אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ט · ט
והנה בדבר הנאמנות אי נאמנים הבעל והאשה לומר שלא נבעלה, לכאורה הא אמרינן ביבמות דקי"ב דגם בנסתרה אין לו טענת בתולים מבואר דגדולה חזקה דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה לקידושין ולהוציא ממון ואף שלא ראינו שנתיחדה ד' הרא"ה כמעט בלי חולק דכיון שדרים כאיש ואשה א"צ עדי יחוד ובודאי נבעלה אלא דמ"מ גם בזה דעת רש"י ביבמות שם דבשניהם מודים שלא נבעלה צריכה חליצה, ויעוי' בתשו' הגר"ח מוולאזין בס' חוט המשולש סי' י' שכ' בשי' רש"י דאף דהוי נגד חזקה דהתנהגות דסוקלין ושורפין על החזקות וכל ענין דרוב בעילות אחר הבעל הוא מצד חזקה דהתנהגות מ"מ דעת רש"י דברי מהני נגד חזקה ולדעתו זהו שי' רש"י בכתובות דכ"ב וזהו שי' הרשב"א והפנ"י שם דכל אדם לגבי עצמו נאמן נגד חזקה ויעו"ש שמחלק בין דבר שבממון דאינו נאמן נגד חזקה ובין איסורא דמהימן אלא שרבו החולקים ע"ד רש"י עיי"ש.
אלא דבנ"ד לדבריהם שהיתה חופת נדה אף שאין עדים על זה מ"מ יש להם נאמנות ע"ז שאינו סותר שום חזקה דלא איתרע חזקת כשרות וצדקות שלהם דהא לא היו חשודים לפי שניסת בשוגג וגם החשוד על הקל אינו חשוד על החמור, ועי' ברמב"ן יבמות דקי"ב שכ' וז"ל ועוד אמאי אינו נאמן לומר לא בעלתי אפילו לאחר שלשים וכי במקום איסורא מי לא מוקים אינש אנפשיה אפילו כל ימיו וכו' הרי דבמקום איסור נאמן, והרדב"ז בתשו' ח"א סי' שנ"א הובא במל"מ פ"י מהל' גירושין כתב שאם פירסה נדה ונתיחד עמה בפני עדים לא חיישינן לה דמסתמא לא עברי על איסור כרת ואפילו ראינו שנבעלה אין חוששין שמא בעל לשם קידושין דהא ל"ש אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דמאן דעבר על איסור כרת לא חש על בעילת זנות, ועי' באבני מילואים סי' ל"ג מש"כ שהרשב"א בתשובה סי' קפ"א הובא בב"י סוס"י י"ז חולק על זה דהא מבואר בדבריו דכיון דנתיחדה עמו אחר הגירושין של ראשון אמרינן הן הן עדי יחוד אע"פ שאסורה עליו מעשה נ דונטמאה, ולכאורה לד' הא"מ תמוהים ד' הרדב"ז שסותר א"ע ממש"כ בח"ד סי' רע"ז כד' הרשב"א יעו"ש, ונראה דשאני בנידון הרשב"א דהא מיירי שקידשה בתחילה וכנסה לתוך ביתו כאיש ואשה שניסת אליו במזיד וגם אחרי שנתודע אליו שהיא א"א ואחרי הגירושין שהתה אצלו כבתחילה כאיש ואשה ולא הוציא את הרשעה מתוך ביתו [והא אמרו מתיחד אדם עם אחותו ודר עם אמו הרי דחלוק דירה מיחוד] ולהכי אמרינן דכיון שמתיחד עמה בפני עדים אמרינן הן הן עדי יחוד כו' ועי' ביבמות דק"ז בתוד"ה טעמא, ומש"כ הרדב"ז דאפילו נבעלה אין אנו חוששין שמא בעל לשם קידושין דהא לא חש על איסור כרת ולא חש ג"כ על ב"ז וזה סותר ד' הרשב"א ודברי עצמו בסי' רע"ז צ"ל דשאני נדה דאיסור כרת חמור ומדלא חש על זה אינו חשש ג"כ על בעלת זנות משא"כ באיסורים שוים, ובנ"ד בחופת נדה שנתקדשה מהכ"ת שנחשוד בכשרים ובודאי יש להם חזקת צדקות ונאמנים שלא הי' רק חופה גרידא מצד הדין כבשארי איסורים והא העדות לאחר הגירושין והחליצה אי מותרת להנשא לכתחילה מצד קנס דרבנן הוי איסור ולא הוי דבשב"ע ונאמן גם הבעל. וגם בדשב"ע דרבנן היכא דלדברי העדים לא הי' דבשב"ע נאמנים כמש"כ בסי' ה' אות ח' וכיון דנאמנים שהי' חופת נדה ולא הוי נשואה לשי' הרמב"ם ומותרת לחזור לו דדמי לנתקדשה בשוגג.