אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ד · ה
ומש"כ מעכ"ת שי' לתרץ קושית הרב מלובלין לשי' הסוברים דאין עשה דוחה ב' לאוין ומאי מקשה ביבמות באלמנה מן האירוסין דליתי עשה ולדחי ל"ת הא איכא ב' לאוין לא יקח ולא יחלל דאין עשה דוחה ב' לאוין, ותי' עפי"ד התוס' ביבמות דמ"ט דביבמה ליכא קידושין והוסיף להסביר דביבם אחד למ"ד אין ק"ת ביבמה לשוק הרי לא אהני הקידושין מידי דהא אסורה וקיימא ולא תפסי קידושין לעלמא וכמבואר בגיטין דפ"ג דבכה"ג היכא דלא אהני הקידושין ל"ש קידושין ומה"ט גם ביבום כן ולהכי לא עבר על לאו דלא יקח רק משום לא יחלל זהו תו"ד. הנה תירוצו נסתר משי' הרמב"ם שפסק בפי"ט מהל' איסו"ב הל' ד' דאם בא ביאה בלא נישואין לא חיללה והה"מ שם כ' דאין איסור לכה"ג על ביאה בלא קידושין יותר מעל אדם אחר ועשה דכי אם בתולה מעמיו יקח ולא בעולה הוא דוקא ע"י קיחה, ולפ"ז יקשה באלמנה מן הנישואין דאמרינן דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דהא יבום לא הוי קידושין כלל ואין בזה קיחה ואין איסור על ביאה גרידא וליתי עשה דיבום ולידחי, אלא ע"כ צ"ל דאע"פ דיבום לא הוי ענין קידושין מ"מ כיון דע"י היבום קונה אותה וילפינן מולקחה דהרי היא כאשתו לכל דבר הרי יש בזה קיחה וקרינן בי' ולקחה וממילא דעובר על לאו דלא יקח ואין ואין נפ"מ אם הקיחה היא ע"י קידושין או ע"י יבום ובכה"ג עובר על בעולה בעשה ומהאי טעמא דעובר באלמנה משום לא יקח וכן מוכרח מד' הרמב"ם דס"ל דאין חיוב בחיי"ל בלי קידושין ומ"מ בודאי בחיי"ל אסורה ביאה שני' ביבום מן התורה וגזרינן ב"ר אטו ב"ש אע"פ דלא הוי קידושין מ"מ הא הויא כאשתו ע"י יבום ובכה"ג גם חיי"ל אסורה ורק על ביאה בלא קנין אישות ליכא איסור [ועי' במקנה ובתשו' רעק"א סי' ר"כ מה שחידשו דעובר כה"ג באלמנה משום לא יקח אף על ביאה שני' שהרי היא אשתו אף שאין בזה קיחה חדשה] ובזה נראה לפשוט ג"כ ספיקו של המל"מ בפ"א מהל' מכירה במש"כ הרמב"ם דאם בא ביאה בלא נשואין לא חיללה אם נישואין דוקא או קידושין סגי ומסיק שם דבקידושין לחוד ג"כ עובר, ולמש"כ הרי זה מוכרח מדין אלמנה לכה"ג ביבום למש"פ הרמב"ם בפלוגתא דיבמות דנ"ו במערה נמי ואלמנה מן האירוסין לא אכלה וא"כ בהעראה לא הוי רק ארוסה ולא נשואה וא"כ אמאי לא תתיבם אלמנה מן הנשואין ובאירוסין גרידא הא אין איסור עשה דבעולה אלא ע"כ צ"ל דע"י קידושין גרידא ג"כ הוי איסור עשה כמו דמסיק המל"מ בפשיטות.
והנה בעיקר קושיית הרב מלובלין כבר קדמוהו בס' בית מאיר ס' קע"ד שהביא מגינת ורדים דעשה דוחה ב' לאוין. ונ"ל לישב להסוברים דאין עשה דוחה ב' לאוין היינו דוקא ב' לאוין שאינם תלוים זב"ז משא"כ היכא דלאו אחד הוא על תנאי של לאו השני דנראה דאפשר דאע"פ דאין עשה דוחה ב' לאוין מ"מ חד לאו דחי וכמו דס"ל להריב"א דאע"פ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת דוחה, ולפ"ז י"ל דהלאו דלא יחלל נדחה מפני עשה דיבום והנה בלאו דלא יחלל דעת הרמב"ם דהיכא דאין הביאה מוסיף חילול בפסולה לכה"ג כמו גרושה וזונה ל"ש לא יחלל כיון דלא הוסיף חילול ובאלמנה לכה"ג ליבום בפשוטו נראה דלא נתחללה כיון דלא הוי ביאת עבירה כלל ואפי' לד' החולקים ע"ד הרמב"ם בשארי פסולים וס"ל דא"צ שיוסיף חילול ועובר משום לא יחלל מ"מ מודים בזה דהא לא נתחללה כלל, ואין זה ענין למה שנסתפק השעה"מ והא"מ ביבם שיבם את הממזרת או איפכא אי הולד ממזר דאע"ג דביאת היתר הוא הולד ממזר כמו גר דמותר בממזרת וכן מי שנישאת לחלל אע"פ שאין עבירה הולד חלל, ועי' במהרש"א בח"א יבמות דע"ז, אבל בזה דהעיקר משום עבירה הא לא נתחללה ונמצא דאחרי דאמרינן דעשה דיבום דוחה הל"ת דלא יחלל הרי בעצם לא עבר הלאו דלא יחלל כלל שהרי לא נתחללה בפועל וכיון דקי"ל דקידש אינו לוקה בעל לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל וטעם דלא יקח משום לא יחלל א"כ מ"ל קידוש ולא בעל ומ"ל קידש ובעל בהתירא דלא חילל כלל ושוב אין כאן לאו דלא יקח בעצם דכיון שנדחה הלאו דלא יחלל מצד עשה דיבום והביאה הויא ביאה דהתירא ממילא דאין כאן לאו דלא יקח דאיסור הקידושין והקנין הוא על תנאי שתהי' הביאה ביאה אסורה הגורמת חילול. ועוד נראה דהא דאמרינן דאין עשה דוחה ב' לאוין הוא באופן דגם אי נימא דנדחין הלאוין מ"מ הם בגדר דחי' רק שנדחין מפני העשה וע"כ אמרינן דאין עשה דוחה ב' לאוין משא"כ בזו אי נימא דהלאוין נדחין נמצא שלא נתחללה כלל ולא עבר כלל על הלאוין וע"כ אמרינן דמתחלה דוחה חד לאו וכיון דדוחה לא עבר עליו כלל שהרי לא נתחללה על ידו ושוב בכח העשה לדחות את הלאו השני ובכה"ג דוחה שפיר ב' לאוין, ובמש"כ מיושב ג"כ קושית הב"ח ביבמות דפ"ד דהא גם באלמנה מן האירוסין לכה"ג בגמר ביאה הא נתחללה ואיכא עשה דקדושים תהיו ולפמש"כ כיון דעשה דוחה ל"ת בהעראה לא נתחללה.
שו"ר במקנה קידושין דס"ו שנסתפק בגרושה שנפלה ליבום לכהן אי תתחלל היא וזרעה כיון שהי' בהיתר ומביא ראי' מגרושה לכהן הדיוט דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת והא איכא ב' לאוין אע"כ דבאמת אין כאן חלול לפי דדוחה, אלא דלשי' התוס' דרק העראה מותרת ואין אשה מתעברת בהעראה ובגמ"ב הוי עבירה והולד חלל, רק לשי' הרשב"א והר"ן דבגמ"ב איכא נמי מצוה לא הוי חלל עכ"ד, ובאמת למש"כ הרשב"א מובא בשי"מ כתובות ד"ל ובמל"מ פי"ז מהל' איסו"ב הי"ג לא מחלקינן חדא ביאה ולהכי הבא על שו"י לא הוי הולד חלל ול"א דבהעראה נפסלה ה"נ י"ל דגם לשי' התוס' לא נתחללה בגמ"ב, ומכבר העירותי מיבמות ד"ק אלא לראשון לטמא ממנ"פ אי בר קמא שפיר ואי בר בתרא הוא שפיר קא מיטמא לי' דחלל הוא, והא משכח"ל שקידשה אחיו של שני ומת ונפלה לפניו ליבום ומן התורה מתיבמת ורק מדרבנן אסורה ולא הוי הולד חלל מן התורה רק מדרבנן ולהכי אינו מטמא לראשון ומזה נראה לכאורה ראי' דאף בכה"ג הו"ל חלל ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב שהביא קושיא זו, ואפ"ל דלהכי לא משני הכי משום דס"ל להמקשן דבגרושה לכהן הדיוט איכא גם עשה דקדושים תהיו כמש"כ הרמב"ן ביבמות ד"כ ואף דהגמ' דחי לה התם באלמנה מן האירוסין לכה"ג אבל בפסולי כהונה דכתיב גבי' בפרשה איכא ג"כ עשה דקדושים תהיו וכ"כ התוס' ביבמות דפ"ד דבפסולי כהונה איכא עשה דקדושים תהיו ועי' בב"ח שם וכיון דגרושה הוי ל"ת ועשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הו"ל הולד חלל מן התורה.
ובעיקר ספיקו של המקנה י"ל כיון דעשה רק דוחה ל"ת והוי רק בגדר דחי' ולהכי י"ל דהולד חלל וקצת דוגמא לזה בפסחים דפ"ד בו בכשר ולא בפסול ומ"מ אפשר לשבור עצמות בפסח הבא בטומאה בציבור דאף דדחוי' חשוב פסיל ועי' מהרש"א יבמות דל"ג דטומאה דחוי' בציבור מ"מ חשוב שם איסור ואין איסור אחר חל עליו ומה"ט חשוב ג"כ שם פסול, וכיוצא בזה שמעתי לתרץ קושית התוס' ביבמות ד"ט שהקשו לרע"ק דחיי"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו דליתי עשה ולידחי ל"ת דכיון דהיא בגדר דחוי' יש על זה שם איסור ולאו בת תפיסת קידושין היא ול"ש בה ולקחה וכל זה לרע"ק דס"ל אין ק"ת בחיי"ל, אבל בריש סוגיא דעליה דהו"א דאתי עשה ודחי ל"ת שי"ב כרת דקאי לרבנן דס"ל דק"ת בחיי"ל ורק חיי"כ לא תפסי בה קידושין כיון דדוחה לא הוי חיי"כ וגם הא לא דמי לאחות אשה דילפינן מיני' דאין ק"ת בחיי"כ, אבל מצד הסברא הישרה נראה דכיון דאין יצירתו בעבירה ואפילו מצוה איכא איך אפ"ל דתתחלל עי"ז, וכן נראה לרע"ק בדין שיתפסו הקידושין מצד עשה דוחה ל"ת והא לרע"ק אין ק"ת בחיי"ל שיש בהם איסור לאו אבל בעשה דוחה ל"ת הא איכא מצוה ג"כ.
אולם בישוב קושית התוס' ביבמות ד"ט י"ל כיון דהמצוה תלוי בהקנין דבעינן ולקחה כמש"כ הראשונים וכיון דכ"ז שאינו קונה אין כאן מצוה והא ע"י עשה דוחה ל"ת לא הותרה כמו אשת אח דהותרה אף בלא קנין כמו ביבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו, ולהכי כיון דמצד עצמה אין בה קנין אין מקום שיותחל תפיסת הקידושין וכה"ג כתבתי להוכיח במק"א [עי' בסי' ב' אות ו'] לשי' הר"י ביבמות דט"ז דילפינן מלא תהי' דאין הקידושין מפקיעין הזיקה דלרע"ק דס"ל אין ק"ת בחיי"ל ולא דריש קרא דלא תהי' ומ"מ אין ק"ת ביבמה לשוק ולא אמרינן דע"י הקידושין יופקע הזיקה ותהי' ניתרת משום דאין מקום שיותחל תפיסת הקידושין כיון דבלא הקידושין הרי היא אסורה וה"נ י"ל כיון דבלא הקנין דאין בה מצוה הרי היא אסורה ממילא אין בה תפיסת קידושין, ובריש סוגיא דעליה דהו"א דעשה דוחה ל"ת שי"ב כרת אע"פ דאי נימא דאינו דוחה לא קנה י"ל דדוקא בחיי"כ דילפינן מהקישא דר"י מאחות אשה והא האיסור בשארי עריות הוא אף אי נימא דקידושין תופסין בה אבל ביבום הא אי נימא דק"ת בה אין כאן איסור דעשה דוחה ל"ת לא דמי לאחות אשה. משא"כ בחיי"ל לרע"ק דאין על זה קרא מיוחד אלא דכללא הוא דתפיסת קידושין תלוי במזרות וא"כ כל שלא ע"י יבום הרי היא אסורה והולד ממזר בכה"ג אין קידושין תופסין, וילה"ע ע"ז מדהתוס'. קידושין דס"ז ד"ה מנה"מ וע"ע ברשב"א קידושין שם, ובפשיטות נראה דלפי ההו"א דבלא קרא דעליה הו"א דאינו תלוי כלל בתפיסת קידושין ומקרא דעליה ידעינן דבעינן תפיסת קידושין וכ"כ הרמב"ן ביבמות ד"ט דלרע"ק גלי רחמנא בעריות וה"ה לחיי"ל דכל דלא מתפסי קידושין פקע זיקה יעו"ש הרי דמעליה ידעינן זה דתלוי בתפיסת קידושין [ובזה מיושבים ג"כ ד' האבני מלואים בסי' י"ח בישובו על קושית התוס' שתמהו עליו מריש הסוגיא דעליה דלפי ההו"א לא בעינן תפיסת קידושין] ולמש"כ י"ל באופן אחר דלא אמרינן עשה דוחה דוחה ל"ת רק באופן דגם אם לא ידחה יש בזה מצוה משא"כ בזה אי נימא דאינו דוחה כיון דתלוי בתפיסת קידושין וכל היכא דלא תפסי קידושין הרי אין כאן זיקה ואין כאן מצוה כלל ולהכי לא דחי ואכמ"ל.