אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יח · ד

ג

ומש"כ כת"ר במכתבו אלי בישוב ד' הרמב"ם עפ"י שי' הירושלמי דאף אם הערו י' בנ"א חייבים קנס וכמש"כ השימ"ק ליישב בזה הא דבעולה לכה"ג בכתובות דף ל' יעוי' במל"מ פי"ז מהל' איסו"ב דשי' הירושלמי הוא למ"ד העראה זו נשיקה ותמה ע"ד השימ"ק מסוגיא דסנהדרין דע"ג דמאי מקשה למ"ד העראה זו הכנ"ע יעו"ש, ומה שיישב בזה לשי' עפ"י הירושלמי קושית הרב ר' בערוש בהקדמת פני יהושע דהא קנס חייב על הגמר ביאה לשי' הי"מ] ומלקות חייב על העראה ומה שתי' דגם על גמ"ב חייב מלקות ומדמה להירושלמי דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה השיג ע"ז רעק"א דבחייבי מלקות שוגגין חייבין לריו"ח ל"ש סברת הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת ורק בחייבי מיתות שייך כן דחיי"מ שוגגין פטורין ותי' כת"ר משום דעל העראה ניתן להצילו בנפשו וא"כ אאפ"ל דחייב מלקות על העראה משום דהוי רודף, ולמש"כ ז"א דלריו"ח גופא דמשני כשלא אתרו בי' הא ס"ל דחיי"מ שוגגין וד"א חייבין מלקות והא רודף לשי' רש"י הוי חיי"מ שוגגין וקשה קושי' הרב ר' בערוש דנימא דלוקה על העראה אעפ"י שהוא רודף וקנס משלם על גמ"ב.

אבל גוף דברי רעק"א שהביא כת"ר אינם מובנים לי לכאורה דהא הירושלמי בפ' אלו נערות דן כזה על החוסם פרתו של חברו ודש בה דלוקה ויליף מהמדליק את הגדיש בשבת דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ואם איתא הא לא דמי דבמדליק את הגדיש על השבולת השני' הוה כמו חיי"מ שוגגין דבתרי דיני לא קטלינן לי' ולהכי פטור משא"כ בהחוסם פרה דחייבי מלקות שוגגין חייבין ומזה נראה דלא דמי לחייבי מלקות שוגגין כיון שההתראה הי' על כל המעשה על כל הדליקה ועל כל החסימה אלא שלא התרה לחלק חיובים אבל החיוב האחד קאי על כל חסימתו וע"כ אין לחלק ולומר דנתחייב מקודם.

אלא דבד' הירושלמי י"ל דקאי לר"ל שם דס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין לפיכך מדמה החוסם פרתו למדליק את הגדיש, שו"ר בס' נודע בשערים ח"ב שהרגיש בזה, אבל ז"א דהא לר"ל דס"ל אשו משום ממונו ל"ש תי' הירוש' דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה דלר"ל אינו חייב רק על שבולת הראשונה, ועי' בירושלמי פ"ב דב"ק ויש להעיר עוד מדברי הגמ' חולין פ"א א"ל ר"י פעמים שאפילו שחט ראשון לשלחנו ושני לע"ז חייב כגון דאתרו בי' משום אוא"ב ולא אתרו בי' משום ע"ז ובאתרו לע"ז פטור וכדאמר זו אפילו תשב"ר יודעין, והא גם באתרו לע"ז יש לחייב דהא לר"י דס"ל ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף חייב משום תחילת שחיטה משום ע"ז וא"כ יש לחייב משום אוא"ב על סוף שחיטה ולא גרע מאלו התחיל אחר בשחיטה וגמר השני דבודאי חייב ראשון והשני דעל סוף שחיטה בודאי חייב ועי' במנח"ח סי' קפ"ז דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף שניהם חייבים ולר"ל דס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף א"ש דאתי בהדי הדדי וגם למש"כ התוס' בב"ק דע"א בד"ה כיון דגם למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף נאסרת בפורתא קמא היינו דוקא לאיסור ע"ז אבל לחייב משום שחיטת עכו"ם בודאי בעי כעין פנים וכ"כ המנח"ח] אבל לר"י דס"ל דישנה לשחיטה מתחלה וע"ס קשה וצ"ל כיון דחושב גם על סוף שחיטה חייב כדברי הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ואלו לדברי הגאון רעק"א דהוי כחיי"מ שוגגין וא"כ הכא לר"י דס"ל חיי"מ שוגגין ומלקות חייב מלקות וא"כ לחייב משום אוא"ב, אולם י"ל למש"כ הר"ן ובתה"א דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה דאל"כ הוי שחיטת מומר א"כ הא משום ע"ז מיחייב ג"כ בגמר שחיטה ולהיפוך ילה"ק דלריו"ח יתחייב משום תחלת שחיטה על אוא"ב ואפשר דבאוא"ב שאין בזה איסור רק חיוב על השחיטה ל"ש ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וגם כיון דעל התחלת שחיטה גרידא א"א לחייב והא על גמר שחיטה הוי קלבד"מ והוי כשחטו אחר אינו חייב על תחלת השחיטה וצ"ע.

וכמו כן יש להעיר משבועות דף ל"ג המדליק את הגדיש ביוהכ"פ דלא כרנבה"ק והא לשי' רש"י בפסחים דכ"ט והרמב"ן בכתובות דלרנבה"ק חייבי כריתות שוגגין חייבין א"כ יקשה קושי' הירושלמי דעל שבולת הראשון יתחייב כרת ואח"כ יתחייב ממון דלשי' הגרעק"א הוי כחיי"מ שוגגין, וה"נ הוי כחייבי כריתות שוגגין [ומשה"ק בירוש' שבועות שם בהא אין לוקה ומשלם, וכן בבבלי כתובות דל"ה מאן תנא דפליג על רנבה"ק ברש"י שם א"ש דהא מקשה לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין], ובזה יש להעיר על פרש"י בשבועות דל"ג שם דבגמ' מבואר שהדליק את הגדיש ביוהכ"פ לאפוקי מאי לאפוקי מדרבנה"ק וברש"י פי' סיפא קמ"ל שחבל בו חברו ביוהכ"פ ושהדליק את הגדיש ודייק רש"י במתק לשונו על שחבל בו חבירו משום דבהדליק בו את הגדיש לשי' רש"י משכח"ל לחיוב גם לרנבה"ק דכרת חייב על שבולת ראשון אבל מחבל בו חבירו ביוהכ"פ דחיוב ממון וכרת בהדי הדדי אתי בב"א שפיר מוכח דלא כרנבה"ק, אולם אין הכרח לזה די"ל דשאני כרת דאף דבתרי קטלא לא קטלינן לה מ"מ בכרת שאני הואיל ואם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו כמבואר במכות די"ג ומה"ט שייך שיפטר הכרת השני הואיל ואם עשה תשובה על עבירה הראשונה. כן יש להעיר מב"ק דע"א דמקשה בגנב וטבח ביוהכ"פ והא קיי"ל אין לוקה ומשלם, והא למש"כ הרמב"ם בפיה"מ במשנה דהשוחט בשבת דבתחלת השחיטה הוי מחלל שבת ושי' הרמב"ם נראה דס"ל דאין זה מקלקל כיון דהוי ע"מ לתקן וכמש"כ הנתיבות בסי' ש"ז (וכ"כ הקצוה"ח בסי' נ"ב בשי' הרמב"ם אלא דמש"כ שכן הוא גם שי' התוס' תמוה] דלא כמש"כ התוס' בשבת דק"ו ובחולין דק"ט בד"ה כגון וה"ר משבת דקל"ג במל סמוך לביה"מ שחייב כשלא גמר המילה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה