אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ב · ד

ג

אולם שבתי וראיתי שזה היסוד נסתר מדברי הרשב"א ליבמות שם וז"ל וא"ת אפילו מן האירוסין הלא מכיון שקידש את אחותה נאסרה יבמה עליו דבר תורה וקיימא עליו באחות אשה וא"כ האיך היא חולצת דהא איכא למיגזר שאם אתה אומר חולצת מתיבמת וכדאיתא פד"א כו' עכ"ל, הרי מפורש מד' הרשב"א הא דחולצת אינו אלא מדרבנן, וכן מוכרח לשיטתו דאי אפשר לומר לשמואל דאיסור אשת אח פקע והא דאינה מתיבמת הוא משום לא יבנה לפי"מ שכ' הרשב"א אליבא דרב דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון דטעמא דמלתא משום דכיון דבשעת נפילה הותרה לו שוב אי אפשר לאסור בה משום אשת אח וכדקיי"ל החולץ ליבמתו בין הוא ובין האחין אינם חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ומה"ט אמר ר' יוחנן בפ"ק מי איכא מידי דמעיקרא הותרה לו והשתא קאי עלה באיסור אשת אח בכרת עכ"ל. ולפי"ז לר"ל דס"ל בין הוא בין אחיו חייבין על הצרה כרת אע"ג דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואיסור אשת אח הותרה מתחלה אע"פ כן חייב על הצרה כרת אחר החליצה משום דאיסור אשת אח חוזר וניעור כמו שתלה הרשב"א דינא דרב כר' יוחנן א"כ לפי המבואר בדף מ' אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא, הרי דשמואל כר"ל דאיסור אשת אח חוזר וניעור ולפי דברי הרשב"א יבואר פלוגתא דרב ושמואל דרב ס"ל כר' יוחנן דאין על הצרה כרת ואין איסור אשת אח חוזר וניעור ואע"פ שנאסרה משום אחות אשה לכשמתה אשתו דפקעה איסור דאחות אשה חזרה להתירה הראשון וכלשון הירושלמי דבטל הגורם בטל האיסור, ושמואל לטעמי'. דס"ל כר"ל דחייב על הצרה כרת ואיסור אשת אח חוזר וניעור וכל שנאסרה עליו שעה אחת משום אשת אח אינו חוזר עוד להיתר ואסורה עליו עולמית והדברים מאירים בטעמם, וא"כ הרי מוכרח לשי' הרשב"א דשמואל לטעמי' דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה קיימא באיסור אשת אח דאע"פ דאיסור אשת אח הותרה מ"מ חוזר וניעור והוי ערוה א"כ הא דאינה מתיבמת הוא משום איסור אשת אח וע"כ צ"ל דחולצת אינו אלא מדרבנן ולבד זה הא לשיטת הרשב"א גם לרב מותרת להנשא לשוק בלא חליצה ורק שגם איסור אשת אח אין בה ומותרת ליבם בלי מצות יבום. וא"כ אאפ"ל דלשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה אסורה לשוק בלא חליצה דהא גם לרב מותרת וע"כ צ"ל דחולצת מדרבנן כמש"כ הרשב"א ולפי"ז כיון דלשמואל אין חילוק בין ערוה בשעת נפילה בין לאחר נפילה א"כ יקשה מדף צ"ב ע"ב דאמר רב אשי השתא דאמר אמימר הלכתא כותי' דשמואל כו' והא רב אשי ס"ל בהדיא כר"ל דחייב על הצרה כרת וחייב משום אשת אח אח"כ וממילא דס"ל לפי דעת הרשב"א דהואיל ונאסרה נאסרה כשמואל.

אולם משיטת הרי"ף והרא"ש אינו נראה כדעת הרשב"א, דהרי"ף הביא ראי' דהלכה כרב דריו"ח ס"ל כותי' בדף כ"ז ע"ב והרא"ש דחה דשאני התם דהוי זיקה דרבנן ואם איתא הא מוכרח מדריו"ח דס"ל דאין על הצרה כרת דאין איסור אשת אח חוזר וניעור ואי אפ"ל הואיל ונאסרה נאסרה וע"כ ס"ל לריו"ח דתחזור להתירה הראשון אף באיסור דאורייתא, ומוכרח מדבריהם דס"ל דלא תליא זה בזה. וע"כ צ"ל לדעתם דאע"פ דריו"ח ס"ל דאין על הצרה כרת משום שליחות דחברתה קא עבידא ואתי לא יבנה וניתק מכרת ללאו אבל בעלמא היכא דלא עביד מעשה דחליצה איסור אשת אח חוזר וניעור וגם משי' הראב"ד בספר הזכות שפסק להלכה כר"ל דחייב על הצרה כרת משום דשמואל ס"ל כותי' מ"מ בדין דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה לא חלק שם וס"ל דהלכה כרב והא לר"ל דס"ל דחייבים על הצרה כרת בודאי דאיסור אשת אח חוזר וניעור גם לאחר שהותר לכו"ע אף לשי' הרשב"א, וצריך טעם מ"ט חזרה להתירה הראשון כיון שנאסרה בינתים משום אשת אח. ובאמת יקשה ביותר לשיטתם לפי"מ שפרש"י בדמ"א בד"ה מהו ביבמתו וכן אחרי כן בברייתא דמקדש אחות יבמתו דמנפילה ואילך מיתסרי והרי אין אני קורא בה בשעת זיקת יבום יבמה יבא עליה כו', מבואר דמדין כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' קאתינן עלה ודרשא זו מדין דרכי נועם היא כמש"כ התוס' בריש יבמות בד"ה ואחות אשתו ומה"ט כל שנאסרה גם אחרי נפילה אין זה דרכי נועם ומאי נפ"מ בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה הא אין זה דרכי נועם וכמשה"ק כן הרשב"א, ותי' הרשב"א לא יספיק לשי' הראב"ד שפסק להלכה כר"ל דחייב על הצרה כרת ואפ"ה ס"ל דתחזור להתירה, גם ברמב"ם ובשו"ע אה"ע סי' קנ"ט ס"ז מבואר דאם מתה חוזרת להתירה רצה חולץ רצה מיבם וזהו דלא כהרשב"א וכיון דיש בו יבום וחליצה קשה הא אין זה דרכי נועם.

ונראה בשיטתם דאע"פ דס"ל דחייב על הצרה כרת ואיסור אשת אח חוזר וניעור מ"מ כל שהותרה ונאסרה תחזור להתירה הראשון משום דכללא דכל שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' הרי היא כאשת אח שי"ל בנים דוקא בשעת נפילה ולא אחרי כן, וביותר י"ל לפי"מ שנתבאר בסי' הקודם דבנשא מת ומת ואח"כ נשא חי לרבא דמפיק מסברא דאין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ויש בו עשה אלא שאינו דוחה הל"ת לפי שי"ב כרת ול"ה כאשת אח שי"ל בנים ועשה יש בו וע"כ אינו חייב משום אשת אח אף לר"ל דס"ל דחייבים על הצרה כרת משום דאחר החליצה אין כאן עשה כלל והוי כאשת אח שי"ל בנים. משא"כ בזה שיש בו עשה דיבום בכח אלא שאינו דוחה הל"ת שי"ב כרת ואין כאן רק משום אחות אשה והעשה דיבום מיתלי תליא ואפשר להתחדש לכשתמות אחותה [אלא דלפי"ז לכשנשא אמה דל"ש סברא דמילתא תליא תפקע וצ"ע] ולפיכך כשהותרה ובטל הגורם עשה דיבום במקומו עומד. משא"כ בערוה בשעת נפילה דגלי קרא דעליה דאין כאן מצות יבום כלל ודמי לאשת אח שי"ל בנים ומתו משום דפשטי' דקרא דעליה ולצרור בשעת נפילה מיירי דשייך צרה כמשכ"ל ומאי דלא הוי דרכי נועם נראה בדעתם דדין דרכי נועם איננו איסור מיוחד רק כלל על משפטי התורה אשר בודאי לא ניתן מצות יבום להתחדש עוד כל שלא חלה מצוה זו בשעת נפילה [שו"ר בתשו' רעק"א הנספחות להגהות על או"ח שכתב בתוך דבריו דסברת דרכי נועם היינו דמכח זה נפרש הך דינא דקרא דאין עושין מתים כחיים דדין התורה כך דבשעת נפילה היא זקוקה ולא אחרי כן יעוי"ש] ועל כן ביבמה שהותרה ונאסרה שתלה מצות יבום וגם אחרי לכשנאסרה יש מצוה זו רק שאין עשה דוחה ל"ת שי"ב כרת ולא פקע מצוה זו, ועכ"פ לשי' הראשונים ולמש"פ הרמב"ם והשו"ע דלרב דחזרה להתירה הראשון יש בה מצות יבום ואסורה להנשא לשוק שפיר י"ל דשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה אסורה להתיבם אבל זקוקה לחליצה ולהכי חולצת מן התורה ורק ליבום נאסרה משום לא יבנה דמה שנפטרה לשוק ע"י נשואי אחותה הוי כמו חליצה דזיקה שחלה מיתלא תליא ואסורה לשוק ורק שאסורה להתיבם משום לא יבנה ולפי"ז נפקע איסור אשת אח כמו אחר חליצה.

וביותר י"ל דאפילו אי נימא דל"ש בזה לא יבנה כיון דלא עבדי בה מעשה כמש"כ הרשב"א מ"מ אסורה להתיבם לפימש"כ הרמ"ע מפאנו בשו"ת סי' ק"ה) שיש בזה ענין דחוי אצל מצות דבנראה ונדחה אינו חוזר ונראה ולפיכך אסורה להתיבם, ואפילו תימא דכיון דאסורה להתיבם גם אחרי כן משום דחוי שוב אין כאן מ"ע דיבום כלל ואיסור אשת אח חוזר וניעור וממילא בדין שלא תחלוץ ג"כ מן התורה, מ"מ י"ל דהתוס' בדט"ז וסוגית הגמ' בדצ"ב דאפילו לשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה כיון דמשום דחוי קאתי עלה כל שבידו לא הוי דחוי כמבואר בזבחים דל"ד ובדברי התוס' בסוכה דל"ג וממילא דגם מצות יבום לא פקע. ועשה דיבום מתלי תלי לכשיגרש ולהכי אע"פ שנתקדשה לא פקע זיקתה. [מיושב בזה דברי הרשב"א דלדידי' גם אליבא דרב דס"ל דתחזור להתירה הראשון פקע זיקתה וגם לכשיגרשה תפקע זיקתה משום דכל שהוא בידו לא הוי דחוי] וכל זה לכשנתקדשה אחר נפילה משא"כ בשעת נפילה דאין כאן מצות יבום כלל ויש בזה דין כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא יבא עליה כו', ולפי"ז בסוטה שנתקדשה דגם מתחילה יש בה איסור אשת אח ול"ש לומר דיש בזה מ"ע דיבום לכשנתקדשה והוי א"א כשארי עריות לא מהני הא דבידו לגרשה כמו בא"א בשעת נפילה כמש"כ למעלה.

אולם מפשטות דברי מאור עינינו רש"י בדמ"א מבואר דלשמואל מדין כל שאין אני קורא בה בשעה שהיא זקוקה יבמה יבא עליה הרי היא כא"א שי"ל בנים ואין נפ"מ בין שעת נפילה או לאחר נפילה ומדין דרכי נועם הוא ולשמואל כללא הוא משום דרכי נועם דלא ניתנה מצות יבום להתחדש בזמן מן הזמנים אחרי מיתת הבעל וע"כ צ"ל לפרש"י הא דחולצת כמש"כ הרשב"א דאאמד"ר, וגם בשיטת הרי"ף והרא"ש י"ל כן דלשמואל הואיל ונאסרה נאסרה א"צ חליצה מן התורה דס"ל דכיון דאין עשה דוחה ל"ת דאחות אשה שי"ב כרת שוב יש בו ג"כ איסור אשת אח או דילפינן מעליה בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דאין כאן מצות יבום, עכ"פ לשי' הרשב"א יקשה ביבמות דצ"ב דמבואר דאין א"א פוטר אחר נפילה הא מדבריו בריש יבמות נראה דרק משום דבתנאים לא קא מיירי קרא והוי כדבר אחר גרם לה אבל א"א בשעת נפילה היתה ערוה אע"פ שביד המקדש לגרש.

וראיתי להחת"ס בחאה"ע סי' ע"ט מש"כ לחלק דדוקא בדט"ז ביבמה שנתקדשה לזר שכופין אותו לגרש להכי לא נפקע זיקתה משא"כ בד"י ששייר בגטו ולא פעל עולה, ומה"ט הי' נראה לישב דהא דאמר בדצ"ב נותן גט והותרה לו כיון דמספק"ל אי קידושין תופסין ביבמה לשוק ואסורה להמקדש דהא מספק לא נפקע זיקתה ולהכי עומדת להתגרש ולא פקע זיקתה. ולפי"ז יש לדון בסוטה שנתקדשה לשוק דיש בזה ס"ס אי נפטרת מן החליצה כשי' הרמב"ם ודעמו או כהראב"ד שצריכה חליצה ואפי"ת דצריכה חליצה שמא קדושין תופסין ביבמה לשוק ונפקע זיקתה א"כ מותרת להמקדש מצד ס"ס ואינו מחויב לגרשה ולהכי פקע זיקתה. אולם באמת תמוה לחלק בסברת החת"ס מדאורייתא באיסור ערוה. ובפשוטו ה' נראה דבנתקדשה באיסור יבמה לשוק שפשעה באיסור ונתגרשה ל"ש לומר שתפקע זיקתה אף לשמואל מדין דרכי נועם דלמה תרויח להפקיע זיקתו ולא דמי לשייר בגטו וכל כיוצא בזה שהיא לא גרמה לכך ואמרינן שאין זה דרכי נועם לשמואל בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה בכל זה קשה לחדש סברות מן הלב בדין דרכי נועם לפמשכ"ל שזהו בדרך כלל על משפטי התורה שלא נתנה מצות יבום אחר שנדחית להתחדש עוד.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה