אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ו · ג

ב

הרי נתבאר דדעת הרמב"ם דע"א בסוטה הוא רק ספק סוטה מדין קו"ס מ"מ אין הכרע מזה כשיטת הרמב"ן דבר שבערוה בלא אתחזק איסורא דאפשר דאף אחר קו"ס אית לה חזקה שאינה טמאה ודאי כמ"ש התוס' בריש נדה] ולפי"ז אינו בדין שילקה הבא עלי' משום טומאה דהא אין דבר שבערוה פחות משנים, ואין כאן רק ספק סוטה ואסורה מעשה דונטמאה ולא בלאו ומה שלוקה משום זונה הוא עפמש"כ הרמב"ם בפ"ט מה' סנהדרין דאיסור יוחזק עפ"י ע"א בבא ע"א ואמר אשה זו זונה או גרושה כו' ואח"כ בא עלי' כהן לוקה מבואר שיטת הרמב"ם דפסול כהונה ל"ה דבשב"ע ומש"כ בקדושין ס"ו בן גרושה וב"ח פסולו בשנים היינו דוקא על הולד וכמ"ש הש"ש בש"ו פט"ו באריכות ע"ש. ולשיטת הרמב"ם נראה דאין חילוק בין אם העיד אשה זו זונה שנבעלה לכותי או שנבעלה בעודה תחת בעלה והבעל והבועל אינם בעולם דל"ה בשעת הגדת העדות דבר שבערוה דאין נפ"מ רק לענין אי מותרת לכהונה וזה לא הוי דשב"ע כמו גרושה ושארי פסולי כהונה.

ומה שאין האשה נאסרת עפ"י ע"א באשת כהן שזינתה ברצון דלב' לשונות אסורה משום זונה והא זונה לכהונה לא הוי דבשב"ע כלל. דדבר שבערוה הוא רק דבר שאין בו תפיסת קדושין או איסור סוטה לבעלה דטומאה כתיב בה כעריות ועיקר דבר גבי' כתיב ערות דבר, [יעוי' בתשו' רעק"א סי' קכ"ה דגם באשת כהן שנאנסה לא מהימן ע"א משום דבעלה לוקה עלי' משום טומאה ולהכי הוי דבשב"ע יעו"ש היטב] אבל איסור זונה דתפסי בה קידושין וטומאה ליכא גבה הוי ככל איסורים, וכמש"כ הרמב"ם דע"א נאמן לומר אשה זו זונה א"כ גם לבעלה תאסר משום זונה [עכ"פ לשיטות הסוברים דע"א מהימן נגד החזקה] אך באמת זה אינו דכיון דאיסור זונה מסתעף מדבר שבערוה וכיון דאיכא גבה טומאה ג"כ ובטומאה הוי דבשב"ע דלא מהימן הע"א וממילא דאינו נאמן גם על איסור זונה כדין מסתעף, לפיכך נראה דגם לאחר שמת בעלה לא נפסלה לכהונה אף דלכהונה לא הוי דבשב"ע כלל, מ"מ כיון שעדות העד הי' על דבר שבערוה דלא מהימן גם לאיסורים המסתעפים אינו נאמן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וע"כ אינה נאסרת אח"כ לכהונה משום שאין לו נאמנות בעיקר העדות [ומש"פ הרמב"ם בפי"ח מהל' איסו"ב, בדין אשת כהן שאמרה נאנסתי אף שאין מאמינים אותה בחיי בעלה ומותרת לו אם מת אסורה לכהונה אעפ"י שלא האמינה בשעתה עכ"ז חוזר וניעור איסורה לכהונה שאני שאחד"א שאין בזה דין עדות ואם כי בשעתה הפקיעו נאמנותה לגבי הבעל אחר שמת חוזר וניעור איסורה מצד שאחד"א, משא"כ בנאמנות העד כל שלא הועיל בשעתו אינו חוזר ונעור עוד ונתבטל העדות], אבל אם בא העד להעיד לאחר מיתת הבעל שזינתה בעודה תחתיו בזה י"ל דאסורה לבועל ולכהונה ויעוין בתשו' רעק"א סי' קכ"ד.

אבל בע"א שבא אחר קו"ס נהי דלגבי טומאה אינו נאמן להלקות את בעלה הבא עליה משום טומאה משום דאין דבשב"ע פחות משנים וכמשנ"ת, אבל מ"מ לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דכאן לא נתבטלה עדות הע"א דהרי נתקיימה עדותו לענין ההשקאה והתורה האמינה אותו שלא להשקותה ונאסרת לבעלה, וכיון דלא נתבטלה עדותו בפועל ממילא לגו איסור זונה דהוי כמו שאר איסורין שע"א נאמן נאמן בודאי הע"א והאיסור נתחזק על פיו והכהן הבא עליה אחר מיתת בעלה לוקה עלי' משום זונה כדין איסורין אשר יוחזקו עפ"י ע"א וה"ה בבעלה כהן דלוקה אח"כ משום זונה.

ואין לומר הא ע"א בהכחשה לאו כלום הוא והא היא אומרת טהורה אני שאני סוטה בתר קו"ס דברי שלה לאו כלום הוא, והתורה משוה ברי שלה לספק וצריכה השקאה וכמ"ש התוס' בסוטה דכ"ד דגם לענין כתובה ברי שלה לאו ברי הוא. ועפ"י זה מיושבים לנכון דברי הרמב"ם ז"ל דבע"א הבא אחר קו"ס ובעלה כהן ובא עלי' אח"כ לוקה עלי' משום זונה. אף דבסוטה ודאית בב' עדים לוקה עלי' משום טומאה ג"כ כמש"פ בהל' גירושין מ"מ בע"א לשיטת הרמב"ם דאינו נאמן בתורת ודאי על עצם המעשה ונאמן רק על ההשקאה שלא להשקותה וע"כ משום טומאה ליכא לאו רק עשה דונטמאה אבל משום זונה דעד אחד נאמן באיסורין שפיר לוקה כיון דלא נתבטל גם לענין טומאה כמשנ"ת שפיר מקיימין עדותו להאיסור שהעד נאמן עליו וכיון ץ שנאמן לאיסור זונה לוקה עלי'.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה