אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ה · יב
ומה שתמה כת"ר באגרות שניות על מה שצדדתי דלדברי העד מעולם לא נפסלה לכהונה וגם איתחזק איסורא לא הוי כמ"ש הגהמי"י בפ"ג מהל' אשות וע"ז תמה דהלא נמצא בפנקס בכת"י הגרי"ח לנדא ז"ל שהיא חלוצה אין כאן תימא דכיון דאין עדות העד סותר המעשה הנ"ל דגם לדבריו צריכה חליצה מספק וכמו שהבאתי דברי הנובי"ק אה"ע סי' נ"ד שחידש דנאמן הע"א לומר תנאי הי' בקידושין אף שהם מוחזקים ודרים כאיש ואשתו וכיון שלא הי' דרכו של הרב רי"ח ז"ל בפנקס לרשום בצדו אם היא חלוצה ודאית לפה"נ לפי שאין נפ"מ דלכתחלה גם ספק חלוצה אסורה וא"כ אין כאן סתירה כלל לדברי העד וע"כ יש לצדד דל"ה איתחזק כלל.
ובגוף השאלה כיון שנמצא אח"כ בפנקס הצ"ג רשום בשם נפל וכאשר הגידו כן דרכם לכתוב על ילד שמת בתוך ל' אמרינן רוב ולדות בני קיימא ושפיר נאמן שהי' ילד בן קיימא ועל הפנקס יש לסמוך כיון דהפנקס נכתב בשעתו שלא בתורת עדות ודמי לאשתמודענא ביבמות דל"ט ויש לסמוך על עדות זו גם אח"כ כשיש נפ"מ בעדות דדמי להוחזקה העדות עי' תוס' ריש גיטין ד"ה ואם יש עוררין עי"ש בסוף הדבור, והא נתבאר ג"כ דנאמנת לכהונה כדין ע"א נאמן באיסורין, ועי' בתשו' רעק"א סי' פ"ה קכ"ד קכ"ה לדינא דפסולי כהונה לא הוי דשב"ע, וגם לפני החליצה היתה נאמנת בזה שא"צ חליצה אלא מספק.
ובעיקר הדין שנודע לאחר שנשאת לכהן שחלצה מספק שמת הולד בתוך ל' אי אמרינן בזה קדמו וכנסו אין מוציאין אותה מידו, הנה מדברי התוס' שבת קל"ו ד"ה ואם מבואר אומר. רבי דהא דאינה חולצת בשמעתין לא משום שאם חלצה יהי' מחויב להוציאה אלא כיון שאפשר בלא חליצה מוטב שלא תחלוץ יעו"ש ובתוס' יבמות דכ"ד תירצו באופן אחר וכתבו דהתם בהחולץ שחולצת לאחר נשואין ואמרו קמו רבנן במילתא דנפל הוי לכך הצריכו חליצה ואתו למישרי חלוצה לכהן אבל הכא כ"א כשכונס אמרינן קים ליה להאי דלאו חלוצה היא ולכן כנסה מבואר מדבריהם דמהני קדמו וכנסו בנ"ד, אולם ראיתי בתוס' הרא"ש שם שהביא בשם הרמ"ה לחלק בין היכא שבודאי חלצה מיבמה אלא שהחליצה היתה מספק דכיון שהצריכוה רבנן חליצה מיבמה לא ידעו דמשום ספק הוא ואתי למשרי חלוצה לכהן ובין היכא דהספק שמא לא חלצה מיבמה דאז אמרינן קדמו ושנסו אין מוציאין ולפי תירוץ הרמ"ה א"כ במת הולד תוך ל' גם בקדמו וכנסו מוציאין אותה ואולי זה ג"כ כונת הטור בסי' ז' ה"כ שכתב ספק חלוצה והמל"מ בפי"ז מה' איסו"ב תמה ע"ז דהא אם כנס אין מוציא כ"ש דלא הוי חלל מספק ולפי מש"כ התוס' רא"ש משכח"ל בכה"ג. אולם אין ראי' מד' הטור דגם לתירוץ התוס' שחילקו ביבמות שם דהיכא שחלצה אחר שנשאת גרע דיאמרו דקמו רבנן במילתא משכח"ל בולדה מת שצריכה חליצה גם באשת כהן ונתקדשה ואח"כ חלצה דבכה"ג מוציאין גם בספק חלוצה, ועי' בס' נתיבות לשבת להפלאה, והנה מדברי התוס' מבואר דלא כתוס' הרא"ש וכן מסתימת הרמב"ם והשו"ע דספק חלוצה אם קדמו וכנסו אין מוציאין וכן מבואר מד' הריטב"א ר"פ החולץ דלר"ל דל"א איגלאי מילתא למפרע למה פסלה מן הכהונה אף בדיעבד הא הוי ס' חלוצה דאם קדמו וכנסו אין מוציאין והא התם ודאי חלצה מיבמה אלא שהחליצה מספק אי הוי באותה שעה ולד של קיימא אלמא דאף בכה"ג קדמו וכנסו אין מוציאין ואע"ג דמשני התם מדרבנן דפסלה מן הכהונה ואף בדיעבד תצא וכמ"ש הנמוק"י. הובא בב"ש סי' קס"ב סק"ה שאני התם דמדרבנן גזרו משום דמחזי כחליצה מעלייתא, וכ"נ מפי' הראשונים שם ודוקא בחליצת מעוברת הוא ולא בשארי ספיקות.
וראיתי בתשו' בנין ציון ח"א סי' קכ"ח מחמיר באיילונית שיש לה סימן אחד ומשטחיות דבריו נראה שהי' חוכך להחמיר גם במת הולד תוך ל' אך מה דמשוה שם אם חלצה תחתיו דכהן דמשמע מדעת הרי"ף והרמב"ם והשו"ע דמת תוך ל' ונתקדשה לכהן שאם היתה חולצת אסורה לו דלא כהתוס' שבת קל"ו לדינו באיילונית בסי' א' שחלצה קודם שניסת לכהן, לא אדע הדמיון שהרי התוס' ביבמות דכ"ד בפירוש חילקו בין שחולצה קודם הנשואין או אחר הנשואין וזהו ג"כ שיטת הרי"ף והרמב"ם דלהכי באשת כהן אם היתה חולצת אחר שנשאת היתה אסורה עליו דלא כמ"ש התוס' בשבת וע"ד התוס' ביבמות לא נמצא חולק בד' הראשונים הנ"ל, ובגוף שאלתו באיילונות בסי' א' החת"ס אה"ע סי' פ"ג מקיל בזה, ואחרי שבד' התוס' יבמות כ"ד מפורש להיתר וכ"נ מדעת הריטב"א וכ"נ מסתימת הרמב"ם ושו"ע שלא חילקו בזה ומשמע בכל גווני א"כ אין בידינו להחמיר להוציא אשה מבעלה באיסור דספק חלוצה מדרבנן ואין לחוש לדעת יחידאי של תוס' הרא"ש ועכ"פ דספיקו יותר מספק דרבנן בפלוגתת הפוסקים לא הוי ודינו כסד"ר להקל.
וע"ד אשר הטעתו ולא הודיעו לפני הנשואין לבעלה הכהן שהיא חלוצה ולכאורה יש לדון בזה אם אמרינן בכה"ג קדמו וכנסו אין מוציאין אותה מידו כיון דע"י הטעות יתבטלו הקדושין נראה לפמש"כ הר"ן בפי"א דכתובות גם באלמנה לכה"ג שלא הכיר בה צריכה גט, וע"ע בתשו' נובי"ת סי' נ' שצריכה גט מספק ובשו"ת תפארת צבי חאהע"ז דן בזה שא"צ גט אלא מדרבנן אולם גם למה שהאריך בזה בשו"ת מלבושי יו"ט ח"ר לדינא דהיכא דהטעהו באופן דלא הוי ליה לאסוקי אדעתי' לחקור בזה גם באיסור דרבנן דשניות יש לבטל מדין תורה הקידושין וגם בכנסה נתבטלו הקדושין יעו"ש, מ"מ נראה דהיכא דהטעתו באיסור דספק חלוצה כיון דעל פי דין בדיעבד אם קדמו וכנסו אין מוציאין ועל פי דין מותרת היא לו בדיעבד אין זה מום בגוף המקח אף דלכתחלה אסור דאין עושין ספק לכתחלה הוא איסור צדדי ואיסורא דעביד עביד אבל עכ"פ אין זה מום במקח כיון דרשאי לדור עמה וכיון דהקידושין חלין ממילא דפשוט דאם קדמו וכנסו אין מוציאין אותה, ונראה דהא דכנסו וכ"ה ברמב"ם ושו"ע לפיכך אם עבר ונשא חלוצה. לאו דוקא נישואין דה"ה קידושין וכן מוכח מקושיית התוס' ביבמות דכ"ד. וכ"כ התוי"ט במשנתינו בדין דקדמו וכנסו דה"ה בקידושין.