אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כ · ז
והנה כת"ר התעורר דלר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פטורין ממלקות ולא בעינן רשעה המסורה לב"ד א"כ יפטור כרת ממלקות גם לרבנן דרנבה"ק דהא קרא דלא יהי' אסון דאיירי בממון ומיתה בעינן להקישא דרנבה"ק אבל קרא דכדי רשעתו הא סתמא כתיב וכיון דלא בעינן רשעה המסורה לב"ד יפטור כרת ממלקות עכ"ד, וי"ל למש"כ הבעה"מ אליבא דר"ל דלהכי לוקה בבא אל המקדש לפי דבפירוש ריבתה תורה חיי"כ למלקות מגזי"ש ועי' בלח"מ בפי"ח מהל' סנהדרין וכיון דגלי דלאו דבהדי כרת לוקה ה"ה על לאו אחר וכמש"כ התוס' בכתובות ד"ל גבי הקדש ותרומה ועי' בתוס' כתובות דל"ב גבי מוש"ר ולפ"ז מיושב ג"כ הא דמגילה ד"ז שהוכיח כת"ר דאין כרת פוטר ממלקות לרנבה"ק די"ל דהך סוגיא קאי לפי הך טעם דבפירוש ריבתה חיי"כ למלקות ולהכי לרחב"ג אידי ואידי בידי אדם הוא.
ולמשנ"ת לעיל בשיטת הרמב"ן דלרחב"ג דסובר חיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן אין זה ב' רשעיות א"כ אף אי נימא דבפירש ריבתה תורה חיי"כ למלקות אין זה ראי' למלקות של לאו אחר ול"ש בזה כיון דגלי גלי דהא דגלי שיש בו מלקות ולא נפטר מצד כרת משום דלא הוי ב' רשעיות בכה"ג כיון דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן לא הוי ב' רשעיות כמש"כ הרמב"ן (והא דאיצטריך קרא שיש מלקות בחיי"כ כמש"כ הלח"מ דלא נימא דלאו שניתק לאזהרת כרת אין לוקין] אבל מלקות של לאו אחר פוטר בין לאו של כרת או לאו של מלקות סתם דבכה"ג הוי ב' רשעיות דהא ע"י מלקות של לאו אחר לא יפטור מידי כרת שבו ולהכי פוטר הכרת את המלקות ואף לרבנן דפליגי על רנבה"ק לר"ל דס"ל דלא בעינן רשעה המסורה לב"ד וכדי רשעתו סתמא כתיב.
ועל פי הנחה זו יש ליישב ד' הרמב"ם בפ"ד מהל' ביאת המקדש הל' כ"ד וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיתה ביד"ש שנאמר ולא יחללו שם וגו' מפי השמועה למדו שזה אזהרה לטבו"י שעבד שעדיין טמא הוא שנאמר ובא השמש וכו', והראב"ד שם א"א כיון שטבו"י שנכנס למקדש בכרת היכי משכח"ל טבו"י ששימש במיתה והא איכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש ואיני מוצא אותו אלא בבמה א"נ שעשה בה יד ארוכה לצנורא והפך אברים מבחוץ עכ"ל וע"י בכ"מ שם החלוקים בין כרת למיתה ביד"ש יעו"ש.
ונראה ליישב ד' הרמב"ם דיל"ד בשבועות די"ז בהא דפריך ר' זירא אלא הא דקיי"ל דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא ולמה לא מקשה למ"ל קרא כמו דנפיק בסנהדרין דס"ג וכבר הרגישו בדקדוק זה המפרשים, ונראה עפמשה"ק הר"ת שם מה בכך אי בר כרת הוא מ"מ הא איכא נפקותא טובא דהא קיי"ל חיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן ואי לקו ונפטר מכרת נשאר עליו מיתה (ונראה דאין כוונת התוס' דרק חיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן אבל ממיתה ביד"ש אינו נפטר ע"י מלקות דהא הטעם דרחב"ג דונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה הרי הוא כאחיך שייך על מיתה ביד"ש ג"כ וכן מבואר בפיה"מ לרמב"ם בפ"ג דמכות ועי' בערוך לנר בחדושיו לכריתות שהשיג על קול הרמ"ז וכ' שלא מצא הדבר מפורש ובאמת מפורש כן בפיה"מ להרמב"ם במכות וכונת התוס' צ"ל דאי לקו נפטר מכרת ויש עליו חיוב מלקות פעם שני' כדי להנצל ממיתה ביד"ש] וי"ל קושית התוס' דכיון דטמא ששימש במיתה וממילא פוטר המיתה ביד"ש את המלקות של לאו אחר ששהה ואף לרבא אליבא דרנבה"ק דס"ל בכתובות ד"ל דאין מיתה בידי שמים פוטר מן התשלומין הנ"מ ממון דנפיק מלא יהי' אסון אבל מלקות דנפיק מכדי רשעתו ולר"ל דס"ל דלא בעינן רשעה המסורה לב"ד ואפילו לרבנן דפליגי על רנבה"ק סתמא דכדי רשעתו באיזה רשעה חמורה שהוא בין כרת ובין מיתה ביד"ש פוטר ממלקות וראוי שיפטור המיתה ביד"ש את הלאו דכרת וכיון שאינו מחויב מלקות לא נפטרה מידי כריתתן ומאי דחייב מלקות במיתה ביד"ש כמו באוכל טבל משום דכיון דחייבי מיתה ביד"ש שלקו נפטרו מידי כריתתן לא הוי ב' רשעיות משא"כ במלקות של לאו אחר דע"י המלקות של שהי' בטומאה לא יפטור מידי מיתה ביד"ש של שימוש בטומאה] ומדוקדק לפ"ז קושית הש"ס אלא הא דקיי"ל דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא דעל קרא דטמא ששימש במיתה לא קשה דאיצטריך שפיר דאי לאו קרא דמיתה מצד כרת הי' נפטר במלקות דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן דהא לולא חיוב מיתה ביד"ש הי' נפטר מכרת ע"י מלקות אבל השתא דכתיב קרא דטמא ששימש במיתה ונפטר עי"ז ממלקות וממילא אי אפשר שיפטור מכרת דשהיה ע"י מלקות ושפיר מקשה הש"ס בדקדוק דטמא ששימש במיתה היכא משכח"ל אי דשהה בר כרת הוא וע"י מלקות לא יפטור וקושית הגמ' לר"ל דס"ל דחיי"מ שוגגין פוטר מלקות [ובשבועות שם לרבה עי' באס"ז כתובות דל"ה דס"ל כר"ל] אבל לפ"מ שפסק הרמב"ם כריו"ח דחיי"מ שוגגין וד"א חייבים במלקות א"כ אין חיוב מיתה ביד"ש או כרת פוטר ממלקות דלא הוי רשעה המסורה לב"ד וא"כ א"ש בפשיטות מה שפסק דטבו"י ששימש במיתה לפמש"פ כרחב"ג דחיי"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וא"כ איכא נפ"מ אע"פ דמחויב כרת משום ששהה ביאת מקדש לכשנלקה ונפטר מידי חיוב כרת דבי"מ מ"מ איכא עליו חיוב מיתה ששימש בטבו"י ומיושב השגת הראב"ד, אולם באמת נראה דגם לר"ל חשוב חיי"מ שוגגין רשעה המסורה לב"ד אילו אתרו ביה ורק כרת לא הוי רשעה המסורה לב"ד ואינו פוטר ממלקות לרבנן דרנבה"ק ורק לרנבה"ק לא בעינן רשעה המסורה לב"ד ובדין שיפטור כרת ממלקות של לאו אחר וקושית הגמ' בשבועות דטמא ששימש במיתה היכי משכח"ל י"ל דמקשה לרנבה"ק ולמאי דקיי"ל כרבנן א"ש מש"פ הרמב"ם.