אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יז · ה

ד

והנה במלחמה אי דמי לעיר שכבשוה כרכום כבר דן בזה בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ס"ח והאריך בזה דלא דמי לכבשוה כרכום דדנים לגבי האנשים שבתוך העיר אבל היוצא למלחמה לנצח ולהנצח והארץ רחבת ידים לפניהם לברוח אין אנו אומרים שרובם לאבד והוכיח כן מגוף האיבעי דע"א במלחמה לשי' המהרי"ק שם וכ"נ מקושית התוס' והרשב"א ביבמות דקט"ו בהחזיקה היא מלחמה דהא הוי מגו במקום חזקה ודוקא בהקיפוה כרכום אמרינן דאין להם חזקת חיים אבל סתם מלחמה לא איתרע חזקת א"א, וכל זה בסתם מלחמה דלא איתרע חזקת חיים וחזקת א"א משא"כ בידוע לנו גדוד הטאמבאווי שהלכו רובן לאבד ושנהרגו רוב הגדוד וגם אבד זכרו מתחילה ומבואר בשי' הרמב"ם דכל דרובן לאבד ואבד זכרו הרי זה אסורה רק מדרבנן ועי' בתשו' קהלת יעקב שחתר להביא מקור לד' הרמב"ם מב"ב דקנ"ג שאין אנו צריכים לבקש עדות אחרות ואמרינן שמת מחולי זה וכן בספינה שרובן לאבד יעו"ש ועכ"פ גם אם נימא כשי' הריב"ש דגם בדיעבד אם ניסת תצא מ"מ ס"ל להרבה מגדולי האחרונים דאינו אלא מדרבנן ותצא מדרבנן, וגם לשי' הריב"ש לא עדיף רובא מב' חזקות חזקת חיים וחזקת א"א ונותנים עליו ספק חומרי חיים וחומרי מתים, אבל החזקות כבר השתמשו בזה נגד הרוב והוי ספק השקול דנאמן ע"א מדינא ועי' בפנ"י קידושין פ' האומר ובנובי"ק סי' ל"א וס"ט ובתשו' רעק"א סי' קכ"ד שהעלו דבחזקה דאיתרע נאמן ע"א ומכש"כ היכא דאיתרע ע"י רובא דנאמן ובנ"ד כיון דקודם העדאת העד נודע לנו שהי' במלחמה בגדוד הטמבאוי ונתקבלו מכתבים מאתו ואחרי כן נאבד זכרו וידוע שרוב בני הגדוד הנ"ל נהרגו הרי איתרע חזקתו בודאי והוי כדבר שבערוה בלא איתחזק דנאמן לשי' כמה ראשונים מן הדין כמו באיסורין ול"ח לבדדמי.

וגדולה מזו הי' נ"ל לחדש דבסתם מלחמה שאבד זכרו אע"פ דבמלחמה גרידא בודאי אין ע"א נאמן משום בדדמי משום דע"י מלחמה לא איתרע חזקת חיים וחזקת א"א כמשכ"ל אבל בנאבד זכרו דמבואר בד' הרמב"ם דבצירוף סימנים מהני לנחלה דס"ל דאומדנא דאבד זכרו מהני למשוי סימן מובהק וכן לכל הני שמנה הרמב"ם א"כ מה"ט נראה דמלחמה ואבד זכרו ביחד הוי אומדנא גדולה שמת ואיתרע עי"ז דחזקת חיים וחזקת א"א ומה שמבואר בד' הרמב"ם דלא מהני אבד זכרו להשיא אשה נראה דשכל הרמב"ם את לשונו הזהב וכתב מי שטבע במים שאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואמרו שאבד זכרו כו' היינו בעת הגדה הגידו שאבד דבמים שאל"ס לא מהני מצד מיעוט נמלטים אפילו באבד זכרו ואח"כ כתב וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות ונמרים כו' או שנדקר במלחמה ומת כו' בכל הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אחרי כן יורדין לנחלה אע"פ שאין משיאין אשתו כו' הרי דבאלו דקדק וכתב אם אבד זכרו אחרי כן דאלו אבד זכרו קודם שהעיד העד כיון שהי' במלחמה ואבד זכרו ואיתרע חזקתו ונאמן מדינא שוב לא חיישינן בדדמי אבל אם העיד העד קודם שאבד זכרו הרי העיד נגד החזקה שאין ע"א נאמן ואע"פ דאיתרע חזקתו אחרי כן, מ"מ בעדות העיקר משגחינן בשעת הגדה כיון דבאותה שעה הוי דשב"ע או איתחזק לא מהימן אחרי כן אולם גם אם נניח בפשטות לשון הרמב"ם דבכל גווני לא מהני אבד זכרו וחיישינן בדדמי י"ל דהא מפשטות ד' הרמב"ם נראה כשי' הרי"ף רבו דגם בב' עדים אמרינן בדדמי כמש"כ אם באו עדים כו' או שנדקר במלחמה ומת וכמו שהרגיש בזה הלח"מ, ובודאי לשי' הרי"ף דגם בב' עדים שנאמנים מן הדין החמירו בדדמי ואין חילוק בזה ואפילו היכא שנאמנים מן הדין החמירו משום חומר ערוה מכש"כ בע"א היכא דלא איתחזק דחיישינן בדדמי אבל למאי דקי"ל בזה דלא כהרי"ף דבב' עדים לא חיישינן בדדמי דנאמן מן הדין ה"ה בע"א היכא דנאמן מן הדין לא החמירו, אולם גם אם נניח בשי' הרמב"ם דבב' עדים לא חיישינן בדדמי מ"מ אין הכרח מדברי הרמב"ם די"ל דס"ל דדשב"ע ולא אתחזק לא מהימן ולהכי אף בכל אלו דאיתרע חזקת חיים וחזקת ח"א מ"מ לא מהימן בדשב"ע בלא איתחזק, אבל לשי' הקדמונים דס"ל דדשב"ע ולא איתחזק ע"א נאמן יש לו דין ב' עדים דנאמן מן הדין כמו באיסורין אלא דדבר זה צ"ע אם צירוף דאבד זכרו בסתם מלחמה מרע לחזקת חיים דאפשר דדוקא באלו שרובן למיתה הוי צירוף דאבד זכרו ולא כן בסתם מלחמה וצ"ע.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה