אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כ

סימן יט

בענין הנ"ל, להגאון ר' מאיר מיכל ראבינאוויץ

א

ע"ד אשר העיר הדר"ג עמש"כ דבהרג את הטריפה דחייב משום חובל ואינו חייב לשי' הרמב"ם גם משום לאו אחר דמ"מ משכח"ל דקטלה בשבת דממלקות אינו נפטר משום דחיי"מ שוגגין וד"א חייבין ומממון נפטר וממילא כיון דליכא תשלומין שוב לוקה על הלאו, גם העירני מעכ"ת לעיין בדין חובל בשבת דפטור מן התשלומין אי לוקה משום לא יוסיף כיון דממונא ליכא ודמי לחובל פחות משו"פ, הנה ראיתי בס' מנ"ח שכ' כן לדבר פשוט דבחובל בשבת אם התרו בו משום לא יוסיף לוקה ומצאתי בהגהת אשרי בפ' החובל סי' ב' וז"ל וכ"כ בספר המקצעות ועוד כ' דהחובל בחבירו ביו"ט חייב בו' דברים בשבת ויוהכ"פ פטור מן התשלומין וילקה ויגלה ויצום ירח ימים וכו' עכ"ל, לפי שפסק כרנבה"ק כמבואר מד' הגהת אשרי לקמן בסי' ח' במתניתין דהחובל בחבירו ביוהכ"פ חייב בכולן ודלא כספר המקצעות דלעיל. דפסק כר"נ דפטור ובפלפולא חריפתא כתב שם ע"ד הגהת אשרי ומשמע דדינא קאמר ונראה דמש"כ וילקה היינו בזמן שהיו ב"ד סמוכים וטעמו מבורר לפי שנפטר מממון מטעם חיי"מ שוגגין ע"כ לוקה משום לא יוסיף, אך אין דברי ההג"א מבוררים כ"כ דנראה דמש"כ ולוקה היינו לצורך שעה כמש"כ ג"כ ויגלה ויצום וכונתו על זה"ז לפי שנפטר מממון ע"כ תיקנו לצורך שעה להלקותו משא"כ בחובל בחול דחייב בתשלומין לא הי' צורך לתקן, שו"מ בס' תרומת הכרי סי' תכ"ד שהביא ג"כ ד' הגה"א ונסתפק בכונתו.

אולם הנני מסופק בזה דבודאי אי נימא דהא דחובל בחבירו אינו לוקה לפי שהוא משלם הוא משום כדי רשעתו וכמבואר במכות ד"ה לרבנן בעדים זוממים וכיון דנתחייב בממון נפטר ממלקות להכי בחובל בשבת הא לא נתחייב בממון ואע"פ דבקלבד"מ מהני תפיסה ע"כ הטעם משום דאין הב"ד מחייב ב' רשעיות ורק דמחויב לצי"ש וכיון דאין זה ב' רשעיות א"כ אע"ג דמהני תפיסה משום חיי"מ שוגגין בשבת מ"מ לוקה משום לא יוסיף, אבל באמת הא דחובל משלם ואינו לוקה אף לר"מ דס"ל לוקה ומשלם והא לדידי' יש לחייב משום ב' רשעיות ועכצ"ל משום דחובל בחבירו הוי כלאו הניתן לתשלומין דאינו לוקה והארכתי בזה במקו"א בשי' הרמב"ם ואפ"ל דכיון דיש בו דין תפיסה חשוב לאו הניתן לתשלומין והא גם בריבית דעת הראשונים שאין שיעבוד נכסים על החזרת הרבית רק דיש בו עשה דוחי אחיך עמך מ"מ חשוב לאו הנל"ע ואם כי יש לחלק אבל בכל זה מצד הסברא י"ל כיון דמהני תפיסה חשוב לאו הניתן לתשלומין וילה"ר לזה ממכות דט"ז דלא משכח"ל ביטלו ולא ביטלו בגזילה דמשכח"ל שגזל באופן שנתחייב משום קלבד"מ במחתרת או בשבת דפטור מן התשלומין מדין חיי"מ שוגגין ולוקה משום לאו דגזילה אע"כ צ"ל דכיון דמהני תפיסה חשיב לאו הניתן לתשלומין.

ב

ובעיקר הדבר יש להעיר ע"פ מש"כ ההפלאה בחי' לכתובות דל"ב בהחובל ביו"ט תלי בזה אי ממונא לחומרא ה"ה גם בלאו אחר חייב לשלם ואי ממונא לקולא דוקא בלאו דחובל שכן הותר מכללו בב"ד משא"כ בלאו אחר, וההפלאה תמה ע"ד הרמב"ם כיון דהש"ס ספוקי מספק"ל מנא ליה דחובל ביו"ט משלם יעו"ש מש"כ בסוף דבריו שנדחק בזה, ולכאורה אפשר ליישב דבאמת כיון דספק הוא בחובל ביו"ט אי מלקות או ממון ממילא אינו לוקה מספק ולא עדיף מחייבי מלקות שוגגין דחייב בתשלומין ולהיפוך אין לומר כיון דספק ממונא לקולא ממילא הוי כפחות משו"פ דלוקה דז"א דהא ממון לא בעי גמר דין ומאי דספק ממונא לקולא הוא רק מפני שהוא מוחזק ואי תפס הנחבל הוי הנחבל מוחזק (וגם שייך סברא חס רחמנא אממונא דנחבל שכ' התוס' כיון דיש מציאות שיגיע ממון לנחבל ע"י תפיסה וכמש"כ הכ"מ בד' הרמב"ם בפכ"א מהל' עדות דעדים מחויבים לשלם דמי ההזמה מה שהי' מועיל בעדותם לתפיסה] וע"כ ספק חיוב ממון פוטר מספק את המלקות, משא"כ מלקות כיון דא"א לגמור דין מספק ולא משכח"ל מלקות כלל והוי כחייבי מלקות שוגגין וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דחובל ביו"ט חייב בתשלומין בודאי וממלקות ממילא פטור, וכ"ז בחובל ביו"ט משא"כ בחובל בשבת דלהך צד דממונא לקולא ורק בלאו דחובל דקילא שכן הותר מכללו בב"ד וע"כ משלם ואינו לוקה ועפ"י הך צד מה מפני ממון הקל נדחה המלקות כש"כ מפני מיתה החמורה דגם ממון נדחה ממנה נדחה המלקות דלא יוסיף דקיל וניהו דבשארי לאוין חייבי מיתות שוגגין וד"א חייב מלקות לפי שהלאוין ההן חמורים הדוחין ממון משא"כ לאו דלא יוסיף דקיל שנדחה גם מממון אינו דין שנדחה מפני חיוב מיתה בשוגג, העיקר כיון שהקילה תורה בחובל בחבירו בממון להכי גם חיוב מלקות דגבי' רק דין ממון עליו ונפטר מחייבי מיתות שוגגין ואף דלפי הך צד דממונא לחומרא נפטר מממון מחיי"מ שוגגין וחייב מלקות דלא יוסיף מ"מ הא לא נפשטה הך ספק ואין לוקין מספק, ולפי"ז יש מקום עיון בחובל בשבת אי לוקה משום לא יוסיף דאיפשר דגם המלקות נדחה כמו שממון נדחה ושאני לאו דלא יוסיף משארי לאוין [ויעוין במג"א סי' רע"ח במשאצ"ל שכתב דהטור ספוקי מספק"ל, אך שאני חיי"מ שוגגין דפטורין להכי גם בספק פטור משא"כ בחייבי מלקות] ואם שאין לבדות קו"ח מעצמינו וגם שי"ל דאי ממונא לקולא להכי נדחה המלקות משום דחס רחמנא אממונא דנחבל כמש"כ התוס' והיכא שנפטר מממון מצד חיי"מ שוגגין ול"ש בזה חס רחמנא אממונא דנחבל לוקה מ"מ י"ל מצד הסברא דלאו הניתן לתשלומין יש לו דין ממון, וכ"נ מסתימת ד' הראשונים בחובל בשבת או באביו דבדין שילקו משום לא יוסיף, ולא אשכחן בגמרא רק בחובל פחות משו"פ דלוקה אבל לא בחובל בשבת ואם נימא כמש"כ דבלאו הניתן לתשלומין נדחה מפני מיתה יתישב ג"כ הא דביטלו ולא ביטלו דלא משכח"ל במחתרת או בשבת דליכא תשלומין והא לדעת החולקים על דרש"י וס"ל דלא מהני תפיסה לא הוי ניתן לתשלומין כמו שהעיר בזה הדר"ג ולמש"כ דלאו הניתן לתשלומין נדחה מפני חיי"מ שוגגין א"ש, אלא שהוא דבר מחודש כיון דמלקות אינו נדחה מפני חיי"מ שוגגין דעל זה ליכא הקישא דתנא דבי חזקי' כמש"כ הרשב"א בכתובות א"כ מה"ט גם לאו הניתן לתשלומין היכא דביטלו איתנהו בכללא דשארי חייבי לאוין שאינם נפטרים מפני חיי"מ שוגגין כדקי"ל וצ"ע.

ג

ומש"כ כת"ר באגרות שניות [ותשובתו אלי באריכות נדפסה בספרו המאיר לעולם] להכריח בפי' הגה"א דמש"כ לוקה אין זה מלקות ממש דהא לפמש"כ בס' המקצעות כרנבה"ק א"כ הכרת יפטור גם המלקות דלא יוסיף כמו שפוטר הממון ודוח"ל ששגג בכרת, ושוב הדר בי' כת"ר מזה דלרנבה"ק אין כרת פוטר ממלקות וראיתו ממכות דכ"ג ומגילה ד"ז דאמר רבא אמרי בי רב תנינא אין בין יוהכ"פ לשבת כו' ואם איתא אידי ואידי בידי אדם הוא וכו' והרי הך מתניתין מוקמינן לה כרנבה"ק ואם איתא דלרנבה"ק כרת פוטר ממלקות ולדידי' לא משכח"ל מלקות בחייבי כריתות ולהכי לדידי' א"א שיהי' נפטר מידי כרת ולהכי קרי לי' זדונו בידי שמים ומאי ראי' הוא זה למאן דפליג על רנבה"ק שיחלוק על רחב"ג והאריך כת"ר בזה בטעם הדבר ומסיק דלר"ל דחיי"מ. שוגגין פטור ממלקות ה"ה שכרת יפטור ממלקות דלא בעינן אליבי' שיהי' רשעה המסורה לב"ד בפועל ולריו"ח דס"ל חייבי מיתות שוגגין חייבים מלקות ה"ה שאין הכרת פוטר ממלקות דהא אין חיוב כרת מסור לב"ד זהו תוכן דברי כת"ר בקצרה.

והנה גם ההפלאה נדחק בדהגמ' דמכות ומגילה ותירץ דמאי דק' הגמ' כרנבה"ק היינו לפי"מ דמסיק דמתניתין אתי כר' יצחק דאל"כ הא לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין מממון בלא"ה אין צ"ל כרנבה"ק וגם לפירש"י בפסחים דכ"ט דרנבה"ק אינו פוטר בשוגג וע"כ דמתניתין במגילה קאי על מזיד ובמזיד גם לריו"ח אין לוקה ומשלם (אף דאין זה הכרח כ"כ דמזיד ולא התרו בו דאינו פוטר מצד מלקות ומצד כרת הא לא בעי התראה] וצ"ל אליבי' דלר"ל אין הכרח לאוקמי כרנבה"ק או גם לריו"ח משום מלקות כשהתרו בו, אולם נראה דמשה"ק ההפלאה לק"מ דלפמש"פ הרמב"ם דחובל ביוהכ"פ משלם ואינו לוקה דכיון דגלי גלי אף על לאו אחר, משא"כ לרנבה"ק דכתובות ד' ל' וכמבואר בדהגמ' שבועות ד' ל"ג לאפוקי מדרבנה"ק ולרנבה"ק חבל ביוהכ"פ פטור ומדקאמר אין בין שבת ליוהכ"פ הא לענין תשלומין זו"ז שווין אלמא אף לענין חבלה דמי לגמרי יוהכ"פ לשבת ובע"כ דאתי כרנבה"ק וכיון שכן הד"ק דאמרי בי רב תנינא אין בין יוהכ"פ לשבת כו' דמאי ראי' מדרנבה"ק לרבנן כמשה"ק מעכת"ר.

ד

ונראה למש"כ בעל המאור ובמלחמות משה"ק על הא דאריו"ח חלוקים עליו חבריו וא"ת אמאי לא פשטוה מדר' עקיבא דאמר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלים להם טעמא דעשו תשובה הא בלא תשובה לא נפטרו מידי כריתתן אלמא דרע"ק חולק על ר' חנינא דר"ח בשלא עשה תשובה קאמר דאי בעשה תשובה פוטרתו ולא מלקות וכו' וז"ל הרמב"ן גם זו התשובה אינה נכונה כו' דודאי אי ר' עקיבא כר' חנינא ס"ל פשיטא שאין לנו כאן שתי רשעיות דאי עבדית בי' הא לא מתקיימי בי' כו' אפילו תימא אין התשובה מכפרת לאו שתי רשעיות הן שהמלקות פוטרתו וכו' יעוין בלשונו הזהב דמסיק דלהכי קאמר שאם עשה תשובה לפי דקיי"ל דמי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה וא"כ במחויב כרת ומלקות יהי' נידון בחמורה בכרת ולא ילקו אותו כדי שיפטור מעונש כרת החמור ולהכי קאמר שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו ולא פסיקא לי' שיהי' כרת חמור ממלקות יעו"ש. עכ"פ סברת הרמב"ן ברורה דכיון דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אין זה שתי רשעיות וא"כ ה"נ לרנבה"ק אי ס"ל כרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן א"א שיפטור הכרת מלקות דידי' משום שתי רשעיות דאין זה שתי רשעיות כלל כיון דע"י המלקות נפטר מהכרת ושפיר מקשה הגמ' דאי כרחב"ג אידי ואידי בידי אדם הוא אף לרנבה"ק דכיון דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ממילא אין זה שתי רשעיות וחייב מלקות והמלקות פוטר את הכרת אבל אם בהדי' הכרת עבר לאו אחר כמו לאו דלא יוסיף ביוהכ"פ פוטר הכרת ביוהכ"פ מלקות דלא יוסיף לפי שאינו נפטר מכרת ע"י המלקות של לאו אחר.

[וראיתי בס' המאיר לעולם שיצא לאור מהגאון ר' מאיר מיכל זצ"ל אחר מותו אשר בתשובתו להגאון ר' שלמה הכהן זצ"ל מזכיר בשמי את הדיחוי על ראיתו עפי"ד הרמב"ן ומדחה וז"ל אבל אמרתי לו שאין זה דיחוי כלל דאם נתפוס סברת הרמב"ן דמלקות חמיר מכרת משום דלמלקות אין מועיל תשובה א"כ גם בעבר על לאו אחר עם הכרת אע"ג דא"א שיהא נדון בשני העונשים כרת ומלקות משום דהו"ל ב' רשעיות מ"מ הו"ל להיות נדון במלקות ולא בכרת משום דמלקות חמור מכרת דאטו אתגורי איתגור והאריך בזה ומסיק אבל אם נתפוס סברת הרמב"ן דמלקות חמיר מכרת משום דמועיל תשובה לכרת ולא למלקות בודאי אף אם עבר על לאו אחר בהדי כרת הדין הוא שילקה ולא יכרת משום דמלקות חמיר מכרת כנ"ל ונמצא שאין ממש בדיחוי הנ"ל ואצטמיד הראי' שהבאתי מסוגי' דמגילה ודמכות דגם לרנבה"ק אינו פוטר כרת מלקות עכ"ל הגאון רמ"מ זצ"ל, ולדעתי הדחוי חוזר ונראה ובמקומו עומד ואין מקום להשגתו דדוקא בלאו בהדי כרת לרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ומלקות וכרת לא הוי ב' רשעיות שפיר פי' הרמב"ן ד' רע"ק הואיל שאם עשה תשובה דקשי' לי' דנדון אותו בחמורה ולמה נזדקק להלקותו כדי שיפטור מכרת אדרבא יהי' עליו עונש החמור של כרת ולהכי אמר רע"ק דלא פסיקא לי' דכרת חמור לפי שאם עשה תשובה כו' אבל אם עבר לאו אחר בהדי כרת ולא יפטור על פי דין דחיי"כ שלקו כיון שזה לאו אחר ויש בזה ב' רשעיות שאין ב"ד מחייבים ואיך אפשר להלקותו כיון שעי"ז לא יפטור מהכרת ויש בזה משום ב' רשעיות מאי אמרת שע"י שב"ד ילקו אותו ומלקות חמור יפטר מהכרת לפי דהוי ב' רשעיות אתמהה האם יפטור מדין שמים מדין דכדי רשעתו דהא בודאי בדין שמים יש עליו עונש של ב' דברים ודין דכדי רשעתו אפילו לרנבה"ק הוא מסור לב"ד שאם יש עליו עונש כרת אין ב"ד רשאים לחייבו ממון או מלקות אבל לא שיפטור מעונש שמים לפי שיש עליו עונש ב"ד של מלקות והא בכל מקום אמרינן דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו דחייב בידי שמים משום ב' רשעיות ואיך יפטור ע"י כדי רשעתו לפי שלקה מעונש שמים דכרת וחייבי מיתות אינו פוטר עונש כרת בידי שמים גם לר"ל דס"ל חיי"מ שוגגין פוטרים ממלקות ולא בעינן רשעה המסורה לב"ד ומ"מ אינו פוטר חיי"מ דמחלל שבת מכרת וכן משארי חייבי כריתות דאלו התרו בהם הי' נסקלים ואף דבפירוש רבתה תורה וגלי רחמנא כרת במקום מב"ד מ"מ ודאי דאין חיי"מ ב"ד שוגגין פוטרים גם כרת של לאו אחר אף דחיי"מ חמור לגבי כרת, הוא הדבר אשר דברתי דעונש שמים אינו נפטר מכדי רשעתו גם לרנבה"ק ובודאי אינו נפטר כרת ע"י מלקות, הן אמת הצל"ח בחדושיו לפסחים דכ"ט חידש דלרנבה"ק ליכא חיוב לציד"ש כלל וגם רחמנא לא חייבה משום ב' רשעיות ולהכי נפטר ע"י כרת דחמץ ממעילה דהקדש יעו"ש מ"מ נראה גם להצל"ח רנבה"ק פוטר ע"י כרת חיוב ממון שהוא חיוב בידי אדם אף לצי"ש וכן נפטר מתשלומי מעילה שהוא לכפרה לפי דרחמנא לא חייבה אותו ב' רשעיות שיש בהם אחד מחיובי ב"ד אף לצי"ש אבל לא שיפטור מדין שמים מחיוב כרת שאינו אלא בידי שמים דעל זה לא נאמר כדי רשעתו וכיון דאינו נפטר מכרת ע"י מלקות של לאו אחר א"א להלקותו משום שיש בזה ב' רשעיות וזה פשוט].

וכן מוכח סוגיא דשמעתין בר"פ אלו הן הלוקין דלא הוזכר כלל דלרנבה"ק אין מלקות בחייבי כריתות דאי"ל לפי דבהזיד בלאו ושגג בכרת חייב מלקות דלא חמיר כרת ממיתה דחיי"מ שוגגין חייבין במלקות כריו"ח דהא לפי האוקימתא דברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר גם בחיי"מ היכא דלא אתרו בי' חייב מלקות דאכתי קשה לשארי אוקימתות דהול"ל שם דלרנבה"ק אין מלקות בחיי"כ במזיד כמו בחיי"מ ב"ד באתרו בי' אלא דאין הכרח דאפשר דרנבה"ק כרחב"ג ס"ל דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ולהכי לא הוי ב' רשעיות כלל והא דאיצטריך בסוגין לאהדורי בתר טעמא אליבא דר' עקיבא דס"ל דחיי"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים וחייבי מיתת ב"ד אינם בכלל מלקות ארבעים ומאי שנא ולא שני משום דבחיי"כ אין זה ב' רשעיות כלל לפי דבחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן משא"כ בחייבי מיתת ב"ד היינו לפי דהש"ס מתרץ גם אליבא דחבריו החלוקים על רנבה"ק דס"ל דאין מלקות מוציא מידי כרת.

ה

ומשה"ק ההפלאה דאי רנבה"ק כרחב"ג ס"ל דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן איך יפטור הכרת הממון לר"מ דס"ל לוקה ומשלם וביותר יקשה לפ"מ שפירש"י בכתובות דף ל"ה דלרנבה"ק מדנקט יוהכ"כ כשבת ולא נקיט יו"ט ש"מ דס"ל דלוקה ומשלם וא"כ יקשה איך יפטור כרת מממון הא חיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ואין עליו חיוב כרת כלל ואיך יפטור הממון נראה דל"ק דלענין הממון הוי שפיר ב' רשעיות כיון שנתחייב בשעת מעשה בכרת אע"ג דאפשר להפטר מזה ע"י מלקות כמו דלא אמרינן אליבא דרנבה"ק דאפשר להנצל מכרת ע"י תשובה כמו שאמר רע"ק דבאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו, [ולרבינא זהו עיקר הטעם כמבואר שם במכות] אע"כ דס"ל לרנבה"ק דמ"מ הוי ב' רשעיות באותה שעה ולא דמי למש"כ הרמב"ן בכרת ומלקות דהתם לא הוי ב' רשעיות דהם שני דברים מתנגדים זל"ז דאי יתחייב במלקות וילקה יפטר מכרת ואם יתקיים בו העונש כרת בע"כ לא ילקה ואין זה ב' רשעיות משא"כ בכרת וממון דשני חיובים אלו הוי ב' רשעיות ואינם סותרים זל"ז שע"י ממון לא נפטר מהכרת רק שאנו אומרים שאפשר לו להפטר מכרת ע"י מלקות ע"ז אנו אומרים כיון דבאותה שעה הי' עליו חיוב כרת קלבדר"מ יפטור מממון.

ומגוף דינו של רנבה"ק מוכרח סברא זו דהא הי' עושה יוהכ"פ כשבת והדליק את הגדיש ביוהכ"פ פטור והא יוהכ"פ מכפר ואין עליו חיוב כרת עוד שוב ראיתי בס' מחנה לוי בחדושיו לשבועות דל"ג שהעיר כן ע"ד הגמ' דחבל ביוהכ"פ והדליק את הגדיש ביוהכ"פ דחייב וקאמר לאפוקי מדרנבה"ק וע"ז הקשה מנ"ל דילמא אתי כמ"ד דיו"כ מכפר בלא תשובה וע"כ אין עליו חיוב כרת עוד למאן דס"ל דאפילו כרת דיומי מכפר יעו"ש וע"ע בס' מעין החכמה להגאון בעל עצי ארזים מה שהאריך בזה בפלפולו אליבא דרנבה"ק במחלוקת דאביי ורבא בשבועות די"ג בכרת דיומא וגם בעבירות שבין אדם לחבירו דאין יוכ"פ מכפר יעו"ש, אך האמת יורה דרכו דמה שיוהכ"פ מכפר אח"כ אינו עוקר למפרע החיוב כרת שהי' עליו ובאותה שעה הי' עליו חיוב כרת ונפטר מממון וכה"ג כ' הקצוה"ח בסי' תכ"ד ס"ק א' בדין חובל בעבד כנעני שלו דפטור דמשמע מד' הב"י דאף ממלקות פטור דאע"ג דהיכא דליכא חיוב תשלומין בחובל חייב מלקות כיון דפטורא דרבו אינו אלא משום מה שקנה עבד קנה רבו והו"ל בר תשלומין אלא שרבו זוכה הימנו ומסיק הקצוה"ח דביתומה ומפותה בכתובות דף ל"ב היינו דלית בה דין נזק כלל.

אולם ממש"כ התוס' במכות ד' ט"ז בד"ה התם שכתבו בתוך הדבור וז"ל ומאי שנא הא כיון דלא משלם א"כ בטלו ולילקי וליכא נמי ב' רשעיות עכ"ל, והא התם ששרפו בחיי הגר ונתחייב ממון ובאותה שעה הוי ב' רשעיות וצ"ע אבל הריטב"א בשם הרמ"ה גורס בגמ' כן יעו"ש ולדבריו צ"ל כמש"כ דחשוב ב' רשעיות ונראה דהרמ"ה לשיטתו בסנהדרין דע"ב בהבא במחתרת ושובר כלים פטור דאפילו למ"ד דחיי"מ שוגגין חייבין לשלם פטור דהתם הוא דלא הוה עלה חיוב מיתה כלל הכא בההיא שעתא הוי מיהו חיוב מיתה ונראה דאף דפרח חיוב מיתה אח"כ מ"מ בההיא שעתא הוי מיהא חיוב מיתה וה"נ לענין ממון כיון שנתחייב באותה שעה ממון אף דלכשמת הגר פרח חיוב ממון מיני' חשוב כחיוב ממון, והתוס' צ"ל דאזלי בשי' רש"י בסנהדרין דחשיב רודף חיי"מ שוגגין כיון דניצל ולא נהרג ופרח חיובי' מיני' וה"נ בממון כיון דפרח חיוב ממון מיני' לכשמת הגר לאו בר תשלומין היא ולשיטתו צ"ל בחיי"כ לרנבה"ק דפוטר מממון אם ס"ל כרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן אם באמת לקו אינו פוטר מממון רק דכל זמן שלא נלקה או שלא התרו למלקות בכה"ג פוטר.

ו

והנה הרמב"ם בפי' המשניות בר"פ אלו הן הלוקין כ' ואחר שנלקה ועשה תשובה נפטר מן הכרת וכ"כ במתניתין דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן כבר הקדמנו כי המלקות עם התשובה יכפר הכרת ולפי פירושו אין מקום לקו' הבעה"מ והרמב"ן מהא דרע"ק דאמר חיי"כ ישנן בכלל מלקות ארבעים לפי שאם עשה תשובה היינו עם המלקות ויתורץ בזה ג"כ משה"ק התוס' בחולין ד"פ ד"ה הראשון שכתב דמתניתין לא אתי כרחב"ג דלפי"ז שפיר אתי כרחב"ג ומשכח"ל מלקות וכרת בשחוטי חוץ היכא דלא עשה תשובה ובאמת משי' הראשונים הבעה"מ והרמב"ן והתוס' מבואר דחיי"כ שלקו גם בלא תשובה נפטרו מיד כריתתן, אך לשי' הפיה"מ להרמב"ם הנ"ל יקשה דמאי מייתי ראי' ממתניתין דמגילה דלא כרחב"ג דאתיא כרנבה"ק ולהכי פטור מן המלקות דהוי ב' רשעיות כיון שע"י המלקות לא יפטר מהכרת רק ע"י תשובה והא רנבה"ק ע"כ לא ס"ל הא באם עשה תשובה מדפוטר חיי"כ מממון ולא אמרינן הואיל ואם עשה תשובה רק דממלקות אינו נפטר לפי דלא הוי ב' רשעיות כלל כיון שהם מתנגדים זל"ז דאחרי שילקה אין כרת עוד אבל כיון דבעי תשובה ובלא תשובה אינו נפטר ע"י המלקות מכרת שוב דמי מלקות לממון וכמו שפוטר מממון כן ראוי שיפטר מן המלקות וע"כ שפיר קאמר בזה זדונו בידי שמים משא"כ לרבנן דפליגי על רנבה"ק מנ"ל.

אולם הרמב"ם ביד החזקה חזר ממש"כ בפיה"מ דבפי"ז מהל' סנהדרין הל' ז' כתב כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונלקה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך אף כל מחויבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן עכ"ל ולא הזכיר תשובה גם בפיה"מ פסק דלא כר"ח ובהל' ז' פסק בפירוש כרחב"ג, וע"ע מש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' תשובה דמחויבי מיתות ומלקות אין מתכפר להן במיתתן ובלקייתן עד שיעשו תשובה ויחודו ויעוין ברמב"ם הל' עדות שם לא הזכיר תשובה ונראה דכפרה לחוד והסרת העונש לחוד דעון עצמו אינו נמחק עד שיעשה תשובה אבל עונש דכרת נפטר, וע"ע בחת"ס חאו"ח סי' קע"ה מש"כ שם ע"ד הגהת מל"מ בפי"ז מהל' סנהדרין ובדבריו יתיישב על נכון [ובעיקר ד' הגהת מל"מ שחידש דהא דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן הוא רק בחילל את השבת דאין בו מלקות משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד משא"כ בחיי"כ כמו יוה"כ והתרו בו למלקות דמחויב מלקות מצד הדין לא נפטרו מידי כריתתן, ותמוה דהא בסוגית הש"ס מוכח להיפוך דביוה"כ נפטרו מידי כריתתן ע"י מלקות כמו שתמה החת"ס שם, וי"ל קצת אי נימא דלרנבה"ק פוטר כרת ממלקות ואין בו מלקות להכי בכה"ג כיון שלקו נפטרו מידי כריתתן וה"נ בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ס"ל להגהת מל"מ דהלאו ניתן על חמור שבו משא"כ לר' יצחק דנתמעט מלאו בחיי"כ לא נפטר ע"י מלקות].

ז

והנה כת"ר התעורר דלר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פטורין ממלקות ולא בעינן רשעה המסורה לב"ד א"כ יפטור כרת ממלקות גם לרבנן דרנבה"ק דהא קרא דלא יהי' אסון דאיירי בממון ומיתה בעינן להקישא דרנבה"ק אבל קרא דכדי רשעתו הא סתמא כתיב וכיון דלא בעינן רשעה המסורה לב"ד יפטור כרת ממלקות עכ"ד, וי"ל למש"כ הבעה"מ אליבא דר"ל דלהכי לוקה בבא אל המקדש לפי דבפירוש ריבתה תורה חיי"כ למלקות מגזי"ש ועי' בלח"מ בפי"ח מהל' סנהדרין וכיון דגלי דלאו דבהדי כרת לוקה ה"ה על לאו אחר וכמש"כ התוס' בכתובות ד"ל גבי הקדש ותרומה ועי' בתוס' כתובות דל"ב גבי מוש"ר ולפ"ז מיושב ג"כ הא דמגילה ד"ז שהוכיח כת"ר דאין כרת פוטר ממלקות לרנבה"ק די"ל דהך סוגיא קאי לפי הך טעם דבפירוש ריבתה חיי"כ למלקות ולהכי לרחב"ג אידי ואידי בידי אדם הוא.

ולמשנ"ת לעיל בשיטת הרמב"ן דלרחב"ג דסובר חיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן אין זה ב' רשעיות א"כ אף אי נימא דבפירש ריבתה תורה חיי"כ למלקות אין זה ראי' למלקות של לאו אחר ול"ש בזה כיון דגלי גלי דהא דגלי שיש בו מלקות ולא נפטר מצד כרת משום דלא הוי ב' רשעיות בכה"ג כיון דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן לא הוי ב' רשעיות כמש"כ הרמב"ן (והא דאיצטריך קרא שיש מלקות בחיי"כ כמש"כ הלח"מ דלא נימא דלאו שניתק לאזהרת כרת אין לוקין] אבל מלקות של לאו אחר פוטר בין לאו של כרת או לאו של מלקות סתם דבכה"ג הוי ב' רשעיות דהא ע"י מלקות של לאו אחר לא יפטור מידי כרת שבו ולהכי פוטר הכרת את המלקות ואף לרבנן דפליגי על רנבה"ק לר"ל דס"ל דלא בעינן רשעה המסורה לב"ד וכדי רשעתו סתמא כתיב.

ועל פי הנחה זו יש ליישב ד' הרמב"ם בפ"ד מהל' ביאת המקדש הל' כ"ד וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיתה ביד"ש שנאמר ולא יחללו שם וגו' מפי השמועה למדו שזה אזהרה לטבו"י שעבד שעדיין טמא הוא שנאמר ובא השמש וכו', והראב"ד שם א"א כיון שטבו"י שנכנס למקדש בכרת היכי משכח"ל טבו"י ששימש במיתה והא איכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש ואיני מוצא אותו אלא בבמה א"נ שעשה בה יד ארוכה לצנורא והפך אברים מבחוץ עכ"ל וע"י בכ"מ שם החלוקים בין כרת למיתה ביד"ש יעו"ש.

ונראה ליישב ד' הרמב"ם דיל"ד בשבועות די"ז בהא דפריך ר' זירא אלא הא דקיי"ל דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא ולמה לא מקשה למ"ל קרא כמו דנפיק בסנהדרין דס"ג וכבר הרגישו בדקדוק זה המפרשים, ונראה עפמשה"ק הר"ת שם מה בכך אי בר כרת הוא מ"מ הא איכא נפקותא טובא דהא קיי"ל חיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ואי לקו ונפטר מכרת נשאר עליו מיתה (ונראה דאין כוונת התוס' דרק חיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן אבל ממיתה ביד"ש אינו נפטר ע"י מלקות דהא הטעם דרחב"ג דונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה הרי הוא כאחיך שייך על מיתה ביד"ש ג"כ וכן מבואר בפיה"מ לרמב"ם בפ"ג דמכות ועי' בערוך לנר בחדושיו לכריתות שהשיג על קול הרמ"ז וכ' שלא מצא הדבר מפורש ובאמת מפורש כן בפיה"מ להרמב"ם במכות וכונת התוס' צ"ל דאי לקו נפטר מכרת ויש עליו חיוב מלקות פעם שני' כדי להנצל ממיתה ביד"ש] וי"ל קושית התוס' דכיון דטמא ששימש במיתה וממילא פוטר המיתה ביד"ש את המלקות של לאו אחר ששהה ואף לרבא אליבא דרנבה"ק דס"ל בכתובות ד"ל דאין מיתה בידי שמים פוטר מן התשלומין הנ"מ ממון דנפיק מלא יהי' אסון אבל מלקות דנפיק מכדי רשעתו ולר"ל דס"ל דלא בעינן רשעה המסורה לב"ד ואפילו לרבנן דפליגי על רנבה"ק סתמא דכדי רשעתו באיזה רשעה חמורה שהוא בין כרת ובין מיתה ביד"ש פוטר ממלקות וראוי שיפטור המיתה ביד"ש את הלאו דכרת וכיון שאינו מחויב מלקות לא נפטרה מידי כריתתן ומאי דחייב מלקות במיתה ביד"ש כמו באוכל טבל משום דכיון דחייבי מיתה ביד"ש שלקו נפטרו מידי כריתתן לא הוי ב' רשעיות משא"כ במלקות של לאו אחר דע"י המלקות של שהי' בטומאה לא יפטור מידי מיתה ביד"ש של שימוש בטומאה] ומדוקדק לפ"ז קושית הש"ס אלא הא דקיי"ל דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא דעל קרא דטמא ששימש במיתה לא קשה דאיצטריך שפיר דאי לאו קרא דמיתה מצד כרת הי' נפטר במלקות דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן דהא לולא חיוב מיתה ביד"ש הי' נפטר מכרת ע"י מלקות אבל השתא דכתיב קרא דטמא ששימש במיתה ונפטר עי"ז ממלקות וממילא אי אפשר שיפטור מכרת דשהיה ע"י מלקות ושפיר מקשה הש"ס בדקדוק דטמא ששימש במיתה היכא משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא וע"י מלקות לא יפטור וקושית הגמ' לר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פוטר מלקות [ובשבועות שם לרבה עי' באס"ז כתובות דל"ה דס"ל כר"ל] אבל לפ"מ שפסק הרמב"ם כריו"ח דחיי"מ שוגגין וד"א חייבים במלקות א"כ אין חיוב מיתה ביד"ש או כרת פוטר ממלקות דלא הוי רשעה המסורה לב"ד וא"כ א"ש בפשיטות מה שפסק דטבו"י ששימש במיתה לפמש"פ כרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ איכא נפ"מ אע"פ דמחויב כרת משום ששהה ביאת מקדש לכשנלקה ונפטר מידי חיוב כרת דבי"מ מ"מ איכא עליו חיוב מיתה ששימש בטבו"י ומיושב השגת הראב"ד, אולם באמת נראה דגם לר"ל חשוב חיי"מ שוגגין רשעה המסורה לב"ד אילו אתרו ביה ורק כרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד ואינו פוטר ממלקות לרבנן דרנבה"ק ורק לרנבה"ק לא בעינן רשעה המסורה לב"ד ובדין שיפטור כרת ממלקות של לאו אחר וקושית הגמ' בשבועות דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל י"ל דמקשה לרנבה"ק ולמאי דקיי"ל כרבנן א"ש מש"פ הרמב"ם.

ח

והנה במה שהוסיף כת"ר נופך טעם לשבח דלרנבה"ק אינו בדין שיפטור הכרת מלקות דדוקא ממון דילפינן מלא יהי' אסון ומתנא דבי' חזקי' ס"ל לרנבה"ק מגז"ש או מהיקישא דכרת כמיתת ב"ד אע"ג שאין העונש דכרת ע"י ב"ד והא הטעם דפטור מממון הוא מצד שאין ביד הב"ד לחייב ב' רשעיות כדמוכח בב"מ ד' צ"א מאתנן כפירש"י עכ"פ לא גרע מחיו"מ שוגגין דפטור מממון אבל לענין שיפטור כרת ממלקות דהא דמיתה פוטרת הוא מקרא דכדי רשעתו ובעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד דהא קיי"ל חייבי מיתות שוגגין חייבין מלקות כריו"ח בחולין פ"א ופוטר דוקא באופן שהחיוב מיתה הוא בפועל וא"כ בכרת דלא הוי בפועל ע"י ב"ד שוב גם לרנבה"ק אינו פוטר הכרת ממלקות ול"ש ע"ז הגזי"ש או ההיקש דלא חמיר ממיתה דאינו פוטר כ"ז שאינו בפועל וכ"ז לריו"ח דס"ל חיי"מ שוגגין חייבים מלקות אבל לר"ל דפטור גם כרת פוטר מהיקישא דכרת למיתת ב"ד זהו תורף ד' כת"ר ודברים של טעם הם ראוים למי שאמרן.

אך בכ"ז יש לדון בזה [יעוין בהפלאה כתובות ד"ל שכ' דלרנבה"ק לית לי' הך דתנא דבי חזקי' יעו"ש עפי"ד הרשב"א שכ' דלמאן דיליף אסון אסון דין אסון קאמר וזהו דלא כחזקי' ולדברי כת"ר רנבה"ק ע"כ כדתנא דבי' חזקי' ס"ל דחיי"כ דמי לחיי"מ שוגגין אך אין ד' ההפלאה מוכרחים וקצת יש לה"ר מדהתוס' דפסחים כ"ט וכתובות ד' ל' דפשיטא להו דרבנבה"ק ס"ל כתנא דבי' חזקי'] דהא דאנו מפרשים כדי רשעתו לבי דינא היינו לרבנן דס"ל דרק מיתה או מלקות פוטר וע"כ גם פטור דלא יהי' אסון הוא ג"כ מטעם דכדי רשעתו ואף בחיי"מ שוגגין ג"כ חשוב רשעה מצד הב"ד אילו אתרו ביה דהא אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו דהוי חייבי מיתה והא גם בחיי"מ שוגגין חייב לצאת ידי"ש אע"ג דילפינן מלא יהי' אסון אלמא דטעם הפטור הוא משום כדי רשעתו וכ"ז לרבנן [ויעוין בתוס' ב"ק ד' ע' ד"ה אתנן שכ' דבחיי"כ משתעי] אבל לרנבה"ק דס"ל דכרת פוטר מן התשלומין מגזי"ש או מהקישא גלי רחמנא מגזי"ש הנ"ל דגם רשעה בידי שמים חשוב רשעה ושאין מפעולת עבירה שני עונשים גם מצד רחמנא, ובאמת חידש הצל"ח בפסחים ד' כ"ט דלרנבה"ק אין חייב לצי"ש כלל דדוקא לרבנן דס"ל דכדי רשעתו לבי דינא אזהר רחמנא שאין ב"ד יכולים לחייב ב' רשעיות אבל דין שמים יש עליו אבל לרנבה"ק אטו כרת ב"ד מחייבים אותו ולא דמי לחיי"מ שוגגין כיון דבשום פעם אין דינו מסור לב"ד ועכצ"ל דגם רחמנא לא חייבי' שתי רשעיות והחילוק בין רנבה"ק לרבנן לפ"ז הוא דלרבנן גלי רחמנא כדי רשעתו על קרא דולא יהי' אסון דרק ב"ד אין בכחם לחייב ב' רשעיות כדמוכח מההיא דאתנן אפילו בא על אמו אין חילוק בין חיי"מ לחייבי מלקות דמ"מ לצי"ש מחויב ולרנבה"ק י"ל דאחרי דגילתה תורה בהקישא או מגזי"ש דאסון דחיי"כ פוטרים מן התשלומין על כרחך שאין שום חיוב מצד עצמיות המעשה ורחמנא פטרי' דהא אין הכרת מסור לב"ד וגרע מחיי"מ שוגגין וע"כ גם הפירוש דכדי רשעתו דאינו מחויב משום ב' רשעיות גם לשמים כד' הצל"ח הנ"ל גם אם נימא דלא כד' הצל"ח ולרנבה"ק חייב ג"כ לצי"ש [דלדבריו ק"ל דלרנבה"ק דאתנן אסרה תורה מאי איכא למימר לסברת רבא] היינו דאין ביד הב"ד לחייב רשעה השני' כיון שיש עליו חיוב כרת ביד"ש מ"מ י"ל כיון שנתרבתה כרת כמיתת בי"ד הוי כמו שיש עליו חיוב בפועל ודמי חיוב כרת במזיד לחיוב מיתה בהתראה כיון שיש עליו חיוב כרת בפועל ומה"ט כרת פוטר כמו מיתת ב"ד גם ממלקות גם מאי דמחייבין בחיי"מ שוגגין מלקות לריו"ח אין מזה הכרח דבעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד רק דלגבי ממון נפטר חייבי מיתות שוגגין מגזיה"כ דתנא דבי' חזקי' דמקיש מכה אדם למכה בהמה וההיקש הוא רק על ממון דנפטר מממון אבל על מיתה ממלקות דאין לנו היקש מהיכ"ת שיפטור וכ"כ הרשב"א בפ' אלו נערות על רב דימי דמסיק דלכו"ע חייבי מיתה שוגגין פטורין מממון ובמלקות חייבים יעושה"ט, אבל אין מזה הכרח דבעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד אלא דבעינן שיהי' עליו חיוב מיתה על פי דין ה"ה לכרת במזיד שיש עליו חיוב דין שמים בכל חיובו ולרנבה"ק דפוטר וחשוב רשעה ה"ה שפוטר ממלקות ולא מצינו לשון רשעה המסורה לב"ד רק במכות די"ג דבא למעט כרת והיינו לרבנן דס"ל דלא מצינו שיהי' כרת רשעה לגבי ממון והו"א דדוקא בממון דכתיב מיתה אבל בכדי רשעתו דלא כתיב איזה רשעה הו"א דגם כרת חשוב רשעה ע"ז קאמר ברשעה המסורה לב"ד נאמר אבל לרנבה"ק דס"ל כרת פוטר וכבר למדנו מממון דפוטר והטעם דלא יהי' אסון הוא משום ב' רשעיות דבא זה ולימד ע"ז כמשכ"ל ה"ה דהוי רשעה לפטור ממלקות דמאי שנא כרת ממיתה דדין שמים דמי לדין סנהדרין ודוקא שוגג דל"ח רשעה רק מצד גזיה"כ דתנא דבי' חזקי' דלא נאמרה רק לממון אבל כרת דמי לרשעה בפועל לרנבה"ק כאמור.

אולם בעיקר הדבר דבר ד' אמת בפיו של מעכת"ר וגוף החקירה אי כרת לרנבה"ק פוטר ממלקות וגם דדמי לחיי"מ שוגגין תלמוד ערוך הוא בירושלמי באיזה מקומות וז"ל הירושלמי פ"א דמגילה הל' י' על מתניתין דאין בין שבת ליוהכ"פ הא בתשלומין זה וזה שווין מתניתין דרנבה"ק כו' ר' יודא בר פזי אומר מכות וכרת מה אמרין בה אלו תנייא א"ר יוסה צריכה לרבנן ר' יונה בעי ולמה לא שמע לה מן הדא דתני רשב"י נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוהכ"פ אין מכות אצל כרת א"ר מנא קומי ר' יוסא מה צריכי לי כרשב"ל ברם כריו"ח אם מכות אצל מיתה יש לן לא כ"ש מכות אצל כרת דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עכו"ם ריו"ח אמר אם התרו בו לשם אוא"ב לוקה לשם עכו"ם נסקל כו' א"ל אפילו כריו"ח צריכה לי' תמן לשני דברים והכא לדבר אחד ע"כ וכ"ה בירושלמי בפ"ג דכתובות ובפ"ו דתרומות ומפשטות דברי הירושלמי נראה דמדמה כרת לרנבה"ק לחייבי מיתות שוגגין או פוטר ממלקות דפליגי בזה ריו"ח ור"ל והירושלמי מסיק תמן לשני דברים והכא לדבר אחד ולדבר אחד לכו"ע אין מלקות בחיי"כ לרנבה"ק אפילו לריו"ח, ולפ"ז יהי' סוגיא דמגילה נגד ד' הירושלמי דאל"כ לא הוי מקשה אידי ואידי בידי אדם דהא בדבר אחד ליכא מלקות אליבא דרנבה"ק אם לא דנאמר כמש"כ הרמב"ן דלרחב"ג לא הוי ב' רשעיות והירושלמי ס"ל כמו שמבואר בבבלי דמתניתין אתי דלא כרחב"ג ואין מלקות פוטר כרת ולהכי הוי ב' רשעיות וכרת פוטר מלקות ולרחב"ג לא הוי ב' רשעיות, [אולם בירושלמי אינו מבואר כלל הא דמקשה בבבלי ואם איתא אידי ואידי בידי אדם דלהירושלמי פוטר כרת מלקות וכיון דאין בו מלקות להכי לא נפטרו מידי כריתתן], אלא דחילוק הירושלמי בין שני דברים לדבר אחד צריך באור דמאי נפ"מ בין דבר אחד לב' דברים כיון דכרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד ודמי לחיי"מ שוגגין דחייבים מלקות א"כ מה"ט גם בעבירה אחת כיון דאין עליו חיוב מיתה בפועל לא הוי ב' רשעיות, והפ"מ והק"ע פירשו דהכא לדבר אחד לפי שהוא לאו שניתן לאזהרת כרת ואין לוקין עליו כמו על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומסתימת לשון הירושלמי לא משמע כן, ועוד דא"כ אין זה שום שייכות לרנבה"ק אם לוקין על לאו שניתן לאזהרת כרת אי לא ועיקר האיבעי בכרת ומלקות לרנבה"ק ועי' בנוע"י דמפרש לפי דלרנבה"ק דמי חיי"כ לחיי"מ ב"ד וכשם שאין מלקות בחיי"מ ב"ד כן אין מלקות בחיי"כ היינו דלרנבה"ק דמקיש כרת למיתת ב"ד ילפינן ג"כ דין זה [ועי' בתוספתא שלהי מכות כרת ביד"ש מלקין אותו מיתת ב"ד אין מלקין שנאמר כדי רשעתו מבואר דמצד כדי רשעתו אין מלקין במיתת ב"ד ואפשר דהתוספתא ס"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו רק כל היכא דחייב מיתת ב"ד לכו"ע אין לוקין משום כדי רשעתו כמבואר במכות די"ג שם] ודאתאן עלה הרי מבואר בירושלמי דלרנבה"ק הלאו דבהדי' פוטר הכרת ממלקות לכו"ע ולאו אחר אינו פוטר לריו"ח דס"ל חיי"מ שוגגין חייבין מלקות, ויל"פ ד' ספר המקצעות בחובל ביוה"כ שפ' כרנבה"ק דלוקה משום לאו דלא יוסיף דלאו אחר אינו פוטר כרת דיוה"כ לריו"ח.

ט

ומה שהעיר כת"ר עמש"כ לתרץ קושית ההפלאה על דהר"מ שפ' בחובל ביוהכ"פ חייב דהא זה תלוי בספיקות הש"ס אי ממונא לחומרא או לקולא, והעירותי ע"ז כיון דא"א להלקותו מספק הוי כמו חיי"מ שוגגין ולהיפך אין לומר כיון דס' ממונא לקולא ונפטר מממון הו"ל כהכאה שאין בה שו"פ, דז"א דמ"מ חשוב בר תשלומים הואיל ואי תפס הנחבל אין מוציאים מידו וע"ז תמה כת"ר דהא קיי"ל דתפיסה לאחר שנולד הספק לא מהני וא"כ מוציאים מידו גם לד' הרמב"ם מחלקים בין ת"כ ובין שארי ספיקות, הנה עיקר החילוק בזה דממון לא בעי גמר דין והוי בספק חיוב ואם הוא מחויב בודאי לא נפטר מחיובו רק שאין להוציא מהמוחזקות שלו וביותר למש"כ המל"מ בפ"ו מהל' עדות ובפ"ב מהל' ט"צ דבספיקא דדינא לא מהני חזקה דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין וע"כ אין שום בירור לחזקה על סד"ד ולא מהני חמ"ק המבררת רק חזקת ממון שאין להוציא מיד המוחזק משא"כ במלקות דבעי גמר דין ואף אם הוא מחויב מלקות אין גומרין דינו מספק וכתבתי להאלים הסברא דהא דספק ממונא לקולא הוא רק מצד המוחזקות שבו ואי תפס אידך לא מפקינן מיני' והא לכו"ע אם תפס הנחבל קודם שנולד הספק מהני תפיסתו וגם דבספיקא דדינא לד' הרמב"ם דת"כ אין מוציאין אותו מידו וה"ה בכל ספיקא דדינא כיון דתמ"ק לא מהני גבי' שום חזקה רק חזקת ממון שאין להוציא מידו ואם תפס אידך מהני, ויש לה"ר, מגיטין ד' מ"ב באיבעי דמעוכב גט שחרור אי אוכל בתרומה דמשני הכי השתא התם בהגדילו התערובות אם יבוא אלי' ויאמר קנין כספו קרינן בי' והא אי נימא דכיון דספק ממונא לקולא נחלט הפטור בודאי א"כ כיון שמספק אינם יכולים לעבוד עבודת עבד זע"ז ואין רשות רבו עליו ואיך יקרא קנין כספו אע"כ כיון דאין כאן חזקה המבררת ורק מצד מעלת המוחזק הוי ספק קנין כספו ולא נפקע עי"ז קנינו [אך נתקשיתי בדברי הגמ' דהא האדון מיאש א"ע מספק והוי מעוכב ג"ש כיון דא"י לעבוד עמו וראיתי שהרגישו בזה] ויש לפלפל בזה בד' הפוסקים אי אמרינן דהעבד תפוס בעצמו:

ומה שרמז כת"ר לד' התוס' בכורות ד' ט' ד"ה לאפקועי דאע"ג דאינו נפטר אלא מספק דינו כודאי פטור ורמז גם לד' המהרי"ט אלגאזי וכונתו למש"כ האלגאזי בתוך דבריו דלהכי אינו מחויב להפריש מספק לקיים מצות הפרשה לפי שאינו מחויב לעורפו להפסיד ממונו דספק ממונא לקולא וכל שאינו בעריפה אינו בפדי' מבואר מזה דאע"ג דאינו נפטר ממצות עריפה אלא מספק ומ"מ קרי ליה אינו בעריפה אלמא דמה שנפטר מספק ממונא לקולא נחשב כודאי, והנה מלבד מה שיש לחלק בין פטור מספק מצוה לספק ממונא שבינו ובין התובע לא דמי לפמש"כ לחלק בין ספק דמציאות ובין ספיקא דדינא דספק דמציאות דמוקמינן אחזקה גם גבי פט"ח איכא חזקה דהולד במעי אמו חולין ועי"ז גם חמ"ק שהי' בחזקתו במעי אמו וחזקת מ"ק דהוי חזקה המבררת מהני לעשות בתורת ודאי משא"כ בספיקא דדינא דלא מהני חמ"ק ומעלת המוחזק גרידא לא מהני לעשות בתורת ודאי [ואפשר דמה"ט אינו עורפו מספק דמוקמינן בחזקת חולין ולר"י דס"ל פט"ח אסור בהנאה כיון דאפשר לתקן בהפרשת טלה הו"ל כדשיל"מ], אולם בכלל דברי האלגאזי שם אינם מדוקדקים דמשה"ק שם לדבריו מספיקות דיבמות דמ"א י"ל בפשיטות דשא"ה דחיי"ל ועשה בני חליצה ויבום נינהו וע"כ מה שאסורה להתייבם מספק לא מהני להפקיע זיקה והוי רק ספק ערוה ושפיר אמרינן אם יבא אלי' כו' משא"כ בזה אמרינן סוף סוף הא אינו מחויב לעורפו ממילא ליתא בהפרשה וזה פשוט, אבל גוף דבריו תמוהים מנ"ל לדרוש כ"ד שאינו בעריפה אינו בפדי' דבר שאינו מוזכר בגמ' ובפשיטות נראה בדהתוס' דמצות הפרשה ל"ש רק היכא שמתקן בהפרשתו כמו בתרומה דעי"ז יתוקן איסור טבל כמ"כ בפט"ח לר"י מפקיע איסורו ולר"ש פיטרו מעריפה משא"כ בספק פט"ח לר"ש דכיון שא"צ לעורפו מספק ופט"ח מותר בהנאה הפרשתו אינו מתקן כלום ואיך שייך בזה הפרשה כיון שאין בזה דין נתינה ודמי לפדיון הבן גם סברת האלגאזי דעריפה הוי ספק ממונא לקולא לפי שעי"ז מפסיד ממונו אם כי משטחיות לשון התוס' משמע כן לא אבין דספק ממונא לקולא ל"ש רק היכא דאיכא דררא דגזל להתובע או להנתבע וכמ"כ בספק דמת"כ דאם יתן להכהן בשעה שאינו מחויב יהי' גם אצל הכהן גזל ובזה אמרינן ספק ממונא לקולא היינו היכא דהמצוה הוא בחיוב נתינת ממון אבל מה שיגרום לו המצוה הפסד ממון האם ג"ז יקרא ספק ממונא ותמוה דא"כ נימא דכל המצות הדורשות הרצאת ממון לבעליהם יפטור עי"ז מצד ספק ממונא לקולא ואולי י"ל לפ"מ דתני לוי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו וביותר לר"ש דדריש טעמא דקרא וע"כ בספק פט"ח שאינו מפסיד ממונו של כהן פטור ממצות עריפה, וע"ע בד' הרמב"ם והראב"ד במצות עריפה ובד' האלגאזי בספ"ק, שו"ר במנ"ח במצוה כ"ג שהרגיש בזה], ובעצם החקירה בספק ממונא לקולא אם בודאי היא שלו כבר האריכו בזה בספרי האחרונים ועי' בתשו' חמדת שלמה בסי' א' וב' ובתשו' הנתיבות אליו שם והמחברים חילקו בין ספיקא דמציאות ובין ספיקא דדינא ובזה תירצו קושיתם מב"ב דפ"א וב"מ ד"ו דאי ת"כ מוציאין אותו מידו יכול לעשר דבב"ב דפ"א הוי ספיקא דדינא ע"כ לא מהני חמ"ק וע"כ לא נתברר בודאי משא"כ בת"כ בב"מ דהוי ספק במציאות ואכמ"ל.

ומש"כ כת"ר אמנם בלא"ה יותר מסתבר לתפוס צד הראשון דהואיל ומספק"ל אי חייב מלקות אי לא וגרע מהתראת ספק דהא גם בשעה שאנו באים להלקותו מספק"ל אם הוא חייב מלקות או לא וא"כ הוי כחייבי מלקות שוגגין, ולא הבינותי הן אמת דאם אי אפשר להלקותו פשוט דהוי כחייבי מלקות שוגגין אבל צריך טעם מהכ"ת שלא ילקו אותו כיון דספק ממונא לקולא ונפטר מממון בודאי לסברת כת"ר א"כ הוי כפחות משו"פ ולמה לא ילקו אותו בודאי דהא סוף סוף פטור הוא מתשלומין וא"כ כיון שידוע לנו מתחילה דיפטר מממון מצד מעלת המוחזק והוי התראת ודאי ומלקות ודאי [וראיתי בההפלאה שהרגיש בזה וכתב משום דבכל ספק אי אתה רשאי להחמיר עליו אלא להקל עליו ונידון בקל ויל"ע דהא גופא ספק הוא איזה מהם חמיר וי"ל] והנה הדר"ג פשיטא לי' דבחובל בשבת לוקה משום לא יוסיף והאריך לסתור מש"כ בזה, ולדידי ספוקי מספק"ל משום דלא אשכחן בתלמוד רק בחובל פחות משו"פ כמש"כ באות א' ויש להוסיף בזה דלשי' רש"י דמהני תפיסה שייך בזה חס רחמנא אממונא דנחבל וגם אי נימא דגזיה"כ הוא דמשלם ואינו לוקה מ"מ י"ל למש"כ הרמב"ן בחידושיו למכות להקשות בהא דפ"ק בסנהדרין הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום דעידי הבעל נהרגים ואין משלמים ממון וא"כ איך מקיימים בהם כאשר זמם במקצת ותירץ דהתם כיון דרחמנא אמר קלבד"מ כמאן דמקיים כולא מילתא ורחמנא הוא דפטרי' ולפי סברתו מאי דמענישין בחמורה הוי כמאן דמקיים בי' כולא מילתא יעו"ש, א"כ י"ל בחובל בשבת דנפטר מממון משום קלבד"מ דיש בכלל קלבד"מ חיוב ממון ג"כ דנכלל בכלל חיוב מיתה ולהכי יש בו דין ממון ואינו לוקה, ויש לחלק מהזמה וגם דבכדי רשעתו בעינן רשעה המסורה לב"ד וכיון דאין הב"ד מחייבים ממון בפועל ואף דאיתנהו בפטור דקלבד"מ מ"מ אין בו חיוב דממון וחייב מלקות וצ"ע.

ומש"כ עמש"כ הא דלא משכחת ביטלו ולא ביטלו בגזילה במחתרת משום דלאו הניתן לתשלומין הא נדחה המלקות כמו ממון מצד חיי"מ שוגגין דעדיין יקשה דהא משכח"ל שעבר בלאו והתרו בו למלקות דאין מלקות דוחה מלקות סמכתי בזה על מה שהארכתי בקונטרסי ששלחתי לכת"ר [ויבואר בסימן שאח"ז] בשי' הרמב"ם דאין תשלומי גניבה וגזילה נדחים מפני לאו אחר.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה