אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כ · ח

ז

והנה במה שהוסיף כת"ר נופך טעם לשבח דלרנבה"ק אינו בדין שיפטור הכרת מלקות דדוקא ממון דילפינן מלא יהי' אסון ומתנא דבי' חזקי' ס"ל לרנבה"ק מגז"ש או מהיקישא דכרת כמיתת ב"ד אע"ג שאין העונש דכרת ע"י ב"ד והא הטעם דפטור מממון הוא מצד שאין ביד הב"ד לחייב ב' רשעיות כדמוכח בב"מ ד' צ"א מאתנן כפירש"י עכ"פ לא גרע מחיו"מ שוגגין דפטור מממון אבל לענין שיפטור כרת ממלקות דהא דמיתה פוטרת הוא מקרא דכדי רשעתו ובעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד דהא קיי"ל חייבי מיתות שוגגין חייבין מלקות כריו"ח בחולין פ"א ופוטר דוקא באופן שהחיוב מיתה הוא בפועל וא"כ בכרת דלא הוי בפועל ע"י ב"ד שוב גם לרנבה"ק אינו פוטר הכרת ממלקות ול"ש ע"ז הגזי"ש או ההיקש דלא חמיר ממיתה דאינו פוטר כ"ז שאינו בפועל וכ"ז לריו"ח דס"ל חיי"מ שוגגין חייבים מלקות אבל לר"ל דפטור גם כרת פוטר מהיקישא דכרת למיתת ב"ד זהו תורף ד' כת"ר ודברים של טעם הם ראוים למי שאמרן.

אך בכ"ז יש לדון בזה [יעוין בהפלאה כתובות ד"ל שכ' דלרנבה"ק לית לי' הך דתנא דבי חזקי' יעו"ש עפי"ד הרשב"א שכ' דלמאן דיליף אסון אסון דין אסון קאמר וזהו דלא כחזקי' ולדברי כת"ר רנבה"ק ע"כ כדתנא דבי' חזקי' ס"ל דחיי"כ דמי לחיי"מ שוגגין אך אין ד' ההפלאה מוכרחים וקצת יש לה"ר מדהתוס' דפסחים כ"ט וכתובות ד' ל' דפשיטא להו דרבנבה"ק ס"ל כתנא דבי' חזקי'] דהא דאנו מפרשים כדי רשעתו לבי דינא היינו לרבנן דס"ל דרק מיתה או מלקות פוטר וע"כ גם פטור דלא יהי' אסון הוא ג"כ מטעם דכדי רשעתו ואף בחיי"מ שוגגין ג"כ חשוב רשעה מצד הב"ד אילו אתרו ביה דהא אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו דהוי חייבי מיתה והא גם בחיי"מ שוגגין חייב לצאת ידי"ש אע"ג דילפינן מלא יהי' אסון אלמא דטעם הפטור הוא משום כדי רשעתו וכ"ז לרבנן [ויעוין בתוס' ב"ק ד' ע' ד"ה אתנן שכ' דבחיי"כ משתעי] אבל לרנבה"ק דס"ל דכרת פוטר מן התשלומין מגזי"ש או מהקישא גלי רחמנא מגזי"ש הנ"ל דגם רשעה בידי שמים חשוב רשעה ושאין מפעולת עבירה שני עונשים גם מצד רחמנא, ובאמת חידש הצל"ח בפסחים ד' כ"ט דלרנבה"ק אין חייב לצי"ש כלל דדוקא לרבנן דס"ל דכדי רשעתו לבי דינא אזהר רחמנא שאין ב"ד יכולים לחייב ב' רשעיות אבל דין שמים יש עליו אבל לרנבה"ק אטו כרת ב"ד מחייבים אותו ולא דמי לחיי"מ שוגגין כיון דבשום פעם אין דינו מסור לב"ד ועכצ"ל דגם רחמנא לא חייבי' שתי רשעיות והחילוק בין רנבה"ק לרבנן לפ"ז הוא דלרבנן גלי רחמנא כדי רשעתו על קרא דולא יהי' אסון דרק ב"ד אין בכחם לחייב ב' רשעיות כדמוכח מההיא דאתנן אפילו בא על אמו אין חילוק בין חיי"מ לחייבי מלקות דמ"מ לצי"ש מחויב ולרנבה"ק י"ל דאחרי דגילתה תורה בהקישא או מגזי"ש דאסון דחיי"כ פוטרים מן התשלומין על כרחך שאין שום חיוב מצד עצמיות המעשה ורחמנא פטרי' דהא אין הכרת מסור לב"ד וגרע מחיי"מ שוגגין וע"כ גם הפירוש דכדי רשעתו דאינו מחויב משום ב' רשעיות גם לשמים כד' הצל"ח הנ"ל גם אם נימא דלא כד' הצל"ח ולרנבה"ק חייב ג"כ לצי"ש [דלדבריו ק"ל דלרנבה"ק דאתנן אסרה תורה מאי איכא למימר לסברת רבא] היינו דאין ביד הב"ד לחייב רשעה השני' כיון שיש עליו חיוב כרת ביד"ש מ"מ י"ל כיון שנתרבתה כרת כמיתת בי"ד הוי כמו שיש עליו חיוב בפועל ודמי חיוב כרת במזיד לחיוב מיתה בהתראה כיון שיש עליו חיוב כרת בפועל ומה"ט כרת פוטר כמו מיתת ב"ד גם ממלקות גם מאי דמחייבין בחיי"מ שוגגין מלקות לריו"ח אין מזה הכרח דבעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד רק דלגבי ממון נפטר חייבי מיתות שוגגין מגזיה"כ דתנא דבי' חזקי' דמקיש מכה אדם למכה בהמה וההיקש הוא רק על ממון דנפטר מממון אבל על מיתה ממלקות דאין לנו היקש מהיכ"ת שיפטור וכ"כ הרשב"א בפ' אלו נערות על רב דימי דמסיק דלכו"ע חייבי מיתה שוגגין פטורין מממון ובמלקות חייבים יעושה"ט, אבל אין מזה הכרח דבעינן שיהי' רשעה המסורה לב"ד אלא דבעינן שיהי' עליו חיוב מיתה על פי דין ה"ה לכרת במזיד שיש עליו חיוב דין שמים בכל חיובו ולרנבה"ק דפוטר וחשוב רשעה ה"ה שפוטר ממלקות ולא מצינו לשון רשעה המסורה לב"ד רק במכות די"ג דבא למעט כרת והיינו לרבנן דס"ל דלא מצינו שיהי' כרת רשעה לגבי ממון והו"א דדוקא בממון דכתיב מיתה אבל בכדי רשעתו דלא כתיב איזה רשעה הו"א דגם כרת חשוב רשעה ע"ז קאמר ברשעה המסורה לב"ד נאמר אבל לרנבה"ק דס"ל כרת פוטר וכבר למדנו מממון דפוטר והטעם דלא יהי' אסון הוא משום ב' רשעיות דבא זה ולימד ע"ז כמשכ"ל ה"ה דהוי רשעה לפטור ממלקות דמאי שנא כרת ממיתה דדין שמים דמי לדין סנהדרין ודוקא שוגג דל"ח רשעה רק מצד גזיה"כ דתנא דבי' חזקי' דלא נאמרה רק לממון אבל כרת דמי לרשעה בפועל לרנבה"ק כאמור.

אולם בעיקר הדבר דבר ד' אמת בפיו של מעכת"ר וגוף החקירה אי כרת לרנבה"ק פוטר ממלקות וגם דדמי לחיי"מ שוגגין תלמוד ערוך הוא בירושלמי באיזה מקומות וז"ל הירושלמי פ"א דמגילה הל' י' על מתניתין דאין בין שבת ליוהכ"פ הא בתשלומין זה וזה שווין מתניתין דרנבה"ק כו' ר' יודא בר פזי אומר מכות וכרת מה אמרין בה אלו תנייא א"ר יוסה צריכה לרבנן ר' יונה בעי ולמה לא שמע לה מן הדא דתני רשב"י נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוהכ"פ אין מכות אצל כרת א"ר מנא קומי ר' יוסא מה צריכי לי כרשב"ל ברם כריו"ח אם מכות אצל מיתה יש לן לא כ"ש מכות אצל כרת דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עכו"ם ריו"ח אמר אם התרו בו לשם אוא"ב לוקה לשם עכו"ם נסקל כו' א"ל אפילו כריו"ח צריכה לי' תמן לשני דברים והכא לדבר אחד ע"כ וכ"ה בירושלמי בפ"ג דכתובות ובפ"ו דתרומות ומפשטות דברי הירושלמי נראה דמדמה כרת לרנבה"ק לחייבי מיתות שוגגין או פוטר ממלקות דפליגי בזה ריו"ח ור"ל והירושלמי מסיק תמן לשני דברים והכא לדבר אחד ולדבר אחד לכו"ע אין מלקות בחיי"כ לרנבה"ק אפילו לריו"ח, ולפ"ז יהי' סוגיא דמגילה נגד ד' הירושלמי דאל"כ לא הוי מקשה אידי ואידי בידי אדם דהא בדבר אחד ליכא מלקות אליבא דרנבה"ק אם לא דנאמר כמש"כ הרמב"ן דלרחב"ג לא הוי ב' רשעיות והירושלמי ס"ל כמו שמבואר בבבלי דמתניתין אתי דלא כרחב"ג ואין מלקות פוטר כרת ולהכי הוי ב' רשעיות וכרת פוטר מלקות ולרחב"ג לא הוי ב' רשעיות, [אולם בירושלמי אינו מבואר כלל הא דמקשה בבבלי ואם איתא אידי ואידי בידי אדם דלהירושלמי פוטר כרת מלקות וכיון דאין בו מלקות להכי לא נפטרו מידי כריתתן], אלא דחילוק הירושלמי בין שני דברים לדבר אחד צריך באור דמאי נפ"מ בין דבר אחד לב' דברים כיון דכרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד ודמי לחיי"מ שוגגין דחייבים מלקות א"כ מה"ט גם בעבירה אחת כיון דאין עליו חיוב מיתה בפועל לא הוי ב' רשעיות, והפ"מ והק"ע פירשו דהכא לדבר אחד לפי שהוא לאו שניתן לאזהרת כרת ואין לוקין עליו כמו על לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומסתימת לשון הירושלמי לא משמע כן, ועוד דא"כ אין זה שום שייכות לרנבה"ק אם לוקין על לאו שניתן לאזהרת כרת אי לא ועיקר האיבעי בכרת ומלקות לרנבה"ק ועי' בנוע"י דמפרש לפי דלרנבה"ק דמי חיי"כ לחיי"מ ב"ד וכשם שאין מלקות בחיי"מ ב"ד כן אין מלקות בחיי"כ היינו דלרנבה"ק דמקיש כרת למיתת ב"ד ילפינן ג"כ דין זה [ועי' בתוספתא שלהי מכות כרת ביד"ש מלקין אותו מיתת ב"ד אין מלקין שנאמר כדי רשעתו מבואר דמצד כדי רשעתו אין מלקין במיתת ב"ד ואפשר דהתוספתא ס"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו רק כל היכא דחייב מיתת ב"ד לכו"ע אין לוקין משום כדי רשעתו כמבואר במכות די"ג שם] ודאתאן עלה הרי מבואר בירושלמי דלרנבה"ק הלאו דבהדי' פוטר הכרת ממלקות לכו"ע ולאו אחר אינו פוטר לריו"ח דס"ל חיי"מ שוגגין חייבין מלקות, ויל"פ ד' ספר המקצעות בחובל ביוה"כ שפ' כרנבה"ק דלוקה משום לאו דלא יוסיף דלאו אחר אינו פוטר כרת דיוה"כ לריו"ח.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה