אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כ · ט
ומה שהעיר כת"ר עמש"כ לתרץ קושית ההפלאה על דהר"מ שפ' בחובל ביוהכ"פ חייב דהא זה תלוי בספיקות הש"ס אי ממונא לחומרא או לקולא, והעירותי ע"ז כיון דא"א להלקותו מספק הוי כמו חיי"מ שוגגין ולהיפך אין לומר כיון דס' ממונא לקולא ונפטר מממון הו"ל כהכאה שאין בה שו"פ, דז"א דמ"מ חשוב בר תשלומים הואיל ואי תפס הנחבל אין מוציאים מידו וע"ז תמה כת"ר דהא קיי"ל דתפיסה לאחר שנולד הספק לא מהני וא"כ מוציאים מידו גם לד' הרמב"ם מחלקים בין ת"כ ובין שארי ספיקות, הנה עיקר החילוק בזה דממון לא בעי גמר דין והוי בספק חיוב ואם הוא מחויב בודאי לא נפטר מחיובו רק שאין להוציא מהמוחזקות שלו וביותר למש"כ המל"מ בפ"ו מהל' עדות ובפ"ב מהל' ט"צ דבספיקא דדינא לא מהני חזקה דאטו בשביל החזקה ישתנה הדין וע"כ אין שום בירור לחזקה על סד"ד ולא מהני חמ"ק המבררת רק חזקת ממון שאין להוציא מיד המוחזק משא"כ במלקות דבעי גמר דין ואף אם הוא מחויב מלקות אין גומרין דינו מספק וכתבתי להאלים הסברא דהא דספק ממונא לקולא הוא רק מצד המוחזקות שבו ואי תפס אידך לא מפקינן מיני' והא לכו"ע אם תפס הנחבל קודם שנולד הספק מהני תפיסתו וגם דבספיקא דדינא לד' הרמב"ם דת"כ אין מוציאין אותו מידו וה"ה בכל ספיקא דדינא כיון דתמ"ק לא מהני גבי' שום חזקה רק חזקת ממון שאין להוציא מידו ואם תפס אידך מהני, ויש לה"ר, מגיטין ד' מ"ב באיבעי דמעוכב גט שחרור אי אוכל בתרומה דמשני הכי השתא התם בהגדילו התערובות אם יבוא אלי' ויאמר קנין כספו קרינן בי' והא אי נימא דכיון דספק ממונא לקולא נחלט הפטור בודאי א"כ כיון שמספק אינם יכולים לעבוד עבודת עבד זע"ז ואין רשות רבו עליו ואיך יקרא קנין כספו אע"כ כיון דאין כאן חזקה המבררת ורק מצד מעלת המוחזק הוי ספק קנין כספו ולא נפקע עי"ז קנינו [אך נתקשיתי בדברי הגמ' דהא האדון מיאש א"ע מספק והוי מעוכב ג"ש כיון דא"י לעבוד עמו וראיתי שהרגישו בזה] ויש לפלפל בזה בד' הפוסקים אי אמרינן דהעבד תפוס בעצמו:
ומה שרמז כת"ר לד' התוס' בכורות ד' ט' ד"ה לאפקועי דאע"ג דאינו נפטר אלא מספק דינו כודאי פטור ורמז גם לד' המהרי"ט אלגאזי וכונתו למש"כ האלגאזי בתוך דבריו דלהכי אינו מחויב להפריש מספק לקיים מצות הפרשה לפי שאינו מחויב לעורפו להפסיד ממונו דספק ממונא לקולא וכל שאינו בעריפה אינו בפדי' מבואר מזה דאע"ג דאינו נפטר ממצות עריפה אלא מספק ומ"מ קרי ליה אינו בעריפה אלמא דמה שנפטר מספק ממונא לקולא נחשב כודאי, והנה מלבד מה שיש לחלק בין פטור מספק מצוה לספק ממונא שבינו ובין התובע לא דמי לפמש"כ לחלק בין ספק דמציאות ובין ספיקא דדינא דספק דמציאות דמוקמינן אחזקה גם גבי פט"ח איכא חזקה דהולד במעי אמו חולין ועי"ז גם חמ"ק שהי' בחזקתו במעי אמו וחזקת מ"ק דהוי חזקה המבררת מהני לעשות בתורת ודאי משא"כ בספיקא דדינא דלא מהני חמ"ק ומעלת המוחזק גרידא לא מהני לעשות בתורת ודאי [ואפשר דמה"ט אינו עורפו מספק דמוקמינן בחזקת חולין ולר"י דס"ל פט"ח אסור בהנאה כיון דאפשר לתקן בהפרשת טלה הו"ל כדשיל"מ], אולם בכלל דברי האלגאזי שם אינם מדוקדקים דמשה"ק שם לדבריו מספיקות דיבמות דמ"א י"ל בפשיטות דשא"ה דחיי"ל ועשה בני חליצה ויבום נינהו וע"כ מה שאסורה להתייבם מספק לא מהני להפקיע זיקה והוי רק ספק ערוה ושפיר אמרינן אם יבא אלי' כו' משא"כ בזה אמרינן סוף סוף הא אינו מחויב לעורפו ממילא ליתא בהפרשה וזה פשוט, אבל גוף דבריו תמוהים מנ"ל לדרוש כ"ד שאינו בעריפה אינו בפדי' דבר שאינו מוזכר בגמ' ובפשיטות נראה בדהתוס' דמצות הפרשה ל"ש רק היכא שמתקן בהפרשתו כמו בתרומה דעי"ז יתוקן איסור טבל כמ"כ בפט"ח לר"י מפקיע איסורו ולר"ש פיטרו מעריפה משא"כ בספק פט"ח לר"ש דכיון שא"צ לעורפו מספק ופט"ח מותר בהנאה הפרשתו אינו מתקן כלום ואיך שייך בזה הפרשה כיון שאין בזה דין נתינה ודמי לפדיון הבן גם סברת האלגאזי דעריפה הוי ספק ממונא לקולא לפי שעי"ז מפסיד ממונו אם כי משטחיות לשון התוס' משמע כן לא אבין דספק ממונא לקולא ל"ש רק היכא דאיכא דררא דגזל להתובע או להנתבע וכמ"כ בספק דמת"כ דאם יתן להכהן בשעה שאינו מחויב יהי' גם אצל הכהן גזל ובזה אמרינן ספק ממונא לקולא היינו היכא דהמצוה הוא בחיוב נתינת ממון אבל מה שיגרום לו המצוה הפסד ממון האם ג"ז יקרא ספק ממונא ותמוה דא"כ נימא דכל המצות הדורשות הרצאת ממון לבעליהם יפטור עי"ז מצד ספק ממונא לקולא ואולי י"ל לפ"מ דתני לוי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו וביותר לר"ש דדריש טעמא דקרא וע"כ בספק פט"ח שאינו מפסיד ממונו של כהן פטור ממצות עריפה, וע"ע בד' הרמב"ם והראב"ד במצות עריפה ובד' האלגאזי בספ"ק, שו"ר במנ"ח במצוה כ"ג שהרגיש בזה], ובעצם החקירה בספק ממונא לקולא אם בודאי היא שלו כבר האריכו בזה בספרי האחרונים ועי' בתשו' חמדת שלמה בסי' א' וב' ובתשו' הנתיבות אליו שם והמחברים חילקו בין ספיקא דמציאות ובין ספיקא דדינא ובזה תירצו קושיתם מב"ב דפ"א וב"מ ד"ו דאי ת"כ מוציאין אותו מידו יכול לעשר דבב"ב דפ"א הוי ספיקא דדינא ע"כ לא מהני חמ"ק וע"כ לא נתברר בודאי משא"כ בת"כ בב"מ דהוי ספק במציאות ואכמ"ל.
ומש"כ כת"ר אמנם בלא"ה יותר מסתבר לתפוס צד הראשון דהואיל ומספק"ל אי חייב מלקות אי לא וגרע מהתראת ספק דהא גם בשעה שאנו באים להלקותו מספק"ל אם הוא חייב מלקות או לא וא"כ הוי כחייבי מלקות שוגגין, ולא הבינותי הן אמת דאם אי אפשר להלקותו פשוט דהוי כחייבי מלקות שוגגין אבל צריך טעם מהכ"ת שלא ילקו אותו כיון דספק ממונא לקולא ונפטר מממון בודאי לסברת כת"ר א"כ הוי כפחות משו"פ ולמה לא ילקו אותו בודאי דהא סוף סוף פטור הוא מתשלומין וא"כ כיון שידוע לנו מתחילה דיפטר מממון מצד מעלת המוחזק והוי התראת ודאי ומלקות ודאי [וראיתי בההפלאה שהרגיש בזה וכתב משום דבכל ספק אי אתה רשאי להחמיר עליו אלא להקל עליו ונידון בקל ויל"ע דהא גופא ספק הוא איזה מהם חמיר וי"ל] והנה הדר"ג פשיטא לי' דבחובל בשבת לוקה משום לא יוסיף והאריך לסתור מש"כ בזה, ולדידי ספוקי מספק"ל משום דלא אשכחן בתלמוד רק בחובל פחות משו"פ כמש"כ באות א' ויש להוסיף בזה דלשי' רש"י דמהני תפיסה שייך בזה חס רחמנא אממונא דנחבל וגם אי נימא דגזיה"כ הוא דמשלם ואינו לוקה מ"מ י"ל למש"כ הרמב"ן בחידושיו למכות להקשות בהא דפ"ק בסנהדרין הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום דעידי הבעל נהרגים ואין משלמים ממון וא"כ איך מקיימים בהם כאשר זמם במקצת ותירץ דהתם כיון דרחמנא אמר קלבד"מ כמאן דמקיים כולא מילתא ורחמנא הוא דפטרי' ולפי סברתו מאי דמענישין בחמורה הוי כמאן דמקיים בי' כולא מילתא יעו"ש, א"כ י"ל בחובל בשבת דנפטר מממון משום קלבד"מ דיש בכלל קלבד"מ חיוב ממון ג"כ דנכלל בכלל חיוב מיתה ולהכי יש בו דין ממון ואינו לוקה, ויש לחלק מהזמה וגם דבכדי רשעתו בעינן רשעה המסורה לב"ד וכיון דאין הב"ד מחייבים ממון בפועל ואף דאיתנהו בפטור דקלבד"מ מ"מ אין בו חיוב דממון וחייב מלקות וצ"ע.
ומש"כ עמש"כ הא דלא משכחת ביטלו ולא ביטלו בגזילה במחתרת משום דלאו הניתן לתשלומין הא נדחה המלקות כמו ממון מצד חיי"מ שוגגין דעדיין יקשה דהא משכח"ל שעבר בלאו והתרו בו למלקות דאין מלקות דוחה מלקות סמכתי בזה על מה שהארכתי בקונטרסי ששלחתי לכת"ר [ויבואר בסימן שאח"ז] בשי' הרמב"ם דאין תשלומי גניבה וגזילה נדחים מפני לאו אחר.