אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יט · ד

ג

והנה ד' הרשב"א צ"ב וז"ל אמאי פטור בעבד כפות וגדיש סמוך משום קלבד"מ והא מתחייב בגדיש קודם שיתחייב בנפשו של העבד וכדאמרינן בגונב כיס בשבת שכבר נתחייב בגניבה כו' ואפילו לר"ל דמוקי לה בהצית בגופו של עבד אכתי תקשי אמאי פטור על הגדיש אטו מי שנתחייב בנפשו ואח"כ קרע שיראין של חבירו מי לא נתחייב כו' והכא שריפת העבד לאו שריפת הגדיש ואי בעי נמי מסיק אש מעל גופו של עבד למ"ד בפ' אלו נערות כהאי טעמא גבי גונב כיס בשבת ואוכל חלבו של חבירו וא"כ ליחייב על הגדיש ואפשר דלר"י דסבר אשו משום חציו כל שהצית אפי' בגדיש ועבד כפות סמוך לו שא"א לו לברוח הו"ל משעת הצתת אש בגדיש רודף ונעשה על הגדיש כרודף ששיבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם דפטור משום דמשעת רדיפתו מתחייב בנפשו ואף זה כן אלא דאכתי קשה לר"ל דהו"ל בשעת הצתת אש בגופו של עבד מתחייב בנפשו ואחר שמת העבד נשרף הגדיש ואמאי פטור על הגדיש, וי"ל דנשרף הגדיש קודם שמת העבד ועדיין צריך תלמוד עכ"ל, מבואר מד' הרשב"א דרק לר"י דס"ל אשו משום חציו הו"ל משעת הצתת אש בגדיש רודף אבל לא לר"ל והא גם לר"ל דאשו משום ממונו לא גרע מגרמא דהשיך בו את הנחש וכיו"ב והו"ל רודף ומאי מקשה הש"ס לר"ל והא גם לר"ל הו"ל רודף וניתן להצילו בנפשו ומוכרח מד' הרשב"א דלמ"ד אשו משום ממונו אין עליו דין רודף, הרי מוכח מד' הרשב"א דרק לריו"ח הוי רודף ולא לר"ל דס"ל אשו משום ממונו משום דהוי גרמא לפי שאין עליו חיוב מיתה ביד"א ומדוקדקים בזה ד' הרשב"א שכ' לר"ל דמיירי דנשרף הגדיש קודם שמת העבד ולכאורה צ"ע דעדיין קשה הא אינם באים כאחד והו"ל להרשב"א לפרש דנשרפו כאחד, ולמש"כ לכשהצית בגופו של עבד גם לר"ל הו"ל רודף ולהכי פטור כמו לריו"ח, אולם ד' הרשב"א צ"ב במה שתי' דחייב מיתה מצד רודף דמ"מ הא מחויב מיתה מקודם בשעת הדלקתו ואח"כ לכשהדליק על מה שאינו מציל את הנרדף אין עליו חיוב מיתה וליחייב משום הדלקת הגדיש ואי"ל כיון דנפטר מצד קלבד"מ אין לחייבו משום חציו על הגדיש דהוי כאילו נעשה ע"י אחר דא"כ מאי מקשה הרשב"א הא נתחייב מקודם משום שריפת הגדיש ע"י הדלקתו הא נתחייב מיתה משום מעשה זה, וצ"ל דלענין חיוב מיתה אע"פ דהחיוב בא ע"י מעשיו מ"מ כל זמן שלא נשרף העבד הא אין עליו חיוב מיתה בפועל רק לכשנשרף נתחייב ולהכי אינם באים כאחד, אבל למה שתי' דנתחייב משום רודף הרי בעת הדלקה הוי רודף וניתן להצילו בנפשו מיד ולהכי הו"ל קלבד"מ, אלא דלפ"ז יקשה מה שהקשה אח"כ לר"ל לכשהצית בגופו של עבד דהא חיוב מיתה קודם חיוב ממון דמה בכך כיון דנפטר מיד מצד רודף שנתחייב מיתה הרי א"א לחייבו עוד ממון מה שדולק אח"כ כיון דנפטר בהדלקתו כמו שמתרץ לריו"ח.

ונראה בשי' הרשב"א דס"ל דאע"פ דנפטר משום מעשה אחת בקלבד"מ מ"מ ס"ל דלא הוי כנעשה מעשה ע"י אחר דלא כמש"כ התוס' בגיטין דנ"ג גבי מנסך [ומאי דמבואר במכות דט"ז אי דקטלה קלבד"מ אע"פ דעיקר הלאו עבר בשעת הגירושין מ"מ חשוב קלבד"מ מאי דקטלה אח"כ משום כיון דנתחייב מיתה הוי כאילו עשה אחר ועי' בתשו' רעק"א סי' קס"ד, י"ל דהרשב"א ס"ל כמש"כ הריטב"א במכות שם לדחות פרש"י ותוס' מה"ט וס"ל דאינם באים כאחד וגורס כגי' הרמב"ן יעוי"ש ועי' באס"ז כתובות ר"פ אלו נערות שהביא בשם הרשב"א בהא דפטור בקנס משום קלבד"מ אע"פ דחיוב מלקות משעת העראה ולא אמרינן דיתחייב קנס בנמ"ב משום דגם על גמ"ב חייב מלקות כמבואר בירוש' גבי הדליק את הגדיש בשבת וזהו כמש"כ בהקדמת פנ"י וס"ל להרשב"א דלא אמרינן דדמי כמו שנעשה על ידי אחר והוי בעולה כמש"כ הגרעק"א, [וברמ"ה בחי' סנהדרין מבואר דעל גמ"ב אינו חייב דהוי כבעולה ממש כמש"כ הגרעק"א], אלא דאי אפשר לחייבו על מעשה שנפטר משום קלבד"מ ואי אפשר לחייבו משום חציו, וכ"ז לריו"ח דס"ל אשו משום חציו ולפי ההו"א דלא ס"ל אשו משום ממונו ג"כ, אבל לר"ל דס"ל אשו משום ממונו שפיר מקשה הש"ס דאילו קטיל תורי' עבדא מי קא מיחייב דנהי דברגע של הדלקה נפטר מצד רודף מ"מ הא הממון שלו ונתחייב אח"כ על הגדיש משום ממונו ולהכי משני בהצית בגופו של עבד דבאותה שעה נשרף הגדיש ג"כ כמש"כ הרשב"א וגם אם נשרף הגדיש קודם מיתת העבד מ"מ יש עליו ג"כ דין רודף כל שמצית והולך בגופו של עבד ונפטר משום קלבד"מ, ולשי' הרשב"א יתישב ג"כ הא דאיצטריך לר' אבין לומר בכתובות דל"א בזורק חץ בשבת מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו דפטור משום דעקירה צורך הנחה ומשום דלא מצי לאהדורי תיפ"ל כיון דבא מכח מעשה אחת הזריקה ואע"פ שאין עקירה צורך הנחה וכן מהירושלמי בהצית גדישו של חבירו בשבת דעל שבולת הראשון חייב מיתה מכאן ואילך חייב בתשלומין כו' והא נעשה ע"י מעשה אחד, ולמש"כ לפי המסקנא בב"ק דלמ"ד משום חציו חייב ג"כ משום ממונו ולהכי נהי דפטור משום קלבד"מ מ"מ הא בכלו לו חציו חייב ג"כ משום ממונו אע"פ שנפל הגדר אח"כ ובעת שהדליק הי' הגדר עומד מ"מ חייב על ממונו אח"כ ולהכי גם בקלבד"מ י"ל דאע"פ דא"א לחייבו באותו שעה אבל אח"כ כיון שיכול להציל ולכבות חייב משום ממונו ולהכי איצטריך לטעמא דעקירה צורך הנחה ולטעמא דאי אפשר לאהדורי והוי מעשה אחת, ובטעם דאי אפשר לאהדורי י"ל דאילו הי' אפשר לאהדורי הי' חייב ג"כ משום ממונו אבל כיון דא"א לאהדורי ממילא אין לחייבו משום ממונו דרק באפשר לגודרה ולא גדר חייב אבל בא"א לאהדורי אין לחייבו משום ממונו [ויהי' לפ"ז הדין בא"א לאהדורי מחיוב ממון גרידא אף דאפשר לאהדורי מחיוב מיתה מ"מ אם בא מחמת מעשה אחת פטור] ולמש"כ להכי איצטריך להירוש' לתרץ במדליק את הגדיש דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה דאע"פ דנפטר ע"י מעשה אחת מ"מ דמי לכלו לו חציו דחייב ג"כ משום ממונו דמשום קלבד"מ לא נתחייב על מעשיו באותה שעה מ"מ לא הוי כאלו נעשה ע"י אחר וממונו הוי ושמירת האש עליו אח"כ ולהכי איצטריך לטעמא דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה