אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ד · ו

ה

ומה שהביא כת"ר קושית האבני מילואים בסי' ל"ג ע"ד הרמב"ן והריטב"א ביבמות ד"כ שהקשו דאי סוף ביאה קונה א"כ ביבמה הוי בעולה ואף באלמנה מן האירוסין איכא עשה ול"ת ותירצו דביאת יבמה שאני דלא הלכו אחר דעתו דבפירוש ריבתה תורה שוגג כמזיד וע"ז תמה דהא בכה"ג אזלינן בתר נישואין וכדאמרינן בפ' הבע"י כה"ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו כו' וא"כ נהי דביאת שוגג קונה מ"מ לא משוי לה לנשואה, ובפרט לפ"מ דקיי"ל דאלמנה מן האירוסין כו"ע לא אכלה, וביותר הקשה לשי' הרמב"ם דפלוגתתם במערה נמי וא"כ אפי' נפרש דעתו שרוצה לקנות בהעראה אינו קונה אותה לכל הדברים והו"ל ארוסה ובסוף ביאה הרי היא נשואה והויא בעולת עצמו והניח בצ"ע.

ולדעתי המדקדק בלשון הזהב של הראשונים הרמב"ן והריטב"א והר"ן יראה דס"ל דגם בגמ"ב מקיים מצוה דלהקים שם אבל אין הגמ"ב לעיכובא ואף העראה ביבמה קיים ג"כ מצות יבום כיון דהעראה קונה אלא דלפי שיטת התוס' דס"ל בחיי"ל דעשה דוחה ל"ת רק העראה שרי ולא גמ"ב דהוי כביאה שני' ע"ז חולקים וס"ל דגם בגמ"ב איכא מצוה דאין סברא דמצות להקים לאחיו שם לא יהי' בגמ"ב, אבל כו"ע מודו דאין זה לעיבורא דכיון דקנה לכל הדברים האמורים בפרשה לד"ה לפוטרה בגט ולפטור צרתה איך נימא דלא קיים להקים שם דכתיב ג"כ בפרשה ואילו הערה בלחוד קיים ג"כ המצוה והא כ' הר"ן דאע"ג דאין אשה מתעברת מב"ר מ"מ לפעמים מתעברת ול"א דלהקים לאחיו שם הוי לעיכובא וכל שלא נתעברה בב"ר הרי לא קיים המצוה כלל אלא דמצות יבמה יבא עלי' קיים בב"ר ורק אע"פ דסגי בהעראה מ"מ כיון דלפעמים מתעברת בב"ר אני קורא להקים לאחיו שם גם בגמ"ב וכולה חדא מצוה היא.

ולפ"ז משה"ק הריטב"א דאי ביבמה דוקא גמ"ב א"כ הו"ל עשה ול"ת היינו אי נימא דבהעראה לא קנה כלל ולא קרינן בה יבמה יבא עלי' וכיון דגמ"ב לעיכובא הו"ל עשה ול"ת, אבל לפי האמת דיבמה קונה בהעראה ורק אי גומר ביאתו מקיים ג"כ המצוה אבל באלמנה מן האירוסין דבהעראה לא הוי אלא ארוסה אז באמת אסור לגמור ביאתו כיון דבכה"ג אזלינן בתר נישואין ולשי' הרמב"ם דס"ל דפליגי נמי במערה באמת לא יגמור ביאתו גם אי נימא דהרמב"ם ס"ל כשי' הריטב"א דבגמ"ב מקיים ג"כ מצוה דלהקים לאחיו שם ולא עוד אלא שנ"ל דכיון דבהעראה גרידא ג"כ סגי שוב מותר לגמור ג"כ ויתישבו בזה ד' הריטב"א דמשמע מדבריו עכ"פ דבאלמנה מן האירוסין לכה"ג גומר ביאתו ג"כ, והטעם י"ל לפי סברת רבא בזבחים דל"ב בטומאה דאשתרי הא אשתרי והא לא אשתרי, אבל בדחי' מה לי חד דחי' ומ"ל שתי דחיות וכיון שנדחה נדחה וא"כ ה"נ כיון דבהעראה הרי נדחה הלאו מפני העשה שוב אמרינן הואיל ונדחה נדחה וגם העשה דבעולה הבאה אח"כ עם הל"ת נדחית ג"כ וקושיתו אי נימא דהעראה לא קנה ביבמה ובגמ"ב הו"ל עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, אבל לפי האמת דבהעראה קונה ג"כ ויקוים בזה מצות יבום א"כ שוב מותר לגמור ביאתו ולהכי אמר רבא גזירה ב"ר אטו ב"ש ולא אטו גמר ביאה דרבא לטעמי' דס"ל בזבחים דבדחיה אמרינן הואיל.

ומש"כ כת"ר לפרש דברי הירושלמי יבמות פ"ו בהא דאמר ר"א פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה אר"א בר ממל הדא אמרת כה"ג שקידש את האשה בבעילה אינו כבא על הבעולה וכתב לפרש ע"פ משה"ק המל"מ בפ"א מהל' מכירה בדין דנשבע למכור קונה בכסף אף במקום שכותבים את השטר דהוי כפריש א"כ האיך אמרינן בקידושין דאי סוף ביאה קונה אסור לכה"ג לקדש בביאה דהא הוי כפירש ותי' בדרוש וחידוש משום דהיא אינה מוזהרת ולא הוי כפירשה לדעתה אבל בזונה לר"א דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה דגם היא מוזהרת הוי כפריש עכת"ד, ולפי פירושו יקשה דמאי אירי' כה"ג דנקיט הירושלמי אף כהן הדיוט יהי' קונה לר"א בתח"ב דמשום איסורא דזונה דגם איהי מוזהרת הוי כפריש, אלא דיש לחזק תירוצו של מעכ"ת דלכאורה הדבר תמוה לומר דכיון דקונה בסו"ב העראה הוי זנות דהא ר"א דוקא בפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה אבל לא בדרך אשות וקידושין וכן כתב הק"ע שם דלא כפי' הפני משה יעו"ש אולם י"ל דבודאי אי סו"ב קונה ג"כ לא הוי זנות אבל בכה"ג אי נימא דסו"ב קונה אסורה לו משום בעולה כמבואר בבבלי קידושין ואסור לגמור משום דהויא בעולה וממילא דהעראה הוי זנות בעלמא משום איסור זונה ולהכי הוי כפריש וע"כ נקיט הירושלמי בכה"ג דוקא אבל בכהן הדיוט לא הוי זנות אולם גוף ד' הגאון רעק"א שחידש דבעולה לכה"ג אינה מוזהרת נסתר מד' התוס' חגיגה די"ב בד"ה בתולה שכתבו להדיא דאף היא בכלל האיסור ועי' בתוס' רעק"א יבמות סו"פ החולץ אות נ"ז שהרגיש מזה וכ"כ האס"ז בב"מ ד"ל דגם איהי מוזהרת ובלא"ה אין תירוצו מספיק דהא עכ"פ גם איהי מוזהרת בלאו דלפני עור וממילא דהוי כפריש משום איסורא כמש"כ המהרבי"ל אולם בגוף קושית המל"מ י"ל בפשוטו דמשכח"ל שאינם יודעים מהאיסור שעי"ז נעשית בעולה וגם אם העדים לא ידעו שהוא כה"ג לא הוי כפריש א"כ בתחלת ביאה הוי כמקדש בלא עדים, אלא שילה"ע דכיון דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכמבואר ברמב"ם פ"ג מהל' אשות ובהה"מ שם ובטושו"ע סי' ל"ג וכיון דהעדים א"י לראות וכמבואר בכריתות די"ב ורק משום חזקת צורה קאתי כמש"כ הרמב"ם וכמו שהאריך בזה החת"ס חאה"ע סי' ק"ג, ולכאורה צ"ל כן בדהתוס' שכתבו לחלק דהיכא דפריש ולא גמר ביאתו קנה בהעראה וקשה דהא מ"מ העדים לא ידעו מזה מתחלה והוי כמקדש בלא עדים אע"כ כיון דמעידים על היחוד תלוי הדבר בדעת המקדש ולהכי די בעידי יחוד ויש לחלק.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה