אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ו · ד
ושיטת הראב"ד נראה דס"ל דע"א שנאמן בסוטה נאמן על עצם המאורע ולהכי לוקה ג"כ משום לאו דטומאה ומש"כ הראב"ד דכל אונס בע"א לא קרינן בי' זונה הוא משום דס"ל כלישנא בתרא דיבמות דנ"ו ומשה"ק עליו הה"מ במש"פ כל"ב דרבה כבר השיג עליו השעה"מ שלא ראה דברי הרמב"ן במלחמות וכ"ה גם בתוס' ר"פ ד"א ועי' ברשב"א יבמות דס"ח והר"א ממיץ בספר יראים פסק ג"כ כמ"ד דבאונס לא מקרי זונה והרי"ף והרא"ש הביאו ג"כ הך לישנא בתרא וכ"ה בודאי דעת הראב"ד, והנה הראב"ד מפרש ד' הירושלמי באונס וס"ל דאינו לוקה רק משום טומאה ולא משום זונה, וק"ל דהא דין זה מקורו בירושלמי סוטה פ"ו דר' מנא אמר כו' נסתרה בפני שנים ואמר אחד אני ראיתיה שנטמאת ובא בעלה כהן עלי' התרו בו שנים לוקה עיקר עדותו בעד אחד כו' ולד' הראב"ד קשה למה נקיט כהנת וכהן באונס דהא משום טומאה לוקה גם באשת ישראל ברצון וע' בש"ק שם שכ' דצ"ל דאתי כריב"כ דס"ל לאו דטומאה בסוטה ליכא אבל לד' הראב"ד דס"ל דמשום זונה אינו לוקה ורק משום טומאה א"כ מאי שנא אשת כהן מאשת ישראל דהא משום טומאה איכא בתרווייהו ומשום זונה גם באשת כהן אינו לוקה ולמה נקיט באשת כהן באונס וצ"ע.
ונראה בבאור ד' הראב"ד שכ' דכל אונס בע"א לא קרינן בי' זונה דטעמו של דבר דמפרש ד' הירושלמי באשת כהן באונס משום דאם בא ע"א אחר קו"ס והעיד שזינתה ברצון בודאי דנאמן על עצם המאורע כמשכ"ל דכיון דרגל"ד מסיעתו הוי כשנים. [ואפשר דס"ל להראב"ד דע"א ורגל"ד מהני גם בממון דהא מהני בסוטה להפסידה כתובתה דהא ילפינן דבר דבר וצירוף רגל"ד עם ע"א הוי כשנים כמו בסוטה, ויש מקום לומר דבכה"ג גם לענין מלקות מהני, ואפשר לחלק דדוקא בממון דמהני אומד ידיעה בלא ראי' שפיר מצטרף רגל"ד לנאמנות ע"א אבל בד"נ לא מהני אומד ועי' ברמב"ם בפ"כ מהל' סנהדרין דילפינן מקרא דנקי וצדיק אל תהרוג ואפשר דז"א אלא לענין מיתה] עכ"פ כיון דע"א בצירוף רגל"ד הוי כשנים לענין דשב"ע ג"כ א"כ אין רבותא דאיסור יוחזק ע"פ ע"א דהא הוי כשנים לדשב"ע ולכתובתה והירוש' הא נקיט איסור יוחזק ע"פ ע"א בע"א המעיד שהוא חלב דנאמן רק לענין איסורים ומ"מ מהני גם למלקות, אבל בסוטה אין רבותא דהא הוחזק ע"י ע"א וצירוף רגל"ד דהוי כשנים לגבי דשב"ע ולהכי נקיט הירושלמי באשת כהן באונס דלישראל מישרא שרי באונס ובכה"ג אין הרגל"ד מסייע לזנות ואפ"ה אסירא וטעמו של דבר נראה דכיון דע"י רגל"ד איתרע חזקת טהרה שלה הוי כדשב"ע בלא איתחזק נאמן ע"א כמו באיסורים, ובזה שייך שפיר הך דינא דאיסור יוחזק ע"פ ע"א דהא הוחזק רק ע"י עדות הע"א בלא צירוף דרגל"ד ודמי לאיסור שהוחזק ע"פ ע"א דחלב ומדויקים ד' הראב"ד דבכל גוני בע"א לא קרינן ביה זונה דהראב"ד מפרש ד' הירושלמי באונס.
והנה הגאון רעק"א בדו"ח כתובות תמה מנ"ל מקרא דלא נתפשה דנתפשה מותרת דאשת ישראל באונס שרי דילמא כיון דמיירי קרא דועד אין בה בע"א אחר קו"ס דע"א נאמן משום רגל"ד המסייעתו ולהכי באונס דאין רגל"ד מסייעתו ממילא אין ע"א נאמן, ולמש"כ בד' הראב"ד דכיון דאיתרע חזקתה הוי דשב"ע בלא איתחזק נאמן ע"א א"כ אע"פ שאין רגל"ד מסייעתו מ"מ הא איתחזק לא הוי, ולהשיטות דס"ל דדשב"ע בלא איתחזק לא מהימן חד ס"ל כשי' הרמב"ם דהא דהאמינתו תורה בע"א בסוטה הוא רק על דין השקאה ולא על גוף המאורע וכיון דכבר נאסרה ע"י קו"ס ובא הע"א רק למנוע ההשקאה לא הוי רק גרם לדשב"ע דבכה"ג ס"ל להרמב"ם דעל מינוי שליחות לקידושין א"צ עדים לפי שאין זה גמר הדבר והוי רק גרם לדשב"ע וזה רק דין מדיני השקאה כמו באיסורים דע"א נאמן א"כ מה"ט על דין השקאה גם באונס בדין שיהי' ע"א נאמן בה כיון דכבר נאסרה ע"י רגל"ד והראב"ד דס"ל דעל מינוי שליחות צריך עדים וגם גרם לדשב"ע צריך עדים ס"ל דדשב"ע בלא איתחזק ע"א נאמן ונאמן על עצם המאורע. (ובפשוטו נראה כיון דמקרא דוהיא לא נתפשה ילפינן מדיוקא ונתקבל הלכה על זה דיש לך אחרת דאע"פ שנתפשה אסורה הרי דבאשת כהן ע"י ע"א אחר קו"ס נאסרת גם באונס אע"פ שאין הרגל"ד מסייעתו וע"כ דאשת ישראל מותרת בכה"ג ועי' סוטה דכ"ד וי"ל דזה אינו אלא לפי ההו"א ועי' ברמב"ם פ"ג מהל' סוטה הל' כ"א ובמל"מ שם].
שוב מצאתי בש"ש ש"א פ"ג מש"כ בד' הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' איסו"ב הכ"ב ומתחלה כתב בכוונת הראב"ד להשיג על הרמב"ם דאינה לוקה משום זונה דלא מצינו דהימני' רחמנא לע"א אלא בפרשה האמורה דכתיב ונטמאה ולטומאה הוא דהימני' רחמנא דהא ס"ט ברה"י ודאי טמא וע"י שתיית מי המרים טהורה היא וכשבא ע"א תו אינה שותה והו"ל טומאה ודאית כדין ס"ט ברה"י אבל לאיסור זונה דספקו מותר ככל הספיקות שא"א מדבריהם לא הימני' לע"א ואיסור זונה דהו"ל דשב"ע אין ע"א מהימן בה ואינו לוקה אלא משום טומאה וכמו בהך דינא דל"ב דרבה דאינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה ה"נ בע"א ברצון אינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה ושי' הרמב"ם דאיסור זונה לכהונה לא הוי דשב"ע ונאמן כדין ע"א דנאמן באיסורין זהו תו"ד.
והנה לא ירדתי לסוף דעתו בבאור ד' הראב"ד דהא דהימני' רחמנא לע"א בטומאה משום דבלאו העד הו"ל ג"כ ס"ט ברה"י וסט"מ בודאי וכשבא ע"א ואינה שותה ממילא הו"ל טומאה ודאית וכונתו לפ"ז דס"ל להראב"ד דס"ט ברה"י סט"מ בודאי ובספק סוטה לוקה ג"כ משום לאו דטומאה כמש"כ התוס' ביבמות די"א א"כ ל"ש זה לדין דהוחזק עפ"י ע"א דלוקה משום עדות ע"א שהי' נאמן בשעתו אע"פ דלענין מלקות אינו נאמן דהא גם בלי עדות הע"א לוקה משום טומאה אחרי קו"ס, וע"כ צ"ל דס"ל להראב"ד דאע"פ דעשאה התורה ספק כודאי מ"מ אין בו רק עשה דונטמאה ואינו לוקה משום לאו דלא יוכל לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה וכמש"כ הרמב"ם בפי"א מהל' גירושין הי"ד לפיכך כל אשה שנאסרה על בעלה ע"י קו"ס אם בעל אותה. מכין אותו מכת מרדות ועי' בהה"מ שם דכל שלא זינתה ודאי אינו לוקה עלי' מלקות גמור מספק והועיל עדות הע"א שיהי' ודאי ושילקה משום לאו דטומאה א"כ מה"ט גם על איסור זונה דגלתה תורה אחרי קו"ס ונטמאה לכהונה ואיכא עשה דונטמאה וספק כודאי יהי' נאמן ע"א ללקות משום זונה דמאי שנא בין איסור טומאה לזונה דבשניהם איכא איסור עשה דונטמאה אחר קו"ס ובשניהם אין כאן לאו וכיון דהימני' רחמנא לטומאה משום דאסורה מתחלה מעשה דונטמאה א"כ ה"ה לאיסור זונה, גם מש"כ הש"ש בשי' הרמב"ם דלהכי נאמן ע"א באיסור זונה דל"ה דשב"ע מחוסרים באור דא"כ יהא נאמן ע"א באשת כהן שזינתה וע"כ צ"ל משום דמסתעף מדשב"ע כמשכ"ל וגם הא לא נחלק הראב"ד בפט"ז מהל' סנהדרין ע"ד הרמב"ם שחשב איסור זונה לכהונה כשארי איסורין.
ובאמת ק"ל לשי' הראב"ד דסוטה חולצת וכ' הרא"ש ביבמות די"א דהראב"ד לא ירד לחלק בין ספק סוטה לודאי מדמבואר בסוטה, דספק סוטה חולצת ה"ה ודאי, ונראה בשי' הראב"ד דספק כודאי ואי שייך טומאה כעריות בודאי שייך גם בספק ומדינא חולצת, ולשיטתו נראה דבספק סוטה ישנו בלאו דלא יוכל לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ואיך שייך אליבי' איסור יוחזק ע"פ ע"א דהא גם לפני עדות הע"א הי' לוקה אחר קו"ס, ולשי' התוס' יבמות די"א והרשב"א שם דס"ל דספק סוטה איתנהו בלאו דטומאה י"ל ד' הירוש' בפ"ו דסוטה דאיסור יוחזק ע"פ ע"א באשת כהן שזינתה דס"ל דאע"פ דלוקה משום לאו דטומאה אבל משום לאו דזונה אינו לוקה ולהכי נקט באשת כהן דאלו באשת ישראל דליכא רק לאו' דטומאה ל"ש איסור יוחזק ע"פ ע"א, אבל למש"כ הראב"ד דאינו לוקה בע"א משום זונה רק משום טומאה קשה דהא לשיטתו דלא ירד לחלק בין ספק לודאי גם לפני עדות הע"א לוקה משום טומאה ומאי שייך בזה איסור יוחזק ע"פ עד אחד ועי' בסי' א' אות ח'.
וצ"ל בשי' הראב"ד דלא ירד לחלק בין ספק סוטה לודאי אין כונתו דספק כודאי ואיתנהו גם בו טומאה של סוטה ודאית דגם הראב"ד ס"ל דאין ספק סוטה ענין של ברור ודאי כשי' הרמב"ם וממילא דאינו לוקה משום לאו דאחרי הוטמאה, ורק כלפי מש"כ הרא"ש על קושית הש"ס בספק סוטה א"ה תתיבם יבומי דמאי מקשה דהא הוי ספק ערוה וע"ז תי' הרא"ש דבספק סוטה גם ספק טומאה לא הוי ובאור הדברים דרק עצם הזנות הוי טומאה אבל לא הדין דונסתרה והיא נטמאה דאע"פ שהיא טהורה אסורה ולגבי הספק הו"ל ככל הספיקות דא"א מדבריהם וע"ז חולק הראב"ד וס"ל דבספק סוטה הוי ספק ערוה דאע"פ דהטומאה דכתיב בה כעריות הוא על עצם הזנות מ"מ בספק סוטה דלהחמיר עשאה הכתוב הספק כודאי ממילא גם גבי לאו דאחר אשר הוטמאה יש בו איסור ספק לפי הך צד שמא זינתה ועשה דונסתרה והיא נטמאה עובר בודאי אפילו אם כלפי שמיא גליא שהיא טהורה וכיון דס"ל להראב"ד דספק סוטה יש בו גם ספק טומאה כעריות ומאי מקשה הש"ס בריש סוטה ותתיבם יבומי וע"כ הוכיח מזה דסוגין דסוטה ס"ל דגם ודאי סוטה חולצת וזהו שלא חילק בין סוטה ודאי לסוטה ספק דבסוטה ספק הוי ספק ערוה מה"ת וכיון דס"ל להראב"ד דרק מספק אסור בלאו דאחרי אשר הוטמאה ואינו לוקה ע"ז ולהכי א"ש הא דאיסור יוחזק ע"פ ע"א אחר קו"ס.
ובהנחה זו יש לתרץ ד' הראב"ד ע"פ דרך הש"ש דאפ"ל דהא דהאמינתו תורה בע"א אחר קו"ס בטומאה האמורה בפרשה היינו דוקא באיסור טומאה דהוי ספק גם לפני עדות הע"א ונאסרה גם מספק בלאו דאחרי אשר הוטמאה מ"מ חיוב מלקות אין בספק טומאה כמו שאינו חייב על ביא"מ בס"ט ברה"י ורק שאסור מספק וע"י עדות העד נעשית לודאי טומאה אבל באיסור זונה לכהונה שאין בזה טומאה ואינו אלא ככל הספיקות שא"א מדבריהם ולא נאסרה מתחלה מספק איסור לאו דזונה לא האמינתו תורה ולהכי ס"ל להראב"ד דבע"א אינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה [וכ"ז לשי' הראב"ד אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דספק סוטה צרתה מתיבמת וע"כ צ"ל לדבריו דגם ספק טומאה של לאו דאחרי אשר הוטמאה ליכא מן התורה דאל"כ הא הו"ל ספק ערוה. ובספק סוטה אין רק איסור עשה דונטמאה ולא ספק ערוה ולפי"ז אין חילוק כלל בין איסור טומאה לאיסור זונה דהא גם בזונה יש איסור עשה דונטמאה א"כ שפיר לוקה משום זונה] ובפשוטו י"ל לפ"ז בשי' הראב"ד דהא דמצינו דע"א נאמן בסוטה מגזיה"כ הא באשת ישראל ברצון קמיירי דאסורה עליו משום טומאה אבל לאיסור זונה לכהונה הא לא גלי רחמנא אולם ק"ל לפי פירוש זה בד' הראב"ד דכיון דמיירי ברצון וחייב משום טומאה א"כ מאי שנא דנקיט הירוש' באשת כהן כיון דאי"ח משום זונה ורק משום טומאה והא איתנהו באשת ישראל ג"כ.