אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יג · ב

א

ובעיקר הדין אי יש לסמוך בסימנים דרבנן על איסור דרבנן וקושית תשובת הרא"ש בכלל ב' סי' ט"ז שהקשה ע"ד הרמב"ם דס"ל דאין איסור בכלאים בהנהגה במין טמאה לבד מחולין ד' ע"ט דמאי ראי' דסימנים דאורייתא דילמא סימנים דרבנן ורק באיסור דרבנן סמכינן על סימנים דרבנן, וע"ע בתומים סי' ס"ה ס"ק י"ב שכ' להוכיח מהא דחולין דע"ט דלא סמכינן על סימנים דרבנן באיסור דרבנן לשי' הרמב"ם ולא הביא שזהו קו' תשו' הרא"ש, ובאמת לפמ"ש הרמב"ן והר"ן בחי' לחולין דע"ט הא דקאמר סימנים דאורייתא אין זה ענין כלל לסימנים דאבידה אלא שכך היא הקבלה והמסורת ולפי פירושם לק"מ קושי' הרא"ש ועיקר קושיתו לפי פירש"י דדמי לסימנים דאבידה ונראה ליישב עפמשה"ק בנוב"י מהדו"ת אה"ע בסי' נ"ח וסי' ס"ו לשיטת המ"ב דשני סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק א"כ בחולין דהוי שלשה סימנים אזנים קול וזנב אפילו נימא דסימנים דרבנן מהני והנוב"י השיב ע"ז דאזנים וזנב הוי רק חד סימן ומדקאמר פוק עין להנך דדמיין וזה רק בדבר הנראה לעינים וכמו שפירש"י באזנים וזנב ושביק הקול וע"כ הוי רק סימן אחד ומדייק שפיר דסימנים אמצעים דאורייתא זהו תו"ד הנוב"י.

והנה השימק"ו בב"מ ד' כ"ח אמר סימנים ולא אמר סימנים מובהקים דידה חידש דכל דאיכא סימנים מובהקים לא סמכינן אסימנים אמצעים ונראה דזהו למ"ד סימנים דרבנן וסימנים מובהקים הוי סי' דאורייתא וכל היכא דאיכא בירור דאורייתא לא סמכינן אסימנים דרבנן אבל למ"ד סימנים דאורייתא אין נפ"מ בין סימנים אמצעים לסימנים מובהקים [ובס' ישועות יעקב תירץ בזה קושית הפני יהושע דלהכי לא מהני בחשש דשני יב"ש סימנים דרבנן משום דכיון דאיכא נקב בצד אות פלוני לא מהני סימנים אמצעים ותמוה דל"ל לרב אשי למימר כגון שאמר נקב יש בו בצד אות פלוני דהו"ל סימן מובהק ודוקא בצד אות פלוני הא אם אין נקב בצד אות פלוני מהני גם סימן אמצעי], ועפי"ז י"ל דמדקאמר פוק עיין בה רק בראי' בעלמא וכמו שפירש"י בזנב ובאזנים ולא ע"י קול א"כ מוכח דס"ל דסימנים דאורייתא וסגי בסי' אחד אמצעי דאם איתא דסימנים דרבנן א"כ הו"ל לבחון על ידי קול דשני סימנים אמצעים מצטרפין ודמי לסימן מובהק וע"כ אעפ"י דכלאים דהנהגה לשי' הרמב"ם אאמד"ר מ"מ לא מהני סימנים דרבנן כיון דאפשר לברר ע"י סימנים דאורייתא, ומזה יש להביא ראי' לשי' המ"ב דשני סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק וע"כ לא מהני סימן אחד אף באיסור דרבנן כל היכא דאפשר לברר ע"י צרוף שני סימנים אמצעים עוד, יש להעיר ע"ד התומים דאפילו א"נ דאין לסמוך על סימנים דרבנן באיסור דרבנן דלא תקנו רק באבידה מ"מ עדיין אינו מספיק ליישב הא דחולין דהא לכאורה קשה לשי' הרמב"ם דכלאים דהנהגה אאמד"ר א"כ גם בלא סימנים הוי ספק דרבנן להקל וצ"ל משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואפילו בסד"ר [עיין במל"מ פ"ד מהל' בכורות] או משום דא"א להקל בסד"ר דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי. דעי"ז אתה מתירו בסוס ופרד וכמש"כ התוס' כן בס"ס בב"ק דף י"א ובנדה דכ"ז וכ"כ התוס' בביצה די"ד בספק דרבנן וכ"כ הר"ן בפ' בתרא דפסחים לגבי הסיבה, ולפ"ז אכתי קשה לשי' הרמב"ם א"נ משום דאפשר לברורי א"כ אפילו א"נ סימנים דרבנן מ"מ כיון דכל עיקר הדבר משום דאפשר לברורי והכא הלא אין לנו יותר לברר מהסימנים וגם לפי הטעם משום דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי כיון דאיכא סימנים ניהו דאין לסמוך גם באיסור דרבנן על סימנים דרבנן אבל כל זה להקל אבל להחמיר בודאי ע"י סיד"ר יש להחמיר דעכ"פ יצא מכלל ס' השקול ע"י בירור הסימנים, וממילא לא הוי סתרי אהדדי כיון דיש להפרידה סימני חמור וממילא א"א להתיר בסוס וכן להיפוך וכיון דלא הוי סתרי אהדדי בדין שנתירו מצד ספק דרבנן להקל והד"ק מאי דקאמר שמע מינה דסימנים דאורייתא דהא גם אי סימנים דרבנן שרי מטעם סד"ר להקל, ולמש"כ דעיקר הראי' דסימנים דאורייתא מדלא הבחין ע"י קול מדאמר פוק עין בה מבואר דסגי בהכרת הראי' וכמש"כ הנוב"י י"ל ג"כ משה"ק דהא סד"ר להקל לשי' הרמב"ם דא"א מדרבנן דמ"מ כל היכא דאיכא לברורי מבררינן והא אפשר לברורי ע"י הקול ואע"ג דגם אם נמצא שהקול דומה לסוס מ"מ אכתי מספיקא לא נפיק כיון דסימני אזנים וזנב דומה לחמור ואכתי הוי סד"ר להקל מ"מ בזה י"ל דהוי סד"ר דסתרי אהדדי כיון דהסימנים אינם מכריעים שי"ל סימני סוס וחמור וא"א להקל בשניהם ובזה יתישב מש"פ הרמב"ם ובשו"ע סי' רצ"ז ס"ט דבודק באזנים ובזנב ובקול דאע"פ דקיי"ל דסימנים דרבנן לא מיבעי לשי' המ"ב דצירוף סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק מן התורה והכא הא איכא צירוף סימנים ע"י הקול (וכ"כ הנובי"ת] אלא אפילו אי נימא דלא כהמ"ב מ"מ לשי' הרמב"ם דכלאים דהנהגה אאמד"ר הוי ספק דרבנן להקל דהא אי אפשר לברורי ביותר וגם לא הוי סתרי אהדדי כמשכ"ל ובפשוטו י"ל בשי' הרמב"ם והשו"ע דסוגיא דחולין קאי למאי דאמר רבא בב"מ דכ"ז דהא דמהדרינן אבידתא בסימנים. משום דניחא לי' לבעל אבידה דליהדרי בסימנים וזה ל"ש לענין איסור אפילו באיד"ר וע"כ מדסמכינן בפרידות על סימנים משום דסימנים דאורייתא, אבל לפי המסקנא דהא דמהדרינן אבידה לאו משום דניחא ליה לבעל אבידה וכמש"כ הרא"ש ורק דראו חז"ל לסמוך על סימנים וה"ה באיד"ר הם אמרו והם אמרו וע"כ בכלאים דהנהגה דאאמד"ר לשי' הרמב"ם להכי מהני סימנים דרבנן.

והנה התוס' ביבמות שם שכ' דאי סי' לאו דאורייתא איירי בסי' מובהקים וקשה דא"כ לאלתר ל"ל וכמבואר בסי' י"ז סע"כ ברמ"א, והב"ש בס"ק פ"ג תירץ דלפ"ז הא דאמר וקאמרי סימנים או או קאמר כמש"כ המרדכי דכיון דאמרי סי' מובהקים א"צ שראו לאלתר ולפ"ז גם בתירוצם השני דטב"ע בצירוף סי' שאינם מובהקים לא בעינן ג"כ לאלתר דכיון דמכירו בטב"ע חשש תפח אאמד"ר ואע"ג דבדיעבד תצא מ"מ ס"ל דמהני סד"ר באיד"ר אולם תי' הב"ש תמוה דהתוס' סותרים תחלת דבריהם שכ' דבטב"ע אין להאמינם הרי דלאלתר לא מהני דלא כהמרדכי ועי' בתשו' רעק"א סי' ק"ז ולמש"כ הב"ש בס"ק קמ"ג בשי' הרי"ף דע"כ מיירי [בסימנים מובהקים דאל"כ הא אינו נאמן ומיירי בסימנים מוצנעים וא"כ הא דקאמר וחזינהו לאלתר לרבותא דאע"ג דחזינהו לאלתר מ"מ בעי סימנים מובהקים יעו"ש ולפ"ז יל"פ ג"כ דבהתוס' דלרבותא נקט וחזינהו לאלתר דאפ"ה אינם נאמנים בטב"ע משום בדדמי אבל סימנים מובהקים גרידא מהני וה"ה סימנים שאינם מובהקים בצירוף טב"ע שלאחר כן מהני אבל טב"ע דלאלתר לא מהני ולהכי שפיר הקשו בתוד"ה וקאמרי כמש"כ הגר"א דאין משיאין ע"י טב"ע כיון דטב"ע בלי סימנים לא מהני אף אי חזינהו לאלתר.

והמג"ש בתשו' פני יהושע דעתו דאף סימנים מובהקים לא מהני היכא דלא חזינהו לאלתר משום דבודאי איתפח ונשתנו גם הסימנים וכן הגר"א בס"ק ק"ז ספוקי מספק"ל בדין זה דסימנים מובהקים בלא טב"ע דלאלתר ותמה על פשטות ד' השו"ע והרמ"א בסכ"ו והגאון רעק"א מחלק בין סימנים מובהקים שונים שיש סימנים מובהקים שע"י התפח ישתנה יעו"ש ולפי"ז אם לא חזוהו לאלתר לא משכח"ל שום היתר ונפל התירא בבירא כיון דגם סימנים מובהקים לא מהני בנטבע לא טב"ע ולא ע"י סימנים מובהקים, ולפי שי' הגר"א והמג"ש בדהתוס' דגם סימנים מובהקים לא מהני היכא דלא חזוהו לאלתר משום דאתפח א"כ י"ל דמה"ט גם סימנים אמצעים לא מהני לתי' הב' בצירוף טב"ע היכא דלא חזוהו לאלתר משום דכמו דאתפח מגרע הטב"ע כן מגרע הסימנים אמצעים והוי כסימנים גרועים ואינו מצטרף ואף א"נ דתפח אאמד"ר מ"מ כמו דהתפח גורע הטב"ע כן גורע הסימנים אלא דלתי' הראשון גורע גם סימנים מובהקים ולתי' השני גורע הסימנים אמצעים והוי כסימנים גרועים וע"כ לא מהני גם באיסור דרבנן דמהני סימנים אמצעים אבל סימנים גרועים לא מהני, אבל בסימנים מובהקים דכלים היכא דלא חיישינן לשאלה בזה לא איכפת לן מאי דאתפח וגם בסימנים אמצעים דכלים י"ל דעכ"פ חששא דאתפח אאמד"ר ובאיסור דרבנן מהני סימנים אמצעים וע"כ יש לצרף סימנים דכלים בטב"ע דאחר זמן כנ"ל ויצא מחומרת הגר"א והמג"ש קולא לדידן דסימנים דכלים בדהתוס' אין הכרח רק על סימנים דגופו דגם מובהקים לא מהני משא"כ בסימנים דכלים בצירוף טב"ע שפיר. מהני.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה