתשלומין ומדהצריך הב"י לבקש טעם פסול לחובל בשו"פ לפי דיש בו מלקות פחות משו"פ ומשכח"ל מלקות בחבלה תיפ"ל כיון דהא דאינו לוקה הוא משום כדי רשעתו א"כ הא עבר עבירה שיש בה חיוב מלקות אלא דנפטר מדין כדי רשעתו ולא מיבעי אי ממונא לחומרא אלא אף אי ממונא לקולא אטו איתגורי איתגר רק משום דחס רחמנא אממונא דנחבל כמש"כ התוס', אבל עבירה הוא בעצם עבירה שיש בה מלקות ואטו לעולא דס"ל דממונא ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי לא יפסול לעדות אם עבר עבירה שיש בה מלקות וקרע שיראין בהדי' אלא דהב"י ס"ל דשאני לאו דחובל דהוי לאו הניתן לתשלומין ואין זה מדין דכדי רשעתו ודמי לגנב וגזלן אולם בגנב הוי רשע דחמס אבל חובל דלא הוי רשע דחמס וע"כ הצריך לומר משום דמשכחת בי' מלקות בפחות משו"פ, וצ"ל לפ"ז הא דלוקה בחובל פחות משו"פ אף דבשארי לאוין הניתן לתשלומין כמו בגניבה פחות משו"פ אסור ואין לוקין משום דשאני התם דמדין שעורים הוא בממון וה"ל חצי שיעור משא"כ בחובל בחבירו דלאו דלא יוסיף אינו תלוי בשיעור ממון, וע"ע בספר עמק יהושע סי' ז' מש"כ בזה, ונסתר בזה סברת המהרש"ל בכתובות דל"ה בחובל בשו"פ וקרע שיראין בהדי' דלר"ל דמי לחייבי מלקות שוגגין ולמשנ"ת זה אינו דהא דאינו לוקה בחובל לפי דהוי כלאו הנל"ע דגם לר"ל אינו פוטר ממון כיון דהוא מצד קלות הלאו שו"ר בפני יהושע שכתב ג"כ להשיג ע"ד המהרש"ל דכיון דמשלם הוי כניתק הלאו דלא יוסיף והוי לאו שאין בו מלקות יעוי"ש.

ח

אולם ק"ל לפמשנ"ת דחובל בחבירו הוי לאו הניתן לתשלומין ולהכי אינו לוקה על לאו דלא יוסיף א"כ איך יליף עולא בכתובות דל"ב מחובל בחבירו דכל היכי דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי דהא י"ל דשאני חובל בחבירו דהוי לאו הניתן לתשלומין והתורה ניתקו לתשלומין משא"כ בלאו אחר בהדי ממון כמו לאו דאחותו באמת לוקה ואינו משלם וצ"ל דלעולא דס"ל דכל התורה ממונא משלם מילקי לא לקי גם של לאו אחר ממילא לדידי' לית לי' הך כללא דלאו הניתן לתשלומין בגניבה וכיו"ב דהא ממון בהדי' לאו אחר משלם ואינו לוקה משום כדי רשעתו ומכש"כ ממון בהדי' לאו דידי' דמשלם וכיון דלדידי' לית לי' הך כללא דלאו הניתן לתשלומין שפיר יליף מחובל בחבירו דמשלם ואינו לוקה דאין חילוק בין ממון בהדי הלאו או ממון ולאו אחר וגם לריו"ח דס"ל דלוקה ואינו משלם ומקשה והרי חובל דאיכא ממונא משלם מילקי לא לקי ומאי מקשה והא לריו"ח דס"ל מילקי לקי ממונא לא משלם י"ל דשאני חובל בחבירו דהוי לאו הניתן לתשלומין נראה דקושית הש"ס דכיון דלריו"ח בכל התורה מילקי לקי ממונא לא משלם א"כ גם בחובל בחבירו נימא דמילקי לקי וממונא לא משלם וממילא דלא הוי ניתן לתשלומין כלל וע"כ משני דבפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין היינו דעיקר דין תשלומין בפירוש רבתה תורה וממילא י"ל דמה שאינו לוקה הוי לאו הניתן לתשלומין גם י"ל דמשני גם אי נימא כמ"ד דלאו הנל"ע לוקין עליו ולדידי' הא לוקין גם בלאו הניתן לתשלומין] וביותר י"ל לפ"מ דמספק"ל להש"ס לעולא אי ממונא לחומרא אי ממונא לקולא ולהך צד דממונא לחומרא להכי משלם ואינו לוקה משום דנידון בחומרא א"כ ל"ש לומר דלאו הניתן לתשלומין נתקו הכתוב להלאו והקיל בו בתשלומין דהא נידון בחמורה ורק להך צד דממונא לקולא וחזינן שהקילה התורה בתשלומין הרי שנתקן הכתוב מן החומר אל הקל וע"כ שהקילה התורה לתקן את הלאו בתשלומין ולפי"ז יש לבאר מאי דדחי הש"ס לעולא דיליף מחובל בחבירו דאי ממונא לחומרא ול"ש לומר דהוי לאו הניתן לתשלומין שכן חייב בד' דברים ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בב"ד ויש לומר דלהכי הקילה התורה שישלם ממון משום קלות הלאו נתקו הכתוב לתשלומין ולא סגי לו לומר שכן הוי לאו הניתן לתשלומין דהא לא דמי ללאו דגניבה וגזילה שהוא רק מחמת הפקעת ממון חבירו אבל לאו דלא יוסיף האיסור אינו מחמת הפקעת ממון ובפחות משו"פ לוקה ולהכי איצטריך לומר שהלאו קיל שכן הותר מכללו בבי"ד ומחמת קלות הלאו ניתקו ויתישב בזה קוהתוס' שהקשו וא"ת איתגורי איתגור שנידון בקלה דמשום קלות הלאו ניתן לתשלומין אבל בשארי לאוין שלא יתוקנו בתשלומין באמת נידון בחמורה דלוקה ואינו משלם.

והנה לריו"ח דס"ל דבכל התורה מילקי לקי ממונא לא משלם וע"כ דס"ל דממונא לקולא דאי ממונא לחומרא יקשה איתגורי איתגור ול"ש בזה תי' התוס' דחס רחמנא אממונא דנחבל ועי' במהרש"א שם וכ"כ התו"י שם דלריו"ח ממונא לקולא ועכצ"ל דהא דהקילה תורה בחובל שכן הותר מכללו בב"ד, והנה הרשב"א הובא בשימק"ו כתב דאיסור אשת אח חשוב הותר מכללו במקום מצוה והא דקאמר הגמ' שכן הותר מכללו פריך רק אשארא אבל אשת אחיו שפיר איכא למילף יעוי"ש ויחודש לפ"ז לריו"ח דבאיסור אשת אח משלם ואינו לוקה כמו בחובל וקשה דהא ריו"ח מוקי למתניתין דמכות בכשהתרו בו דלוקה ואינו משלם ואף באשת אחיו כן ובודאי דאין חילוק בין הלאוין וכן העיר ההפלאה דגם לאו דיוהכ"פ הותר מכללו במקדש וכן העיר הגאון רמ"מ בתשובתו דגם דלאו דטומאת מת בכהן ונזיר שהותר במקום מצוה יהא דמי לחובל בחבירו דישלם ולא ילקה והא לא מצינו שום חילוק ובכל הלאוין לוקה ואינו משלם [אם לא דנימא דסברת התוס' דחס רחמנא אממונא דנחבל ל"ש רק בממון דנחבל ולא בממון אחר או כמו שפירשו איזה מהראשונים הובא באס"ז דממונא לחומרא היינו בחובל דוקא שיש בו ה' דברים ולפ"ז גם לריו"ח דס"ל דמלקי לקי וממונא לא משלם דממונא לקולא מ"מ בחובל בחבירו ממונא לחומרא וכ"ז דוחק,] אבל למש"כ א"ש דהא דאמרינן בחובל בחבירו שכן הותר מכללו בב"ד הכונה דמשום קלות הלאו נתקו הכתוב לתשלומין והוי ככל לאו הניתן לתשלומין שאין לוקין עליו וכל זה בחובל בחבירו בשו"פ שיש בו תמיד תשלומין וחזינן שנתקו הכתוב לתשלומין משא"כ בלאו דיוהכ"פ ומת מצוה וכיו"ב דאין בהם ענין של ממון ול"ש בו ניתן לתשלומין ורק שאם אירע בהדי' ממון אחר בודאי דנידון בחמורה דאטו איתגורי איתגור א"כ מה בכך דהלאו קל שהותר מכללו במקדש או במת מצוה כיון דלוקין על לאו זה נידון בחמורה ולוקה ואינו משלם ועכ"פ לריו"ח דלא שקיל וטרי הש"ס אליבי' כמו לעולא אי ממונא לחומרא או לקולא דלריו"ח בודאי ממונא לקולא ובכל הלאוין הקלין לוקה ואינו משלם הא דחובל בחבירו משלם ואינו לוקה דמשום קלות לאו דחבלה הקילה התורה בתשלומין והוי לאו הניתן לתשלומין ולהכי אינו לוקה וא"כ לפ"מ דקי"ל כריו"ח דבכל התורה מלקי לקי ממונא לא משלם וממונא לקולא א"כ בחובל דמשלם ואינו לוקה משום דהוי לאו הניתן לתשלומין כמו שנראה כן מלשון הרמב"ם בפ"ה מהל' חובל הל' ג' כמשכ"ל.

אולם יקשה לפ"ז מש"פ הרמב"ם בחובל ביוהכ"פ דמשלם והא כיון דהא דאינו לוקה על החבלה משום דהוי לאו הניתן לתשלומין אבל לאו דיוהכ"פ דלאו הוי ניתן לתשלומין ילקה וממילא יפטור משום כדי רשעתו אולם למשנ"ת בשי' הרמב"ם דלאו הניתן לתשלומין אינו נדחה מפני מלקות של לאו אחר כמו דמפורש בירושלמי בגונב חלבו של חבירו שלוקה ומשלם ולהכי פסק ג"כ דמשלם משום חובל ואינו נדחה משום לאו דיוהכ"פ אבל על לאו דיוהכ"פ באמת לוקה, ויתישב בזה מה שתמה בהפלאה דכיון דספוקי מספק"ל להש"ס אי ממונא לחומרא אי ממונא לקולא מנ"ל להרמב"ם דהחובל ביוכ"פ משלם דהא תינח אי ממונא לחומרא י"ל דהחמירה תורה בחובל גם נגד לאו דיוה"כ אבל אי ממונא לקולא ורק לפי דהלאו דחובל קילא שכן הותר מכללו ולפמש"כ א"ש דממנפ"ש אי ממונא לחומרא א"כ בחובל החמירה גם נגד לאו דיוהכ"פ ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו והוי לאו הניתן לתשלומין דהממון הוא בתורת עשה לתקן הלאו אינו נדחה מפני מלקות של לאו אחר ולוקה ג"כ משום יוכ"פ [ובאמת הרמב"ם פסק כריו"ח דמילקי לקי וממונא לא משלם דממונא לקולא כמשכ"ל].

ולפמש"כ בשיטת הרמב"ם דחובל ביוהכ"פ משלם ולוקה ג"כ משום יוכ"פ יתישב משה"ק האחרונים בס' תרומת הכרי ומנחת חינוך עדהר"מ בחובל ביו"כ מהא דכתובות דל"ב דמשני ריו"ח אידי ואידי באחותו נערה דאיכא בושת ופגם כו' והא התוס' שם כתבו דמטעם חובל הוא ובחובל בפירוש רבתה תורה לתשלומין ואינו לוקה על לאו דאחותו ושוב ראוי שישלם גם הקנס ועוד דמתניתין דמכות דמיירי בהתרו בו מ"מ אכתי קשה דהא איכא בושת ופגם וצ"ל בשוטה וביתומה ובמפותה והו"ל להגמ' להקשות על ריו"ח כמו דמקשה לעולא ועוד דהר"ם בהל' נערה פסק ג"כ דבהתרו בו אינו משלם והו"ל להתנות דכל זה היכא דליכא בושת ופגם אבל היכא דאיכא בושת ופגם דמשלם ואינו לוקה מדין חובל משלם הקנס ג"כ וע"ע במהר"ם שי"ף כתובות שם בדהתוס' דחס רחמנא אממונא דנחבל ובחי' רעק"א שם], ולמשנ"ת א"ש דדוקא משום לאו דחובל אינו לוקה לפי דהוי לאו הניתן לתשלומין משא"כ משום יוכ"פ וה"ה משום לאו דאחותו שלא יתוקן בהתשלומין דלוקה ואין תשלומי בושת ופגם סתירה ללאו דאחותו וקושיית הגמ' לעולא והאיכא בושת ופגם היינו לדידי' דס"ל דבכל מקום דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי ולא גרע בושת ופגם מממון אחר משא"כ לריו"ח דס"ל דמילקי לקי וממונא לא משלם ניהו דתשלומי ממון דחובל אינו נדחה מפני לאו אחר אבל על מלקות דלאו אחר שאינו ניתן לתשלומין לוקה כמשנ"ת, ובמש"כ בשי' הרמב"ם דגם בחובל ביוהכ"פ לוקה משום יוהכ"פ וכן כל לאו אחר נדחה מש"כ לישב בסי' י"ט קושיית הגרעק"א דתשלומי ממון דחבלה של טריפה דוחה לאו דלא יוכל לשלחה דמלקות של לאו אחר אינו נדחה מתשלומי ממון דחבלה, העולה ממש"כ בשי' הרמב"ם דבגניבה ובגזילה משלם את הקרן ואינו נדחה מפני מלקות של לאו אחר וה"ה בכל לאו הניתן לתשלומין כיון דבפירוש רבתה תורה לתשלומין ולולא הי' תשלומין היו לוקין וכיון דגלי גלי ואינם נדחים משום לאו אחר וכיון דחייב בתשלומין יש לו דין לאו הניתן לתשלומין ודוקא משום אותו לאו אינו לוקה אבל משום לאו אחר שאינו ניתן לתשלומין לוקה, וזהו המבואר בירושלמי דמודים חכמים לר"מ בגונב חלבו וטבלו של חבירו שלוקה ומשלם שאין לאו דחלב וטבל מדחה התשלומין של עשה דוהשיב המתקן את הלאו ומה"ט אינו דוחה העשה של התשלומין את הלאו דחלב וטבל כמו שאין לאו דוחה לאו, וזהו מש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה דהגונב חלבו וטבלו של חבירו דמשלם את הקרן ובחובל בחבירו נראה ג"כ בדעת הרמב"ם דהוי לאו הניתן לתשלומין בשו"פ ולהכי אינו לוקה גם לר"מ דס"ל דלוקה ומשלם ואינו נדחה ג"כ משום לאו דיוכ"פ אבל משום יוכ"פ וכל לאו אחר לוקה ככל לאו הניתן לתשלומין.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה