אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ט · ח

ז

ובגוף החקירה בכיוצא בזה העיר בתשו' מהר"א בן ששון סי' קע"ג הובא בשעה"מ בהל' אישות בקונט' חופת חתנים סי' ה' שנסתפק בהא דקיי"ל בשו"ע סי' מ"ו דמי שיצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ובא אחר וקדשה מגרש ראשון ונושא שני ודוקא בשקידשה ולא כנסה אבל כנסה אסורה לו אחר שגירשה הראשון ומסתפק בזה בנכנסה לחופה וידעינן בבירור שלא נבעלה כגון שבאו עדים ואמרו שלא זזה ידם מתוך ידו אי חשוב כביאה לאוסרה עליו והביא מההיא דיש חופה לפסולות ודחה ושוב כתב כיון שאינו אלא מדרבנן ומצאנו לרבינו והרי"ף שסוברים דחופת נדה לא חשיבא חופה בנ"ד שהיתה נדה הו"ל ספק דרבנן ולקולא, והשעה"מ השיב על זה באריכות אי בנכנסה לחופה חשוב כבעולה דבר תורה והביא שזהו מחלוקת הראשונים ולד' התוס' בכתובות דמ"ט הוי כבעולה ממש ולד' הר"י והריטב"א ל"ה כבעילה והביא ג"כ לד' התוס' כתובות כ"ט במחזיר גרושתו ובנידון מוהר"א ששון כתב דנראה דלכו"ע כל שנכנסה לחופה ולא נבעלה לא חיישינן דע"כ ס"ל להתוס' דחופה כביאה אלא גבי יש חופה לפסולות וכיו"ב דמן הדין קדושין תופסין והלכך חופתה נמי הוי חופה והו"ל נשואה וחשוב כביאה משא"כ ביצא עליה קול שנתקדשה ונכנסה לחופה ולא נבעלה הא ודאי פשיטא דמגרש ראשון ונושא שני דממ"נ אם לא נתקדשה לראשון כלל הר"ז מותרת ואם נתקדשה לראשון חופה דשני לא חשיבה חופה כלל דאטו נשואין תופסין בעריות והו"ל כמי שלא נשאה ולבסוף מסוק דהדין דין אמת ולא מטעמו זהו ת"ד השעה"מ והובא ג"כ בפ"ת ס"י.

ותמיהני על השעה"מ בזה שכ' שאם נתקדשה לראשון חופה דשני לא חשיבא חופה כלל דהא זהו הדין דהנמוק"י והריטב"א בר"פ האשה רבה דגם בנכנסה לחופה גרידא נאסרת, ובנידון המהר"א ששון שיצא קול שנתקדשה וצריכה גט מהראשון מדרבנן והוי כא"א מדרבנן א"כ לכאורא דזהו דינו של הנמוק"י בקדושי קטנה שכ' בשם הריטב"א דכיון דנשואין דשני מדאורייתא הוא מקלקה בי"ג דבר [אלא שאם נתברר שהקול הראשון אמת ונתקדשה לראשון ובזה אם כנסה השני דהוי נשואי מזיד אצלה דלא חלים הנשואים והוי כזנות בזה יש מקום לעורר כמשכ"ל דבנשואי מזיד לא גזרו רבנן בחופה היכא שידוע של"נ וכמש"כ הריטב"א ביבמות דק"י בשם מ"ה].

והנה מה שזכר בזה המהר"א ששון יש חופה לפסולות מבואר כן בלשון הריטב"א ביבמות דפ"ט בשם מ"ה שכ' רישא דעבדי איסורא לא סוף דבר דעבדי איסורא שנבעלה ממש אלא כיון שנכנסה לחופה אעפ"י שלא נבעלה דהא לא שרי בסיפא אלא כשנתקדשה בלבד וכן אתה אומר בדר"י בן כיפר דכל שנכנסה לחופה נשואה הוי ואסורה לראשון דכל היכא דביאה פסלה חופה פסלה וכדאמרינן גבי יש חופה לפסולות עכ"ל, ולפי הנראה כונתו בזה על הא דריב"כ דהוי כבעולה ממש וכמש"כ התוס' בכתובות דמ"ט אבל בודאי דל"ש איסור חופה בדין סוטה דרק טומאת זנות אוסרת אלא די"ל דכמו דקנסוה חכמים דביאה פוסלת ואוסרת היכא שניסת בטעות ה"נ קנסוה על חופה וגבי קנס דרבנן דתצא מזה ומזה קנסוה גם בנשואין של חופה אי מטעם דאין תנאי בנשואין או לפי דהוי עבדי איסורא דקרובה לביאה [ובדין דריב"כ דמחזיר גרושתו לאחר שנכנסה לחופה מבואר בדהתוס' כתובות דכ"ט דכל זמן שלא נבעלה אין איסור מחזיר גרושתו ולכאורה נראה בשיטתם דאף שכ' בדמ"ט דנכנסה לחופה חשיב כבעולה מ"מ י"ל דדוקא לענין סקילה וחנק הוי גזיה"כ דנכנסה לחופה דין נשואה ובעולה עלה ובחנק משא"כ במחזיר גרושתו לר"י ב"כ דילפינן מאחרי אשר הוטמאה ובזה לשון הוטמאה ל"ש על חופה כמו בסוטה וא"ש סתירת ד' התוס' שהעיר השעה"מ אלא שאין לבנות דייק עדהתוס' כתובות דכ"ט דהא תמוה דהא בבעל גם ביאה שלא כדרכה הוי ביאה ועי' הפלאה שם דגורס בדהתוס' אי נמי וכ"כ בשו"ת נובי"ת אה"ע סי' וא"כ דהתוס' אליבא דרבנן] ועכ"פ גם בד' הריטב"א מבואר לפי דהוי נשואה וכדאמרו ביש חופה לפסולות וכ"ז בחופה דמשוי לנשואה אבל בחופת נדה דלא משוי נשואה [וכמו שחילקו הפוסקים בין חופה לפסולות דרוצה לבוא באיסור ובין חופת נדה שאי"ר לבוא בנדתה או בשארי החילוקים] ובזה לא קנסו [ובודאי נראה דגם ביש חופה לפסולות אם היתה חופת נדה שאי"ר לבוא באיסור כיון דלא הוי נשואה ממילא אינו פוסל ג"כ], וזהו שנסתפק המהר"א ששון בחופת נדה דניהו דקנסו חז"ל בנשואין לפי הטעות שהיא נשואה אבל בחופת נדה דלשי' הפוסקים דלא הוי נשואה גם לפי הטעות לא היתה נשואה וגם למש"כ הנמוק"י משום דחופה קרובה לביאה הא חופת נדה לא הוי קרובה לביאה ולא גזרו בזה ודמי לנתקדשה גרידא והוי ספק דרבנן לקולא כמש"כ המוהר"א ששון.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה