אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ה · יא
שו"ר באבני מילואים סי' מ"ו סק"ה שהקשה לד' הרמב"ם דפסולי כהונה לא הוי דשב"ע מהא דתנן יצא קול מגורשת הר"ז מגורשת דהא מדינא ע"א נאמן באיסורין וה"ה לעד מפי עד ותירץ דלאחר שנישאת גם הרמב"ם מודה דהוי דשב"ע ותירץ עפ"ז קושית הרשב"א שם שהקשה בהא דפריך בגמ' והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן דמאי מקשה דילמא ה"ק שאם היתה אלמנה ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרין אותה להנשא דאי אפ"ל בכה"ג דא"כ אסורה מדינא דעד מפי עד נאמן באיסורין יעו"ש, ולדבריו רק בשיצא קול שנתקדשה ונתגרשה אסורה רק מצד קול ולא מדינא אבל בא"א ודאית שיצא קול שנתגרשה אסורה לכהן מדינא אך לפ"ז יקשה מדף פ"א דקאמר נמצא אתה מוציא לעז כו' ומשמע דתצא משני רק מצד הקול ולא מדינא ולדבריו ראוי שיועיל מדינא כדין ע"א נאמן באיסורין דהא הקול יצא קודם שנשאת לשני וע"כ צ"ל דכיון דעיקר העדות בא בדשב"ע לא מהני גם על איסורין וכמו שכתבתי.
אבל בעיקר קושית האבני מילואים נראה לישב בפשיטות דמצד נאמנות ע"א באיסורין הי' מהני הכחשה דידה להנשא לכהן שאומרת שאינה גרושה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אבל מצד הקול אסורה אף בהכחשה דידה וממילא נסתר ג"כ מה שתירץ הא"מ על קושית הרשב"א דגם קודם נישואין נפ"מ מאי דאסורה משום קלא ולא מהני הכחשה שאינה גרושה, וכ"נ ממאי דמצינו בשבוי' דאין נאמן ע"א להעיד שהיא שבוי' וכמבואר באה"ע סי' ז' סעיף ו' ד' והא לדעת הרמב"ם דפסולי כהונה לא הוי דשב"ע א"כ מן הדין ע"א נאמן לפוסלה לכהונה וע"כ הוא לפי שהיא מכחישתו ואומרת לא נשביתי או נשביתי וטהורה אני משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר לפי שבידה להכחיש העד האומר שנשבית משום דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ומה"ט האב שאומר נשבית ופדיתיה אינו נאמן וכמבואר בקידושין דס"ד ובאה"ע שם ס"ח לפי שאומרת טהורה אני ולא נשביתי או שנאמנת לומר טהורה אני לפי שבידה להכחיש ולומר שלא נשבית כדין נשביתי וטהורה אני ועי' בשעה"מ פט"ז מהל' סנהדרין, אבל באופן שאינה מכחשת לשי' הרמב"ם הי' נאמן ע"א לפוסלה לכהונה ומה שאינה נאמנת בעצמה היכא שיש עדים שנשבית לומר טהורה אני כדין ע"א נאמן באיסורין צ"ל דזה בכלל תקנת חז"ל שאסרו שבוי' לכהונה מספק אף היכא שמעידה על עצמה או שפחתה ובעלה שאין אדם מעיד על עצמו אף דבאיסורין מהני עדות הבעל ועיקר עדות ילפינן מוספרה לה דנאמנת מ"מ ביוחסין החמירו, וכל זה היכא שהיא שבוי' ודאית ע"פ עדים. כבר היא בכלל התקנה אבל כ"ז שאין ידוע שנשבית הרי היא נאמנת להכחיש את העד האומר שנשבית כדין ע"א בהכחשה וה"ה בגרושה נאמנת להכחיש את העד שאינה גרושה, ובזה נ"ל לכוין דעת הרכב"ם שכתב בפי"ח מהל' איסו"ב דהשבוי' הואיל ואיסור כל הספיקות כולן מד"ס לפיכך הקילו בה ותמה המחנה אפרים דהא גם בשארי איסורין נאמן ע"א ולפי מה שנתבאר י"ל דחידוש חידשו חז"ל דכל הפסולים נאמנין להתירה אף בהכחשת ע"א דבכל האיסורין ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ובשבוי' נאמן הפסול לומר שהיא טהורה אף להכחיש את הכשר וכמבואר בכתובות דכ"ג ע"ב וכמבואר באה"ע סי' י"ז ס"ה דנאמנות שלהם האלימו כבי תרי לפי שעיקר השבוי' מד"ס לפיכך הקילו בה. עוד נראה הא דבשבוי' הקילו אף בא"א לבעלה הכהן דמגזירת חז"ל נאסרה מדין שבוי' ולגבי בעלה גם להתירה הוי דשב"ע וגם באיסור דרבנן היכא שיש ספק תורה הוי דשב"ע כמשכ"ל דמוכח כן מריש גיטין אך הם אמרו והם אמרו להאמין כל הפסולים להתירה לבעלה.