אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן א · י
ויש לעשות סמוכין לשי' הראב"ד דסוגיות חלוקות הן בדינא דרב ולהקשות לדעת הרמב"ם ולהראשונים דעמי' מסוטה די"ח ע"ב דאמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה כו' אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה הא מני רע"ק היא דאמר אין קידושין תופסין בחי"ל ומשוה לה כערוה ע"כ מבואר מד' הגמ' דלרב המנונא שו"י שזינתה הויא כא"א אפי' לרבנן דרע"ק משום דאגידא בי' כא"א וכמש"כ התוס' שם ולרע"ק לכו"ע אסורה, ולכאורה לדידהו הויא סוטה ודאית ופטורה מן החליצה מן היבום דכיון דכא"א היא וטומאה בה כתיב כעריות ויחודש דין חדש דלרע"ק ולרב המנונא כיון שזינתה פקע זיקתה. [ואין להקשות לפי"ז דהאיך מתנה עליה אם זינתה דהא אם זינתה בעודה שו"י איננה אשתו והא בעינן והביא האיש את אשתו, די"ל דע"י גלגול שאני והא בע"כ צ"ל כן בהא דמתנה על נישואי אחיו שם וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' סוטה, והא אי נימא בזינתה בנשואי אחיו הוי סוטה ופטורה מן החליצה ומן היבום דאין זו אשתו, ע"כ צ"ל דע"י גלגול אף בכה"ג מתנה וכ"כ המקנה בקידושין דכ"ז].
שו"ר בתשו' רעק"א סי' ר"ו שהקשה ע"ד התוס' יבמות דצ"ב בד"ה ואמרו לה שכ' ומיבם לא הוי ממזר מדאורייתא ואפילו לרע"ק דמשוי זנות יבמה כזנות דא"א ואוסרה איבם דאפילו א"א לא מסתרא מדאורייתא ע"י טעות והקשה ע"ז הגאון רעק"א קושי' עצומה דהא בלא"ה לא הוי ממזר מדאורייתא דהא הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר כמבואר ביבמות דמ"ט ע"ב, וע"ז הביא בשם חכם אחד לתרץ דיבם שאני דכיון שזינתה טומאה כתיב בה כעריות ופטורה מן החליצה. ומן היבום ושוב הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה והולד ממזר ולהכי כתבו דלא מסתרא ע"י טעות יעו"ש, ונראה דמפשט פשיטא ליה להגאון רעק"א דשו"י שזינתה דין סוטה עליה ופטורה מן החליצה ומן היבום, אבל הדבר מתמי' בעיני דלפי"ז להס"ד בד' התוס' דנאסרה מדין סוטה מדאורייתא על היבם עדיפא הו"ל להקשות דאמאי הולד אחרון ממזר דהא כיון שזינתה והויא סוטה ודאית פקע זיקתה וממילא דלא הוי הולד ממזר לרע"ק מיבמה לשוק, ולפי האמת אין הכרח מזה כיון דלא מתסרא מדאורייתא ע"י טעות ואין עלי' דין סוטה להכי הולד אחרון ממזר.
אבל גוף החידוש נפלא בעיני דלפי"ז לרע"ק דאמר אין קידושין תופסין בחיי"ל ולדידי' הולד ממזר מיבמה לשוק וכדאמר ביבמות די"ד ע"ב לאפוקי מדרע"ק דאמר יש ממזר מחיי"ל, וקשה דהא לרע"ק שו"י שזינתה הויא סוטה ודאית בהעראה לחוד ואין אשה מתעברת בהעראה ובגמ"ב כבר סוטה הואי ופטורה מן החליצה ומן היבום, א"כ בגמ"ב תו ליכא משום איסור יבמה לשוק רק איסור סוטה לבועל והכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר, ורק שי"ל לפמש"כ התוס' ביבמות דמ"ט בד"ה סוטה א"נ בבועל לא כתיב הוי' ולא תפסי בה קידושין ולרע"ק ממילא דהוי הולד ממזר מדין סוטה לבועל, אבל לתירוץ הראשון שם קשה ודוח"ל משום כיון דאי אפשר לגמ"ב בלא העראה שהיא בחיוב לאו ממילא הולד ממזר לרע"ק אף שלאחר העראה נפקע הזיקה דסוף סוף אין זה יצירתו בעבירה דהא בגמ"ב כבר הותרה, וילע"י בזה ממש"כ הראשונים בקידושין דע"ז בכהן שבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה דחדא ביאה לא מחלקינן לומר דבגמ"ב הוי חללה, וכ"כ השי"מ בכתובות ד"ל גבי בעולה לכה"ג דלא מחלקינן לומר דהוי חללה, אך יש לחלק דלהוסיף איסור בגמ"ב לומר שנתחללה אפשר דחדא ביאה לא מחלקינן אבל לאחר מה שהותרה לא מצאנו סברא זו דסוף סוף נפקעת הזיקה משנאסרה בהעראה ואין בה איסור דיבמה לשוק, ועוד דלפי"ז לא משכח"ל איסור דלא תהי' אשת המת החוצה רק בפעם אחת דמשזינתה פ"א שוב פקע זיקה ומותרת להנשא ואף די"ל בדוחק דמיירי ע"י טעות ובכה"ג דלא הוי סוטה מדאורייתא הולד ממזר דלא נפקע זיקה, מ"מ לא אישתמיט למימר הכי דרק ע"י טעות ושוגג הוי ממזר לרע"ק ביבמה לשוק ובמזיד לא משכחת לה.
עוד ק"ל מיבמות דצ"ב א"ל ר' יוחנן לאו משנתינו היא דתנן האומר לאשה כו' לאחר שיחלוץ לך יבמך אינה מקודשת א"ל ר"ל כו' מתניתין רע"ק היא דאמר אין קידושין תופסין בחיי"ל, וקשה אי נימא דע"י ביאת יבמה לשוק יש לה דין סוטה א"כ תפקע זיקתה ולפי"ז לרע"ק דמסיק בסוטה לדידי' שו"י שזינתה אסורה כא"א אי תתקדש בביאה מצד הדין ראוי שיחולו הקידושין בגמ"ב (כדין קידושי ביאה דכל המקדש דעתו אגמר ביאה) והא בהעראה נאסרה ופקע זיקתה ובגמ"ב לא הוי יבמה לשוק רק סוטה לבועל דתפסי בה קידושין, וא"כ לפי"ז אמאי הוי דשלב"ע לרע"ק הא בידו לקדשה בביאה וכל היכא דהוי בידו לא הוי דשלב"ע, והכא במקום קידושי כסף בידו לקדשה בביאה ועל ידי ריצוי שניהם בידם להפקיע הזיקה, ואף דהוי באיסור מ"מ הא מבואר דלמ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק לא הוי דשלב"ע אע"ג דהא דבידו לקדשה מעכשיו הוא באיסור, ולשי' התוס' יבמות דמ"ט אי ללאו הוא דאתי ולקי נמי אקידושין ומ"מ ל"ה דשלב"ע [ועי' ברש"י אי לאו דדלאי כו' דהו"א משום דאסור לקדשה הוי דשלב"ע] וא"כ הא בידם להפקיע הזיקה באיסור על ידי קידושי ביאה, ואפ"ל דאע"פ שמתרצים שניהם לקידושין מ"מ אין זה בידו בדבר התלוי בידה ג"כ ודמי להא דאמרינן בקידושין דס"ב נהי דבידו לגרשה אין בידו לקדשה ולא מהני הריצוי של עכשיו והריטב"א מפרש משום דהא מחוסר מעשה גדול ועי' באבני מלואים סי' מ"ג, ועוד נראה דהא דבידו לא הוי דשלב"ע היינו שבידו לעשות על מה שמתנה כמו במחוברים לכשיתלשו דבידו לתלוש וכן בידו לשחררה על הקידושין אחר השיחרור וכן ביבמות דנ"ב ביבמתו, אבל בזה שמתנה לאחר שיחלוץ לך יבמך כיון דאין הקידושין תופסין עכשיו ואין בידו שתחלוץ אע"פ שבידם להסיר הזיקה באופן אחר חשוב לאחר שתחלוץ דשלבל"ע, [ועי' באס"ז כתובות דנ"ט בידו לפדות אבל אשה אין בידה להתגרש מה שהביא בשם הרמב"ן דאפילו לרב הונא דס"ל דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לא מיחייל לה מהשתא אע"פ שיש בידה מצד אחר כיון שלא התנה על זה והוא ממש כסברא זו, ויעוי"ש שנראה שנחלקו הראשונים בזה אם חשוב בידו בכה"ג] אולם גוף הדין שתוכל יבמה לשוק להתקדש בגמר ביאה הוא דבר מחודש ותמוה.
וסבור היתי לומר דשו"י שזינתה אע"פ שנאסרת ליבם מכל מקום אין בה טומאה כעריות, דדוקא סוטה לבעל דחמירא ומסתעף מאיסור א"א החמור תלה בה הכתוב טומאה והקשה לעריות, משא"כ בשו"י שזינתה דבא מכח איסור לאו דיבמה לשוק אין בה טומאה כעריות, אבל זה אינו שהרי אין מקרא מיוחד על איסור שו"י שזינתה דנימא שזה מין איסור אחר, ורק שנכלל בדין א"א שזינתה, ואיך נחלק ונאמר דאיסור א"א שזינתה יש כאן אבל טומאה אין כאן דהיכן מצינו איסור סוטה בלא טומאה, ועוד דא"כ איך אפשר שתיאסר שו"י ע"י קינוי וסתירה דהוא מצד דעשאה הכתוב כודאי בספק טומאה והא כיון שאין בה טומאה תהי' ככל הספיקות שאינן אלא מדבריהם.
ומזה סייעתא לשיטת הראב"ד דסוגיות חלוקות הן ולפי הסוגיא דסוטה ד"ה גם סוטה ודאית אסורה רק ביבום אבל מחליצה לא מיפטרה כמו דלא נפקא מבעלה בלא גט, ולהכי א"ש בשו"י שזינתה דלא נפקע הזיקה ואתי כמאן דס"ל דלרע"ק הוי ממזר מיבמה לשוק כסוגיא דסוטה ומיושב בזה קושית התוס' ביבמות די"ד בד"ה פשיטא שכתבו תימא דלא מסיק אדעתיה דאתי לאפוקי מדרע"ק, ולפי מה שנתבאר חידוש גדול חידש המתרץ דלרע"ק הוי ממזר מיבמה לשוק ולא אמרינן דמהעראה פקע הזיקה לפי דהוי סוטה וס"ל להמקשה כרב ומשני דלרע"ק הוי ממזר מחיי"ל דיבמה לשוק ככל חיי"ל דלא פקע הזיקה, וגם הא דס"ל להש"ס ביבמות דצ"ב דהוי דשלבל"ע ולא ס"ל דבידו לקדשה בביאה ולהפקיע הזיקה ס"ל ג"כ כסוגיא דסוטה דצריכה חליצה ולא נפקע הזיקה, וביותר י"ל דהא ר' יוחנן הוא דמייתי סייעתא ממשנתינו דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק ור' יוחנן לטעמי' בירושלמי יבמות פ"י ובסוטה פ"א דצרת סוטה אסורה משום ריח ערוה כמ"ש לעיל באות ח' וס"ל דסוטה אינו פטורה מחליצה ורק ביבום אסורה שפיר מייתי סייעתא, ור"ל דחי לה ג"כ לטעמי' דריו"ח דאתי כרע"ק וא"ש.
ולשיטת התוס' והרא"ש והרמב"ם דס"ל דבסוטה ודאית אין פלוגתא כלל ויקשה מיבמות די"ד הא דלרע"ק יש ממזר מיבמה לשוק, ונראה לישב שיטתם והסבר דבריהם באופן אחר, דהא דסוטה פטורה מן החליצה הוא משום דמצינו קרא דרב גידל בחיי"ל דתפסי בה קידושין וקרא דאם לא יחפוץ כל שאי"ע ליבום אינה עולה לחליצה, והנה סוטה לא דמי לחייבי לאוין דלית בהו טומאה וסוטה טומאה כתיב בה כעריות, ואין ראי' מקרא. דרב גידל לסוטה ודאית משום חומר הטומאה, גם מקרא דלא יחפוץ דכל שאי"ע ליבום אי"ע לחליצה דמיירי בחיי"כ דלא תפסי בה קידושין אין ראי' לסוטה, דנהי דטומאה כתיב בה כעריות אבל סוף סוף לא דמי דהא תפסי בה קידושין, ונמצא לפי"ז דסוטה אינה נכללת לא בדרשא דרב גידל ולא בקרא דאם לא יחפוץ, איך נדיין דינה לחליצה דהא ליבום גם ספק סוטה אסורה מקרא דלאחר ולא ליבם אבל חליצה הא מדרשא דקרא אין הכרע לא לכאן ולא לכאן, ונראה כיון שאינה מתיבמת מה"ת וממילא אם בא עליה היבם לא קנאה כמו באלמנה לכה"ג מן הנישואין מדאורייתא ליבום לא רמיא, והנה באלמנה לכה"ג נסתפק המל"מ אם בא עלי' היבם אי חייב משום אשת אח דכיון דמדאורייתא לא חזיא ליבום איסור אשת אח במקומה עומדת, ובאמת כבר הכריעו האחרונים יעוין בשעה"מ ובא"מ סי' קע"ג בהגה"ה דכיון דאיתרבי לחליצה מדרב גידל בע"כ דאיסור אשת אח נפקע דבערוה לא בעי חליצה, וכ"ז באלמנה מן הנשואין דגלי רחמנא דבעי חליצה, אבל באיסור סוטה דאינה מתיבמת מה"ת בודאי חייב עליה היבם משום אשת אח דהא קרא דיבמתו ליכא בסוטה דטומאה כתיב בה כעריות ממילא הדר דינא דהיבם חייב עליה משום אשת אח ממילא הוי ערוה ליבם כאשת אח שלא הי' בעולמו או כאילונית דאתמעטא מאשר תלד שאינה צריכה חליצה כאשת אח שיש לה בנים ופוטרת צרתה.
ולפי"ז הא דסוטה פטורה מן החליצה אף דקרא שאי"ע ליבום אי"ע לחליצה בחיי"כ דלא תפסי בה קידושין קא מיירי מ"מ כיון שאי"ע ליבום מצד קרא דלאחר ולא ליבם ומקרא דיבמתו לא איתרבי לפי דטומאה כתיב בה כעריות וממילא דהיבם חייב משום אשת אח, והדר דינא דהוי כערוה דאשת אח ופטורה מן החליצה ופוטרת צרתה, וספק סוטה אף דאסורה ג"כ מלאחר ולא ליבם מ"מ כיון דאין בה טומאה כעריות לא חמירא משארי חיי"ל ועשה ואיתא בדרשא דרב גידל וכמש"כ הרשב"א ביבמות וכיון דאיתרבי לחליצה ע"כ דאסור אשת אח נפקע.
והנה הרשב"א ביבמות דמ"א ע"ב בהא דמתה אשתו מותר ביבמתו דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להתירה הראשון, הקשה שם דהא כיון שכבר נפטרה איך תחזור ותהי' זקוקה דהא אין דרכיה דרכי נועם והאריך ומסיק דהא דמותר ביבמתו לאו דצריכה חליצה או יבום רק אם רוצה לכונסה מותר לכונסה דכבר פקע איסור אשת אח ממנה כיון שהיתה מתחלה ראוי' ליבום ולא יבנה ליכא כיון שלא עשה מעשה רק דממילא נפקע איסורא יעו"ש היטב, למדנו מדברי הרשב"א דכיון דנפקע איסור אשת אח אינה חוזרת עוד לאיסורה ואף שלא במקום מצות יבום נפקע, ואם כי להלכה בשו"ע סי' קנ"ט ס"ז מבואר דאם מתה ארוסתו חוזרת היבמה להתירה רצה חולץ רצה מיבם, מבואר דבת חליצה ויבום היא דלא כהרשב"א דלדבריו ל"ש חליצה כלל כיון דמצות יבום נפקע, מ"מ בסברת הרשב"א דאשת אח שהותרה לא תיאסר עוד לא מצינו חולק מפורש, וזה הטעם נראה מה שיבמה שאי"ר בשעת נפילה הרי היא כא"א שי"ל בנים כל שאין אני קורא כו' משום דאיסור אשת אח אין לו היתר לחלוטין, אבל ביבמה שהותרה ונאסרה שנשא אחותה מה שנאסרה לא נאסרה מחמת איסור אשת אח שבו רק מצד אחות אשה גרידא, ולהכי במתה ופקע איסור אחות אשה מותרת להתיבם, אבל אילו היתה נאסרת מחמת איסור אשת אח אין לאיסור זה היתר, וכן נראה סברת התוס' ביבמות דכ"ו ד"ה וחליצה דאין אחות אשה הבאה לאחר מכאן פוטרת צרתה, ועי' בתוס' ד"ח שהקשו ג"כ דבנשא מת ומת ואח"כ נשא חי אינו בדין שתפטור צרתה, והטעם משום דרק איסור אשת אח פוטרת צרתה ולא איסור אחות אשה והכא שנשא אחות יבמתו ואיסור אשת אח פקע א"א שתפטור צרתה, ועוד דהא בצרה אין שום איסור אחר רק איסור דאשת אח וממילא בצרה זו שכבר הותרה ואין עלי' עוד איסור אשת אח אי אפשר שתהי' אסורה ועי' בבית מאיר סי' קנ"ט וסי' קס"א.
ולפי המתבאר א"כ בשו"י שזינתה אף לרע"ק צריכה חליצה דהא עיקר הפטור מחליצה הוא לפי שאי"ע ליבום ובאיסור אשת אח וערוה א"צ חליצה אבל בשו"י שכבר הותר גבה איסור אשת אח ואי אפשר לחול עוד מחדש א"כ ליכא גבה רק איסור דלאחר ולא ליבם והוי כשאר חיי"ל ועשה וצריכה חליצה כיון דאיסור אשת אח ליכא ואי אפשר להפקיע הזיקה ע"י איסור לאו דסוטה דתפסי בה קידושין וא"ש הא דלרע"ק יש ממזר מיבמה לשוק אף בביאת רצון ולא נפקע הזיקה ע"י העראה וגם אין בידו לקדשה בגמר ביאה.
אולם כ"ז למאי דס"ל דיבמה שהותרה ונאסרה תחזור להתירה הראשון, אבל לשמואל דס"ל הואיל ונאסרה נאסרה נראה דס"ל דאיסור אשת אח חוזר וניעור ולדידי' לרע"ק הוי ממזר מיבמה לשוק וכן בידו לקדשה בגמ"ב [ולפי"ז נסתר קצת מש"כ בדהתוס' דכ"ו ד"ה וחליצה דהא שם קאי אליבא דשמואל והא לדידי' איסור אשת אח חוזר וניעור, אלא דבלא זה פשטות דהתוס' דגזיה"כ הוא דדוקא צרת ערוה שהיתה צרה בחיי' ולא בצרה הבאה לאחר מכאן, ויעוי' בירושלמי יבמות פ"ג אין צרה לאחר מיתה, ובחי' הרשב"א יבמות פ"ג].
ובזה יש לכוין קצת דהתוס' יבמות דצ"ב בד"ה ואמרו שכתבו ומיבם ל"ה ממזר דאורייתא אפילו לרע"ק כו' דאפילו א"א לא מיתסרה מדאורייתא ע"י טעות. ותמה בתשו' רעק"א דהא בלא"ה ל"ה ממזר מדאורייתא דהכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר ותירץ משום דכיון דטומאה כתיב בה כעריות ושוב הו"ל אשת אח והולד ממזר, ולפי המתבאר זה היסוד נסתר מהלכה דאיסור אשת אח הואיל והותר הותר ואינו חוזר וניעור וכרב דקי"ל כותיה דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון, מ"מ בדברי התוס' יש לתרץ ולכוין דבריהם דמייתו הוכחה לכו"ע דע"י טעות לא מיתסרא אבל מצד דהבא על הסוטה שאין הולד ממזר אין הוכחה לשמואל דס"ל דאיסור אשת אח חוזר וניעור ולדידי' הולד ממזר משום אשת אח, ומיושב ג"כ מה שדקדקתי בדברי התוס' לפי פי' הגרעק"א דעדיפא הו"ל להקשות דאמאי הולד אחרון ממזר אליבא דרע"ק משום דזו הקושיא אינה כהלכה דקי"ל כרב דאין איסור אשת אח חוזר וניעור ולא נפקע הזיקה ושפיר הוי ממזר אליבא דרע"ק.