אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ט · ז
ויש להוסיף עוד ולחקור לשי' הנמוק"י והריטב"א והריב"ש דבנכנסה לחופה לחוד ג"כ תצא מזה ומזה אם נכנסה לחופה בנדתה או שהיתה אילנית [כמבואר בסי' ס"א בשם תשובת הרא"ש] אי בכה"ג תצא מזה ומזה ולמש"כ הלח"מ בשי' הרמב"ם בפ"י מהל' גירושין דלפי המסקנא עיקר החילוק בין קדושין ונשואין לפי דיש תנאי בקדושין ואין תנאי בנשואין [והובא לעיל אות א'] א"כ בחופת נדה לשי' הרמב"ם דלא הוי חופה ולא הוי נשואה ושפיר אפשר לבטל הקדושין ע"י תנאי וכמו"כ לשי' הנמוק"י משום דכיון דעבדי איסורא קנסוה רבנן היינו משום דהוי יחוד הקרובה לביאה דחופת נדה או חולנית אין זה יחוד הקרובה לביאה ולא חשוב עבדי איסורא.
ולכאורה יש להשיב ע"ז מד' הפוסקים דס"ל דאין באלמנה קנין חופה עפ"י הירוש' הני דכנסי ארמלתא בשבת כו' כמובא בתוס' יומא י"ג ולשי' הפוסקים דחופה היינו יחוד הראוי לביאה באלמנה בעינן ביאה כמש"כ הב"ש בסי' ס"ד סק"ו ולפ"ז באלמנה ובעולה. לא הוי נשואה עד שבעלה ויקשה לפי"ז דאין מקום לדינו של הריטב"א והנמוק"י בנכנסה לחופה ולא נבעלה דהא לפי מה שנשאת בטעות שחשבה שמת בעלה עפ"י עדות העד א"כ לא הוי נשואה כלל בכניסה לחופה וא"כ לשי' הרמב"ם דהעיקר הוא לפי שאין תנאי בנשואין ואין תנאי בחופה והא באלמנה ליכא חופה כלל ועכצ"ל לפ"ז דאף דעל פי דין לא היתה נשואה כלל מ"מ שמא יאמרו איכא דהעולם לא ידעו שלא נבעלה וכיון שנכנסה לחופה חשובה אצלם כנשואה ואיכא שמא יאמרו, אלא שאין הכרח לזה דהרמב"ם לא הביא כלל החילוק בין בתולה לאלמנה כהירוש' וכמש"כ הב"ש שם דמד' הרמב"ם נראה דאין חילוק וגם באלמנה חופה קונה ולשי' הסוברים דלא מהני חופה יפרשו בזה כמש"כ הנמוק"י משום דהוי קרובה לביאה וחשוב עבדי איסורא וע"כ החמירו בזה וממילא אף דלא הוי נשואה גם לפי הטעות מ"מ חשוב עבדי איסורא וכ"ז בחופת היתר אבל בחופת נדה וחולנית שאינה קרובה לביאה לא קנסו: