אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יא · ג
ומש"כ עמש"כ דעל בת אשתו לאח"מ אשתו חייב כרת וע"ז כתב דאין גזי"ש למחצה ומ"ש הנמוק"י דקרא דבת אשתו סתמא כתיב דאין נפ"מ בין מחיים בין לאח"מ כתב להסביר בטעם דחמותו בכרת דילפינן מאשה ובתה אבל לשי' רש"י הסמ"ג והרמב"ן דס"ל בחמותו לאח"מ איסורא בעלמא יקשה אמאי לא ילפינן זמה זמה שיהי' חייב כרת וע"כ צ"ל דשי' הרמב"ן דגם בת אשתו לאח"מ אינה בכרת ורק באיסור כבחמותו זהו תו"ד, ושגה בזה דבשי' הרמב"ן עצמו בודאי אינו כן כמו שהובא בהה"מ פ"ב מה' איסו"ב בשמו וכמש"כ בחי' ליבמות דצ"ח דס"ל דהלכה דון מינה אוקי באתרה ובאזהרה וכרת עשה הכתוב בתה לאח"מ כמחיים וכן לא למדו כרת לחמותו לאח"מ מבתה אלא אזהרה שמענו וכרת מחיים דומיא דעונש דכתיב בדידה ולאח"מ לאיסורא נתרבתה מדוכתא אחריתא עכ"ל, והנמוק"י באמת אזיל בשי' הרמב"ם דמשוה להדדי ובין בחמותו ובין בבת אשתו לאח"מ אשתו בכרת ורק משריפה נתמעט אלא דאין מד' הרמב"ן הכרח לשארי שי' הראשונים דאפשר לשי' רש"י וסמ"ג דס"ל דחמותו לאח"מ איסורא בעלמא ס"ל ג"כ בבת אשתו דאינו אלא איסורא ומשוה להדדי חמותו ובת אשתו וכמו דמשוה הרמב"ם לענין כרת כן משוה לדידהו לענין איסורא. ולכאורה היו מדוקדקים יפה לפי"ז דברי הרמב"ן שה"ר לסתור ד' הרמב"ם דלאח"מ אשתו אי"ח בשריפה מהא דאמרו נשא אשה ובתה מוציא אחת ותני מותר בחמותו לאח"מ משום דאקליש איסורא ואלו בבתה אסורה לעולם וכן בפ' הא"ר מקשה אי רע"ק ליתני חמותו ולא עלה על דעתו להקשות נתני נמי בתה יעו"ש, ובתשו' רעק"א סי' קכ"א נדחק בזה דראיותיו אינם לפי שי' הרמב"ן עצמו דבאמה לאח"מ אפילו כרת ליכא, אבל אשה ובתה דאיכא כרת לא מקרי קליש איסורא וכן בדצ"ד כיון דסבר דבחמותו ליכא כרת סבר דגם איסורא ליכא יעו"ש שכ' דהוא דרך קושי' על הרמב"ם לשי' דלשי' הרמב"ן עצמו דבאמה לאח"מ אפילו כרת ליכא א"כ י"ל דלהכי אסור בבתה לעולם אף דליכא שריפה מ"מ לא מקרי קליש איסורא כיון דאיכא כרת וכן מדצ"ד דלא מקשה מבתה דפשוט הי' לו דבתה אסורה לאח"מ דכתיב כרת בגופה והוכחה שני' גם לשי' הרמב"ם י"ל דהי' פשוט להמקשן דבבתה איכא כרת דכתיב בגופה יעוי"ש.
ולפמ"ש י"ל בכונת הרמב"ן דמוכיח אף לפי הכרעתו דבחמותו ליכא רק איסורא וא"כ אם בת אשתו לאח"מ אינה בשריפה משום דון מינה ומינה ודמי לחמותו בדין שלא יהיה בה כרת ג"כ ורק איסורא בעלמא כמו בחמותו דילפינן מגזי"ש ושפיר הוכיח הרמב"ן דאמאי לא קתני מותר בבתה כמו בחמותו דתרווייהו איקליש איסורא ולית בהו כרת וכן אמאי לא מקשה אי לר"ע ליתני נמי בתה דלפי ההו"א כמו אמה לאח"מ מותרת כן בתה כמו דלהמסקנא שוים ואין בבת אשתו רק איסורא בעלמא אע"ג דכתיב כרת בגופה כמ"כ לפי ההו"א דחמותו לאח"מ מותרת גם בת אשתו לאח"מ מותרת ומזה הוכיח הרמב"ן דבאמת חלוק בת אשתו מחמותו דכתיב בה כרת בגופא ועשה הכתוב בת אשתו לאח"מ כמחיים וזהו שיעור ד' הרמב"ן דכיון דע"כ חלוקים בת אשתו מחמותו דבחמותו ליכא רק איסורא דארור ובבת אשתו איכא כרת בגופה לאח"מ כמחיים אמרינן דין מינה ואוקי באתרה ואיכא בבת אשתו שרפה ג"כ, אולם גם למש"כ לצדד בפי' ד' הרמב"ן בתוך דבריו אבל בגמר דבריו שהניח בצ"ע בבת אשתו לאח"מ אם היא בכרת או בשריפה ולא נסתפק כלל הרמב"ן דאפשר דבבת אשתו אין אוסרת כמו שהכריע בחמותו לאח"מ הרי מפורש דבזה אין ספק כלל ובבת אשתו לאח"מ אשתו איכא כרת בודאי ועוד דקושית הרמב"ן למה לא מקשה הש"ס ליתני בתה לדידהו יותר חזקה דלשי' הרמב"ם י"ל דגם לפי' ההו"א ידע דבבת אשתו איכא כרת דכתיב בגופה וחמותה הי' סבור דנתמעטה לגמרי ומשני דבחמותו איכא כרת כמו בבת אשתו אבל לדידהו אי ס"ל דבבת אשתו גם לפי המסקנא ליכא כרת דדמי חמותו לגמרי א"כ לפי ההו"א דהי' סובר דחמותו לאח"מ מותרת הו"ל להקשות ג"כ ליתני בתה אע"כ צ"ל דבאמת גם לשי' רש"י והסמ"ג איכא כרת בבת אשתו גם לפי המסקנא.
ועוד נראה דאי נימא דבבת אשתו ליכא כרת מנ"ל איסורא דבחמותו איכא איסורא דארור שוכב עם חותנתו דבכלל זה גם אם חמותו ואם חמיו וכמש"כ הרמב"ן דכולהון חותנתו קרינן לי' אבל בבת אשתו דאיננה בכלל חותנתו מנ"ל לאיסורא והא גזי"ש דזימה זימה י"ל דהוא על מאי דכתיב גבי' עונש ואזהרה אבל לא על ארור הכתוב במקום אחד והא מוכח דאסורה דאל"כ ליתני נשא בתה כסבור שמתה אשה ול"ש התירוץ איסורא איכא וכן מבואר ביבמות דכ"א הא פסיקא לי' והא לא פסיקא לי' ומבואר דאסורה מדאורייתא אלא דהאמת יורה דרכו דבבת אשתו איכא כרת ולא מצאנו רק מחלוקת בד' הרמב"ן והרשב"א אי איכא כרת כשי' הרמב"ם או שרפה אבל כרת דודאי איכא.