אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יח · ג
ויש לעשות סמוכין לשי' הרמב"ם דאין על זה דין רודף משום דאינם באים כאחד מכתובות דל"א דמקשה הש"ס בהבא על אחותו ממתניתין דאלו הן הלוקין הבא על אחותו וקיי"ל דאין לוקה ומשלם וק"ל לפ"מ דמסיק בסנהדרין ע"ג דמתניתין דאלו נערות מיירי באופן דאין עליו דין רודף במפותה או דיכול להצילו באחד מאיבריו א"כ הומ"ל דמתניתין דאלו הן הלוקין מיירי באופן שהי' עליו דין רודף ולא הי' יכול להצילו באחד מאבריו דיש עליו דין רודף לפוטרו מממון ולהכי ליכא תשלומי קנס ומ"מ ממלקות אינו נפטר לפי"מ שפירש"י בסנהדרין דע"ג דרודף אעפ"י שניצל פטור משום דהוה כחיי"מ שוגגין אבל ממלקות הא קיי"ל דחיי"מ שוגגין וד"א חייבין כר"י בחולין דף פ"א ורודף דהוי כחיי"מ שוגגין לפירש"י חייב במלקות ולהכי שפיר לוקה הבא על אחותו כיון דממונא ליכא, וביותר דהא לשי' הרמב"ם שפ' בכל חיי"ל שאינו לוקה בלא קדושין עיקר קושית הש"ס הוא מהבא על אחותו ולא מהבא על הממזרת כמו שמבואר בתשובתו לחכמי לוניל, ויעוי' בהרה"מ בפט"ו מה' איסו"ב ובכ"מ שם ה"ב, וא"כ בבא על אחותו הא איכא דין רודף ולהכי מילקא לך ממונא לא משלם, [ולשי' רש"י דס"ל לצי"ש מהוי תפיסה בקלבד"מ י"ל דחשוב ממונא איכא אע"ג דבקנס ליכא חיוב דלצי"ש דאשר ירשיעון אלקים כתיב כמש"כ התוס' בכתובות דל"ג מ"מ הא איכא בושת ופגם, אבל לשי' החולקים ע"ד רש"י קשה וגם למש"כ במק"א דברודף גם לשי' רש"י ל"מ תפיסה דדוקא בקלב"מ מהני תפיסה שביד כל אדם לפי שתפיסה אין זה מדין ב"ד וב"ד מחייבין אותו מיתה ומלקות משא"כ ברודף דמיתתו ביד כל אדם וכל אדם חשיב כבי"ד ולהכי לא מהני גם תפיסתו שהתופס הוא הב"ד המחייב אותו מיתה ובזה מיושב קושי' התומים בתוס' סנהדרין ע"ב דבאמת ברודף לא מהני תפיסה וכן ילה"ע בקו' הטו"א בחגיגה בדרש"י סנהדרין דפ"ז אלא דיש לדחות דהתם בע"כ מיירי ביכול להצילו באחד מאבריו דאל"כ אמאי חייב ממון לרבי ועוד דבעיקר הדבר כיון דמהני תפיסה אלמא דאין זה ב' רשעיות ואין זה מתנגד לחיוב מיתה ומלקות ואיך נימא דעי"ז נפטור ממלקות משום דמהני תפיסה] ומוכח מסוגין דכתובות דמתניתין דר"פ אלו נערות אתי כצורתה ול"צ לאוקמה בגונא דמשני הש"ס בסנהדרין ואתי' ריש הסוגיא למאן דס"ל דא"א לאהדורי והכא כיון דאפשר לאהדורי אינם באים כאחד כמו שנתבאר.
ולכאורה י"ל למש"כ התוס' רי"ד והובא בקצוה"ח סי' כ"ח דרודף הוי כמו שנגמר דינו וברח ולענינו כתב דרודף כעבדינן לי' החומרא דמי ולא מהני תפיסה ואפשר דהוה כחיי"מ שנגמר דינו למיתה ופוטר ממלקות כחיי"מ מזידין וכ"כ הרמ"ה [וזהו דלא כמבואר בפירש"י סנהדרין ע"ב] ולפי"ז אי אפ"ל דמתניתין דמכות מיירי בגוונא דהוה רודף דא"כ גם ממלקות הי' נפטר ואיך לוקה בבא על אחותו, אולם מסוגיא דסנהדרין דמקשה ורמינהו מהבא על אחותו דמשלם קנס והא הו"ל להקשות ג"כ מר"פ אלו הן הלוקין אמאי לוקה והא ניתן להצילו בנפשו ומוכח מזה דס"ל להש"ס דרודף הוי שוגג וחיי"מ שוגגין ודאי חייבין במלקות, ואולי י"ל בשי' התוס' רי"ד דמאלו הן הלוקין לא מקשה הש"ס משום דס"ל דמלקות חייב על גמר ביאה דכבר איפגמא בהעראה ונפטר ממיתה מדין רודף אבל מהא דמשלם קנס שפיר מקשה אף לשי' הי"מ דקנס הוא על גמ"ב משום דכיון דחייב מיתה על העראה מדין רודף הוי כאלו נפגמה. ע"י אחר וכמש"כ התוס' בגיטין דף נ"ג במנסך אליבא דשמואל דכיון דקלבד"מ הוה כנתנסך מאליו וממילא דלענין תשלומי קנס הוה כבעולה וכמש"כ הגאון רעק"א בתשובה לתרץ כן בפשיטות והתוס' שהקשו על הי"מ אפ"ל דאזלי להלכה בשיטת רב דמנסך ממש וי"ל דמצרפינן החיובים מה שנעשה ע"י קלבד"מ לההגבהה] אבל במשנה דאלו הן הלוקין מלקות שפיר חייב באחותו על גמר ביאה דאף בבעולה חייב מלקות בבא על אחותו והא דלא מתרץ הש"ס בכתובות דלעולא דס"ל דממונא ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי והומ"ל דאלו הן הלוקין לוקה על גמר ביאה שכבר נתחייב ממון בהעראה ולקי על גמ"ב, י"ל דס"ל להתוס' רי"ד כשיטת הי"מ דקנס חייב על גמ"ב וכיון דממונא משלם מילקי לא לקי אינו בדין שיהי' מלקות גם על העראה דהא ע"י מלקות דהעראה יפטור מתשלומי קנס דגמ"ב דעי"ז נעשית כבעולה ובאמת לשי' התוס' דקנס חייב על העראה דלא כהי"מ קשה מ"ט לא משני עולא דאלו הן הלוקין לוקה באחותו משום גמ"ב וכבר הרגיש בדבר הגרעק"א שם, וצ"ל דקושי' הש"ס משום דאלו הן הלוקין סתמא תני דמשמע דחייב ככל ביאות האסורות בהעראה. אלא דגם לשי' הי"מ קשה דהא הומ"ל לשנוי' דחייב על הפרישה לכשפירש באבר חי למאן דסבירא ליה משמש מת פטור דהא על הפרישה אינו חייב ממון וצ"ל דסתמא קתני דחייב על הביאה ומשמע בכל גווני אף לכשפירש באבר מת חייב מלקות והא ממונא משלם מילקי לא לקי דהא הבא על אחותו קתני מבואר דחייב על הביאה גרידא ולא על הפרישה אבל לאוקמי בגמ"ב דאלו הן הלוקין אין זה דוחק דסתם ביאה ביאת המירוק הוא גמ"ב דהא לשי' הי"מ דמתני' דאלו נערות כל מקום דקתני ביאה לענין קנס הוא בגמ"ב ולהכי לא מקשה בסנהדרין ממתני' דאלו הן הלוקין הא הוי רודף, ולשי' התוס' דס"ל דקנס חייב על העראה ולא משני בכתובות סתמא דאלו הן הלוקין בגמ"ב וקשה מ"ט לא מקשי בסנהדרין ממתניתין דאלו הן הלוקין צ"ל דס"ל כשי' רש"י בסנהדרין דרודף הוי כחיי"מ שוגגין ובאמת י"ל דאף לשיטת התוס' רי"ד דרודף הוי כנגמר דינו וברח מ"מ י"ל דאינו פוטר ממלקות לפי המבואר במכות די"ג דמכדי רשעתו ילפינן רשעה המסורה לב"ד י"ל דרודף דמיתתו שלא על יד ב"ד וביד כל אדם לא חשיב רשעה המסורה לב"ד ורק מממון פטור דמיתה וממון לא ילפינן מכדי רשעתו, ויש לחלק דלא דמי לכרת דמסור בידי שמים משא"כ ברודף דעל פי הוראת ב"ד מיתתו ביד כל אדם וצ"ע שו"מ בשו"ת הרשב"א חלק ה' סי' י"ח שנשאל בהא דבדמים קנינהו במחתרת דמאי קא מדמה לההיא דגונב כיס בשבת דהתם ב"ד קא מחייבי ליה מיתה על מלאכת שבת ולא מצי לחייבו ממון דרחמנא אמר כדי רשעתו כו' אבל במחתרת אין בדבר חיוב מיתות ב"ד כלל, והשיב דלאו משום כדי רשעתו פטרי לי' לההיא דגונב כיס בשבת אלא משום דכתיב לא יהי' אסון ומזה דרשינן אפילו חיי"מ שוגגין ולא במיתת ב"ד ש לבד אלא אפילו הבא על אחותו אלמא כל דאפשר דאתי לידי חיוב מיתה פטור יעוי"ש ולפ"ז לענין מיתה ומלקות דילפינן מכדי רשעתו ל"ש ברודף, ומאי דלא מתרץ בכתובות דמתני' דאלו הן הלוקין בגוונא דהוי רודף וליכא ממון י"ל משום דאכתי תקשה מבא על ממזרת דליכא דין רודף, אולם לשי' הרמב"ם דמממזרת ל"ק ועיקר הקושי' מאחותו כמשנ"ת וס"ל ג"כ דקנס חייב בהעראה ולא משני עולא דאלו הן הלוקין בגמ"ב קאי משום דסתמא קתני ומה"ט לא משני ג"כ דחייב על פרישה מלקות א"כ הרי מוכרח מקו' הש"ס דסנהדרין דלא מקשה מאלו הן הלוקין דרודף אינו פוטר ממלקות דחיי"מ שוגגין הוא וחיי"מ שוגגין וד"א חייבין וא"כ הו"ל להש"ס בכתובות לתרץ דמתניתין דאלו הן הלוקין מסתמא בגוונא דהוי רודף מיירי ונפטר מממון, אע"כ צ"ל דלהש"ס דכתובות אינו נפטר מממון מטעם רודף דאינם באים כאחד כמשנ"ת. ומה"ט סתם ג"כ הרמב"ם ופסק דחייב מלקות בבא על אחותו כמתני' דר"פ אלו הלוקין דאינו נפטר לדידי' מטעם רודף.