אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יא · ד

ג

ומה שפלפל כת"ר ביבמות די"ח לימא מסייעי' לי' יבמתו שמתה מותר באחותה באחותה אין באמה לא מנ"ל לדייק למעוטי אמה דבחמותו לאח"מ דקלישא איסורא לא גזרו רבנן כמו בגר דילמא לא אתי אלא למעוטי בתה דבכרת וכן בדברי רב הונא דאמר שומרת יבם שמתה מותר באמה ואמאי לא אמר דמותר בבתה דהוי רבותא טפי דאיכא כרת והאריך בזה להוכיח לסתור דברי הנוב"י להתיר באשת חמיו לאח"מ משום כיון דאאמד"ר לא גזרו לאח"מ כמו גבי גר הרי חזינן בזיקה בשומרת יבם שלא חילקו בדבר וכמש"פ באה"ע סי' קנ"ט. נראה דשאני זיקה דהוי כמו קדושין דרבנן וכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תקון וכיון שנעשה א"א מדרבנן נאסרו בקרובותיהן בכל הקרובים ונראה דאף בשניות נאסרו וכן נראה דגם בקדושי חרש נאסרו מדרבנן גם בשניות וגם מסתימת דברי השו"ע סי' קנ"ט ס"ה דנאסרו בקרובותיהן נראה דאין הבדל ובחלוצה מספק"ל הש"ס אי גזרו שניות בחלוצה ומסיק דגזרו והכי קיי"ל להלכה ונראה דגם בזיקה כן למ"ד יש זיקה (שו"ר שכ"כ היש"ש בפ"ב דיבמות ודייק כן מלשון הרמב"ם] ומכש"כ שנאסר באמה אף דהוי חמותו לאח"מ וכמו בקדושין דרבנן דודאי נאסר בחמותו וטעמו של דבר דכיון דלא היתה גזרה מיוחדת ע"ז שנסתפק אם גזרו עליה כמו שגזרו על הגר דמסיק הש"ס בדף כ"ב דלא גזרו בשניות ומשום דלא אתי לאחלופי די שגזרו בערוה דאורייתא משא"כ אם נתקדשה בקדושין דרבנן או בקדושי חרש דתיקנו קדושין מדרבנן ומדבריהם אמרו בכלל שהיא א"א ושהקדושין תופסין וממילא כל הדינים המסתעפים מזה מאיסור א"א וקריבות דמי לא"א מדאורייתא, וכן מפורש ביבמות ק"ח בקדושי קטנה שאלו הרי שהיתה אשת אחי אמו שהיא שניה לו ונשאה אחיו מאביו ומת מהו שתמאן השתא ותעקרינהו לנשואין קמאי ותתיבם כו', הרי מפורש דבלא מיאון אסורה לו משום שניות בקדושי קטנה שהוא מדרבנן וכמ"כ בקדושי חרש [ויעוין במהרי"ט חדושי כתובות בד"ט בקטנה שהגדולה ולאו בת מיאון אסורה בזנותה של בעלה אף שאינו רק מדרבנן ויעוי' בשו"ע סי' ל"א ס"ד בהג"ה גבי שמא ש"פ במדי דאם קידשה אחר קדושין גמורין ובא עליה נאסרה לראשון ויעוין בב"י בשם מהרי"ק שם דמדין א"א שזינתה ואף דלפי שי' רוב הפוסקים אף אם שוה פרוטה במדי אינם רק קדושין דרבנן ועי' בב"ש סי' מ"ד סק"ד דאם פקח בא ונשא אשת חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל ומה שהביא בשם ב"ה אפשר משום דבדרך נשואין הי' ושגגה הוי לה דקדושין דאורייתא מפקינן קדושי הראשון, ויעוי' במל"מ פי"א מהל' אישות מה שהביא דברי המהר"י באסאן שנסתפק באשת חרש שזינתה והביא מד' הה"מ בפ"ג מאיסו"ב דקטנה הוי כמיאון וגם המהר"י באסאן אתי מצד אחר דלא תהא חמורה קדושין דרבנן מזיקת יבמה דאורייתא דלא נאסרה ליבמה וגם בזה מפורש דלא כדבריו בתוס' יבמות ד' נ"א ד"ה אי, ואי"ל משום דהני נשואין דרבנן נינהו לא חשו לאוסרה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועוד דתיתסר משום דרב המנונא יעושה"ט, עכ"פ מבואר בדהתוס' דאמרינן בזה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וגם לדברי המהר"י באסאן יש לחלק דשאני זנות שבא מכח איסור ועבירה ויש לחלק ולומר דדוקא באיסור א"א שהיא בחנק החמירה תורה לאסור על בעלה לא כן באשת חרש אבל באיסור קרובים המסתעף מקרובי אישות אף בקדושי חרש נאסרו גם לד' המהר"י באסאן ואכמ"ל], וכל זה בקדושין דרבנן וזיקה כעין קדושין שהוא יסוד כללי משא"כ בשניות ועריות שלא יפגעו באיסור ערוה דגזרו ביחוד על כל שני' ושני' וגם באשת חמיו מפני מראית העין י"ל שפיר דל"ג רק במקום שיכול לבוא לידי ערוה החמורה אבל היכא דקליש איסורא לאח"מ אשתו לא גזרו כמו בגר דגזרו ג"כ על כל קרובה וקרובה האסורה בישראל כי היכי דלא אתי לאחלופי והיכא דקליש איסורא בחמותו לאח"מ לא גזרו.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה