אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יא · ב

א

וראיתי בס' שו"ת ברית יעקב חאה"ע שפלפל בדברי רש"י יבמות בחמותו ופירש"י שמת בעלה ונשאת אחיו ומת בלא בנים ולא פי' שנשא בת אחיו ומתה ואח"כ מת אחיו דאפי"ת חמותו לאח"מ אשתו איכא כרת מ"מ בכה"ג שנאסרה מתחלה משום אשת אח ולא חלה עליו איסור חמותו לאח"מ ואז איננה עוד חמותו לפי שכבר מתה אשתו יעו"ש ולכאורה הדברים מתמיהים כמשנ"ת לענין בת אשתו דמאי נפ"מ אם חל האיסור מתחלה או לא חל סוף סוף הרי היא חמותו גם עכשיו ובל"ז מה שאין אחע"א לא חשוב שלא חל מחיים דהא מתלי תלי כדאמרינן ביבמות דף ל"ב ואיסורא מיהא איכא [ובמק"א כתבתי להוכיח דאעפ"י שאין איסור חע"א מ"מ מהני האיסור השני למנוע תפיסת קידושין ולהכי כל היכא דלא תפסי קדושין לאו בני חליצה ויבום נינהו וממילא לענין חמותו אעפ"י דאין אחע"א מ"מ די בזה למנוע מיבום וחליצה ועי' בסי' ג'], ואולי י"ל דדוקא בעריות שאין חילוק בין מחיים או לאחר מיתה כמו באשת אח וכיו"ב כיון שהי' כבר אשת אח ואשת אחיו שלא הי' בעולמו יוכיח משא"כ בחמותו דאיקלש איסורא ולשי' הרמב"ן ושארי ראשונים אינו אלא באיסור דארור שוכב עם חותנתו ולא נכללה בכלל כרת דעריות ואפשר דלדידהו דוקא באם שחל איסורה מחיים איתנהו בארור שוכב עם חותנתו אבל אם בשעה שהיתה חמותו לא נאסרה עליו אין אח"כ משום איסורא דארור ולגבי חמותו לא יצויר שיחול לאח"מ דמצד אין אחע"א הא איסורא איכא.

אלא שיש מקום ספק לפי"ז בבת בתה שנולדה לאח"מ אשתו אם נימא דדמי לחמותו וליכא רק איסורא בעלמא ואפשר כיון דאיקלש איסורא לא נאסרה מה"ת רק באם שהי' חל עלי' חיוב דבת אשתו או בת בתה אז אקלש איסורא משריפה לאיסורא אבל אם מעולם לא חל עלי' חיוב דבת אשתו לאח"מ לא נתחדש איסור ודוקא בעריות חמורות שאין חילוק בין שחל עליו או לא חל כמו בא"א שלהב"ע אבל באיסור קלוש דארור אינו חל רק אם מתחלה חל עליו כרת דחמותו ואיקליש אח"כ לאיסור אבל אם לא חל עליו איסור חמור לא נאסרה עוד וגם בבת בתה י"ל כיון דלאח"מ אשתו על בתה אי"ח עוד שרפה וכרת על בת בתה שנולדה אח"כ לא חל עליו איסורא דארור ובנולדה מקודם אף דעל אמה אי"ח עוד מ"מ כיון דהי' מחויב עליה משום בת בתה אקליש איסורה לארור משא"כ בנולדה אח"כ ואפשר כיון דבבת בתה מסתעף מבתה כמו דאיכא איסורא על בתה כמ"כ על בת בתה, ואילה"ק אם נימא דבת בתה שנולדה לאח"מ אשתו שרי דא"כ אמאי לא מוקי לה בדף צ"ז ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה הא בת בנה דידה או בת בתה דידה גלי שנולדו לאח"מ אשתו דבכה"ג שרי נראה דלפי הו"א דבת אנוסתו אסורה אין מקום לחלק לפי שנולדה אחר מיתת אשתו דעכ"פ אסור לגלות ערות שתיהן ולא קילא מבת אנוסתו. ובעיקר הדבר בבת אשתו לאחר מיתת אשתו ראיתי בלקוטי פרמ"ג ליבמות שכ' לתרץ קושית התוס' בריש יבמות בבתו דאי מאנוסתו היינו בת אשתו דנפ"מ לאח"מ אשתו וכ"כ בערוך לנר אבל באמת בבת אשתו דכתיב בי' כרת בגופה וא"צ למילף מחמותו גם לאח"מ אשתו חייב כרת ויעוי' בשו"ת רעק"א סי' קכ"א שכ"כ ובפ"ת אה"ע סי' קע"ג שהרגיש מזה וכיון דאיכא כרת דעריות לאח"מ אשתו אף דליכא שרפה לשי' הרמב"ם דמי לשאר עריות ואין חילוק בין אם חל עליו מקודם או שנולד אח"כ בכולהו איתנהו כרת [ואולי י"ל כיון דאיקלש משריפה לכרת ונשתנה דינו להכי כשנולדה אח"כ ולא חל חיוב שריפה מחיים אין בה כרת אח"כ.

והנה התוס' בריש יבמות דף ג' כתבו ובת אשתו היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה נראה לר"י דחייב על בתה ודקדק מזה השעה"מ בשי' התוס' דדוקא בנכנסה לחופה ול"נ דדוקא בחופה חייב וכדמסיק התוס' משום דבנשואין איכא שאר וכמש"כ התוס' בדף צ"ז ועי' בבית מאיר סי' ט"ו וכבר תמהו בזה ממשנה מפורשת בקדושין דף נ' ועיין בפ"ת לאה"ע סי' ט"ו ולכאורה הי' נראה בטעמו של דבר דאף ע"י קדושין חייב על בתה משום דילפינן מחמותו דבאשה ואמה כתיב קיחה יעוין ברמב"ן יבמות [דצ"ז] נאמרה קיחה לומר לך דרך לקוחין אסרה תורה הא תינח אמה ואחותה בתה ובת בנה ובת בתה מנ"ל י"ל הא גמרינן זמה זמה ולרבא כולהון כתיבין עכ"ל ורבא אינו חולק על הברייתא כמו שתמה היש"ש אלא דבא לאשמועינן דגם בבתה כתיבי דבעינן נשואין ובאנוסתו מותרת אבל איסורא דע"י קדושין ילפינן מחמותו, ושיעור דברי התוס' נראה דאלו הי' מקרא מפורש דאיסור אשה ובתה עד דגלי ערות שתיהן כדמקשה בדצ"ז לא הוי ילפינן מחמותו דכתיב בהו קיחה אבל כיון דמסיק דלא בעי שיגלה ורק מצד שארות דע"י נשואין איכא שארות שוב ילפינן מהדדי מקיחה דכתיב באשה ובתה דגלי קרא דבעריות סגי בקדושין וע"כ גם בודאי לשי' התוס' לפי המסקנא ע"י קדושין גרידא חייב על בתה, ולפמשנ"ת דהא דחייב ע"י קדושין ילפינן מחמותו יחודש בזה דין דבת ארוסתו ע"י קדושין לאחר מיתתה אי"ח כרת לשי' הראשונים דס"ל דחמותו לאח"מ אשתו אינה בכרת דכיון דבת אשתו ע"י קדושין ילפינן מחמותו אמדינן דון מינה ומינה דלאח"מ ליכא רק איסורא ודוקא בבת אשתו מנשואין דכתיב בה כרת בגופה גם לאח"מ חייב כרת משא"כ בבת ארוסתו דילפינן מחמותו, ולפי"ז יש מקום למה שנסתפקתי בבת בתה שנולדה לאח"מ ארוסתו דאפשר בכה"ג לא נאסרה כיון דאין בזה רק איסור וצע"ק, אולם נראה לחלק דאף למ"ד דון מינה ומינה היינו בבת אשתו דלא כתיב גבה שריפה וילפינן מחמותו אמרינן דדינו בלאח"מ כמו בחמותו אבל בפרטי הדינים דילפינן מחמותו דאסורה דרך לקיחה ובת אשתו ע"י קידושין חייב כמו מן הנישואין ל"ש בזה דון מינה ומינה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה